ב"כ התובעת עו"ד ד"ר אסף פוזנר

ב"כ הנתבעת עו"ד חן שומרת

1. לפני תביעה על סך של 65,999 ₪ בגין הפליה אסורה מטעמי הורות לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן "החוק" או "חוק איסור הפליה").
2. התובעת ילדה ביום 14.2.2017 את בתה, ובמועד הרלוונטי לתביעה שהתה בחופשת לידה. ביום 10.5.17 נרשמה התובעת באמצעות אתר האינטרנט לקורס ריענון נהיגה המנוהל על ידי הנתבעת, ושילמה עבור הקורס סך של 195 ₪. התובעת זומנה להגיע לקורס ביום 19.5.17 בשעה 08:00. מאחר שתזונת בתה של התובעת התבססה באותה העת על הנקה בלבד, הגיעה התובעת לקורס במועד האמור יחד עם בתה התינוקת.
3. אין מחלוקת כי בהגיעה לקורס אסרה הנתבעת את כניסתה של התובעת לשיעור יחד עם בתה התינוקת, וכי בסופו של יום עזבה התובעת את המקום מבלי שהשתתפה בקורס. יצוין כי התובעת השתתפה לבסוף בקורס במועד אחר. טענתה המרכזית של התובעת היא כי מניעת כניסתה לקורס מהווה הפליה על בסיס הורות ולפיכך מזכה בפיצוי לפי החוק.

טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, יש לאמץ את גרסתה העובדתית, לפיה בנוסף לאיסור להיכנס עם בתה התינוקת לא אפשרו לה להמתין לבעלה עד השעה 09:00 על מנת שישמור על התינוקת בחוץ, ואף אמרו לה כי לא יאפשרו לה לצאת להניק במהלך השיעור. לטענתה, יש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שלא הביאה עדים שיכלו לתמוך בטענותיה.
2. התובעת טענה כי הנתבעת מעבירה קורסי נהיגה נכונה מטעם משרד התחבורה בהם מחויבים נהגים להשתתף על פי דין, ולפיכך יש לראותה כמי שמספקת שירות ציבורי וחל עליה החוק. עוד נטען כי מתקיימות החזקות הקבועות בחוק המעבירות את נטל ההוכחה אל הנתבעת להראות כי לא הפלתה. בנוסף נטען כי הנתבעת הפלתה את התובעת בכך שלא אפשרה לה להיכנס לקורס עם בתה התינוקת, או לחלופין בכך שמנעה ממנה את האפשרות לבצע את הקורס כאשר בעלה ממתין בחוץ ושומר על התינוקת והיא יוצאת להניק במידת הצורך.
3. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת הפלתה אותה בכך שהעלתה טענה מנוגדת לחוק לפיה עליה להיות נוכחת בקורס במלואו ולא אפשרה לה להיעדר, בהתאם להוראות התקנות, מ-20% מזמן הקורס. כן נטען כי הנתבעת לא פרסמה את הנחיותיה המאפשרות להביא תינוקות ולצאת להניק, וכי הפלתה את התובעת כאשר נתנה למשתתפים אחרים להיכנס לקורס באיחור בעוד שלה נאמר כי לא תוכל להיכנס באיחור.
4. בנוסף טענה התובעת כי לנתבעת לא עומדות ההגנות מכוח החוק. נטען כי לא הוכחה הנחיה של משרד התחבורה; כי ממילא מדובר בהנחיה המנוגדת להוראות החוק ולא ניתן להאמין בתום לב שהיא חוקית; וכי התנהלות הנתבעת היתה מנוגדת להנחיה עצמה שכן גם לא ניתן לתובעת לצאת להניק במהלך הקורס. לבסוף נטען כי התובעת זכאית להחזר דמי הרישום הכפולים ששילמה ולפיצוי משמעותי עד לגובה התקרה הקבועה בחוק.
5. הנתבעת טוענת כי מרבית טענות התובעת הן תיאורטיות, ובהן הטענה כי לא ניתן לה לצאת להניק את בתה, כי לא ניתן לה להיעדר מ-20% מהקורס, כי לא ניתן לה להיכנס באיחור, וכי לא ניתן לה להגיע עם מלווה, שכן התובעת לא נכנסה כלל לקורס ולא הגיעה עם מלווה.
