1. לפניי בקשה לחיוב התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להוצאות משפט הנתבעת (להלן: "המבקשת"), בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). כמו-כן, מבוקש עיכוב ההליך עד להפקדת ערובה כאמור וחיוב המשיבה בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

עיקר טענות הצדדים בבקשה ובתגובות

2. המבקשת עותרת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, בסכום שלא יפחת מ-158,565 ₪ (שיעור של כ-7.5% מסכום התביעה), וזאת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות. כמו-כן, המבקשת עותרת לעיכוב ההליך עד להפקדת ערובה כאמור ולחיוב המשיבה בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

3. לטענת המבקשת, המשיבה היא חברה פרטית בערבון מוגבל, אשר נוסדה בישראל ביום 16.7.15, כעולה מנספח רשם החברות שצורף, ולפי האמור בסעיף 7 לכתב התביעה, המשיבה הוקמה "לצורך הקמה וניהול הפרויקט המתוכנן".

4. המבקשת טוענת כי בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות ולהלכה הפסוקה, נקודת המוצא היא כי קיימת חזקה לחיוב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם קיימים בנסיבות העניין טעמים לסתור. לטענתה, הנטל לסתירת החזקה מוטל על החברה, אשר צריכה להוכיח כי יש לה יכולת כלכלית לשלם את הוצאות הנתבע, או כי קיימות נסיבות המצדיקות את אי חיובה בהפקדת ערובה.

5. לטענת המבקשת, המקרה שלפנינו הוא מקרה מובהק בו מתחייב חיובה של המשיבה בהפקדת ערובה משמעותית להבטחת פירעון ההוצאות שייגרמו למבקשת אם תידחה התביעה נגדה. מדובר בחברה שהוקמה בסמוך לאירועים הנטענים בכתב התביעה ולצורך פרויקט אחד ויחיד, והפרויקט לא יצא לפועל, הרי שמדובר בחברה חסרת כל תוכן, פעילות כלכלית ונכסים מהם ניתן יהיה להיפרע אם התביעה תידחה.

6. עוד עולה מהנסח ומבדיקה שערכה המבקשת לטענתה במאגרי המשפט, כי בעלי החברה ומנהלה - מר גדי רקה – מצוי בסכסוכים משפטיים לא מעטים. בנוסף, המבקשת טוענת כי מהנסח עולה כי למשיבה חובות אגרה לרשם החברות, וכן כי כל הכספים, התמורות והפירות שיעמדו בחשבונות ובפיקדונות המשיבה בבנק לאומי בסניף רעננה ואחרים משועבדים לטובת הבנק.

7. באשר לסיכויי התביעה, המבקשת טוענת כי בתי המשפט קבעו כי אין מקום לייחס משקל לנושא זה בבחינת הפקדת ערובה, אלא במקרה בו סיכויים אלה גבוהים או קלושים במיוחד. כמו כן, פירטה המבקשת והתייחסה לגוף טענות התביעה, ולטענתה מדובר בתביעה קלושה ובלתי מבוססת שסיכוייה להתקבל אפסיים.

8. באשר לגובה הערובה, המבקשת טוענת כי בהתאם לדין יש לבחון אותו בשלב הבחינה האחרון, ועליו להיות מידתי ומאזן בין השיקולים הרלבנטיים. לטענתה, בשורה ארוכה של החלטות חייבו בתי המשפט בישראל תאגידים (לרבות חברות המצויות בקשיים) בהפקדת ערובה בסכומים ממשיים. בהקשר זה, המבקשת מציינת מספר דוגמאות מפסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים, אשר יש בהן לטענתה כדי לשמש אינדיקציה לגובה הערבות בה יש לחייב את המשיבה.

9. בתשובה טוענת המשיבה כי מדובר בבקשה מיותרת, אשר הוגשה אך ורק על מנת להכביד עליה, וכי יש לדחותה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות. לטענתה, המבקשת מנסה לבסס את בקשתה על טענות ריקות מתוכן מבלי שצרפה ולו מסמך אחד המעיד על נכונות טענותיה בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה.

10. לטענת המשיבה, בפסיקה נקבע כי על בית המשפט הבוחן בקשה להפקדת ערובה לשקול בשלב הראשון את מצבה הכלכלי של החברה, ובשלב השני האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה. בהקשר זה, לטענת המשיבה, יש להביא בחשבון את הזכויות החוקתיות של הצדדים ואת סיכויי התביעה.

