עניינה של החלטה זו בבקשה שהגישה התובעת (בקשה 17 בתיק) "לאפשר מסירת שאלונים" לנשאלים מסוימים אצל הנתבעות 1 ו-3, בהיותן תאגידים, בהתאם להוראת תקנה 108 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקסד"א").

אשר לנתבעת 1 ניתנה החלטה ביום 10.10.18, ואשר לנתבעת 3 ניתנה זכות תשובה ותגובה לתשובה.

הנתבעת 3 התנגדה בתשובתה לבקשה למסירת שאלונים. זאת, שכן התבקשה מסירת שאלונים לארבעה נשאלים ספציפיים, בעוד שלטענתה הכלל הוא כי הזכות לבחור מי יהיה "החבר או הפקיד", כלשון התקנה, אשר ישיב לשואל, נתונה בידי התאגיד. הנתבעת 3 טענה כי "רק במקרים חריגים, בהם מצביע שולח השאלון על טעם מיוחד למסירת השאלון לגורם ספציפי, רשאי בית המשפט להיעתר לבקשתו", והפנתה להחלטה שניתנה ע"י בית משפט השלום בתל אביב אשר לטעמה תומכת בטענתה.

התובעת, בתגובתה הערוכה כדבעי לתשובת הנתבעת 3, הסבירה היטב מדוע נדרשים דווקא אותם ארבעה נשאלים ספציפיים להשיב על השאלונים. שניים מהנשאלים הם המנהלים אצל הנתבעת 3, שזהותם המדוייקת אינה ידועה לתובעת, אשר חתמו על הסכמי התקשרות עם קבלני ביצוע, אשר נזכרים בכתב התביעה (הסכמים מיום 15.7.17, מיום 22.7.15 ומיום 23.12.15), לפי הנטען תוך התרשלות בבחירת הקבלנים ובבחינת עמידתם בדרישות סף מסויימות, הסכמים אשר נטען כי קרסו. עוד נטען כי בהסכמים אלו ויתרו המנהלים על ערבויות מסוימות בניגוד להגיון הכלכלי, וחייבו למנות את הנתבע 2 (ושותפו מר אגבריה) כמנהלי ביצוע בפרויקט. נטען כי רק למנהלים אשר חתמו על ההסכמים ידוע מה היו המניעים שלהם בעת החתימות ומה עמד מאחוריהן. שני הנשאלים האחרים שימשו כמהנדס הפרויקט וכמפקח הפרויקט, ונטען כי מולם פעלה התובעת וכי רק להם ידועים פרטים ועובדות בנוגע אליהם יתבקשו להשיב.

אפילו היה המצב המשפטי כנטען ע"י הנתבעת 3, הרי שוכנעתי מטיעוני התובעת כי ישנו טעם מיוחד המצדיק להפנות את השאלות לנשאלים הספציפיים כמבוקש ע"י התובעת.

אולם, לא זו בלבד, אלא שדומני כי הנתבעת 3 נתפסה לכלל טעות בנוגע למצב המשפטי בנושא הפניית שאלות לנשאל ספציפי אצל התאגיד. מן הראוי לחדד ולהבהיר כי אין עסקינן ב"כלל" על פיו התאגיד מחליט מי משיב לשאלון וב"מקרים חריגים" לכלל האמור, בהם נדרש "טעם מיוחד" לסטיה מן הכלל. עסקינן בסך הכל בברירת מחדל, לפיה בהעדר דרישה למתן תשובות ע"י נשאל ספציפי בתאגיד, שאלון המופנה לתאגיד ייענה ע"י גורם רלבנטי בתאגיד, ובהעדר הנחיה, במקרה של חברה - מזכיר החברה. אולם במקרה כזה, אין כלל צורך לפנות אל בית המשפט בהתאם להוראת תקנה 108 לתקסד"א בבקשה לאפשר מסירת שאלון ל"חבר או פקיד של התאגיד". שולח השאלון רשאי לעשות כן ללא נטילת רשות, בדומה למשלוח שאלון לשאינו תאגיד. ואילו כאשר מוגשת בקשה להפנות שאלון ל"חבר או פקיד" מסויימים, דהיינו לנשאל ספציפי, אין "כלל", אין חריג לכלל, ואין צורך ב"טעם מיוחד". יש צורך להשתכנע בסבירות הדרישה, בהגיון שבה, ובמידת הרלבנטיות שלה למחלוקת, וזאת ברף הנדרש למתן החלטות אחרות בנושא הליכים מקדמיים.

