לפניי בקשת הנתבעת להבהרת החלטת המינוי מיום 12.7.18, לפיה מונה מומחה בתחום האורתופדיה לבדיקת התובע וקביעת נכותו כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 15.2.17.

לבקשת המינוי אשר הוגשה במצורף לכתב התביעה צורפו מסמכים רפואיים אשר נערכו בארבעת החודשים שלאחר התאונה (טופס פינוי מד"א, תעודת חדר מיון, us כתף וביקור אצל אורתופד בקופת החולים) ובהחלטתי מיום 17.6.18 קבעתי כי אין בתיעוד זה כדי לבסס ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות אורתופדית.

ביום 18.6.18 הגיש התובע בקשה לביטול החלטתי מיום 17.6.18 ובקשה למינוי מומחה, אליה צורף תיעוד רפואי נוסף מיום 9.2.18 אשר נערך ע"י ד"ר סלובודניק ובו מתועדת תלונת התובע על כאבים בכתף ימין, תוך ציון קיומה של הפניה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה עקב הגבלות תנועה בכתף ימין.

לאחר קבלת תגובת הנתבעת ותשובת התובע, הוריתי לתובע בהחלטתי מיום 9.7.18 להגיש את תיק טיפולי הפיזיותרפיה וביום 11.7.18 הגיש התובע הודעה ובה הבהיר כי טרם החל בביצוע טיפולי הפיזיותרפיה.

לאחר מתן הודעה זו ומשניתנה לצדדים זכות הטיעון במסגרת הבקשה לביטול ההחלטה מיום 17.6.18, ניתנה ביום 12.7.18 החלטת המינוי במסגרתה קבעתי כי יש בתיעוד אשר הובא לעיוני כדי לבסס ראשית ראיה, זאת לאחר שהתובע הגיש תיעוד שנערך בחלוף שנה מהתאונה בנוסף על התיעוד מהחודשים שלאחר התאונה, ובהתייחס לכלל התיעוד אשר הובא לעיוני. זאת בהתאם להלכת פלונית (רע"א 3007-12), אשר מחייבת מינויו של מומחה רפואי לבקשת התובע/ת שעה שהלה הצליח לבסס ולו ראשית ראיה. במקרה דנן המסמך הנוסף שהתווסף למסמכים שהוצגו קודם לכן היטה את הכף לעבר מינויו של מומחה כאמור לעיל.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ח, 20 יולי 2018, בהעדר הצדדים.