לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם

נציג ציבור (עובדים) מר מחמוד ג'בארין

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' רווית אורן

החלטה

1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה.

במכתבו מיום 29.10.17, דחה הנתבע את תביעת התובע וזאת מאחר שאינו עומד בהוראות סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה לבית הדין.

2. במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי הוא סובל מירידה בשמיעה ומטנטון תמידי בשל חשיפתו לרעש מזיק במקום העבודה ולכן, הוא עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 84א' לחוק.

3. הנתבע, לעומת זאת, הגיש כתב הגנה מטעמו, בו חזר על האמור במכתב הדחיה וטען כדלקמן: התובע לא נחשף לרעש מזיק כהגדרתו בסעיף 84(א)(1) לחוק, שעה שלא הוכח כי הרעש אליו היה חשוף התובע עולה על המותר כפי שקבוע בסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1973; וכי לא מתקיימים כל התנאים שנקבעו בסעיף 84א(א) לחוק. הנתבע הוסיף בעניין הטנטון, כי נדחתה תביעת התובע בעניין זה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 84א(ב) לחוק. לפיכך, יש לדחות את התביעה.

4. ביום 16.1.19 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה שמענו את עדותם של התובע ושל עד מטעמו – מר דומין משה (להלן: "מר דומין"), מי שעל פי הנטען עבד בעת הרלוונטית עם התובע או ביצע עובדה הזהה לעבודתו.

מטעם הנתבע, העידו מר מיכאל סילקו (להלן: "מר סילקו"), מי שעל פי הנטען שימש כמנהל צוות במקום עבודת התובע, וכן מר אבי לוי (להלן: "מר לוי"), מי שעל פי הנטען עסק במחלקת בטיחות וחירום ארצי.

במהלך הדיון, הוגש מטעם מר לוי, העד מטעם הנתבע, מסמך המפרט את עוצמת הרעש שהופקה לכאורה מכלי העבודה שבו השתמש התובע במהלך ביצוע עבודתו (נ/1).

לאחר שנשמעו הראיות, הודיע הנתבע כי בהתאם לנתונים שבמאגר המצוי אצל הנתבע, השימוש במקדחה של בזק בקיר בטון הוא 92 דציבל.

לפיכך ובשים לב למסמך שצירך מר לוי ובשים להודעת הנתבע, בית הדין הציע לנתבע לשקול מינוי מומחה רפואי אשר יתבקש לחוות דעתו בשאלה האם ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע קשור לחשיפה לרעש.

5. בהמשך, משלא הגיעו הצדדים לידי הסכמה בדבר מינוי מומחה, לא היה מנוס ממתן החלטה בדבר הגשת סיכומים.

6. התובע ביקש במסגרת סיכומיו לקבל את התביעה ולקבוע כי דין החלטת הנתבע להתבטל. נטען, כי בעניינו של התובע לא נערכו בדיקות רעש במקום עבודתו, ועל כן יהיה זה צודק למנות מומחה רפואי. כמו כן נטען, כי מתוך הראיות שהוצגו, הוכח כי התובע היה חשוף במהלך עבודתו לרעש מזיק של מקדחות, וזאת במצטבר של כשעתיים עד שלוש שעות עבודה ביום, כאשר התובע היה חשוף למפלס רעש של 103.4-103.3 דציבל. התובע תמך את טענותיו בחוות הדעת שניתנה בעניינו של עובד אחר, עובד צה"ל.

7. הנתבע, לעומת זאת, טען במסגרת סיכומיו כי יש לדחות את התביעה. נטען, שאין מחלוקת על כך שבמהלך עבודתו, התובע נדרש לעיתים להשתמש במקדחה, כאשר המחלוקת היא ביחס לפרק הזמן היומי שבו התובע השתמש במקדחה ועל הרעש שנפלט מהקדיחות בבלוק. התובע לא הוכיח מה היה מפלס הרעש הנפלט מכלי העבודה – המקדחה הספציפית שבה השתמש, כמו גם לא הוכח הזמן המדויק של הקדיחות בכל יום. התובע לא הוכיח כי אכן ביצע קדיחות במשך 3 שעות ביום. התובע לא המציא חוות דעת שמוכיחה את חשיפתו לרעש מזיק, ולא המציא בדיקה או נתון אובייקטיבי המוכיח את מפלס הרעש כשמדובר בקדיחות בבלוק. לא ברור מתוך הראיות שהציג התובע מה היה סוג המקדחה שבה השתמש לצורך ביצוע עבודתו. טענת התובע ולפיה השתמש במקדחה בעלת פטישון לא הועלתה בכתב התביעה ובתצהיר, לכן מדובר בהרחבת חזית. הקדיחות הנטענות בבטון הם דבר זניח לעומת הקדיחות בבלוק, והתובע לא הוכיח מה מפלס הרעש ושעות הקדיחה הנטענות בעניין זה.

העובדות

8. להלן העובדות הרלבנטיות לעניינינו, כעולה בחומר הראיות שהונח לפתחינו:

א. התובע יליד שנת 1966.

