תביעה זו עניינה בסעד הצהרתי לאכיפת חוזה מכר דירה.

עפ"י הנטען בכתב התביעה ביום 5.1.16 חתם התובע על חוזה לרכישת דירה מהנתבעת בפרויקט תמ"א 38 ברחוב שפרינצק 32 בפתח תקווה הידוע כחלקה 525 בגוש 6388. להסכם זה צורפה תוספת ובמסגרתה קבעו הצדדים כי אם עד שישה חודשים ממועד החתימה לא יינתן היתר בניה לפרויקט יהיה ההסכם ניתן לביטול. ביום 3.5.17 הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול הסכם המכר בטענה כי טרם ניתן היתר בניה.

התובע התנגד לביטול ההסכם והטעים כי מבדיקת תיק הבניין עולה כי ההיתר ניתן והופק עוד ביום 4.5.17, טרם משלוח הודעת הביטול. נוכח נסיבות אלה מבקש התובע להצהיר כי אין באפשרות הנתבעת לבטל את הסכם המכר.

הנתבעת מתנגדת למבוקש בתובענה ובפתח הגנתה טוענת כי הסעד הנתבע עניינו בביטול עסקת מכר מקרקעין ולפיכך הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית המשפט המחוזי.

בישיבת יום 12.9.18 חזרה הנתבעת על טענתה כי מדובר בתביעה לאכיפת הסכם מכר ולפיכך אין לבית משפט זה סמכות עניינית להיזקק לה, ומנגד הביע התובע עמדתו כי הסמכות לדון בתובענה זו מסורה לבית המשפט השלום הואיל ועסקינן בפרשנות הסכם לפי דיני החוזים.

חלוקת הסמכויות בין בית המשפט המחוזי לבית משפט השלום מוסדרת בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). סעיפים 51(א)(2) ו-(3) לחוק זה קובעים כי בית משפט שלום ידון בין השאר בתביעות אזרחיות, למעט תביעות הנוגעות למקרקעין, כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, וכן בתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין. בהמשך לכך קובע סעיף 40(1) כי לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות השיורית והוא מוסמך לדון בין היתר בכל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום.

פשיטא כי שאלת הסמכות העניינית בתביעה הנוגעת למקרקעין תוכרע עפ"י "מבחן הסעד" כאשר הסעד המבוקש בתביעה נוגע לחזקה, לשימוש או לחלוקה במקרקעין הסמכות העניינית תהא מסורה לבית משפט השלום, ולעומת זאת, כאשר הסעד עוסק בתביעות אחרות כי אז הסמכות העניינית תהא נתונה לבית המשפט המחוזי. וכבר נפסק כי סעד אחר כגון דא עשוי להיות סעד הדורש דיון בביטולו, תקפותו ואכיפתו של הסכם מכר מקרקעין (ע"א 476/88 שושנה אשתר נ' עליזה נפתלי, פ"ד כה(2) 749 (1991)).

בפסיקה התגלעה מחלוקת פוסקים בשאלה האם לצורך שאלת הסמכות העניינית בתביעות הנוגעות למקרקעין די ב"מבחן הסעד" או שמא יש להידרש לבחינת טיב הזכויות הנדונות – קנייניות או אובליגטוריות. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט עמית בה"פ (מחוזי חיפה) 119/08 שרה שוייצר נ' אילן רפאל (06.07.2008) כי "ההבחנה בין זכויות אובליגטוריות ביחס למקרקעין לבין זכויות קניין, עשויה לעורר תילי תילים של קושיות, שיש בהן כדי לסבך את מבחן הסעד ועל כן ההכרעה בשאלת הסמכות ראוי שתיעשה על פי כתב התביעה, שהוא שלב ההקשה על הדלת טרם כניסה לטרקלין הדיון.

יחד עם זאת דומה כי בהתאם למגמה השלטת בפסיקה שמצאה ביטויה ברע"א 4890/15 אהרן אלוש נ' עירית טבריה (31.12.2015) וברע"א 1924/16 עבדאללה אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (20.04.2016), במסגרת "מבחן הסעד" בתביעות מקרקעין, יש לבחון גם האם הדיון בסעד המבוקש משמעו הכרעה באשר להתחייבות להעברת זכויות קנייניות או שמא מדובר בזכויות חוזיות בלבד. ודוק: כאשר עסקינן בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין ומדובר בהתחייבות להעברת זכויות במקרקעין שהן אובליגטוריות, בהעדר יכולת לרישומן, כי אז הסמכות העניינית תקבע לפי שווי הזכויות.

עיון בכתב התביעה מלמד כי הסעד העיקרי המבוקש בה הוא הצהרה כי הנתבעת אינה יכולה לבטל את חוזה מכר הדירה (עמ' 1 ו- 32 לכתב התביעה) שמשמעותה האופרטיבית הינה אכיפת חוזה מכר מקרקעין. עפ"י המפורט ב"הואיל" שבפתח חוזה המכר "המוכרת הינה בעלת הזכויות הבלעדיות, לבנות ולמכור את יחידות הדיור שייבנו על ידה בחלקה 52 בגוש 6388 ברחוב שפרינצק 32 בפתח תקווה (להלן: המקרקעין"; [...] והרוכש מעוניין לרכוש מאת המוכרת את זכותה בממכר כהגדרתו להלן והמוכרת הסכימה למכרה לו והכל בהתאם לתנאים ולהוראות המפורטים בחוזה זה". בהמשך לכך נקבע בסעיף ההגדרות כי "המוכרת הינה הבעלים הרשומים של המקרקעין או שבידיה הסכם לקבלת הזכויות במקרקעין". כמו כן הוגדר "הממכר" כדירה והשטחים המוצמדים כמפורט בנספח ג' להסכם זה, בשטח המתוחם, המוגדר בתשריט המצורף כנספח א' לחוזה זה.

לאור מכלול הוראות אלו ומשלא נטען אחרת הרי כי מדובר בזכויות שניתן יהיה לרושמן במרשם המקרקעין, ועל כן ענייננו בתובענה לאכיפת חוזה מכר במובן הקנייני של העברת זכויות במקרקעין. הנה כי כן מדובר בתובענה למתן סעד של אכיפת זכות קניינית במקרקעין להבדיל מתביעה בגדר המישור החוזי כעמדת התובע. תביעה מסוג זה עפ"י טיבה ומהותה נכנסת בגדר "תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין" כמובנה בסעיף 51(א) והסמכות לדון בה מסורה לבית המשפט המחוזי.

משכך ולאור מכלול הטעמים המפורטים דלעיל לבית משפט זה אין סמכות לדון בתובענה שבכותרת ומתוקף סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק אני מורה על העברת הדיון בה לבית המשפט המחוזי מרכז. לאור התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בשלב המקדמי בו מצוי ההליך התובע יישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד הנתבעת בסך כולל של 3,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ט, 04 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.