6. לטענת הנתבעת, השאלה היחידה הרלוונטית היא האם ישנה הפליה בכך שלא ניתן לתובעת להיכנס לקורס יחד עם בתה. נטען כי הנתבעת פעלה בהתאם להוראות משרד התחבורה, וכי תכלית ההוראה היא לא לאפשר הפרעות למהלך השיעור או יציאות לפרקי זמן ארוכים מהשיעור וזאת בשל חשיבות הקורס. כמו כן נטען כי אין בהנחיה זו משום הפליה, שכן גם רווק שהיה מגיע עם אחיינו לשיעור, לשם הדוגמא, לא היה מורשה להיכנס לקורס. הנתבעת טוענת כי ההנחיה מבוססת על שוני רלוונטי.
7. עוד טוענת הנתבעת כי עומדת לה הגנת מעשה לפי חיקוק שכן היא פעלה בהתאם להנחיית משרד התחבורה ואין לה כלל שיקול דעת בעניין זה.

דיון והכרעה – מסגרת נורמטיבית

1. סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה קובע:

מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם.

1. הנתבעת לא חלקה על הטענה כי היא מספקת שרות ציבורי כהגדרת החוק ולפיכך חוק איסור הפליה חל עליה.
2. החוק נועד לחול על כל הפליה בשל השתייכות לקבוצה מוגדרת בחוק, ולא רק לקבוצות שסבלו מהפליה היסטורית. "הפליה על בסיס השתייכותו של אדם לקבוצה מסוימת נושאת מסר של דחייה כלפי מאפיין הטבוע בזהותו של האדם ומשכך פוגעת בכבודו" (רע"א 8821/09 ‏פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ, פסקה 24 לפסק דינו של השופט דנציגר (16.11.2011) (להלן "עניין פרוז'אנסקי")).
3. יש להדגיש כי קיומה של הפליה אינו תלוי בשאלה האם היתה כוונה לפגוע בעקרון השוויון, או אפילו מודעות להפליה על ידי הגוף הציבורי. די בכך שהתוצאה היא מפלה על מנת לקבוע כי התקיימה הפליה על פי החוק. עם זאת, לא כל תוצאה בלתי שוויונית מלמדת בהכרח על הפליה, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו (עע"ם 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים, פ"ד סד(2) 1, פסקאות 45-46 לפסק דינו של השופט עמית (2010) (להלן "עניין הבית הפתוח")).
4. הבחנה בין אנשים עולה כדי הפליה פסולה רק מקום שהיא אינה מבוססת על שוני רלבנטי ומהותי לעניין ביניהם (עניין פרוז'אנסקי, פסקה 30 לפסק דינו של השופט דנציגר). וכלשון סעיף 3(ד)(1) לחוק: "אין רואים הפליה לפי סעיף זה – כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי".
5. בית המשפט העליון עמד על כך ש"לא כל הבחנה ביחס הרשות אל אזרחיה, בין אזרח למשנהו, מהווה הפליה. לעתים יש הצדקה להבחנה כזו, בשל שוני כזה או אחר בין השניים... ההפליה, להבדיל מהבחנה בין פלוני למשנהו, משמעותה מנהג שרירותי של איפה ואיפה, שאין לו הצדקה בשל העדר שוני הגיוני משמעותי בנסיבות בין האחד למשנהו" (בג"ץ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר, פ"ד מג(2) 501, פסקה 8 (1989)).
6. על מנת לקבוע האם קיים שוני רלבנטי אם לאו יש לבחון את תכלית הנורמה המבחינה, מהות העניין והנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. הבחנה עשויה להיות רלוונטית גם כאשר היא מתייחסת למאפיין קבוצתי שבדרך כלל נחשב כפסול. מנגד, גם כאשר נקבע כי הבחנה היא רלוונטית יתכן וייקבע כי המשקל שניתן לה אינו סביר (עניין הבית הפתוח, פסקה 41 לפסק דינו של השופט עמית).