ב. החל מיום 12.2.87, התובע עובד בחברת בזק (להלן: "החברה"), ומשמש בתפקידו כטכנאי שירותי לקוחות.

ג. במהלך ביצוע עבודתו, התובע ביצע תיקונים והתקנות של קווי טלפון ו/או שקעים.

ד. התובע ביצע ביום עבודה בממוצע בין 5 ל – 6 התקנות, כאשר כל התקנה נמשכת בממוצע בין 40-45 דקות.

ה. לצורך ביצוע ההתקנות, התובע יצר חורים בקירות בתים הבנויים מבלוקים ו/או הבנויים מבטון, וזאת תוך שימוש במקדחה ביתית רגילה.

ו. כמו כן, התובע לעיתים נהג לייצר חורים בקירות בקוטר של 6 מ"מ, לצורך השחלת חוטים מתוך בתים לכיוון חוץ, וזאת על ידי שימוש במקדחה. לעיתים, התובע ביצע קדיחות בקיר ממ"ד לכיוון חוץ, על ידי שימוש במקדח באורך של 20-40 סנטימטר.

ז. התובע נהג להשתמש במקדחה כאמור, וזאת במשך שעה וחצי עד שעתיים וחצי בממוצע ביום העבודה.

ח. מתום עשר שנים של עבודת התובע, הופחתו מספרם של ההתקנות ל – 3-4 התקנות ביום.

ט. במקום עבודתו בחברה, לא בוצעו בדיקות מפלסי רעש תקופתיות.

י. התובע עובד 5 ימים בשבוע בממוצע 8.5 שעות ביום.

המסגרת הנורמטיבית

9. סעיף 84א' לחוק קובע כך:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);

(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

סעיף 173 (א) לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] קובע כך:

"תקנות בטיחות ובריאות (תיקון מס' 5) תשמ"ט-1989

סבור השר כי ייצור, מכונות, מיתקן, ציוד, חומר, תהליך, מעשה או מחדל הנהוגים במפעל או במקום עבודה פלוני אף אם אינו מפעל כמשמעותו בסימן א' של פרק א', עלולים לגרום חבלת גוף – רשאי הוא להתקין תקנות בדבר בטיחות וגיהות בעבודה כפי שייראה לו למניעת הסכנה כאמור...".

בהתאם לסמכות שניתנה בסעיף 173 האמור, הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בתקנה 1 לתקנות הוגדר מהו "רעש מתמשך" ומהו "רעש התקפי". כן הוגדר "רעש מזיק" כ"רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף לו במקום עבודתו". בתקנה 2 לתקנות, נקבע, כי במפעל או במקום עבודה שבו עובדים "ברעש מזיק" תהיה "החשיפה המשוקללת המותרת לרעש מתמשך והתקפי" (כמוגדר בתקנה 1, והמבוסס על יום עבודה בן 8 שעות), כמפורט בטבלה 1 שבתוספת השנייה לתקנות. בטבלה האמורה נקבע משך החשיפה המרבי בשעות המותר ליום עבודה. בין השאר, נקבע כי משך החשיפה המרבי המותר ליום עבודה בן שעתיים הוא 91 דציבל, וכאשר מפלס הרעש הוא 94 דציבל – משך החשיפה המרבי הוא שעה אחת, וכאשר מפלס הרעש הוא 97 דציבל – משך החשיפה המרבי הוא 30 דקות, וכאשר מפלס הרעש הוא 100 דציבל – משך החשיפה המרבי הוא 15 דקות, וכאשר משך החשיפה הוא 103 דציבל – משך החשיפה המרבי הוא 7.5 דקות. בתקנה 3 לתקנות הוטלה חובה על המעסיק לערוך בדיקות תקופתיות של עוצמות הרעש במפעלו, אם העובדים בו נחשפים לרעש מזיק או שיש יסוד סביר להניח כי הם חשופים לרעש כזה.

דיון והכרעה

10. כאמור בתקנות, נקבע משך החשיפה המרבי לרעש בשעות המותר ליום עבודה. רעש כזה יוכח על ידי בדיקות הרעש שעל המעסיק לבצע במפעלו, מעת לעת. אכן, נטל ההוכחה להכיר בתובע כנפגע בעבודה עקב חשיפה לרעש מזיק כאמור, מוטל עליו. התנאי של חשיפה לרעש מזיק במקום העבודה הוא התנאי הראשון שנקבע בסעיף 84א', ובלעדיו לא ייבחנו יתר תנאי הסעיף לשם הכרה בתובע כנפגע בעבודה.

11. יחד עם זאת, בעב"ל (עבודה ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד לביטוח לאומי (10.12.2009) נפסק כי:

"לשיטתנו, כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו- במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה. זאת בדומה להליך שנהג בבתי הדין לגבי תביעות להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, שהוגשו למוסד טרם כניסת התיקון לתוקף.