כפי שמוסבר בדבריו של כבוד השופט חאלד כבוב בת.א. (ת"א) 18327-12-11 כמיפל בע"מ נ' ניאופרם השקעות 1966 בע"מ (27.9.2012), בפסקאות 19-23 :

"19. משנמצא כי השאלות רלוונטיות למחלוקת בין הצדדים, יש לבחון את זהות הנמען בתאגיד. תקנה 108 לתקסד"א קובעת כדלקמן:

"היה הנשאל תאגיד, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי בקשת השואל, להרשות מסירת שאלון לחבר או לפקיד של התאגיד; נדרשה המדינה להשיב על שאלות - יורה הצו איזה עובד ציבור ישיב עליהן".

20. נקבע בפסיקה, כי כאשר השאלון מופנה לאדם ספציפי, הרי שאין מקום למנוע מהמוען את בקשתו כי הנמען בתאגיד הנשאל יענה על השאלון (בר"ע 36/74 מפעלי פלדה בע"מ נ' יעקב לזימי, פ"ד כ"ח(2) 245, 248 (1974); ת"א (מחוזי-נצ') 785/98 ‏זילברשלג עיטל נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 9.5.2005)).

21. בעניין אחר, כתב כב' הרשם (כתוארו אז) א' זמיר כך:

"בהקשר זה, נאמר בבש"א (חיפה) 3629/07, ת"א 705/06 אבו חרמה ואח' נ' מועצה אזורית מנשה, תק-מח 2007(2) 2177- "לכאורה, אין בידי המבקשים זכות להכתיב למשיבה מי יתן תצהיר התשובות בשמה, אך יש מקרים, בהם בית המשפט יעשה שימוש בתקנה 108 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ויורה לאדם פלוני להשיב על שאלות בשם התאגיד" (ת"א (מחוזי-ת"א) 1726/06 Solid ISG Capital US Inc נ' יעקב לוסטגרטן (פורסם במאגרים המשפטיים, 19.8.2008)) [ההדגשות במקור, ח.כ.].

22. מכאן, כי ככלל, כאשר בעל הדין - מוסר השאלון - נוקב בשם הנמען שממנו הוא חפץ לקבל את התשובות, ביכולתו של בית המשפט להורות כן.

23. בענייננו, דרישתה של המבקשת כי בית המשפט יורה שהשאלון יקבל מענה מידי דירקטור חיצוני של המשיבה, נראית לי לא סבירה בנסיבות העניין. ... ".

ייתכן כי התפיסה השגויה בדבר קיומו של כלל על פיו רשאית חברה לבחור מי ישיב לשאלון נובעת מכך שבפסק הדין המוכר ביותר העוסק בנושא זה, בפרשת לזימי [בר"ע 36/74 מפעלי פלדה ישראליים בע"מ נ' לזימי, פ"ד כח(2) 245 (1974)], נאמר בין השאר כי "... מן הראוי להעמיד את השופט בחזקה שהתכוון לתצהיר שייעשה על-ידי מזכיר המערערת..." (וכן נפסקה הלכה לפיה המשיב לשאלון מטעמו של תאגיד חייב לחקור, לערוך בירורים ולוודא גם מה ידוע לעובדי התאגיד האחרים).

דא עקא, האמירה הנ"ל באה על רקע העובדה כי התובע שם "לא פירש בשאלון תשובתו של מי מעובדי התאגיד נדרשת, ולכן נמנע גם השופט לקבוע על מי לעשות את תצהיר התשובה (ראה תקנה 119)". נוסח הוראת תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, היה זהה לזה הקיים כיום ברישא של תקנה 108 לתקסד"א, קרי כלל את המלים "לפי בקשת השואל". ומשלא באה דרישה מצד השואל (התובע) שם להרשות לו להפנות את השאלון לעובד ספציפי, לא היה מקום להורות כן.

סיכומו של דבר – הבקשה מתקבלת, ואני מאפשר לתובעת להפנות שאלון לארבעה הנשאלים הספציפיים, שהם נשאלים הרלבנטיים במישרין לפרויקט נשוא התביעה, ושהתשובות לשאלות אמורות להימצא בידיעתם באופן אישי.

ככל שהדברים אמורים במי ששימש כמפקח על הפרויקט, שנטען כי אינו צד להליך, תפעל הנתבעת 3 בהתאם לאשר נפסק ברע"א 7226/97 אנגל חברה לקבלנות וייזום פרוייקטים בע"מ נ' ענתבי (24.2.1998).

הנתבעת 3 תשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, תוך 30 יום ממתן פסק הדין בתיק.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ט, 23 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.