<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת – עו"ד עידן גיספאן

המבקשת – נוכחת

ב"כ המשיבה – עו"ד עדי תפוחי

פרוטוקול

ב"כ המבקשת:

אבקש דחייה בת שעה לצרוך השלמת מסמכים רלוונטיים.

<#3#>

החלטה

הדיון יתחדש בשעה 13:00.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ח, 21/01/2018 במעמד הנוכחים.

לאחר הפסקה

הדיון מתחדש בשעה: 13:28

ב"כ המבקשת:

יש לנו 2 טענות.

הטענה הראשונה היא לעניין תקינות הליך השימוע וההחלטה שכן, בשימוע על פי החלטת הקצין החלט להשבית את הרכב ל-60 יום פלוס 30 יום, ככה הוחלט.

לכן אני סבור שאם יש 2 השבתות הן צריכות להיות בחופף ולא במצטבר אם הוא היה פוסל את הרכב ל-60 יום, עושה החישוב בחופף, אחרי 60 יום היה משחרר את הרכב ; ומה שלא נכון לעשות – הם חישבו את זה במצטבר.

מדובר באותו רכב.

לשאלת בית המשפט: אתה אומר שחישבו את זה במצטבר האם יש לכך אסמכתא?

אני משיב: אין לי אסמכתא, זה נכתב בצורה הזו, המגרש פירש את זה לתקופה של 90 יום. זה נאמר למבקשת בעל פה.

אבקש מבית המשפט להבין כי מדובר ב-60 יום ואם לא, אז מדובר בתקופה חופפת ולא מצטברת, כי כשהקצין כותב למגרש 90 יום ולא 60 יום, המגרש לא ישחרר את הרכב לפני ה-90 יום.

זו הטענה הראשונה שאנו נבקש כי התקופה תחשב בחופף ואני מפנה בעצם לשימוע בדבר איסור מנהלי לשימוש ברכב שניתן ביום 22/11/2017.

לעניין המסוכנות, בדיון הקודם הקשור לתיק הזה, בתיק הבפ"ת, הסכמנו כי המבקשת תפסל עד להחלטה אחרת כלומר הפסילה מאיינת את המסוכנות, היא כרגע פסולה מלנהוג בעניין הזה.

בנוסף, מדובר ברכב מונית בעל זכות ציבורית אשר שייך לחברת "א.ג תיווך וסחר מוניות באשדוד", שעל פי המבקשת ואותו מתווך מוניות – ההסכם הוא עד 01/01/2018, הם לא האריכו אותו והמבקשת בעצם מבקשת לקצר את התקופה כדי להביא את הרכב למגרש.

מסמך א.ג תיווך וסחר מוניות אשדוד מתקבל ומסומן מב/1.

גם לעניין השימוש ברכב, המבקשת פסולה מלנהוג ומבקשת להשיב את הרכב לאותו סוחר ממנו סחרו את הרכב שכן, הם משלמים בעבור כל יום שהם לא יכולים להחזיר את הרכב למגרש המכוניות וגם לסוחר שהוא בעל הרכב והזכות.

בעניין הזה, מפנה להחלטה זהה שניתנה על ידי כב' השופטת הירש, בא"ש 13992-12-17, שם בית המשפט עשה השוואה בין הנוהל של המשטרה לגבי רכבים מושכרים לבין רכבים שהזהות הציבורית להפעלת הרכב היא מושכרת, וגם לעניין ההשבתה – האם ניתן להשיב את הרכב לבעלה.

מגיש את ההחלטה.

אוסיף כי לא מדובר בבלתי מורשת שלעולם לא הוציאה רישיון נהיגה, היא מורשית לנהיגה מאותו סוג, רק בגלל שהרכב מוגדר למונית היא לא מורשית.

המבקשת:

אני רק הזזתי את הרכב בתוך תחנת דלק.

ב"כ המבקשת:

המחוקק שקבע את הרכב לבתי מורשה הכוונה שלו הייתה למישהו שהוא בלתי מורשה לנהיגה בכלל, ולא לסוג רכב. במיוחד שסוג הזה, זה לא שהיא נהגה על אופנוע כשיש ברשותה לרישיון לרכב בלבד.

יש לה רישיון לרכב, אבל בגלל שיש עליו זכות ציבורית של מונית – אסור לו.

אילו היינו מורידים את הזכות הציבורית ומשאירים רק את הפרייבט – היא הייתה יכולה לנהוג עליו.