11. המשיבה טוענת כי אין לה בעיות כספיות, וכי היא סולבנטית ותעמוד בחיוב הוצאות, ככל שהמבקשת תזכה בהן בדין ושיושתו על המשיבה. לצורך הוכחת מצבה הכלכלי, המשיבה טוענת כי צירפה דו"ח סוף שנת 2017 ודו"חות מע"מ לשנת 2018 (בפועל, צורף עמוד 1 מתוך 3 של סיכומי דיווח (ESNA) מטעם רשות המסים עבור שנת 2017). משכך, לטענתה, כבר בשלב זה יש להורות על דחיית הבקשה.

12. לשם הזהירות בלבד, וככל שבית המשפט יסבור שאין במסמכים שצורפו בכדי להצביע על חוסנה הכלכלי של המשיבה, טוענת המשיבה כי בנסיבות העניין אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה לאור סיכויי ההצלחה הגבוהים מאוד של תביעתה.

13. שלא לצורך ולצרכי זהירות, וככל שלא עלה בידי המשיבה לשכנע את בית המשפט בדבר ייתור הצורך בהפקדת ערובה, הרי שלטענת המשיבה על בית המשפט לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שיהיה מידתי ומאזן נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים, ובהם זכויות קנייניות כגון זכות הגישה לערכאות, סיכויי התביעה וכד'. לטענתה, גובה הערובה המבוקשת גבוה, קיצוני ואינו מידתי כלל, וכן בפסקי דין רבים נקבעה ערובה בשיעור של 2.5% מגובה התביעה ואף פחות מכך.

14. בתשובתה, המבקשת טוענת כי התגובה הוגשה ללא חתימה על-ידי המייצג בהליך, ללא תצהיר המבסס את הטענות העובדתיות המועלות בה (בפרט בקשר ליכולות הכלכליות של המשיבה, כל שכן של בעלה/מנהלה), ואף ללא מלוא הנספחים אשר נטען כי מצורפים לתגובה. בהקשר זה, המבקשת טוענת כי לא צורף דו"ח כספי כלשהו שיש בו להעיד על מצבה הפיננסי של המשיבה, וגם המסמך שצורף - הנחזה להיות דו"ח מע"מ - הוא חלקי, מתייחס לשנת 2017, אינו מעיד דבר על מצבה הכלכלי של המשיבה, ומנתוני העסקאות בו עולה כי בחודשים רבים לא הייתה במשיבה כל פעילות. המבקשת טוענת כי פניותיה (בכתב וטלפונית) להמצאת מלוא הנספחים לא נענו.

15. לטענת המבקשת, המשיבה טועה מהותית בקשר לנטלי ההוכחה החלים בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, ובהתאם להלכות בית המשפט העליון (עליהן הצביעה המבקשת בבקשה), די בכך שמדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת ובהגשת בקשה לחיובה בהפקדת ערובה על-מנת להעביר את הנטל לחברה להוכיח כי ביכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע.

16. באשר לסיכויי התביעה, לטענת המבקשת, המשיבה לא עמדה בנטל להראות כי סיכויי התביעה מצדיקים סטייה מהכלל של הפקדת ערובה, אין לומר כי סיכויי ההליך גבוהים מאוד, ולא מתקיימות נסיבות המצדיקות מתן פטור למשיבה.

17. באשר לגובה הערובה, לטענת המקשת, לא ברורה טענתה הלא-מבוססת של המשיבה בהקשר זה, שכן המבקשת הראתה מתוך דוגמאות מהפסיקה מהם סכומי הערובה שערכאות שיפוטיות נוהגות לפסוק (גם במקרה של חברות בקשיים), ולאורן שיעור של 7.5% מסכום התביעה הוא סביר בהחלט.

דיון והכרעה

18. הבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת הוגשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, מאחר והמשיבה היא חברה בע"מ.

19. סעיף 353א לחוק החברות קובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה... רשאי בית המשפט... לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה... או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

20. נקודת המוצא היא כי על חברה-תובעת להפקיד ערובה להוצאות, אלא אם הוכיחה יכולת כלכלית לשאת בהוצאות, ככל שאלו יושתו עליה. ככל שהחברה לא הוכיחה יכולת כלכלית, יש לשקול האם נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה [ראו: רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.02.2009)].

