1. התובעת -גב' הילה ממן, (להלן: "התובעת") הגישה כנגד הנתבע - מר רונן קראוס (להלן: "הנתבע") תביעה, בסדר דין מהיר, בטענה שהוא היה מעסיקה מיום 10.04.16 ועד ליום 15.08.16.

במסגרת תביעתה זו ביקשה התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סכום של 21,575 ₪, בגין שכר עבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופיצויי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה.

הנתבע, בכתב ההגנה המקורי, שהגיש, בטרם היה מיוצג, טען כי התובעת "בחיים לא עבדה אצלי".

2. מהלך הדיון-

בתאריך 06.03.18 הגיש הנתבע בקשה לתיקון כתב ההגנה, במסגרתו ביקש מבית הדין להתיר לו להגיש כתב הגנה מפורט, שכן עת קיבל כתב התביעה לא היה לו מספיק לקבל ייצוג ולהגיש כתב הגנה מפורט.

בית הדין, לאחר שקיבל את התייחסותה של התובעת, לבקשה, נעתר לה והתיר תיקון כתב ההגנה כמבוקש תוך חיוב הנתבע בהוצאותיה של התובעת.

בתאריך 08.07.18 התקיים הדיון המהיר, לפניי כדן יחיד (וזאת לבקשת הצדדים לאחר שנציגי הציבור שהוזמנו לא התייצבו - עמ' 1 שורות 11-21 לפרוטוקול).

במסגרת הדיון הנ"ל - נחקרו התובעת והנתבע, בחקירה ראשית ונגדית.

בסיום ישיבת ההוכחות קצב בית הדין, לצדדים, בהתאם לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם.

בתאריך 10.07.18 הגישה התובעת סיכומיה, ויום למחרת, (קרי - בתאריך 11.07.18) היא הגישה בקשה להוספת ראיה חדשה - כתב ההגנה אותו הגיש הנתבע בהליך קודם שניהלו הצדדים במסגרת תיק 2148-11-16 (להלן: "ההליך הקודם").

הנתבע בתורו התנגד לבקשה.

בית הדין, בהחלטתו מיום 16.07.18, דחה את הבקשה לצירוף ראיה נוספת, זאת ובעיקר מאחר ולא היה מדובר בראיה שלא היתה בהישג ידה של התובעת והיא יכלה להגישה לפני כן, וכן לנוכח העובדה שהגשת הראיה, בשלב בו הגשתה התבקשה, היה מחייב את פתיחת ההליך מחדש על מנת לאפשר לנתבע להתייחס אליה (דבר שנראה בלתי סביר, במיוחד בשים לב לכך שענין לנו בהליך מסוג דיון מהיר).

לפיכך, ובשים לב להחלטת בית הדין בסיום ישיבת ההוכחות, הגיש הנתבע את סיכומיו בתאריך 02.08.18 ואז הבשיל התיק למתן פסק דין.

3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות-

א. הנתבע עובד בתחום האינסטלציה.

ב. הצדדים נפגשו בבית אימה של התובעת עת הגיע הנתבע לבצע תיקון צנרת בדירה הסמוכה לדירת אימה.

ג. לתובעת לא שולם שכר עבודה ולא הונפקו לה תלושי שכר.

ד. בין הצדדים לא נחתם הסכם העסקה.

ה. התובעת הלוותה לנתבע סכום של 20,000 ₪, במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה.

ו. ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים, התנהל בבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת (ת"ק 2148-11-16) ובמסגרתו עתרה התובעת להשבת הלוואה שנתנה לנתבע ובסיומו הוא אכן השיב לה את סכום ההלוואה.

4. להלן רשימת הפלוגתאות בהן יש להכריע-

א. האם התקיימו יחסי עובד - מעסיק בין התובעת לנתבע? וכפועל יוצא מהכרעה בשאלה זו יש לבחון-

ב. האם זכאית התובעת לשכר עבודה, ואם כן כמה?

