1. בקשת רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות בעכו מיום 26.6.18 שניתן בת"ק 18962-01-18 (להלן: פס"ד).

2. המבקשים הגישו לביהמ"ש קמא תביעה כספית כנגד המשיבות 1 -3 (להלן: המשיבות).

בתביעה נטען כי ביום 8.8.15 המבקשים רכשו מאת המשיבות ארבעה צמיגים לרכבם עם אחריות למשך ארבע שנים. כשנתיים לאחר מכן, וליתר דיוק ביום 16.11.17, שני הצמיגים הקדמיים נפסלו במבחן הרישוי.

3. בתביעה נטען, כי המבקשים פנו למשיבות לקבלת פיצוי על יסוד תעודת האחריות, אלא שפניותיהם נדחו. בשל כך, הוגשה לביהמ"ש קמא התביעה שבגדרה עתרו לחיוב את המשיבות בתשלום סך של כ-6,000 ₪, בגין מחיר הצמיגים, הפסד ימי עבודה וגם עוגמת נפש.

4. עוד יש לציין, כי את כתב תביעתם המבקשים תמכו בחו"ד לפיה, קיים פגם ביצור צמיגים אלה הגורם לתלישה והתפוררות הסוליה, ואשר בעקבותיו שני הצמיגים נפסלו במבחן הרישוי.

5. המשיבות כפרו באחריותם והדגישו כי נותנת תעודת האחריות הינה היבואנית, המשיבה מס' 4, ואותה צרפו להליך קמא באמצעות משלוח הודעת צד ג (להלן: היבואנית).

6. בהגנתה להודעה לצד שלישי היבואנית אשרה כי היא שהנפיקה את תעודת האחריות; אלא, נטען כי בתעודה זו צוין מפורשות שהיא אחראית לפצות בגין החלפת צמיגים בשל פגם בייצור. עוד טענה, כי צמיגים אלה נבדקו ע"י בעל מקצוע מטעמה ולא נמצא כל פגם שניתן לשייך אותו לייצור אלא עסקינן בנזקים בעקבות שחיקה ובלאי טבעיים שתעודת האחריות לא חלה לגביהם. כן הוסיפה, כי אחד הצמיגים הקדמיים תוקן בעבר בשל תקר בניגוד להוראות ונוהל משרד התחבורה, דבר הנופל בגדרי חריג לאחריותה.

7. ביום 27.5.18 התקיים בפני ביהמ"ש קמא דיון בנוכחות המבקשים, נציגה מטעם המשיבות (שהינה המשיבה מס' 1) ונציגה של היבואנית, ובמסגרתו ביהמ"ש קמא שמע את טענות הצדדים.

8. פס"ד ניתן כאמור ביום 26.6.18, ובגדרו ביהמ"ש קמא החליט לדחות את התביעה. את מסקנתו זו ביהמ"ש קמא השתית על מספר נימוקים.

הובהר כי לתעודת האחריות קיימים חריגים וביניהם זה שקיבל ביטוי בסע' 11 אשר לפיו, האחריות לא תחול בפגמים מסוג "שבירה לחתיכות ופיסות או התפוררות סולית הצמיג"; ובסע' 14 אף נקבע כי תעודת האחריות לא חלה על נזקים כגון עוגמת נפש, אובדן זמן והוצאות.

ביהמ"ש קמא גם לא קיבל את מסקנות המומחה מטעם המבקשים, זאת משום שהמומחה לא התייצב ולא ניתנה לצדדים האחרים ההזדמנות לחקירתו. עוד הוסבר בפס"ד, כי אין לקבל את מסקנתו של מומחה המבקשים מהטעם שבגדרה לא שקל את האפשרות כי הנזקים שנמצאו נוצרו בעקבות שחיקה, והראיה שבחו"ד הוא התעלם כליל מהמרחקים שהרכב גמע מאז הרכבת הצמיגים.

9. אלה היו עיקר הנימוקים שעמדו ביסוד מסקנתו של ביהמ"ש קמא כי נכון וצודק לדחות את התביעה, הוא אף חייב את המבקשים בתשלום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

10. המבקשים לא השלימו עם פס"ד והגישו את בקשתם למתן רשות ערעור. בבקשתם טענו כי לא ידעו שמחובתם להזמין לדיון את המומחה מטעמם, והוסיפו כי במהלך הדיון הם עתרו למתן הזדמנות להזמנת המומחה, אלא שבקשתם זו נדחתה (סע' 5 לבקשה). המבקשים בדעה כי בכך שגה ביהמ"ש קמא אשר החליט לחסום את דרכם.

