1. לפניי בקשה שהגיש התובע לפסילת שופט.
2. הבקשה מיוסדת בעיקרה על מספר החלטות דיוניות, והטענות המרכזיות בה תפורטנה בהמשך הדברים. הנתבע מתנגד לבקשה ובאופן כללי טוען, בין היתר, כי התובע הגיש את בקשתו בשיהוי ולאחר שבקשה קודמת שהגיש במהלך הדיון האחרון נדחתה; כי התובע טוען "טענות כוזבות ומטעות"; כי בית המשפט "יצא מגדרו, פעם אחר פעם, כדי להיטיב עם התובע ולחסוך זמן שיפוטי לצדדים"; וכי התובע "מהין להכפיש את בית המשפט" תוך נקיטת "לשון מזלזלת ובלתי נאותה".

התובע הגיב לתשובה והתייחס לטענות שהעלה הנתבע. בסיום תגובתו ציין התובע, בין היתר, כי הוא "מכבד ומעריך מאד את כב' ביהמ"ש ולא יועילו דברי הבלע של [הנתבע] שמטרתם לצייר תמונה אחרת", אולם "כל ש[התובע] מנסה להראות הוא כי במסגרת ההליכים דנן, על כב' ביהמ"ש לפסול עצמו מלהכריע בתיק זה".

1. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה. דין הבקשה להידחות.
2. התובע מלין על מספר החלטות דיוניות שניתנו בהליך, אולם כידוע "ההלכה היא כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות", והשאלה היא אם "ניתן להוכיח מעצם ההחלטות הדיוניות שנתקבלו או מתוכן החלטות אלה, כי דעתו של השופט ננעלה וכי קיים חשש ממשי למשוא פנים" (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 176-175 (2006), ובאסמכתאות שם).
3. ההחלטות שניתנו לאורך ההליך מדברות בעד עצמן, וסבורני כי עולה מהן התייחסות עניינית ומכבדת אל התובע ואל בקשותיו השונות. בכל מקרה לא עולה לטעמי מן ההחלטות חשש כלשהו למשוא פנים, וודאי שלא חשש ממשי כנדרש.
4. לא למותר לציין כי חלק לא מבוטל מן ההחלטות שאליהן מתייחס התובע בבקשתו ניתנו זה מכבר. השיהוי שבהגשת בקשה המיוסדת על אותן החלטות משליך לטעמי על המשקל שיש לייחס לטענות הפסלות המבוססות על החלטות אלה, אולם מעבר לכך, ספק רב בעיני אם ניתן לראות בבקשה ככזו שהוגשה "מיד לאחר שנודעה עילת הפסלות", כנדרש על פי דין (ראו תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984).
5. נוכח האמור, איני סבור שיש צורך להתייחס לכל אחת ואחת מן ההחלטות הדיוניות שמונה התובע בבקשתו, שביחס לחלקן לא הוברר כלל מה עניינן לבקשה כגון זו שכאן. בבחינת למעלה מן הדרוש, אתייחס בתמצית לטענות הקונקרטיות העיקריות שמעלה התובע בנוגע לאילו מן ההחלטות הנזכרות בבקשה.
6. התובע מלין על כך שההחלטות מיום 18.11.18 ומיום 28.11.18 כללו התייחסות להתנהלותו הדיונית או לאופן התנסחותו כלפי בית המשפט. אביא החלטות אלה בלשונן.

ההחלטה מיום 18.11.18 התייחסה לתגובה שהגיש התובע להחלטה קודמת, ובה נכתב בין היתר כך:

בכל הכבוד, האמור בסעיף 1 לתגובה לא הוברר. בית המשפט אינו "נחוש להותיר את ההחלטה מיום 11.11.18 על כנה", כנטען. בית המשפט משקף לצדדים את המצב הדיוני, כפי הבנתו, ועל מנת שאלה יוכלו להתייחס לכך. יש להצר גם על הנוסח שנבחר.