ג. האם זכאית התובעת לפיצויי בגין אי מתן הודעה לעובד?

ד. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה?

להלן נדון בפלוגתאות כסדרן;

5. האם התקיימו יחסי עובד - מעסיק בין התובעת לנתבע?

התובעת טענה, כי:

א. ביום 10.04.16 נענתה להצעתו של הנתבע לעבוד עימו בתחום האינסטלציה, נוכח תיאוריו לגבי הפוטנציאל הרווחי הגלום בעבודות האינסטלציה ונוכח הבטחתו כי ילמד אותה את רזי העבודה.

ב. הנתבע סיכם עמה כי תשתכר שכר יפה ותו לא, ולאחר מכן הבטיח לה שוב, בעל פה, כי יתחלקו חצי חצי, לאחר ניכוי הוצאותיו, כאשר מובטח לה לפחות שכר מינימום.

ג. היא עבדה חמישה חודשים מבלי ששכרה שולם כלל ותוך שהנתבע אף לווה ממנה כספים בסכום של 20,000 ₪ (כספים שהוחזרו, כאמור לעיל, בסיומו של ההליך הקודם).

ד. בעקבות אי תשלום שכרה ואי החזר ההלוואה שנטל הנתבע ולאחר תקופה כה ארוכה בה עבדה מבלי ששולם שכרה, היא הודיעה ביום 15.08.16 על סירובה להמשיך לעבוד ללא שכר ועל הפסקת עבודתה בשל כך .

לתביעתה, צירפה התובעת מסמך בכתב ידה בו צויינו תאריכים של 71 ימים שהיא הגדירה אותם כימי עבודה.

הנתבע מצדו הדגיש, כי בינו לבין התובעת לא התקיימו יחסי עובד מעסיק כלל וכן טען כי:

א. הוא הכיר את התובעת, דרך מקרה, עת הגיע לביתה לביצוע תיקון בתחום האינסטלציה, התובעת שהבחינה בטוב לבו החלה להפעיל עליו לחץ אדיר במשך תקופה ארוכה, במטרה להצטרף אליו מידי פעם, לראות וללמוד את רזי עבודת האינסטלציה המכשורית.

ב. מתוך רחמים, ולאחר שסיפרה לו התובעת, כי היא יושבת בבית בבטלה גמורה, הוא הסכים לעזור לה ולצרפה מידי פעם לביקורים אצל הלקוחות מתוך אמונה כי יתכן ויביא לעתיד טוב יותר עבורה.

ג. עיקר הכנסתו התבססה מעבודתו כקבלן משנה בחברת אפי פרימיום בע"מ, חברה המתמחה בטיפול בנזקי צנרת של לקוחותיה, עם זאת, נוכח מצבו הכלכלי הקשה, והעובדה כי אין הכנסה רבה מקריאות שירות, הוא הסביר לתובעת כי עלויות הדלק לצורך איסופה מנצרת עילית ואובדן קריאות השירות בשל ירידה בשעות הפעילות בגלל מקום מגוריה המרוחק, לא מאפשרות לו להיענות לבקשתה, התובעת בתשובה הציעה לעזור בתשלום הנסיעות ואובדן ההכנסה והם סיכמו כי היא תשלם לו סכום של 200 ₪ בכל יום בו יפגשו.

ד. בין הצדדים לא סוכמו תנאי העסקה כלשהם ו/או התחייבות מצדו להעסקה ו/או לתשלום עבור לימוד ו/או כל התחייבות אחרת מכל סוג שהוא והתובעת לא צרפה ולו נספח אחד המראה קשר כלשהו בין הצדדים.

ה. בימים בהם הצטרפה התובעת לנתבע היא לא עזרה לו ואף לא ניסתה ללמוד את העבודה והשימוש במכשירים הטכנולוגיים השונים אלא במרבית הזמן ישבה ושתתה קפה עם בעלי הבית עד אשר הוא סיים את העבודה.