21. בית המשפט המחוזי, מפי כבוד הנשיא (דאז השופט) א' אורנשטיין, עמד בפסיקתו על פרשנותה ויישומה של הוראת סעיף 353א לחוק החברות, וקבע כי היא יוצרת חזקה הניתנת לסתירה, לפיה יש לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה, אלא אם תוכיח יכולת לתשלום ההוצאות באם תידחה התביעה. על בית-המשפט לפעול בעניין זה בהתאם למתווה הבא: ראשית, על בית המשפט לבחון את היכולת של החברה-התובעת לעמוד בתשלום הוצאות, ככל שאלו תושתנה עליה באם תדחה התביעה. אם אינה בעלת יכולת זו, על בית המשפט לבחון האם קיימות נסיבות בעטיין יש לפטור אותה מהפקדת ערובה להוצאות. אם לא קיימות נסיבות כאמור, על בית המשפט לקבוע את סכום הערובה הראוי בנסיבות העניין [ראו: בש"א (ת"א) 12182/09 מורביקו אוברסיס בע"מ נ' ז. גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ (18.11.2009); וכן ת"א (ת"א) 2253/06 מולטילוק בע'מ נ' רב בריח מוצרי ביטחון בע"מ (15.10.2012) מפי כב' השופטת א' כהן].

22. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בכתבי הטענות על נספחיהם, ובהתחשב בדין ובהלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

23. הצדדים התייחסו ארוכות לטענות לגופה של התביעה, מעבר לדרוש בעניין זה לצורך הכרעה בבקשה.

24. האסמכתא (החלקית) שצירפה המשיבה, אין בה כדי להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח איתנות כלכלית. הדו"ח (החלקי) שצירפה מתייחס לשנת 2017 ואינו מעיד על מצבה הכלכלי, קל וחומר שאינו מוכיח איתנות הכלכלית (שלה או של בעלה/מנהלה). מכאן, שהמשיבה לא הציגה מסמכים שיש בהם כדי להראות את יכולתה לעמוד בתשלום הוצאות, ככל שאלו תושתנה עליה באם תדחה התביעה.

25. לנוכח מסקנה זו, שיש בה כדי לתמוך לכאורה בבקשה, וכפי שפורט לעיל, יש לבדוק האם קיימות נסיבות שבעטיין יש לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה להוצאות (למרות שכאמור לא הוכיחה יכולת כלכלית לשלם ההוצאות, ככל שאלו תוטלנה עליה).

26. המשיבה טוענת כי סיכויי הצלחת התביעה גבוהים ביותר. מעיון בטענות הצדדים בכתבי הטענות עולה כי סיכויי התביעה על פניהם קיימים, אולם לא ברף גבוה המצדיק כשלעצמו מתן פטור מהפקדת ערובה, ומול טענות התביעה קיימות טענות הגנה ראויות לכאורה.

27. לאור האמור, לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר יש בהן כדי להביא לפטור מהחיוב להפקיד ערובה.

28. משכך, יש לקבוע את גובה הערובה הראויה בנסיבות העניין.

29. תכליתה של ההוראה בדבר הפקדת ערובה היא הבטחת ההוצאות שייפסקו לטובת הנתבע, היה והתביעה תידחה. משכך, בקביעת סכום הערובה יש להתחשב, בין היתר, בסכום התביעה ובמורכבות ההליכים הצפויה. יש לקבוע סכום מידתי, בהתחשב בהוצאות שעלולות באופן סביר להיפסק בתובענה, ובשיעור לא מוגזם, שלא יהיה בו כדי להוות מחסום בלתי הוגן מפני זכות התביעה של החברה התובעת.

30. בענייננו, המשיבה הגישה את התביעה על סך של 2,114,194 ₪, בגין הפרה נטענת של ההסכמים בין הצדדים להקמה ולניהול מרפאה פרטית. אמנם הוגשה תביעה שכנגד, אך זאת על סך של 173752 ₪ בלבד.

31. בנסיבות אלה, ראיתי לנכון לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט של המבקשת בסך של 35,000 ₪, וזאת תוך 45 יום. דומה כי סכום זה יהיה בו כדי להבטיח הוצאות סבירות של המבקשת היה והתביעה נגדה תידחה, וכי בסכום זה אין כדי לפגוע בזכות הגישה לערכאות של המשיבה.

32. היה והערובה לא תופקד במלואה ובמועד, תידחה התביעה בהתאם לתקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ט, 16 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.