במצב שבו קביעת המומחה שימונה תהא, כי אין מדובר בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, הרי שיש לדחות את התביעה. אולם אם יקבע המומחה, על סמך החומר הרפואי שבפניו, כי יש קשר סיבתי רפואי בין חשיפת העובד לרעש במקום עבודתו לבין הליקוי בשמיעתו, ימשיך בית הדין ויבחן האם התמלאו התנאים האחרים המנויים בסעיף 84א'".

ברוח הדברים האמורים נפסק עוד, כי "כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים, ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין" - קיימת אפשרות למינוי מומחה על סמך הנתונים העובדתיים הקיימים (עב"ל (ארצי) 4834-01-12 בנימין כהן - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16.8.15); בהתבסס על עב"ל 717/08, שניתן בעניין אודת פאנוס נאסר).

בהתאם לאמור לעיל, אפוא, ההלכה היא שבמקרים אשר בהם המבוטח אינו יכול להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו, מאחר שלא נערכו בדיקות כאלה, וכאשר מחומר הראיות סביר להניח כי אכן הייתה חשיפה לרעש בעבודתו של המבוטח, הדרך הנכונה היא למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין, ולבקש את חוות דעתו גם בדבר השאלה אם למבוטח יש פגיעה בשמיעה הקשורה לחשיפה לרעש.

אם מתברר שכן, אזי סביר להניח שהחשיפה במקום העבודה אכן הייתה לרעש מזיק.

12. בענייננו, ולאחר שנתנו את דעתנו לעובדות המקרה שנקבעו, סבורים אנו כי בנסיבות העניין הדרך הנכונה לברר ביחס לשאלות שבמחלוקת בדבר ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע הינה בדרך של מינוי מומחה רפואי ובהתאם להפנות אליו את השאלות הרלוונטיות ובראשן - השאלה אם ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע קשור בקשר סיבתי לחשיפה לרעש במסגרת העבודה. למסקנה זו הגענו, בין היתר, מהנימוקים הבאים:

א. עדותו של התובע הייתה מהימנה בעינינו, ועל סמך עדותו ושאר הראיות שהונחו לפנינו, ביניהם "שאלון למעביד" שצורף להודעת הנתבע מיום 30.12.18, נקבעו העובדות דלעיל.

עדותו של התובע לא נסתרה, כאשר מעדותו של מר סילקו הוברר כי זה משמש כמנהלו של התובע רק משנת 2006 (עמ' 12 ש' 20-21 לפרוטוקול), היינו מספר לא מועט של שנים לאחר שהתובע החל לעבוד.

מעדותו של מר לוי, לעומת זאת, כפי שלהלן נעמוד על כך, עלה כי התובע עשה שימוש במקדחה שהפיקה רעש מזיק (ראו עמ' 15 לפרוטוקול, וכן נ/1).

ב. אומנם התובע לא היה יכול להוכיח באופן אובייקטיבי את הרעש אליו נחשף, וזאת בהעדר בדיקות מפלסי רעש תקופתיות במסגרת העבודה (ראו סעיף 8 לשאלון למעביד האמור).

יחד עם זאת, אין חולק כי התובע אכן השתמש במסגרת ביצוע עבודתו במקדחה אשר מפיקה רעש.

ג. בפנינו הוצג מסמך (נ/1) - התכתבות פנימית – בירור שערך מר לוי ביחס לעוצמת הרעש המופקת מהמקדחה שהתובע נהג להשתמש במסגרת העבודה (עמ' 15 ש' 16-23 לפרוטוקול), שממנו לכאורה הוברר כי בעת "קדיחה בקיר בטון", עוצמת הרעש הנוצר ממקור הרעש (המקדחה) הינו 103.5 דציבל, ועוצמת הרעש במרחק של 1 מטר ממקור הרעש הינה 92.5 דציבל. בהתאם לעובדות שנקבעו כאמור, התובע נהג לקדוח, בין היתר בקיר בטון, ונחשף לרעש כתוצאה מהקדיחה במשך שעה וחצי עד שעתיים וחצי בממוצע ביום עבודה.

יש לציין, כי אומנם ייתכן (ואינינו בטוחים בכך) שעוצמת הרעש המופקת מקדיחה בקיר בלוק פחותה מזו המופקת מקדיחה בקיר בטון (סעיף 15 לסיכומי הנתבע), אולם ממילא לא היה בכך כדי לפגוע כהוא זה בעובדה כי התובע אכן נחשף לרעש מזיק, כפי שעולה מ - נ/1.

13. לפיכך, אנו סבורים, כי יש להחיל בעניינינו את הכללים שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי בעב"ל 717/08 בעניין אודת פאנוס נאסר, וליתן לתובע את יומו בבית הדין, ולמנות, כאמור, מומחה רפואי.

14. על הנתבע לזמן את מלוא החומר הרפואי הרלבנטי. לאחר שהחומר יתקבל תינתן החלטה בדבר מינוי מומחה.

15. התיק נקבע לתזכורת נתבע ליום 30.10.19, להמשך מעקב אחר חומר רפואי.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ט (23 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.