דיון והכרעה-

כלל הוא כי הנטל להוכחת קיומם של יחסי עובד - מעסיק מוטל על הטוען לכך, ובמקרה שלנו - על התובעת. כאשר בבוא בית הדין להכריע בשאלת מעמדו של אדם יש להגיע למסקנה על פי מכלול הסממנים העובדות המציגים במצטבר תמונה כוללת ושלמה.

אקדים ואומר, כי לאחר ששקלתי את כלל העדויות והראיות הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש ולא הוכיחה כי בינה לבין הנתבע התקיימו יחסי עובד-מעסיק, כאשר התובעת, למעשה, לא הביאה כל ראיה, ממשית, או עדות ממנה ניתן ללמוד על כך שהנתבע היה מעסיקה,

ראשית; לתובעת לא שולם שכר עבודה במהלך כל תקופת העבודה לה היא טוענת, והיא לא סיפקה הסבר המניח את הדעת למה המשיכה לעבוד חרף אי תשלום שכרה, וכך העידה משנשאלה:

"ש. לטענתך לא קיבלת שכר במשך 5 חודשים?

ת. זה גם לטענתו.

ש. לא מבקשים שכר, לא מפסיקים לעבוד.

ת. אם היית קורא היית רואה. בתביעה הקודמת, שהוסבר שנתתי לו 20,000 ₪ הלוואה אז הייתי כבר קשורה אליו. איזה בן אדם לוקח 20,000 ₪ מעובד שלו ואחרי חודשיים, אתה צודק שהייתי אמורה לבוא בטענות על זה, בטח, לא התעוררתי אחרי 5 חודשים יש לי תביעה קודמת שזה רשום שם שהייתי מדברת איתו.

ש. לא צירפת את התביעה הקודמת

ת. יש לי אותה פה." (עמ' 5 שורות 14-23 לפרוטוקול)

אלא שעיון במסמכי התביעה שהוגשו בהליך הקודם (מוצג ת/1), מעלה כי גם שם, לא העלתה, התובעת, טענה בדבר אי תשלום שכרה שכן שם ציינה בסעיף 5ב. לכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד "הילה תטען כי לא העלתה בכתב התביעה שהגישה את נושא הלנת השכר שלא שולמה לה תמורת 5 חודשי עבודה מהסיבה הפשוטה: בית משפט לתביעות קטנות אינו עוסק בסוגיות של סכסוכי עבודה ועל כן לא ראתה צורך להטריח את כבוד בית המשפט בעניינים שלא ידון בהם- לפיכך להילה אין שום מטרה לשנות את בסיס התביעה המקורית , דהיינו החזר ההלוואה שניתנה לרונן".

שנית; לתובעת לא רק שלא שולם שכר אלא שגם לא הונפקו תלושי שכר, כאשר גם לענין זה לא ניתן כל הסבר, כאשר התובעת כלל לא איזכרה עובדה זו כלל בתביעתה.

שלישית; התובעת לא פירטה מה תנאי ההעסקה עליהם סיכמה עם הנתבע- גובה ותנאי השכר, ימי ושעות העבודה נסיעות וכו' ואין לפני ביה"ד כל מסמך המלמד על הסכמות כאלו או אחרות שהיו בין הצדדים, בנוגע לתנאי ההעסקה, מלבד רישום ידני בו ריכזה התובעת "ימי עבודה", ואשר הוכן לקראת המשפט, שהמשקל הראייתי שמצאתי לייחס לו הינו מזערי עד אפסי גם בגלל שהתובעת טענה כי הרישום התבסס על רישום ביומן שמילאה במהלך עבודתה אך רישומים אלו לא הוצגו למרות שהיא לא טענה כי היא אינה יכולה להביאם , וכך העידה:

"ש. אלו שעות העבודה שצירפת לתביעה.

ת. נכון.

ש. מתי רשמת אותן?