ההחלטה מיום 28.11.18 התייחסה אף היא לתגובה שהגיש התובע להחלטה קודמת, וניתנה לאחר שורה של החלטות באותו עניין. בהחלטה זו נכתב כך:

1. התנהלותו הדיונית של התובע מכבידה ומעוררת קושי.

2. כפי שהובהר בהחלטה מאתמול, הדברים האמורים בהחלטה מיום 25.11.18 מדברים בעד עצמם, ולטעמי משקפים גם את הצהרתו של הנתבע בדיון.

3. חזקה כי לו היה הנתבע סבור אחרת היה מגיש הודעה בעניין.

4. התובע מגיש הודעות ארוכות, הצורכות זמן שיפוטי רב, אולם נמנע מלהתייחס לנדרש ממנו, והוא טיבו והיקפו של התצהיר שאותו ביקש להגיש (תוך סטייה מן ההסכמה המקורית בנוגע לאופן הטיעון בשאלת גובה הפיצוי).

5. בהחלטה מאתמול הובהר כי מחדל מלעשות כן ייחשב כחזרה מן הבקשה להגשת תצהיר.

6. לא בלי התלבטות, תינתן לתובע הזדמנות להסיר את מחדלו עד מחר בשעה 16:00.

ההחלטות הנזכרות מלמדות לטעמי כי ההתייחסות להתנהלותו הדיונית של התובע ולאופן התנסחותו, שאכן עוררו קושי כפי שצוין באותן החלטות, נעשתה באופן ענייני, בלשון מדודה, ונועדה לאפשר את קידום ההליך ביעילות וללא סרבול. בכל מקרה אין בהחלטות אלה כדי ליצור חשש כלשהו למשוא פנים, וודאי שלא חשש ממשי.

1. התובע מלין גם על שתי החלטות שהורו לו לפעול עד ליום המחרת (החלטה מיום 30.7.18 והחלטה מיום 27.11.18). אף החלטות אלה אינן מקימות חשש כלשהו למשוא פנים, ולמעלה מן הדרוש יובהר כי המועדים שנקבעו בהן, שאכן היו קצרים, נקבעו מטעמים ענייניים:

כך, ההחלטה מיום 30.7.18 התייחסה לבקשת הנתבע להאריך את המועד שבו יוכל להשלים את המענה לדרישותיו המקדמיות של התובע. בהחלטה נקבע מועד קצר להגשת תשובת התובע, שכן המועד שהארכתו נתבקשה עמד לחלוף ביום המחרת. המטרה הייתה לנסות ליתן החלטה בבקשה להארכת מועד עוד בטרם יחלוף המועד או בסמוך אליו, וזאת כדי שלא ייווצר מצב שבו הבקשה מתקבלת "דה פקטו", ולו בחלקה, בלא החלטה מסודרת שניתנת לאחר עיון בעמדת התובע.

כך, ההחלטה מיום 27.11.18 ניתנה לאחר שהתובע נמנע מלפעול בהתאם להחלטה קודמת. במסגרת החלטה זו התאפשר לתובע להסיר את מחדלו תוך מתן הארכת מועד ביוזמת בית המשפט, וזאת במקום לזקוף את מחדלו הדיוני של התובע לחובתו.

אוסיף כי בשני המקרים העניינים שעמדו על הפרק היו נקודתיים ולא מורכבים: בראשון מדובר היה בהארכת מועד להשלמת הליכים מקדמיים, ובשני מדובר היה בהבהרה קצרה בדבר טיב התצהיר שביקש התובע להגיש. עוד אוסיף כי לו בכל זאת סבר התובע שנדרש לו זמן נוסף, הוא יכול היה לעתור להארכת המועדים שנקבעו באותן החלטות, ובקשותיו אלה היו נשקלות לגופן.

