בקשה למתן צו ביניים אשר יורה למשיבה 2 להימנע מלהמשיך ולהוציא לפועל את היתר הבנייה מס' 2017-0293 (להלן: "ההיתר") על יסודו מבוצעות עבודות בנייה של מחסן בבניין המשותף ברח' גולומב 44 ברמת השרון (להלן: "הבניין"), ועל החזרת המצב לקדמותו, כולל הריסת הבנוי. בקשה זו הוגשה במסגרת עתירה מנהלית בה מבוקש להורות על ביטול ההיתר מאת המשיבה 1 ולקבוע כי עבודות הבנייה שמבוצעות על בסיסו הינן שלא כדין.

א. רקע עובדתי:

1. במהלך חודש מאי 2017, פנתה המשיבה 2 אל המשיבה 1 בבקשה להיתר בניית מחסן בשטח של 4 מ"ר בקומת העמודים של הבניין (בקשת היתר מס' 2017-0293). ודוק, על בקשה זו היו חתומים חלק מבעלי הדירות בבניין, כמי שמסכימים לבקשה.
2. לשיטת המשיבה 1, ביום 13.6.17 נשלחו על ידה הודעות ליתר בעלי הדירות. כך או כך, אין חולק כי ביום 27.6.17 הוגשה התנגדות מטעם יתר בעלי הדירות בבניין, אלא שעקב טעות (בין אם של המבקשים או מי מטעמם ובין אם של המשיבה 1) תויקה ההתנגדות בתיק של בניין אחר. בנסיבות אלו, המשיבה 1 לא דנה בהתנגדות בטרם החליטה לאשר את הבקשה ביום 6.8.17 ולהוציא היתר בנייה ביום 6.12.17.
3. לטענת המבקשים, ביום 1.1.18 החלו עבודות בניית המחסן וכך נודע להם על אישור הבקשה ומתן ההיתר. כמו כן, לטענתם, בטרם הגשת העתירה דנן והבקשה לצו ביניים ביום 7.1.18, הם פנו למשיבה 1 בניסיון למצות הליכים ולהביא להפסקת העבודות בלא פנייה לערכאה שיפוטית.
4. זה המקום לציין כי ביום 8.1.18 ניתן על ידי צו ארעי במסגרתו הוריתי על הקפאת המצב כפי שהיה באותו מועד. בהתאם לתגובת המשיבה 2, נכון למועד מתן הצו, נבנו 2 קירות למחסן (בנוסף ל-2 קירות קיימים), וכל שנותר להשלמת הבנייה הוא עבודת טיח והתקנת דלת – הערכה של כיומיים עבודה.

ב. טענות הצדדים:

1. לטענת המבקשים, בקשת המשיבה 2 לקבלת היתר הבנייה נעשתה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות, תוך הטעיה מכוונת של המשיבה 1 ואף נעדרה כל תימוכין קניינים. נוכח האמור, ולאור התנגדותם, סבורים המבקשים כי היה על המשיבה 1 לדחות את הבקשה על הסף, או לכל הפחות לעכב את מתן ההיתר על מנת להפנות את המשיבה 1 לערכאה אזרחית להכרעה בסוגיה הקניינית. כך או כך, טוענים המבקשים כי סמכותה של המשיבה 1 משתרעת על החלטות בתחום התכנון בלבד והיא אינה מוסמכת להכריע בסוגיות קנייניות. לשיטת המבקשים, המשיבה 1 הכריעה בסוגיה קניינית והעבירה לכאורה שטח לבעלותה של המשיבה 2, ומשכך, מדובר בהחלטה שניתנה בחוסר סמכות ודינה בטלות.
2. לעניין מאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי המשך הבנייה עלול ליצור מצב של קביעת עובדות בשטח. כמו כן, לטענת המבקשים, מדובר בדחייה קצרת מועד, כאשר המשיבה 2 בעצמה נטלה שהות רבה מאז אישור ההיתר בחודש אוגוסט 2017 ועד לתחילת הבנייה ביום 1.1.18, וממילא לא מדובר בבנייה דחופה אלא בבניית מחסן לשימוש עצמי.
3. המשיבה 2 מתנגדת לבקשה. לטענתה, היא ביקשה וקיבלה היתר כדין מהמשיבה 1, כאשר גם המשיבה 1 פעלה כדין ונתנה היתר בהתאם לתכנית. המשיבה 2 מוסיפה וטוענת כי גם בקשות קודמות להיתרי בנייה בבניין הוגשו ללא הסכמת כל הדיירים, ולפיכך טענת המבקשים בעניין זה הינה "חרב פיפיות" והסוגיה הקניינית רלוונטית לא רק למחסן נשוא העתירה כי אם לכל המחסנים שהוקמו זה מכבר בבניין.
4. המשיבה 1 הותירה את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך שהיא מציינת כי היא אכן לא דנה בהתנגדות בטרם אישור הבקשה ומתן ההיתר, וכי ביום 23.1.18 עתיד להתקיים דיון בהתנגדות. עם זאת, המשיבה 1 מציינת כי לאחר עיון מדוקדק בכתב ההתנגדות עולה ספק אם יש בו כדי לשנות את החלטתה.