7. ההפליה הנטענת בעניין זה הינה מחמת הורות. הזכות להורות מוכרת בדין הישראלי כחלק מכבוד האדם ולפיכך מקבלת הגנה חוקתית. "ההורות נתפסת כהגשמה עצמית של הפרט במובנה העמוק ביותר, והיא מהווה מסימניה המובהקים של המשכיות הקיום האנושי" (בג"ץ 11437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים, פ''ד סד(3) 122, פסקה 38 לפסק דינה של השופטת ארבל (13.4.2011) (להלן "עניין קו לעובד")).
8. הזכות להורות היא זכות יסוד מוגנת במשפט החוקתי בישראל. היא כוללת, בין היתר, את זכותם המשולבת של ההורה והילד לחיות זה בצד זו ככל שתנאי החיים מאפשרים זאת (עניין קו לעובד, פסקה 39).
9. כחלק מהיישום הקונקרטי של מימוש הזכות להורות מגן הדין על הורים מפני הפליה, הן במסגרת חוקי עבודה (סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988), והן במסגרת חוק איסור הפליה שנידון בהליך זה.
10. איסור הפליה מחמת הורות נידון בפסיקה בעיקר בהקשר של דיני עבודה, כאשר נטען כי מעסיק הפלה עובד, לרוב עובדת, מחמת הורותם. כך למשל, מגינה הפסיקה על נשים עובדות שפוטרו או נפגע מעמדן בעבודה בשל ניצול זכותן לחופשת לידה, לשעות היריון, שמירת היריון וטיפולי פוריות (ראו למשל ע"ע (ארצי) 16117-07-10‏ ‏חסון - רביקוביץ נ' 3‏Mישראל בע"מ (19.12.2013)).
11. מחוץ לדיני העבודה הדיון בהפליה מחמת הורות הוא מצומצם. בספרות הובעה עמדה כי גם במסגרת דיני העבודה יש מקום להרחיב את התפיסה המשפטית ביחס להורות כהורות פעילה, באופן שיקדם את שילובן השוויוני של נשים בשוק העבודה. כמו כן, לדעת המחברות "לנוכח מרכזיותה ומשמעותה של החוויה ההורית בעידן העכשווי, יש לאפשר להורים להשתתף בגידול ילדיהם באופן יומיומי כמטרה כשלעצמה" (דפנה הקר ומיכל פרנקל "הורות פעילה ושוויון הזדמנויות בעבודה: הצורך בשינוי מאפייניו של שוק העבודה" עבודה, חברה ומשפט יא 275 (תשס"ו)).
12. במאמר המוזכר נידון הצורך בשוויון מהותי המחייב את מקום העבודה להתחשב בצרכיהם השונים של הורים. מחברות המאמר סבורות כי יש להכיר בזכותם העצמאית של הורים לממש את הורותם כפעילות יומיומית. המאמר מבחין בין זכותו של הילד לטיפול על ידי הוריו, לזכותו של ההורה למצות את חוויית ההורות כחוויה רגשית ותפקודית יומיומית.
13. לא ניתן לחלוק על החשיבות בנוכחות ההורית בחיי הילדים באופן פעיל, רציף וקבוע. ככל שמדובר בתינוקות ופעוטות חשיבות זו מתעצמת. כאשר מדובר בתינוק יונק נוכחות האם עם התינוק מתחייבת לעיתים באופן רציף כל עוד תזונת התינוק מתבססת רק או בעיקר על חלב אימו. יתכן כי הגיעה העת ליתן לחשיבות הנוכחות ההורית בחיי התינוק והילד ביטוי גם במסגרות משפטיות, לכשיגיע המקרה המתאים לכך. אומר כבר כעת כי איני סבורה כי זהו המקרה המתאים.

מן הכלל אל הפרט

1. בהליך זה עולות למעשה שתי סוגיות עיקריות: האחת, האם האיסור להיכנס לקורס ריענון נהיגה יחד עם תינוק מהווה הפליה אסורה לפי החוק; השניה, האם הופלתה התובעת מאחר שלא ניתן לה להיכנס לקורס כאשר מלווה שומר מחוץ לקורס על התינוקת, ומתאפשר לה לצאת להניק לפי הצורך.
