בהמשך להחלטה מיום 19.8.2018 ובהינתן תכנה;

מקום בו הודיע התובע, בהמשך לאותה החלטה, כי אינו טוען לקיומה של התחייבות חדשה או הודאה בזכות כמשמעות אלו בסעיף 9 לחוק ההתיישנות , תשי"ח 1958, (להלן: " חוק ההתיישנות"), וזאת בהתייחס לשבע השנים אשר קדמו לפתיחתו של הליך זה;

בהינתן הודעת ההבהרה של התובע מהיום, במסגרתה לא נטען לקיומה של הודאה או התחייבות חדשה, אלא כי הוא חזר והעלה טענות לעניין דרך התנהלות המושב, צדקת טענותיו שלו כמו גם רצונו להוסיף ולנהל את ההליך, וכל זאת על אף ההחלטה מיום 19.8.2018;

מקום בו בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, מקום בו הוגשה תובענה על תביעה אשר התיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק לה בית המשפט;

בהינתן כל אלו, ועת כי תביעתו של התובע התיישנה, אני מורה על דחיית התביעה.

לאחר שנתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין, ולפנים משורת הדין, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים

זכות ערעור לכב' בית המשפט העליון.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.