לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר . לבקשה הוגשה תגובה , נקבע דיון בנוכחות הצדדים, ובסופו הוסכם כי תינתן לצדדים שהות על מנת לנסות ולהגיע להסדר. משלא התקבלה כל הודעה מטעם הצדדים, ניתנת החלטה זו.

השטר , אשר הוגש לביצוע, הינו שטר ע"ס של 33,500 ₪, הסכום אשר נתבע בפועל הינו בסך של 5,638.94 ₪, יתרת החוב בהלוואת המבקשים.

עוד צורף הסכם הלוואה ע"ס של 23,250 ₪, מיום 6/10/88, וכן תדפיס יתרות סילוק, עבור ההלוואה משנת 1988, כך על פי מספר ההלוואה. שטר החוב, הסכם ההלוואה ותדפיס היתרות, מתייחסים כולם לאותה הלוואה מיום 6/10/18, ע"ס של 23,250 ₪ (הלוואה מס' 120409946 , לעיתים מופיע המספר ללא המספר 6).

המבקשים הגישו בקשה להארכת מועד , בה לא טענו דבר לעניין אי קבלת האזהרה המועד, אלא התייחסו אך ורק מצב המשפטי, על פיו , טענו, יש להעניק למבקש ארכה להגשת התנגדות. טענות נוספות התייחסו להתנגדות עצמה, אולם לא נאמר דבר , מדוע לא הוגשה ההתנגדות במועד. בשל כך גם נקבע כי ביום 14/12/17, כי תנאי לעיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל הינו הפקדת מלוא סכום החוב בתיק בית המשפט וכך היה.

בהתנגדותם טענו המבקשים כי לקחו מאת התובע הלוואה ע"ס של 23,250 ₪, אותה שילמו במלואה. בנוסף להלוואה זו , טענו המבקשים כי המשיב טוען כי קיבלו הלוואה נוספת, ע"ס של 12,875 ₪ , אולם הלוואה זו מעולם לא התקבלה לחשבון הבנק שלהם.

בדיון שהתקיים ביום 14/6/18, הודה המבקש כי אכן הינו חתום על מסמך אשר על פיו אישר כי קיבל את הסך של 12,875 ₪ , על גבי אותו אישור נרשם כי מדובר בהלוואה מס' 12040994, הלוואה אותה מודה המבקש כי קיבל במלואה (הלוואה כוללת ע"ס של 23,250 ₪ ). המבקש טען כי חלק זה של ההלוואה אינו חלק מההלוואה של ה-23,250 ₪ ואף הוסיף עובדות שלא טען בתצהיר, כי נאמר לו אז, שכאשר יבקש את הכסף, יקבל אותו.

המבקש אישר כי היה אמור לשלם את ההלוואה ע"ס של 23,250 ₪ ואכן שילם אותה והלוואה זו נפרעה במלואה.

למעשה, היה מקום לדחות גם את הבקשה להארכת מועד וגם את ההתנגדות עצמה, אולם על מנת לתת למבקש את ההזדמנות להוכיח את טענתו כי ההלוואה ע"ס של 23,250 ₪ סולקה במלואה וכי הסכום הנתבע אינו חלק מהלוואה, יוארך המועד להגשת ההתנגדות כנגד תשלום הוצאות למשיב בסך של 5,000 ₪ וזאת בשים לב לכך כי יתרת החוב , מופקדת בתיק בית המשפט.

לעניין הארכת המועד, הרי שהמבקשים לא טענו דבר לעניין אי הגשת ההתנגדות במועד. אכן, כפי שטענו המבקשים, אל מול המחדל של אי הגשת ההתנגדות במועד, יש לשקול גם את סיכויי ההגנה ולקחת בחשבון כי הפרוצדורה אינה מיטת סדום, אולם מנגד, לא ניתן להתעלם כליל מהתקנות, לא להגיש התנגדות במועד, ללא סיבה, ולאחר מכן להיתלות בטענה כי הפרצדורה אינה מיטת סדום. אכן ניתן להאריך מועד, מטעמים מיוחדים, אולם הבקשה כאן אינה מגלה כל טעם, מיוחד או אחר ולכן יש מקום לחיוב המבקשים בהוצאות משמעותיות, כתנאי להארכת המועד.

מעיון במסמכים סבורני כי אם יש למבקשים הגנה מפני השטר, הגנה זו קלושה ביותר. המבקשים חתומים על הסכם ההלוואה, בו מופיע מספר ההלוואה שלגביו צורף תדפיס ובו יתרת החוב הנתבעת. לו סברו המבקשים כי הלוואה זו סולקה, היה עליהם לתמוך את טענותיהם במסמכים המעידים על התשלומים ביחס להסכם ההלוואה והתנאים שנקבעו בו. הסכם ההלוואה והנספח לו, שצורפו להתנגדות, מפרטים את הריבית בגין ההלוואה וכך גם מכתבי התשובה של המשיב, כך שלא היתה מניעה כי המבקשים יערכו תחשיב המוכיח כי ההלוואה סולקה, ביחד עם הגשת ההתנגדות. גם טענתם של המבקשים כי הסכום הנתבע לא התקבל על ידם, הינה טענה הסותרת מסמך שצורף על ידם לבקשתם, שם חתום המבקש כי קיבל את הסכום המוכחש על ידו. טענותיו מדוע לא קיבל את הסכום, הועלו רק בשלב מאוחר יותר, ולא בתצהיר מטעמו ומדובר בטענות בעל פה כנגד מסמך בכתב.

לא צורפה כל ראיה לכך כי חלק זה של ההלוואה לא התקבל על ידם או כי חלק זה של ההלוואה אינה חלק מסכום ההלוואה הכולל , בו מודים המבקשים.

בנוסף, חל שיהוי כבד מאד במועד בו הועלתה טענת המבקשים. ההלוואה ניתנה בשנת 1988, לאור יתרת החוב, גם אם נכונה טענת המבקשים כי לא קיבלו את התשלום, הרי שלפחות חלק מהסך של 12,875 ₪ שולם על ידם ולכן לא ברור מדוע המתינו עד לשנת 2016 על מנת להעלות את טענותיהם, כאשר ייתכן וחלק מדפי החשבון ומסמכי ההלוואה כבר לא ניתן לשחזר ובכך גרמו נזק ראייתי גם למשיב וגם לעצמם.

בשים לב לכל האמור, תינתן למבקשים רשות להגן מפני השטר ככל וישולמו למשיב הוצאות בסך של 5,000 ₪. הסכום שהופקד על ידי המבקשים בתיק, יישאר בתיק עד לסיום ההליך.

ככל ולא יוצג תיעוד על תשלום ההוצאות למשיב, תוך 30 יום מהיום, תידחה ההתנגדות והעירבון יועבר למשיב.

ימי הפגרה יכללו במניין הימים.

תזכורת מעקב ליום 6/8/18.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ח, 03 יולי 2018, בהעדר הצדדים.