מדובר ברף מסוכנות מאוד נמוך במקרה הזה.

יכול להיות שהמחוקק לא חשב על כל הסיטואציה לעניין הזה, הרי יש לה רישיון נהיגה ולא מדובר במישהי שלא היה לה רישיון מחודש 10 שנים ואז היא עלתה על הרכב.

אבקש להפנות את בית המשפט להחלטה, לאור כך שהמבקשת נפסלה עד לתום ההליכים, לאור כך שמדובר ברכב שמושכר ולאור המסוכנות הנמוכה, אבקש מבית המשפט לקצר את התקופה על מנת לאפשר למבקשת להחזיר את הרכב למגרש המוניות וכן, לחפוף בין תקופות ההשבתה בגין תיק זה ודו"ח מספר 38250039401.

אציין כי במצב דברים זה שבו המבקשת פסולה מלנהוג בתיק זה, הותרת ההשבתה המנהלית על כנה היא רק ענישה כלכלית, אין בה אינטרס ציבורי מלבד פגיעה כלכלית במבקשת.

אבקש לקחת זאת בחשבון.

מדובר ברכב שמושבת כבר מיום 10/12/2017, תקופה העולה על למעלה מ-40 יום.

אני סבור כי ניתן להסתפק בתקופה הזו.

מבקש לציין גם לעניין נסיבות אישיות, אחזור על האמור בבקשה.

לעניין החפיפה, בגלל שחברתי פה העירה הערה, המחוקק להבדיל מפסילה לא ציין שזה יחול במצטבר, הרי הכלל הוא חופף. בפסילות המחוקק החליט את זה וקבע שהפסילות ירוצו במצטבר והחריג את העניין ולכן הכלל הוא בחופף.

ב"כ המשיבה:

ראשית, אבקש לציין כי לכל עניין הבקשה של חברי, מדובר בטענה שלא הועלתה במסגרת הבקשה ומועלית רק זה עתה במהלך הדיון.

אבקש להסביר כי מדובר למעשה בנהגת שמבקשת להשיב את הרכב כאשר אינה הבעלים הרשומים של הרכב ; על פי המערכת המשטרתית, הבעלים הרשום של הרכב הוא כהן אליהו, אין תע"צ בעלות בתיק, יש רישום משטרתי.

מדובר במי שנתפסה נוהגת ביום 21/11/2017 כאשר היא נהגה על אותו רכב מסוג מונית, כאשר היא בלתי מורשית לנהוג ברכב הזה.

כתוצאה מכך ניתנה לה הודעת איסור שימוש למשך 30 יום.

המבקשת לא השביתה ולא הפקידה את הרכב ולמעשה פעלה בחוסר ניקיון כפיים כאשר היא שבה שוב לנהוג ברכב ביום 10/12/2017 על אף שהרכב הושבת וניתנה לו הודעת איסור שימוש.

אבקש לציין כי בשתי המקרים נהגה המבקשת באותו הרכב, רכב מונית שהוא רכב ציבורי הנועד להסעת אנשים ובכך למעשה מסכנת המבקשת את משתמשי הדרך .

אבקש לציין גם כי המבקשת על אף שציין חברי כי היא מורשית לנהוג ברכב מסוג B, אבקש לציין כי גם רישיון הנהיגה שלה מסוג B למעשה פקע ביום 30/05/2016. יש תע"צ בתיק.

אציין שחברי ביקש להגיש מב/1 כאשר מדובר למעשה במסמך לקוני, ללא תאריך, כאשר לפיו אדם בשם איציק מגרה ושכיר את המונית לגברת יולנדה ביטון כאשר לא ברור כלל מה הקשר שלו לרכב והרכב כלל לא רשום על שמו, הוא לא נמצא פה היום ולא מוגש תצהיר מטעמו ולא ידוע אם הוא עשה כל מה שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה

גם כאשר מדובר במשרד תיווך וסחר במוניות, בראש ובראשונה הוא צריך לבדוק האם אדם שהוא מזכיר לו את המונית – מורשה לנהוג ברכב מסוג זה.

משכך, למעשה המבקשת לא הרימה את הנטל על מנת להוכיח שהבעלים של הרכב עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה לפי סעיף 57(ג)(ג).

כמו כן, אני אבקש להפנות את בית המשפט לנוסח החוק, סעיף 57.

במקרה שלנו, בוצעה עבירה והושבת הרכב ל-30 יום.

