03 אוקטובר 2020

1. זהו פס"ד בתביעת התובע לדמי פגיעה ולהכרה בליקוי הרפואי ממנו סובל התובע כנובע מפגיעה בעבודה מיום 12.1.17.
2. בדיון שקויים ב-20.12.18 לאחר שמיעת עדותו של התובע, הוסכם על הצדדים כי ימונה מומחה רפואי , אורתופד עם רשימת המוסכמות כדלקמן:

א. התובע יליד 1973, עבד במסגרות כבדה, מ - 12.2013 עד סוף 03.2017.

ב. ביום 12.1.17 הרים התובע יחד עם עוד שני עובדים קורת פלדה באורך 3.5-4 מטר בעובי של כעשרים ס"מ.

ג. הקורה הורמה מקומה תחתונה לקומה עליונה באופן שהתובע עמד בקומה התחתונה, עובד אחד עמד במרכז המדרגות ועובד שלישי עמד למעלה. שלושתם החזיקו בקורה והעלו אותה בשלוש פעימות מתואמות ביניהם.

ד. התובע תמך את הקורה ביד שמאל ודחף אותה בידו הימנית. אחרי ההרמה השניה של הקורה, הקורה החליקה מידיהם של שני העובדים האחרים שעמדו למעלה, והתובע נאלץ לעצור את את הקורה מההחלקה עם שתי ידיו תוך כדי סיבוב הגוף לכיוון ימין וכיפוף הברכיים. תוך כדי בלימת החלקת הקורה הרגיש התובע צביטה חזקה בגבו והפסיק לעבוד באותו היום. עוד באותו יום התחיל לקחת התובע 2 כדורים של אופטלגין 500 מ"ג, והמשיך לעבוד שבועיים כך עם שני כדורי אופטלגין בכל יום עד להפסקת ההשפעה של האופטלגין.

ה. התובע פנה לטיפול רפואי ביום 24.1.17.

ו. משקל הקורה שהחליקה ביום האירוע שקלה בין 70 ל 100 ק"ג.

3. בית הדין מינה תחילה את ד"ר ברוסקין כמומחה מטעם בית הדין.
ואלו השאלות שהועברו למומחה:

א. ממה סובל התובע בגבו?

ב. האם יש קשר סיבתי בין ליקוי זה לאירוע המתואר מ 12.1.17?

ג. האם יש משמעות למשקלה המדוייק של הקורה ששקלה בין 70 ל 100 ק"ג והאם יש הבדל בתשובת המומחה כי מדובר בקורה של 70 ק"ג לבין 100 ק"ג.

ד. האם יש משמעות לכך שהתובע המשיך לעבוד שבועיים לאחר האירוע?

4. וכך כתב המומחה ד"ר אלכסנדר ברוסקין בחוות דעתו:

"א. התובע סובל מכאבי גב תחתון.

ב. ברישום רפואי מתאריך 24/1/17 צוין כי התובע סובל מכאבי גב תחתון, המחמיר
לאחר ריצה או הרמת משא כבד. ברישום רפואי מה-7.2.17 צוין כי בבדיקת CT
מתאריך 29.1.17 אובחנו בלטים דיסקאליים.... צוין כי התובע מועמד לניתוח
למינאקטומיה וקיבוע. בתאריך 9.4.17 עבר התובע ניתוח קיבוע ברמה S1-L5
במרכז הרפואי שערי צדק. לאחר הניתוח המשיך התובע לסבול מכאבי גב תחתון.
לתובע אובחן פגם אנטומי בבדיקת CT... עובר לאירוע לא מצאתי כל רישום
אודות כאבי גב תחתון.

אם אני נצמד לעובדות המקרה, מיד לאחר אירוע הרמת משא כבד, תוך כדי תנועה
סיבובית חדה, החל התובע לסבול מכאבי גב תחתון שבסופם עבר ניתוח.
אמנם ספונילוליסתזיס הינו פגם אנטומי, אולם ידוע שאירוע טראומטי על רקע
אותו פגם יכול להביא להגבלה בתנועות ולחוסר יציבות בעמוד השידרה המותני
הפגם הינו טריגר ולא הסיבה ...

לפיכך יש לדעתי קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין האירוע לבין המופע הקליני
והאובייקטיבי בעמוד השידרה המותני והניתוח בגינו.