1. התובע טוען כי ההחלטה מיום 31.7.18, שבה התקבלה בקשת הנתבע להאריך את מועד המענה לדרישותיו המקדמיות של התובע, "מבטאת חוסר נכונות מצד כב' ביהמ"ש להביא בחשבון את תמונת המצב המלאה". טענה כוללנית זו, המתייחסת להחלטה מלפני מספר חודשים שעניינה הארכת מועד, לא הובהרה. למעלה מן הדרוש יצוין כי בהחלטה הובהר שנוכח מועד הדיון (שעתיד היה להתקיים למעלה משלושה חודשים מאוחר יותר) ההארכה שנתבקשה אינה צפויה לפגוע בקידום ההליך, והיא אף "תאפשר לנתבע ליתן מענה ענייני ושלם לבקשות התובע". במסגרת ההחלטה הובהר עוד כי יש לצפות שלא תתבקשנה הארכות מועד נוספות. התובע נמנע מלהשיג על החלטה זו באופן כלשהו, ואף לא ביקש לעיין בה מחדש. בכל מקרה, אפילו סבור התובע שנפלה בהחלטה זו טעות, לא הוברר מה מן האמור בה מקים "חשש ממשי למשוא פנים".
2. החלטה נוספת שאליה מתייחס התובע היא ההחלטה מיום 24.12.18. החלטה זו ניתנה במהלך הדיון מאותו יום, והכריעה בבקשה לפסילת שופט שהגיש התובע באותו דיון. קודם לאותה החלטה אמר התובע, בין היתר, את הדברים הבאים (עמוד 2 לפרוטוקול):

...

אבקש להתחיל את התיק מהתחלה. לא רוצה שיהיה מצב שאני כפוף לאיזשהי הסכמה דיונית שלכאורה הצד השני הפר אותה.

לשאלת בית המשפט היכן הוא הפר אותה אני משיב שאני אחשוב על הדברים. אני חושב שכבודו ירד לזירה ואני מבקש שכבודו יפסול את עצמו. אני מבקש להגיש את הנימוקים לפסילה עד מחר.

1. השתלשלות הדברים כפי שפורטה בפרוטוקול דלעיל לא אפשרה להבין מדוע הוגשה בקשת הפסילה,^[1] או את טעמיה. התובע נמנע מלפרט את נימוקיו גם לאחר שנתבקש לעשות כן במפורש, ואף בתגובתו לתשובת הנתבע לבקשה לא הוסיף הנמקה מעבר לדבריו הכוללניים דלעיל. בעקבות זאת - נוכח הוראות הדין בנוגע לחובה ליתן החלטה בבקשת פסילה לאלתר ועל מנת שניתן יהיה להמשיך בדיון עצמו - ניתנה ההחלטה שלהלן:

התובע הגיש במהלך הדיון ועל אתר בקשה לפסילת שופט. בקשה זו לא הובהרה והתובע אף נמנע מלנמק אותה באופן כלשהו. הבקשה הוגשה לאחר שהתובע התבקש לפרט מה הן ההפרות של ההסכמה הדיונית שייחס לנתבע[] בדבריו, ונראה היה כמי שהתקשה לעשות כן.

לא קמה לטעמי כל עילת פסלות ולא קם חשש למשוא פנים מצדי.

יצוין כי התובע ביקש אמנם לנמק את הבקשה עד מחר, אולם הבקשה הוגשה במהלך הדיון ועל יסוד ההתנהלות בדיון עצמו, כך שלא הוברר מה הייתה [ה]מניעה לנמק אותה כבר עתה ולו בתמצית, וגם ללא אסמכתאות משפטיות שאותן ניתן היה להגיש מאוחר יותר. התובע נמנע לעשות זאת או לפרט את עילת הפסילה באופן כלשהו, וסבורני כי לא בכדי.

הבקשה נדחית אפוא.