ת. כשסיימתי את העבודה. כשהייתי צריכה להגיש לעו"ד את השעות, העתקתי את זה. לשאלת בית הדין, אני משיבה כי העתקתי את זה מהרישומים שהיו לי. " (עמ' 6 שורות 25-27 לפרוטוקול ועמ' 7 שורות 1-2 שם)

עוד ובהמשך ציינה:

"ש. מתי כתבת את זה, בסמוך להגשת כתב התביעה?

ת. זה היה רשום ביומן שלי בצד והעתקתי את זה.

ש. האם הגשת את זה אי פעם לנתבע, הוא נחשף לזה?

ת. לא אמורה להגיש לו את זה הוא אמור בתור מעסיק להגיש לי את זה. לשאלתך, לא הגשתי.

ש. במשך חמישה חודשים מילאת שעות עבודה.

ת. שמונה, כן.

ש. ושמרת אותן אצלך.

ת. כן, זה רשום ביומן, לפי מה שהוא אמר לי על המינימום, שזה על המקרה הכי גרוע אם לא יהיו פרטיות. " (עמ' 8 שורות 7-16 לפרוטוקול).

העדרו של היומן אינו הסיבה היחידה המעמידה בספק את מהימנות הרישום, שכן מעבר לענין זה ואף למעלה ממנו, היתה זו עדותה של התובעת, בעניין זה, שהפכה את הרישום לחסר כל משקל ראייתי ולכזה שאין בו כדי לבסס את טענתה לימי עבודה אצל הנתבע.

"ש. ב- 7.8 עד 9.8 הנתבע היה באזכרה, לא היה פה בכלל, למה ציינת את זה.

ת. מה זה שייך אלי איפה הוא היה? אם אני עובדת אצלו אז אני לא אמורה להיות בהפסדים. מה זה קשור אליי? אם בשטראוס המכונה לא עובדת, אז מה אעשה, אלך הביתה ואפסיד כספים? אסור לפגוע בהיקף משרה, זה הדבר הכי בסיסי.

ש. מה היה בסיס העסקה.

ת. בהתחלה היה מדובר על פרטיות הוא אמר שיש הרבה יותר כסף בפרטיות ושזה הרבה יותר טוב מאשר לעבוד בניקיון.

ש. איך הגעת לפרטיות לדוח יומי?

ת. כי זה מה שהוא הסביר כי אם לא יהיה פרטיות יהיה לפחות שכר מינימום שלא אהיה בהפסד.

ש. ובימים שהיה באזכרה של אבא שלו.

ת. לא זוכרת בדיוק את הימים אבל בימים שהיה מאחר היה אומר לי שלא אהיה בהפסדים.

ש. אבל למה רשמת את זה כימי העבודה ימים שהנתבע היה באזכרה.

ת. כי מה זה קשור אלי האזכרה או פרי פירמיום, אני עבדתי אצלו.

ש. לשאלת בית הדין, אינך חולקת על זה כי בהחלט יכול להיות ימים שבפועל לא עבדתם בכלל? שלושה ימים שהיה באזכרה ולא עבדתם בכלל.

ת. זהו, רשום לי בהודעות אבל בכלל לא דיברנו על שעות עבודה אלא על פרטיות. במהלך הזמן ראינו כי לא נכנסות עבודות פרטיות, אמרתי לו שבינתיים אני מפסידה. ראיתי כי עוברת תקופת זמן.

הנתבע מתפרץ לעדותה של התובעת ואומר "איך עבודות פרטיות אם את עובדת יומית".

ת. כשאמרתי לו שלא נכנסות עבודות ואני יכולה להראות בתמליל שעובר חודש, חודש וחצי... אז שאלתי אותו לגבי ההפסדים עד פה כי אין פרטיות אמר לי שבכל מקרה לא אהיה בהפסד כי אקבל מינימום על יום עבודה.

ש. למה על יום שלא עבדתם בכלל את מבקשת שכר.

ת. אם זו היתה חוצפה ארד מזה אבל התבססתי על האמירה שלו שלא אפסיד כלום. " (עמ' 7 שורות 3-25 לפרוטוקול ועמ' 8 שורות 1-6 שם).