ג. (לעניין משקלה של הקורה והאם יש חשיבות למשקל המדוייק): לא במקרה הנ"ל. הרמת משא כבד במובן האורתופדי הינה מעל 20 ק"ג.

ד. אכן התובע השתהה בפנייה לטיפול רפואי, אולם הדבר היה בגבול הסביר. תהליך של חוסר יציבות אינו מיידי ומתפתח עם הזמן, אולם אין לעיכוב בפנייה לטיפול רפואי כדי לנתק את הקשר הסיבתי לאירוע הרמת המשא הכבד יחד עם התנועה החדה."

5. בתשובות לשאלות ההבהרה חזר המומחה על חוות דעתו אולם הוסיף לעניין המסמך שמה-25.12.15 (בתשובת הבהרה מס' 3):

"אכן, המסמך מתאריך 25/12/15 עמד בפני. מסמך זה מעיד על אירוע חד פעמי של חבלה בגב על קרע נפילה במהלך ריצה. מלבד רישום בודד זה אין כל רישום אודות כאבי גב תחתון או הפניה להמשך טיפול".

6. בהחלטה מיום 5.12.19, נקבע כי ימונה מומחה נוסף וזאת לאור סימני שאלה שהתעוררו בכל הנוגע להשלכות אירוע קודם מיום 25.12.15, בו נחבל התובע בגבו במהלך ריצה. לאור זאת מונה מומחה נוסף, ד"ר ארז אבישר, אשר קיבל לידיו אותן עובדות ואותן שאלות עליהן התבקש להשיב.

6. ד"ר אבישר בחוות דעת מנומקת הגיע למסקנה כי הוא מעריך שיש קשר סיבתי בין האירוע החבלתי מיום 12/1/17 להחמרת כאבי הגב על רקע מחלת עמוד השידרה. עוד הוסיף כי:
"אני סבור כי אירוע המתואר כאחיזה של קורה במשקל בין 70 ל-100 ק"ג... תוך כדי תנועת רוטציה של עמוד השידרה מותני, דייה כדי להוות גורם סיכון להחמרת כאבי גב תחתון על רקע ספונדילוליזיס... איני סבור כי מנגנון חבלה מסוג זה יכול לגרום להחלקה של חוליה על גבי שכנתה"

ובהמשך –

"איני סבור כי העובדה שהתובע המשיך לעבוד למשך כשבועיים, לאחר האירוע החבלתי יש בה לנתק בין החמרת כאבי גב תחתון על רקע ספונדילויזיס ספונדילוליזטסיס לארוע המדובר מיום 12.1.2017, שכן בסמוך לאירוע נשוא התביעה כאבי הגב של התובע החמירו עד כדי היזקקות לניתוח."

7. דיון:

א. הנתבע אינו מכחיש כי לתובע אירע אירוע של הרמת הקורה ובלימתה ב-12.1.17, אלא שהטענה היא כי באירוע זה לא נגרם לו נזק רפואי כלשהו, וכי מהמסמכים הרפואיים ומחוות דעת ד"ר אבישר עולה כי הליקוי הרפואי קדם כרונולוגית למועד האירוע; כי הליקוי אצל התובע נגרם על רקע טבעי וכי הניתוח שעבר, אף שבוצע לאחר האירוע נקבע עוד קודם לכן כשהיה מדובר באירוע אלקטיבי שנקבע עוד קודם לאירוע. הנתבע הודיע כי לפנים משורת הדין יסכים להכיר בכאבי הגב החולפים שהיו לתובע בחודשים ינואר ופברואר 2017 כנובעים מהתאונה, אך לא בכל נזק אחר שנגרם לתובע ללא קשר לאירוע זה. עוד ציינה ב"כ הנתבע בסיכומיה כי המומחה ציין כי בסיכום האישפוז מ-12.4.17 רשום "כאבי גב תחתון שנים" (כשהאירוע היה אך 3 חודשים לפני שהרופא כתב זאת). המומחה גם ציין בתשובה 4 לשאלות ההבהרה כי החבלה שנמצאה בבדיקת התובע מתאימה לספונדילוליזיס (אותה מחלה ממנה סבל התובע מראש) ללא קשר לאירוע בעבודה. לאור זאת טוענת ב"כ הנתבע כי תשובות ההבהרה מחזקות את חוות הדעת המקורית מיום 14.1.20 על פיה "מר ציבולקבץ סבל מכאבי גב תחתון מזה שנים טרם האירוע נשוא התביעה... החלקה נגרמת לרוב לאורך השנים עקב ניוון הדיסק הבין חולייתי ולא על רקע טראומטי".