1. ההחלטה מדברת בעד עצמה, ואף היא נוסחה לטעמי בלשון מדודה. בהחלטה תוארה בתמצית ובאופן לקוני השתלשלות העניינים שקדמה לבקשה, וזאת כחלק מחובת ההנמקה של החלטה מעין זו. תיאור זה נדרש לטעמי בייחוד נוכח אי הבהירות בנוגע לעילת הבקשה ובנוגע לעיתוי הגשתה, וזאת על רקע השתלשלות האירועים שקדמה לבקשה. גם החלטה זו אינה משקפת חשש כלשהו למשוא פנים, ולא בכדי היה זה התובע עצמו שבעקבות ההחלטה ביקש לקיים שיח שלא לפרוטוקול, כאשר לאחר שיח זה הוסדרו העניינים הקשורים בהמשך ההליך. נדמה היה כי התנהלות התובע באותו שלב שיקפה את הבנתו שלו כי לא קמה עילת פסלות כלשהי.
2. התובע מלין על כך שההליכים המקדמיים טרם הושלמו, אולם לא הוברר מה הרלוונטיות של עניין זה לבקשה שכאן. בכל מקרה, הליכים אלה מוצו עם הסכמת הצדדים בדיון מיום 11.11.18, והסכמתם בדיון מיום 24.12.18. כעת, כפי שביקש התובע עצמו (ותוך שינוי ההסכמה הדיונית המקורית), ההליך קבוע לשמיעת העדויות והסיכומים בשאלה שנותרה על הפרק.
3. גם ביתר העניינים שהועלו בבקשה לא מצאתי עילה לקבלה. חלק מן הטענות מבטאות חוסר שביעות רצון מהחלטות דיוניות שלשיטתו של התובע לא קיבלו את עמדתו, אך כאמור החלטות כאלה אינן מקימות עילת פסלות. לא למותר לציין בהקשר זה כי דווקא עתירתו המרכזית של התובע – לחזור בו מן ההסכמה הדיונית מיום 11.11.18 בנוגע לאופן ההכרעה בשאלת גובה הפיצוי - נתקבלה, וזאת בהמלצת בית המשפט וחרף העובדה שבתחילה הנתבע התנגד לה נחרצות.^[2] ההמלצה שניתנה נועדה לאפשר לתובע להביא את הראיות שלטעמו עומדות לו בשאלות שנותרו במחלוקת, וזאת על אף הארכת ההליך הגלומה בכך מבחינת הנתבע ועל אף שלא היה ברור כי לתובע זכות מוקנית לחזור בו מן ההסכמה הדיונית בין הצדדים. המלצה זו יכולה אף היא ללמד, לטעמי, כי אין כל חשש ממשי למשוא פנים בהליך.
4. מכל הטעמים שפורטו - הבקשה נדחית. הטענות ההדדיות בעניין הוצאות הבקשה תישמרנה לתום ההליך.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ט, 16 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

1. יצוין כי בניגוד לטענת התובע בסעיף 5 לתגובתו לתשובה, לא מדובר היה בהודעה על כוונה עתידית להגיש בקשה, הליך שספק אם מוכר בדין, אלא בבקשת פסילה שהוגשה על אתר וללא הנמקה, כעולה גם מנוסח הדברים בפרוטוקול. ↑

2. עיקרי השתלשלות העניינים בנוגע להסכמה הדיונית ולשינויה היו כדלהלן: במסגרת קדם המשפט הראשון הודיע הנתבע כי מבלי להודות בטענות בשאלת האחריות, הרי שלא תועלינה מצדו טענות בשאלה זו. בהמשך הוסכם כי הטיעונים בשאלת גובהו של הפיצוי, שבה נותר להכריע, יישענו על המסמכים המצויים בתיק, ולבקשתו של התובע גם על הוראות בנק ישראל (עמוד 1 לפרוטוקול שורות 26-24). בחלוף מספר ימים ביקש התובע להגיש גם תצהיר (סעיפים 4-3 לתגובה מיום 18.11.18); הנתבע התנגד לכך (תגובה והבהרה מיום 20.11.18); לאחר מספר החלטות הבהיר התובע את מהות התצהיר שביקש להגיש (סעיפים 12-5 לתגובה ולבקשה מיום 29.11.18); והנתבע עמד על התנגדותו (תגובה מיום 2.12.18). בקדם המשפט מיום 24.12.18 הוסיף התובע וביקש לא רק להגיש תצהיר אלא גם להעיד עדים (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 32-29). לכך התנגד הנתבע עוד יותר, אולם כאמור בהמלצת בית המשפט הוא חזר בו מהתנגדותו (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 6-1). ↑