אבקש לציין שהעובדה שהמבקשת פעלה בחוסר ניקיון כפיים ולא אחסנה את הרכב, החוטא לא צריך לצאת נשכר מזה ועתה לחפוף לו את תקופה השבתה, כי במידה והיא כן הייתה משביתה את הרכב ב-30 יום והם היו מסתיימים, עדין לפי החוק הקצין יכול היה להשבית לה את הרכב לעוד 30 יום.

לא זו אף זו שהיא שבה לאחוז לאחר זמן קצר באותו הרכב שבו בוצעה העבירה ונאסר בו שימוש.

אבקש להפנות לרציונל שבגינו המחוקק קבע סמכות השבתה ליעקב אמברם, בית המשפט העליון רע"פ 1286/11.

אבקש לעניין השימוש שערך הקצין, שהוא ציין 60+30 לגבי השימוע בתיק הזה בלבד, אבקש להפנות לפס"ד עינת הראל, בית המשפט נכנס לנעליו של קצין.

אבקש לציין כי הקצין כתב בצורה ברורה כי הוא החליט על תקופה של איסור שימוש לתקופה של 60 יום ואז הוא כתב +30 ימי השבתה קודמת.

כלומר, עולה מכך באופן ברור שההשבתה בגין תיק זה היא 60 יום וכי עדיין עומדת השבתה בגין התיק הקודם ל-30 יום, שבהם היא לא הפקידה את הרכב.

לעניין המסוכנות, מדובר ברכב ציבורי מסוג מונית. אותו רכב שהיא מסכנת את הציבור, לא נדרש מונית רישיון מסוג B1.

אבקש לציין כי בפרוטוקול שהוגש לבית המשפט, שם דובר חוזה השכרה שנעשה בין המבקש לבין אחראי המונית, במקרה הזה לא הוצג שום חוזה לכן, לא ניתן להכחיש את הנוהל הקיים כאשר קיים חוזה השכרה.

לכן אבקש לאבחן זאת.

ב"כ המבקשת:

ראשית, אציין כי גם בתיק הקודם שהפניתי את בית המשפט להחלטה, הבאנו אישור ממתווך המוניות לגבי השכירות של הרכב. זהה לאישור שהבאתי לבית המשפט היום.

לעניין טענות של חברתי לעניין חוטא שיוצא נשכר, בעבירות פליליות – עונשי מאסר הכלל הוא חפיפה והחריג הוא מצטבר, כך שקל וחומר...

ב"כ המשיבה:

מאסר לא קשור להשבתה.

ב"כ המבקשת:

קל וחומר במקרה דנן, לו היה רוצה המחוקק להחריג את העניין כי מדובר במצטבר –היה עושה זאת כפי שעשה לגבי פסילות של רישיון נהיגה.

לעניין בעלות הרכב, החוק מאפשר גם למי שניתנה לו הודעה איסור שימוש ברכב להגיש בקשה ולדרוש את הרכב.

לעניין אבחון פסק דין בעניין מאיר ביטון, שהוגש לבית המשפט, גם שם קבע בית המשפט כי הרכב יוחזר לבעלים או מי מטעמו.

בכל מקרה הרכב לא יוחזר למבקשת, שכן גם היא פסולה לנהיגה וגם אסור לה כך או כך לנהוג ברכב הזה. בית המשפט יראה בסוף ההחלטה כי הרכב יוחזר לבעלים או מי מטעמו.

ברכבים מסוג מונית יש את בעל הרכב ואת בעל זכות הציבורית.

בעל זכות ציבורית הוא זה שנרשם כבעל הרכב למרות שהוא לא בעל הרכב, הוא רק על מספר להפעלת מונית.

זה משהו שתוקן לאחרונה, והיום אפשר שיהיה בעלות הרכב על שם בעל הרכב והזכות הציבורית....

כלומר אם יש לי מונית ואני סוחר את הזכות הציבורית ממישהו על המונית אז אני חייב...

היא המבקשת ואבקש כי בית המשפט יקבע על החזרת הרכב.

אתייחס רק למה שחברתי טענה, לא מקלים ראש בעבירות. המבקשת היום משלמת מחיר כבד ותשלם עוד מחיר על העבירות שהיא ביצעה.

היום היא פסולה לנהיגה בכל סוג רכב בעקבות העבירות שהיא עברה אך לעניין השבתת הרכב, כשבית המשפט בוחן את המסוכנות, אני סבור שכרגע במצב הנתון, המסוכנות, לאור הטענות שהעלתה ב"כ המשיבה לעניין העבירה עצמה – בלתי מורשה לסוג הרכב, רף המסוכנות הוא לא גבוה.