ב. בנוסף טוען ב"כ הנתבע, כי בחוות דעתו ציין ד"ר ברוסקין כי בעת מתן חוות דעתו הוא לא מצא חומר רלוונטי קודם לאירוע. זאת בניגוד לד"ר אבישר אשר ציין את הנתונים המופיעים בסעיף א' לעיל, לפיהם בתיקו הרפואי של התובע רישומים קודמים על כאבי גב תחתון. משכך, אין רלוונטיות לחוות דעתו של ד"ר ברוסקין במקרה דנן.

ג. מנגד טוען ב"כ התובע כי ע"פ חוות דעת ד"ר אבישר קיים קשר סיבתי בין האירוע החבלתי מיום 12.1.17 להחמרת כאבי הגב של התובע, על רקע מחלת עמוד השדרה. ד"ר אבישר אף הבהיר כי לא אותרו כל הגבלות בתנועה בגב לפני האירוע. לדבריו, יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר ברוסקין או לכל הפחות לתת לה משקל יתר, וככל שיש ספק – צריך הספק לפעול לטובת המבוטח.

ד. בנוסף טוען ב"כ התובע, כי אין כל מחלוקת בין שני המומחים. ד"ר ברוסקין סבור כי הנזק הרפואי של התובע מתבטא בהגבלה בתנועות, כאבי גב תחתון ובלטים דיסקאליים ברמה L4-L5 וברמה L5-S1. לעומתו, ד"ר אבישר סבור כי הנזק הרפואי מתבטא בהחמרת כאבי הגב של התובע. בכל אופן מדובר באותם כאבים אשר הביאו להפסקת עבודתו של התובע. יתרה מכך טוען ב"כ התובע, כי בחוות דעתו של ד"ר אבישר לא נמצא כל רמז לכך שמצבו של התובע השתפר לאחר חודש פברואר 2017.

ה. מעיון בשתי חוות הדעת עולה בבירור, כי אכן מתקיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 12.02.2012 לבין הליקוי בגבו התחתון של התובע. בנוסף, שני המומחים הסכימו כי אין בשיהוי בפנייה לטיפול רפואי בכדי לנתק את הקשר הסיבתי. אם כך הדבר, השאלה העומדת בפנינו כעת היא האם מדובר בנזק חדש או שמא בהחמרת מצב קיים כאמור בחוות דעתו של ד"ר אבישר.

ו. כאמור לעיל, בתיק זה מונה ד"ר ברוסקין אשר נתן חוות דעתו (המיטיבה עם התובע), אך בשל ספקות הנוגעות להיקף החומר הרפואי שהועבר אליו ובשל חוסר התייחסותו של ד"ר ברוסקין למסמכים הקודמים לשנת 2013, מונה מומחה נוסף בתיק – ד"ר אבישר.

ז. אף על פי שההלכה המנחה במקרים שבהם מונחות בפני בית הדין שתי חוות דעת היא לאמץ את חוות הדעת שפועלת לטובת המבוטח (עב"ל 26487-09-17 פלונית – המוסד לביטוח לאומי מיום 11.12.2018), במקרה זה, ולאור הספיקות שהביאו לבקשת חוות דעת נוספת, מקובל עלי כי יש מקום לאמץ את חוות דעתו של ד"ר אבישר, אשר כאמור קבע כי האירוע מיום 12.01.2017 גרם להחמרת מצב הרפואי הקודם של התובע.

  סוף דבר:

התביעה מתקבלת חלקית באופן שנקבע שהאירוע מיום 12/1/17 גרם להחמרת מצבו הקודם של התובע כמפורט בחוות דעתו של ד"ר אבישר. בנוסף, בית הדין רשם לפניו את הודעת הנתבע כי הוא מכיר (ואף אם לפנים משרות הדין), בכאבי הגב החולפים שהיו לתובע בחודשים ינואר ופברואר 2017 כנובעים מהתאונה.

משהתובע מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

ערעור על פסק דין  זה  ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד  המבקש לערער.

ניתן היום, ט"ו תשרי תשפ"א, (03 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.