גם בנקודה זו יצויין, כי מעדותה של התובעת כפי שהובאה לעיל, לא ברור מה בסיס השכר שטוענת כי סוכם בין הצדדים: האם יומי? האם לפי עבודות פרטיות? האם לפי שכר מינימום?

רביעית; התובעת לא מסבירה מה התפקיד שהוצע לה, מה גם שהיא אינה מפרטת את העבודות שביצעה אצל הנתבע ו/או אצל לקוחותיו ומעבר לכך שסיפרה איך הכירה את הנתבע וכי הציע לה לעבוד, בעבודה רווחית, היא לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה כי ביצעה בפועל עבודה כלשהי, כי למדה מהנתבע את מלאכתו ו/או אלו מטלות הוא הטיל עליה;

בסעיף 2 לתביעתה, טענה התובעת - "ביום 10.04.2017 נענתה להצעתו של הנתבע לעבוד עימו בתחום האינסטלצייה, הנתבע הבטיח לתובעת כי מדובר במקצוע מכניס ביותר וכי הוא ילמד אותה רזי העבודה" בחקירתה חזרה על אותם הדברים:

ש. איך נוצר הקשר ביניכם בכלל?

ת. אסביר, היתה לאמי בעיה עם התקרה מהשכנה למעלה, היה פיצוץ בצינור שם והיא לא תיקנה את זה לאמא שלי ואז אמי אמרה לי שאולי תבדוק את זה עם חברת ביטוח והשכנה הזו, המצב הכלכלי שלה לא כל כך טוב אבל יש לה משכנתא ואז זה אומר שיש לה ביטוח אז הזמינה את הנתבע שהוא עובד בחברת הביטוח וכך נוצרה ההיכרות.

ש. אז ראית את המכשור המתקדם שיש לו?

ת. לא.

ש. לא ראית את המכשור האלקטרוני שיש לו.

ת. לא זוכרת מה ראיתי רק זוכרת שהוא דיבר איתי על העבודה ואמר שזו הכנסה הרבה יותר טובה מהניקיון שאני עושה והאמת שזה פיתה אותי. כי בחורה שעובדת בניקיון היא בטח לא עצלנית והוא אמר לי שזה 50 ₪ לשעה והוא עושה 500 ₪ לשעה. " (עמ' 8 שורות 17-27 לפרוטוקול ועמ' 9 שורות 1-2 שם)

זאת ועוד, במהלך עדותה התובעת לא גילתה שום ידע, גם לא הבסיסי ביותר בקשר לעבודת האינסטלציה ו/או בקשר לתשלומים בגין העבודה. כך ולמשל כשהתבקשה התובעת על ידי ב"כ הנתבע לחבר מחבר התובעת לא ידעה וטענה "אני כבר רואה שיש משהו שחסר, חלק חסר..." (עמ' 4 שורות 1-6 לפרוטוקול), דבר שהתברר כלא נכון, עת הדגים הנתבע (במסגרת חקירתו הוא) וחיבר את החלקים בשתי אופציות אפשריות (עמ' 10 שורות 20-22 לפרוטוקול ועמ' 11 שורות 1-11 שם).

בנוסף, התובעת נשאלה לגבי תעריפי עבודות וגם בעניין זה לא הראתה ידע:

"ש. כמה מקבלים על קריאת סרק.

ת. לא יודעת, אני יודעת שהוא הציג לי תמונה מאוד יפה בעין.

ש. היו לכם כמה קריאות סרק.

ת. יש כאלה שעלו לו 250 ₪ אני זוכרת שהיו גם השלמות.

ש. לענין קריאת סרק.

ת. לפני שנתיים בין 250 ₪ ל- 500 ₪.

ש. על קריאת סרק מקבלים 80 ₪.

ת. אני לא יודעת אז הוא אמר לי משהו אחר." (עמ' 9 שורות 3-11 לפרוטוקול).

