לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס

החלטה

בקשת התובעת, מיום 11/7/18, להוספת ראיה (כתב ההגנה אותו הגיש הנתבע בהליך הקודם שניהלו הצדדים במסגרת תיק 2148-11-16), כשלושה ימים לאחר שהסתיימה ישיבת ההוכחות שהתקיימה בהליך זה, הליך שהינו מסוג דיון מהיר, כלל אינה ברורה (ולמעשה אף נעדרת נימוק בדבר הסיבה לאי הגשת הראיה במועד המתאים לכך) שהרי הראיה שאת צירופה היא מבקשת להגיש, היתה חלק מהליך שהיא עצמה ניהלה מול הנתבע ולכן היתה ידועה לה עוד בטרם החל הדיון שהתקיים ביום 8/7/18.

בנוסף לכך ברור כי אם היה מתיר ביה"ד את הגשת הראיה, היה נפתח כל ההליך שלפניו מחדש שכן היה צורך לאפשר לנתבע להתייחס לראיה זו ו/אולי להעיד בקשר אליה ו/או להביא ראיות נגדיות - מדובר בענין שאין מקום להתירו מקום בו מדובר בהליך של דיון מהיר ומקום שדבר לא מנע מהתובעת מלהגיש את אותה ראיה, במהלך הדיון ו/או לפניו (כמו גם ראיות אחרות שיכלה אולי להגיש וכמו גם עדים שאולי יכלה להעיד).

הדרך בה בחרה התובעת לנהל את תביעתה והחלטותיה אלו ראיות להגיש ואלו לא וכן אלו עדים להעיד ואלו לא, הינם באחריותה בלבד ואין לאפשר לה, בשלב זה, לבצע מה שיכול להחשב כניסיון ל"מקצה שיפורים" ו/או כתיקון מה שאולי, בשלב זה, היא רואה כמחדלים שלה.

לפיכך ובשים לב לאמור בסעיף 3 (ד) וכן בסעיף 4 ל"תשובה לבקשה", שהגיש הנתבע, אינני מאשרת את הגשת הראיה הנוספת שביקשה התובעת להגיש.

משדחיתי את הבקשה יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע, בגין בקשה זו ולכן הריני קובעת כי הוצאות בסכום של 1,250 ₪, תילקחנה בחשבון עת יינתן פסק הדין.

בשולי הדברים יצויין כי טוב היו עושים באי כוחם של הצדדים אם היו מסייעים ללקוחותיהם, סיים את הסכסוך ביניהם בפשרה ו/או להסכים למתן פסק דין לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט (לא מנומק), שכן לנוכח הראיות שנשמעו, ספק אם מי מהצדדים ייצא פטור בלא כלום במסגרת פסק דין שיינתן, ככל שזה יינתן לדין, כאשר במסגרת "פטור בלא כלום" מתכוון ביה"ד גם לקביעות ו/או אמירות כאלה ואחרות בדבר מהימנות ו/או חוסר מהימנות.

ככל שיבחרו הצדדים שלא לפעול בהתאם להמלצת ביה"ד, צריכה התובעת למהר ולהגיש את סיכומיה, כפי שהיתה צריכה לעשות בהתאם להחלטה שניתנה בסיום הדיון המהיר.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ח, (16 יולי 2018), במעמד הצדדים.