לגישתם, ביהמ"ש קמא טעה משלא קבל את חו"ד המומחה מטעמם והפנו לפס"ד שניתן בתא"מ 3459-05-17 (שלום פ"ת), שם ביהמ"ש החליט כן לקבל את מסקנותיו של אותו מומחה וקבע כי עסקינן בפגם ביצור הצמיגים.

לחילופין טענו המבקשים, כי ביהמ"ש קמא טעה עת חייב אותם בתשלום הוצאות משפט, הגם שהסכום שנקבע הינו גבוהה ובלתי סביר בנסיבות.

11. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסק הדין, בתיק ביהמ"ש קמא ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

12. ראשית אזכיר, כי אמת המידה למתן רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות הינה מחמירה מזו הנהוגה בבקשות רשות ערעור רגילות, (רע"א 6480/13 דיאס נ' בזק לתקשורת, סע' 9(1.12.13). הדבר מתחייב ונגזר מהתכליות העומדות ביסודו של ביהמ"ש לתביעות קטנות שנועד להכריע לרוב בסכסוכים קטנים ופשוטים, להתנהל ביעילות ובמהירות, (רע"א 7220/13 אלראי נ' גולדמן, פסקה 8(10.12.13); שההליכים שינוהלו בגדרו יהיו פשוטים אף תוך סטייה מדיני הראיות והפרוצדורה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, עמ' 851). לאור זאת, רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות תינתן רק כשמדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה וברורה, או כאשר עסקינן בשאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית שביהמ"ש לתביעות קטנות מרבה לדון בה (בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל [פורסם במאגרים]).

13. נראה כי מסקנתו של ביהמ"ש קמא שהסייג "שבירה לחתיכות ופיסות או התפוררות סולית הצמיג" חל בענייננו, הינה מוקשית. אין חולק, וכך גם נטען, כי תעודת האחריות חולשת על כל פגם ביצור (סע' 3 לתעודה). כל עוד התלישה או ההתפוררות של סוליית הצמיג הינן תוצאה של פגם ביצור והנזק התגלה בתקופת האחריות, היבואנית כן אחראית לפצות את הצרכן. כל פרשנות אחרת תרוקן תעודת אחריות זו מתוכן, הגם שאת הסייגים יש לפרש וליישם על דרך הצמצום ובאופן המתיישב עם אינטרס הלקוח.

14. מכל מקום, איני רואה צורך להרחיב באשר לסייג זה, מהטעם שדי בנימוק השני עליו עמד ביהמ"ש קמא כדי להוביל לדחיית התביעה. המומחה מטעם המבקשים לא התייצב ובכך נשללה מהצדדים האחרים ההזדמנות להפנות למומחה זה שאלות ולעמתו עם ראיות או עובדות.

גם טענת המבקשים בהקשר זה כי ביקשו לדחות את הדיון כדי להזמין את המומחה אינה מדויקת. חזקה כי הפרוטוקול משקף כל הנטען, ובגדרו אין זכר לבקשה כזו. אף יתרה מכך, לא הייתה כל מניעה בפני המבקשים לפנות לתיקון הפרוטוקול (באם בקשתם לא נרשמה) או להגיש לאחר הדיון בקשה בכתב לקביעת מועד נוסף אליו יוזמן וייחקר המומחה מטעמם. הדבר הינו נכון ביתר שאת משהיה להם די והותר זמן לעשות זאת - עד אשר ניתן פס"ד חלף כחודש ימים מקיום הדיון.

15. לא זו אף זו, גם מסקנתו הנוספת של ביהמ"ש קמא כי בדיקתו ותהליך עבודתו של מומחה המבקשים לוקים בחסר, משום התעלמותו מעובדות ומנתונים בעלי משקל, הינה סבירה. ביהמ"ש קמא הדגיש כי המומחה התעלם מהטיפול הלקוי באחד הצמיגים, מהעובדה שלא נגרם כל נזק לצמיגים האחוריים וגם מכך שאין התייחסות למרחקים שהרכב נסע מאז הרכבת הצמיגים ועד להופעת הנזק.

16. אין בפס"ד אליו הפנו המבקשים כדי להועיל. באותו פס"ד צוין מפורשות כי מומחה התובעים התייצב ואף נחקר ארוכות, כן מעיון בפס"ד עולה באופן ברור כי הנסיבות שונות מהותית.

17. גם טענתם של המבקשים באשר להוצאות המשפט יש לדחות. בהנחה שהסכום אשר נקבע הינו גבוהה, עדיין הינו סביר ולא מצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. הדבר נכון במיוחד משום שקביעת סכום ההוצאות הינו עניין הנמצא בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, והתערבות הינה אפשרית במקרים חריגים בלבד.

18. מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

19. משלא התבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים

ניתן היום, י"ז אב תשע"ח, 29 יולי 2018, בהעדר הצדדים.