חמישית; לתובעת לא רק שלא שולם שכר אלא שהיא הלוותה לנתבע סכום כסף לא מבוטל (20,000 ₪) - התנהלות שאינה מתיישבת עם ההיגיון הפשוט, שהרי אין זה סביר כי עובד שמעסיקו לא משלם לו את שכרו, יתנדב להלוות לו סכום כסף, גבוה יותר מכמה חודשי משכורת.

שישית, חוסר המהימנות שהפגינה התובעת עת נשאלה האם בילתה עם בתו של הנתבע בים, גם לא הועילה לה (עמ' 4 שורות 27-28 לפרוטוקול וכן עמ' 5 שורות 1-2 שם).

מעדותה של התובעת ומהתמונות שהוצגו לפניי, עלה כי בין התובעת לבין הנתבע התקיימה מערכת יחסים חברית כזו או אחרת, במסגרתה, גם שהתה התובעת בצימרים שבבעלות הנתבע, גם ניקתה עם אמה את הצימרים וגם בילתה עם ילדיו/בתו, וכך היא העידה בעניין זה:

"ש. האם לנת את ואמך אצל הנתבע?

ת. כן, כאשר ניקינו לו את הבית.

ש. האם במקרה יצא לך ללכת עם ילדיו לים ולבלות איתם.

ת. ממש לא, לא היה שום דבר הקשור לחברי. כן היינו בצימרים עצמם, יש לו מתחם הקשור לצימרים.

ש. האם לא היית עם בתו בים.

ת. לא הייתי עם בתו בים.

ש. יש לנו תמונה שאת עם בתו בים.

ת. תציג את התמונה, היו מצבים שביום עבודה ישבנו גם בבית קפה." (עמ' 4 שורות 22-28 לפרוטוקול ועמ' 5 שורות 1-2 שם)

בנקודה זו יצויין כי בתמונות נראית התובעת בחוף הים עם בתו של הנתבע.

בנוסף, חילופי הדברים בהודעות הוואטאפס (מוצג ת/2) מהווים אישוש מסויים לגרסתו של הנתבע, לענין עלויות הדלק ומרחק הנסיעה לביתה של התובעת - כך שבהודעתה מיום 17.08.16 בשעה 10:07 היא רשמה "...אתה היית מתעצבן על דלק אפילו כששילמו לך מהעבודה או על דחייה 100 שקל..." ובתשובה להודעתה רשם הנתבע " אני לא יכול כל יום לנסוע לנצרת סך הכול ביקשתי קצת זמן את יקרה לי מאוד ואת יודעת את זה אני מתבייש לומר לך שאין לי כסף לנסיעת. תקופה קשה"

והם מחזקים את מסקנת ביה"ד כי בין הצדדים התנהלה מערכת יחסים כלשהי אך לא של עובד ומעסיק.

6. לסיכום -

לנוכח כל האמור לעיל, הריני קובעת כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי בינה לבין הנתבע התקיימו יחסי עובד - מעסיק ולכן הריני דוחה את תביעתה, על כל רכיביה.

בטרם סיום ולמען שלימות התמונה, יצויין כי בשל כל אותם הטעמים והעובדות שפורטו לעיל, גם אינני מקבלת את טענת התובעת בסיכומיה, לפיה טענתו של הנתבע, בסעיף 18 לכתב ההגנה - "בימים בהם הנתבע עוד הגיע והוציא את התובעת מביתה, לא באמת עזרה היא או אפילו ניסתה ללמוד את סוג העבודה והשימוש במכשירים הטכנולוגיים השונים , אלא מרבית הזמן ישבה ושתתה קפה עם בעלי הבית עד אשר סיים הנתבע עבודתו" מהווה הודאה כי הצטרפה אליו ועל כן היא זכאית לשכר מינימום בגין תקופת ההתלמדות בה מודה הנתבע, שכן גם זו לא הוכחה, מה גם שמדובר בהרחבת חזית שנטענה לראשונה בסיכומיה וגם מטעם זה דינה להידחות.

7. הוצאות ושכר טרחת עו"ד -

משנדחתה התביעה הריני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום של 3,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ח, (30 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים.