המבקשת הודיעה ביום 2.1.19 על רצונה בהפסקת תביעתה בדרך של מחיקתה, זאת לאחר שהוגשו כתבי טענות ונתקיים דיון ביום 25.11.18.

התביעה נמחקה כמבוקש ובלא התנגדות מנגד, אולם המשיבים 1 ו-2 הודיעו (כל אחד בנפרד), כי הם עומדים על פסיקת הוצאות לטובתם בשל הטרחתם להליך זה ומכאן הצורך בהחלטה משלימה זו הניתנת לאחר שהצדדים שטחו טענותיהם בכתב.

המבקשת בהודעתה הנ"ל מבהירה למעשה כי מחיקת תביעתה היא תוצר של אילוץ כלכלי משהתחוור לה כי לשם השגת ייעודו של הליך זה, תאלץ לצרף משיבים רבים נוספים ולהתמודד אף מולם. המבקשת מסבירה מדוע התמקדה לכתחילה דווקא במשיבים 1ו-2 בהליך זה ופונה בתחינה כי המשיבים 1 ו-2 לא יעמדו על הוצאותיהם בהינתן מצבה הכלכלי הדחוק.

המשיב 1 מדגיש בתגובתו כי הליך זה נכפה עליו ואילצו להגיש כתב תשובה, כמו גם להתייצב לדיון ממושך שנתקיים. המשיב 2 הגיש תגובה ברוח דומה.

המבקשת בתשובתה מציינת את התנהלותו של המשיב 2 אשר איחר בהגשת כתב תשובתו בהליך זה וחרף ארכה שאושרה לו, תוך שהטריח את המבקשת לעורר בקשה למתן פסק דין בשל כך.

המשיב 1 אף הוא גרם להטרחת המבקשת לטענתה, עת הגיש בקשה להחלפת זהות המצהיר מטעמו.

משעה שלא נפסקו הוצאות לטובת המבקשת בשל אלו, יש לדידה לנהוג בהתאם אף עתה וברוח המלצת בית המשפט.

לאחר ששקלתי בדבר, מצאתי מקום לציין ולהורות כדלקמן:

הכלל הנוהג הינו כי בעל דין אשר זכה לסעד המבוקש על ידו זכאי להוצאותיו. ראה: ע"א 428/83 "אורט" ישראל נ' בנימין מזרחי ואח' (31.12.83); ד"ר זוסמן/ סדר הדין האזרחי, מהד' רביעית, פסקה 640; ע"א 270/60 וולטר ויינשטיין נ. פקיד השומה ת"א 1, פ"ד טו' 558.

עוד רלבנטי לענייננו הכלל הנזכר בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ – יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (24.1.08), כמו גם בבש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.07) ולפיו:

"כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך."

בענייננו, נחה דעתי כי נסיבות מחיקת ההליך הן הקושי מצד המבקשת להתמודד עם הליך בו היקף המשיבים נרחב באופן ממשי וזאת מחמת הקושי הכלכלי הטמון בכך. למעשה, עניינה זה הועלה בדיון מיד עת בית המשפט הבהיר כי אין טעם ממשי בהמשכו של ההליך במתכונתו המצומצמת.

יתרה מכך, אין עסקינן בהליך סרק שסיכוייו היו קלושים ואשר ניתן לומר לגביו כי מגישו ביקש "לנסות את מזלו". התובענה מעוררת שאלות רציניות וראויות, כמו גם הנטען מנגד.

במצב דברים זה בו הפסקת ההליך היא תוצר של אילוץ מסוים, סבורה אני כי הגם שעצם הטרחת המשיבים להליך מצדיקה בעיקרון פסיקת הוצאות לטובתם בגין טירחתם הנזכרת והגם שהיה מקום לשקול מראש את הקושי שנוצר, הרי שעדיין אין למצות את שורת הדין או בקרוב לכך.

נקודת האיזון הראויה לדידי בהינתן האמור ויתר הטענות בתשובת המבקשת הינה חיובה של המבקשת בהוצאות בסך של 1,500 שקלים לטובת כל אחד מהמשיבים 1 ו - 2 וכן אני מורה.

בהשלמה לכך – ככל שייפתח הליך נוסף כטיבו של זה נגד המשיבים 1 ו- 2, יהיו רשאים הם לטעון בגדרו להוצאות ראליות אף לגבי הטרחתם בהליך זה ובהתאם לתוצאות.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ט, 05 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.