ג. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובה, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כך שעבודות הבנייה יוקפאו עד להכרעה בעתירה, אך אין מקום להורות על הריסת הבנוי.

1. צו ביניים ניתן בהתחשב בשני שיקולים: האחד- סיכויי העתירה להתקבל והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הצו ולא לטובת המשיב, המבקש להימנע מהוצאתו [ראה בר"מ 5776/13 עמותת מקום להיות – בית הספר "מעיין" נ' מנכ"ל משרד החינוך, (פורסם בנבו, 26.8.2013), בר"מ 6256/12 מדיטקס בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות, (פורסם בנבו, 29.8.2012)].
2. היחס בין שני השיקולים הללו הִנו בבחינת "מקבילית הכוחות". ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך [בר"מ 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, (פורסם בנבו פסקה 10 ,9.8.2010), וכן בר"ם 6072/12 יצחק דוד נ' עיריית נצרת עילית, (פורסם בנבו פסקה 5, (19.9.2012), בר"ם 8601/10 ק.מ.מ מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב, (פורסם בנבו, פסקה 14 20.12.2010)].

בנוסף נקבע בפסיקה כי אבן הבוחן המרכזית בשאלת הסעד הזמני היא "מאזן הנוחות" [בר"ם 4434/11 פי.ג'י.אל הנדסה ותכנון תחבורה בע"מ נ' נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ, (פורסם בנבו,11.7.2011)].

1. באשר למאזן הנוחות, יבחן בית המשפט, בין יתר שיקוליו, אם אי מתן הצו יסכל את בירור ההליך העיקרי, וכן יבחן את הצורך לשמר מצב קיים לעומת יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו [בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה (פורסם בנבו, 18.03.2003)]. צו הביניים שומר על "המצב הקיים" ומבטיח את היכולת ליתן סעד אפקטיבי, אם יראה זאת בית המשפט שידון בהליך העיקרי לנכון [(בג"ץ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 14.10.1997);בר"מ 5793/06 ד"ר חאלד דיאב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת (פורסם בנבו, 20.09.2006)].
2. באשר לסיכויי העתירה, אני סבור כי הם אינם מבוטלים, כך בעיקר נוכח העובדה שהתנגדותם של המבקשים אכן לא נדונה בפני המשיבה 1, ודיון בה עתיד להתקיים ביום 23.1.18.
3. כמו כן, מאזן הנוחות נוטה לכיוונם של המבקשים, באשר המשך עבודות הבנייה אכן עלולות ליצור מצב של "עובדות בשטח". זאת ועוד, אין המדובר במבנה המיועד למגורים אלא במחסן בלבד, כך שאין בעיכוב העבודות כדי לגרום למשיבה 2 נזק של ממש (והיא גם לא טענה כך), מה גם שככל שתידחה העתירה, די יהיה ביומיים כדי להשלים את בניית המחסן, כך לשיטת המשיבה 2 בעצמה.
4. נוכח כל האמור, איני סבור כי יש מקום, בשלב זה ובטרם נידונה העתירה, ליתן צו המורה על הריסת הבנוי (שהינו בבחינת צו עשה), אך אני נעתר לבקשה באופן חלקי כך שעבודות בניית המחסן יוקפאו עד להכרעה בעתירה.
5. לא מצאתי מקום לפסיקת הוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים ותקבע את התיק לדיון בעתירה .

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ח, 15 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.