2. באשר לסוגיה הראשונה דומני כי התשובה לכך שלילית. ההנחיות של הנתבעת, שלטענתה הן הנחיות שקיבלה ממשרד התחבורה, הן כי לא מאושרת כניסת נלווים לקורס, ובכלל זה תינוקות. ניתן לטעון כי כלל אין מדובר בהפליה מחמת הורות, שכן לא ניתן להיכנס לקורס גם עם כל נלווה אחר שאינו ילדו של המשתתף בקורס. עם זאת, אני סבורה כי ניתן להניח שהוראה זו מפלה באופן תוצאתי הורים לילדים. יש מקום לסברה כי ברבים מהמקרים הרלוונטיים הנלווה שכניסתו תתבקש הוא ילד של משתתף, ולא בכדי ההוראה מדגישה דווקא תינוקות באופן פרטני.
3. עם זאת, אני סבורה כי לא ניתן לומר שמדובר בהפליה פסולה מאחר שמדובר בשוני רלוונטי. לשם קביעה זו יש לעמוד על תכליתה של הוראה זו.
4. הקורס המדובר הינו קורס ריענון נהיגה אשר נהגים מסוימים חייבים לעבור על פי דין כתנאי לחידוש רישיון הנהיגה. תקנה 213 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן "התקנות") קובעת על מי מוטלת החובה לעבור את הקורס, וכן את חובתו של המשתתף לעבור בהצלחה קורס בסיום המבחן. ס"ק (ג) לאותה תקנה קובע כי רשות הרישוי לא תחדש את רישיון הנהיגה של מי שלא עבר את ההשתלמות בהתאם לאמור בתקנה.
5. מהתקנה עולה החשיבות שמייחס מתקין התקנות לקורס ריענון הנהיגה. אין מדובר בהשתתפות בלבד כי אם בחובה לעבור מבחן בהצלחה בסיום הקורס; וכן מדובר בחובה שהיא תנאי לחידוש רישיון נהיגה.
6. גם הפסיקה התייחסה לחובה לעבור קורס ריענון נהיגה כחובה מהותית שהפרתה מהווה "פגיעה של ממש בערך התעבורתי" (ע"א (מחוזי י-ם) 2612/08 כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (17.3.2009); תא"מ (שלום עפ') 51959-10-10‏ ג'בארין נ' אגבאריה (3.6.2012)).
7. קורס ריענון הנהיגה הינו אחד מהכלים בהם עושה המדינה שימוש על מנת להגביר את מודעות הנהגים לכללי התעבורה והזהירות בדרכים, והינו חלק מהמאמץ החשוב להפחית את תאונות הדרכים בישראל. לפיכך מתבקש כי ההוראות הנוגעות לקיום הקורס תאפשרנה את קיומו עם מינימום של הסחות דעת, תוך הבטחת תנאים אשר יאפשרו למשתתפים בו להתרכז בתכני הקורס.
8. החשיבות בכך היא הן ציבורית, שכן ישנו אינטרס ציבורי בהעברת תכני הקורס והפנמתם בקרב המשתתפים בו, שהינם בעיקר נהגים צעירים; והן חשיבות אישית עבור כל משתתף, שכן כאמור כל משתתף צריך לעבור מבחן בסופו של הקורס, מבחן שיש בו כדי להשפיע על האפשרות לחדש את רישיון הנהיגה של המשתתף.
9. מהדברים האמורים עולה תכלית ברורה של ההוראה האוסרת כניסת נלווים לקורס, ובהם תינוקות וילדים. נוכחותו של תינוק בקורס עלולה להפחית את יכולתם של משתתפי הקורס להתרכז בתכני הקורס. הן הטיפול הנדרש בתינוק, והן האפשרות כי התינוק יבכה או ימלמל, עשויים להוות הסחות דעת במהלך הקורס. אכן, יתכנו תינוקות שכלל לא יפריעו למהלך הקורס, אך לא ניתן לחזות זאת מראש. תכלית זו, אם כן, מבססת שוני רלוונטי.
10. התובעת טענה כי ישנם מוסדות אקדמיים המאפשרים כניסתם של תינוקות לשיעורים. מעבר לעובדה כי טענה זו לא הוכחה באמצעות ראיות קבילות, הרי שהנתבעת מנגד הראתה כי קיימים מוסדות אקדמיים אחרים שאינם מאפשרים כניסת תינוקות לשיעורים. כמו כן, גם אם ישנם מוסדות המאפשרים כניסת תינוקות לשיעור אין בכך כדי להוביל בהכרח למסקנה כי מוסדות שאינם מאפשרים כניסת תינוקות חוטאים בהפליה אסורה.