לעניין טענת חברתי כי מדובר ברכב שנועד להסעת אנשים – זה שינוי שנעשה לאחרונה שהיום אפשר גם להסיע ברכב פרטי אנשים. גם אם היא הייתה עם נוסעים בשכר היא לא הייתה עוברת שום עבירה.

ב"כ המשיבה:

אני רוצה להעיר שאם כיום הייתה נוהגת ברכב עם נוסעים בשכר – הייתה עוברת עבירה של רישיון רכב שפקע.

ב"כ המבקשת:

מדובר בעברית קנס.

אפנה לנוהל המשטרתי, כפי שביהמ"ש עשה בהחלטה שהפניתי את בית המשפט, נוהל מדבר על כך

ב"כ המשיבה:

הנוהל שחברי מפנה אליו מדבר על חוזה שכירות, דבר הלא קשור למקרה שלנו בכלל.

ב"כ המבקשת:

אבקש שהות להגשת הנוהל אליו אני מתייחס.

ב"כ המשיבה:

אבקש להפנות את בית המשפט לחקירה תחת אזהרה של המבקשת במשטרה, כאשר שאלו אותה למי שייך הרכב – היא אומרת בחקירה בשורה 8, עמוד 2: "הרכב שלי". כאשר נשאלת למי שייך רכב מונית מספר 9691625 – היא משיבה: הרכב שלי.

ב"כ המבקשת בא עתה וטוען כי הבעלים מישהו אחר, והמחזיק מישהו אחר – טענות בעלמא ללא כל תצהיר, גם אין פה את הבעלים של הרכב.

ב"כ המבקשת:

מפנה את בית המשפט לבא"ש 6073-12-17, כב' השופטת בונדה, שם קבע בית המשפט להתייחס לנוהל משטרה מספר 02.231.23 כי אין להשבית רכב אשר שייך לחברת השכרה עם תום תקופת ההשכרה הינה פחות מ-15 ימים מיום ההשבתה.

ב"כ המשיבה:

גם שם היה חוזה.

המבקשת:

קודם כל, אני מבינה את החומרה של המעשה, קיבלתי את העונש, אני פסולה וזה עונש חמור.

אנחנו חיים במושב ויש לי 5 ילדים (הגדול בן 13 והקטנה בת 5) ובתי הספר שלהם מחוץ למושב וזה עלויות שבאמת אין לי אותם אבל זה עונש חמור ביותר.

שלושה ילדים בחינוך מיוחד וזה להוציא אותם, בלי רישיון זה מאוד קשה.

קיבלתי את העונש, באמת, הייתי מוכנה לקבל אפילו כל עונש אחר ולא פסילה אבל אני מבינה את החומרה.

אני נמצאת רק בחובות עכשיו מהמצב הזה, כל הזמן שהרכב במגרש – אני משלמת כסף.

כל זמן, שאיציק נגרה, הוא הבעלים לפי החוזה שכירות, זה החוזה שכירות שיש לי, כל פעם שהוא לא מקבל כסף – הוא מאיים לתבוע אותי.

כל החודשים האלה שהרכב כביכול בהשבתה – אני צריכה לשלם כסף והוא כבר ויתר על הכסף, הוא רוצה רק את הרכב חזרה וכל עוד הוא לא מקבל אותו – הוא מאיים לתבוע עליי.

התחלנו הליך של פשיטת רגל, אסור לי לצבור חובות כרגע ואם הוא תובע אותי זה עוד פעם לצבור חובות.

כבר 40 יום הרכב מושבת אז לפחות לקצר את העונש של ההשבתה, כל יום זה כסף.

אני לא הסעתי אנשים, לא היו איתי אנשים, לא עבדתי, הייתי לוקחת את המונית מאיציק נגרה ומשכירה את המונית לאחר וכך הרווחתי את הכסף.

ב"כ המשיבה:

במידה וביהמ"ש ייעתר לבקשה, אבקש עיכוב ביצוע.

<#10#>

החלטה

ניתנת זאת אורכה של 3 ימים לב"כ המבקשת להמציא את הנוהל עליו רוצה, בין היתר, לסמוך חלק מטענותיו.

החלטה תינתן במועד מאוחר יותר ותשלח לצדדים.

תיק החקירה הועבר לעיוני.

<#11#>

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ח, 21/01/2018 במעמד הנוכחים.