11. הקביעה כי מדובר בשוני רלוונטי מוצדקת גם בבחינת אופי והיקף הפגיעה בהורים הנדרשים לא להיכנס עם ילדיהם או עם תינוקם לקורס.
12. ראשית, מדובר בקורס קצר, שני מפגשים בני 6 שעות כל מפגש (ס' 18 לתצהירו של מנהל הנתבעת);
13. שנית, החובה לעבור קורס זה מוטלת על נהגים שמלאו חמש שנים מיום קבלת רישיונם. כלומר, לרשות כל נהג עומדת שנה שלמה במהלכה הוא יכול לעבור את הקורס (סעיף 18 לתצהיר מנהל הנתבעת). גם תדירות הקורסים היא גבוהה באופן שמאפשר גמישות בחירה לכל נהג באשר למועד הקורס בו ישתתף. כאשר מדובר בתינוק שתזונתו מבוססת על הנקה בלבד יתכן ויתעורר קושי לאם להיפרד מהתינוק למהלך הקורס. עם זאת, מאחר שבפני האם עומדת שנה שלמה לצורך השתתפות בקורס, נראה כי גם אם מניקה תוכל למצוא במהלכה מועד שיאפשר את השתתפותה בקורס. בנוסף יתכן כי מקרים חריגים יצריכו מציאת פתרונות חריגים (וראו סעיף 213(ב) לתקנות אליו ניתן לקרוא מקרים חריגים במידת הצורך);
14. שלישית, הנחייתה של הנתבעת מאפשרת, בהתאם לבקשה פרטנית, למלווה לשהות עם התינוק מחוץ לשיעור כאשר המשתתפת יוצאת בהתאם לצורך להניקו בחוץ (ס' 9 לתצהיר מנהל הנתבעת ונספח 1 לתצהיר).
15. לסיום סוגיה זו אציין כי התובעת העלתה טענה כי ההנחיה האוסרת כניסה עם תינוקות לקורס לא פורסמה כנדרש ולא נשלחה אליה. בעניין זה העיד מנהל הנתבעת כי מערכת ממוחשבת שולחת לכל משתתף בקורס תקציר הנחיות למשתלם, וכי ככל הנראה חלה תקלה במשלוח ההנחיות לתובעת (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 10-12). עדות זו לא הופרכה. גם אם חלה תקלה נקודתית במשלוח ההנחיות לתובעת אין בכך כדי לבסס את טענת ההפליה, שהיא עילתו של הליך זה.
16. הסוגיה השנייה שיש לבחון היא טענתה של התובעת כי הופלתה בכך שלא אפשרו לה שהיית מלווה עם התינוקת מחוץ לשיעור כאשר היא יוצאת להניק בהתאם לצורך; ובכך שלא אפשרו לה להיעדר מ-20% מהקורס בהתאם לתקנות.
17. בנקודה זו קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר לדברים שנאמרו לתובעת על ידי נציגת הנתבעת עובר לתחילת הקורס. הקורס היה מיועד להתחיל בשעה 08:30 כאשר המשתתפים מתבקשים להגיע בשעה 08:00 לצורך רישום לפני תחילת הקורס. התובעת הגיעה לרישום יחד עם התינוקת ונמסר לה כי לא תוכל להיכנס עם התינוקת לשיעור.
18. קיימת מחלוקת בין הצדדים מי יזם את ההצעה לקרוא לבעלה של התובעת לשמור על התינוקת בחוץ, אך מכל מקום מוסכם כי אפשרות זו נידונה. מתצהירה של התובעת עולה כי הנציגה היתה נכונה באופן עקרוני לאפשר את שהיית התינוקת יחד עם בעלה של התובעת, אך זאת רק אם יגיע עד לשעה 08:30, בעוד התובעת הסבירה כי בעלה יוכל להגיע בסביבות השעה 09:00, כחצי שעה לאחר תחילת הקורס. נציגת הנתבעת חלקה על אופן הצגת הדברים על ידי התובעת, אך אני סבורה שמרבית המחלוקות העובדתיות הינן תיאורטיות ואינן נדרשות לצורך הכרעה בשאלת ההפליה. ואסביר.
19. כאמור, מתצהיר התובעת עולה כי הוסברה לה האפשרות להשאיר את התינוקת עם מלווה מחוץ לשיעור ולצאת להניק (אם כי התובעת טוענת שאמרו לה כי ניתן לצאת רק בהפסקות להניק, בעוד נציגת הנתבעת מכחישה זאת). גם אם אקבל את גרסתה העובדתית של התובעת, הרי שממילא לא היתה מתאפשרת כניסתה של התובעת לקורס מאחר שנציגת הנתבעת סירבה לאפשר לה כניסה לקורס רק בשעה 09:00, השעה שהעריכה התובעת כי בעלה יוכל להגיע לאחר תור שהיה קבוע לו אצל רופא שיניים בשעה 8:30.
20. התובעת טוענת בעניין זה שתי טענות: האחת, כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראת סעיף 213(ב) לתקנות, והשניה כי הנתבעת הפלתה אותה ביחס למשתתפים אחרים שהורשו להיכנס באיחור לשיעור.
21. סעיף 213(ב) לתקנות קובע כי "משתתף בהשתלמות בנהיגה שנעדר מעל 20% משעות הלימוד שבה, או שנכשל שלוש פעמים במבחן שבסופה, יראו אותו כמי שלא עבר את ההשתלמות". התובעת מסיקה מסעיף זה כי חובה היה על הנתבעת לאפשר לתובעת להיעדר עד 20% משעות הקורס, ולכן היה עליה לאפשר לה להיכנס באיחור של חצי שעה לקורס ואף לצאת להניק במהלך השיעור. מבלי לקבוע מסמרות בשאלת פרשנותה של הוראה זו ואופן יישומה, הרי שהעילה בהליך זה הינה הפליה בהתאם לחוק איסור הפליה. לפיכך, גם אם פעלה הנתבעת בניגוד לתקנה, אין בכך כדי להקים את העילה לה טענה התובעת.
22. באשר לטענת ההפליה מול משתתפים אחרים שהוכנסו באיחור, טענה זו לא הוכחה עובדתית. התובעת טענה כי משתתפים שהגיעו באיחור הורשו להיכנס לקורס, אך לא ציינה באיזה איחור היה מדובר. נציגת הנתבעת אישרה בעדותה כי היא מבקשת אישור להכניס מאחרים ולעיתים ניתן אישור כזה. עם זאת, לא הוברר באיזה איחור מדובר ועדי הנתבעת לא נשאלו על כך.
23. מנהל הנתבעת העיד כי הוא לא מאשר איחור ללא סיבה בחזרה מההפסקה על מנת לא לפגוע בריכוז המשתתפים (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 19). גם בהנחיות למשתלם המפורסמות למשתתפים נכתב במפורש כי מאחרים לא יכנסו לקורס.
24. התובעת הודתה בעדותה כי כאשר הבחינה במשתתפים הנכנסים באיחור לקורס, בעלה עוד לא הגיע למקום. דהיינו, נראה כי הנתבעת מאפשרת כניסה של משתתפים באיחור קל, אך אינה מאפשרת כניסה באיחור של חצי שעה (כאשר יש לציין כי היה ידוע שהתובעת תיאלץ ככל הנראה לצאת עוד במהלך השיעור לצרכי הנקת בתה).
25. לסיכום, גם בסוגיה זו לא הוכחה הפליה אסורה לפי חוק איסור הפליה, ולא הוכחו התנאים הנדרשים להקמת חזקה כלשהי הקבועה בסעיף 6 לחוק.
26. אעיר כי בהנחה שגרסתה העובדתית של התובעת נכונה, היה מקום להתייחס אליה ביתר רגישות ונימוס בעת שהגיעה בבוקרו של הקורס, ולהבהיר לה את האפשרויות העומדות בפניה (דבר שנעשה מאוחר יותר לאחר שפנתה התובעת במכתב תלונה לנתבעת). יתכן שגם ראוי לחדד את הנהלים למקרים כאלו בקרב נציגי הנתבעת. עם זאת, לא מצאתי כי הנתבעת הפלתה את התובעת מחמת הורותה ולפיכך דין התביעה להידחות.
27. התובעת תישא בשכ"ט עו"ד בסך של 13,000 ₪ ובהוצאות משפט.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ט, 01 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.