<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד ח'אלד חכרוש

ב"כ הנאשם: עו"ד סאמי סעיד מחאמיד

הנאשם: בעצמו

פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

מגיש את גיליון המרשם הפלילי – הוגש וסומן ט/1. מגיש טיעון כתוב, עותק נמסר לחברי - ט/2.

מגיש פסיקה מטעם המאשימה, אשר עולה גם מהטיעון הכתוב – ט/3.

אוסיף בקצרה כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם החזיק והוביל רימון הלם כפי שעולה מכתב האישום בתקופה המצוינת בכתב האישום החל מיוני 2016 ועד לתאריך 24.7.16. ביהמ"ש העליון למעשה וגם בתי המשפט המחוזיים מציינים בכל פעם בתקופה האחרונה על המגמה לצורך להחמיר בעבירות בנשק. המאשימה סבורה כי יש להטיל עונשים מרתיעים בכל פעם בה נאשם מורשע בעבירת נשק. אציין, שנסיבות של התיק הזה נשקלו על ידי המאשימה לרבות העבודה כי הנשק נמצא ע"י הנאשם, עובדה שמצוינת בכתב האישום, והדבר בא לידי ביטוי במתחם המבוקש ע"י המאשימה. המתחם אליו עותרת המאשימה נער בין 6 חודשי מאסר בפועל ועד 18 חודשי מאסר בפועל. בשקלול עברו הפלילי של הנאשם ותסקיר שירות המבחן המלמד על שילוב הנאשם בהליך טיפולי, אנו עותרים לענישה ברף התחתון של מתחם הענישה לצד הענישה המבוקשת, מבקש להטיל על הנאשם מאסר על תנאי וקנס.

בעניין תסקיר שירות המבחן אומנם מדובר בתסקיר חיובי, אך לטעמנו אין מדובר בתסקיר המוביל לסטייה לקולא מהמתחם של העונש ההולם. מדובר בתסקיר חיובי אומנם, לא כל תסקיר חיובי ושילוב כזה או אחר של נאשם בהליך שיקומי מוביל בהכרח לסטייה ממתחם הענישה. ניתן לראות מספר נקודות בתסקיר שירות המבחן, כך לדוגמה, הנאשם כופר בהרשעה קודמת בה הורשע. על כן, בשקלול הנתונים אנו עותרים להעמדת העונש ברף התחתון של המתחם המוצע ע"י המאשימה.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

אתחיל ואומר שמדובר בנאשם אשר יוחסה לו עבירה משנת 2016 כאשר אנו היום נמצאים בשלהי 2018, מאז לא נפתח כנגדו אף תיק במשטרה, הוא לא אדם שפניו לפלילים. אני רוצה להסביר את קשר מעשיו באותו יום "שהוביל" את רימון ההלם מאזור תל-אביב כאשר כל מטרתו הייתה למנוע נזק, למנוע מאנשים שייפגעו אם חס וחלילה יתפוצץ הרימון באזור תל-אביב, כל כוונתו באמת להמעיט מאפשרות הנזק, אם חס וחלילה יקרה והרימון יתפוצץ באזור תל-אביב.

ב"כ המאשימה:

אבקש מביהמ"ש להתעלם מכל טיעון שאינו עולה בקנה אחד עם עובדות כתב האישום.

ב"כ הנאשם:

לפני שהוא הוביל את הרימון לבית פנה לכמה אנשים שיעזרו לו ואף אחד לא רצה לעזור לו בסופו של דבר לקח את הרימון לבית עד שיחליט מה לעשות אתו. בינתיים בשלבה החשיבה מה לעשות אתו עבר זמן מה בשלב הזה המשטרה באה תפסה את הרימון. מדובר במציאה של הרימון ולא חלילה ברכישה של הרימון, מה גם שאין שום אינדיקציה שהנאשם חלילה התכוון לעשות שימוש לרעה ברימון. מדובר ברימון הלם שלא יכול להרוג ויכול רק לגרום נזק מצומצם. על כן אני מבקש את חסדי ביהמ"ש ולא למצות את הדין עם הנאשם, מבלי להקל ראש בעבירות של נשק, שהן תופעה שמדאיגה היום. זה לא המקרה שלפנינו. מבקש להקל בעונשו, ככל האפשר, מאחר ומדובר באשם מאוד אחראי, קיבל תפקידי ניהול בעבודה, הנחתי שתי המלצות המראות את איכותו ותרומתו לעבודה. אם בית המשפט מתכוון להרוס לו כל המרקם הזה שבנה במשך שנים, האם אנו הולכים להרוס משפחה בת 6 נפשות, להוסיף לכך אבא ואימא ולהרוס כל מה שתכנן ובניו לעתיד בניו. הוא התכוון שהם ילמדו. אילו יוטל על הנאשם מאסר בעבודות שירות, מקור פרנסתו הולך להיפגע באופן סופי ואין תחליף לתפקיד שהוא ממלא איפה שהוא עובד והאחריות שהוא לוקח, תחזוקה של בתי מלון. מי כמונו יודע היום שהטלת עונש בדמות עבודות שירות זה ניתוק גמור ממקום עבודתו, ממשפחתו. בית המשפט יודע כמה זה יכול להזיק לאדם שכל פניו לטוב ולעשיית טוב לקהילה. הנאשם עובד בעיר תל-אביב, שם מרכז חייו.

אם ביהמ"ש יטיל עליו עונש של מאסר בעבודות שירות, אזי הוא יפוטר לגמרי והמשפחה תקרוס בהתאם. אתמול התארסה בתו, מה יגיד בעלה לעתיד. הוא לא יתחתן עם מי שאבא שלה מרצה מאסר בעבודות שירות. זה כל כך בולט לעין המקרה הזה, זה לא המקרה שאפשר לחשוב להתפשר אפילו על חודש-חודשיים עבודות שירות. האם לא צריך להבחין בין מקרה שאדם קנה מכספו רימון כדי לתכנן איזה מעשה נקמה נגד פלוני אלמוני לבין המקרה שלפנינו שאדם שכל מעיינו ומטרתו היו זה לקחת את הסכנה הנמצאת באזור בית מלון בתל-אביב ולהרחיק אותה לביתו עד שהמשטרה תבוא.

אני שומע כעת את הערת בית המשפט לפיה, הטיעון הנ"ל אינו נתמך בכל ביסוס ראייתי. אני מבין את הערת בית המשפט וטוען מן הצד שכנגד, כי אין כל אינדיקציה או ראייה שהנאשם התכוון חלילה לעשות שימוש ברימון למטרה שלילית.

אני מבקש לאמץ המלצת תסקיר שירות המבחן כלשונה וככתבה מאחר וקצין המבחן ישב מספר שעות לא מבוטל עם הנאשם, בחן לעומק כל זוויות החיים שלו, חקר וחפר והתעמק עד שהגיע למסקנות אשר מונות בפני בית המשפט הנכבד.

ב"כ המאשימה:

לגבי המלצת התסקיר ולמה לא לאמץ, המגמה של בית המשפט העליון ושל בית משפט מחוזי זה לתת ענישה מרתיעה בעבירות נשק. הנסיבות של התיק הזה, כפי שבית המשפט התרשם, באו לידי ביטוי במתחם שהמאשימה ביקשה ואנו מבקשים לא לסטות ממנו.

הנאשם:

אני עובד במלון 8 שנים, אני בניתי את המלון ואני מתחזק אותו, המלון עובד גם בימי שבת. לפעמים מזעיקים אותי לעבודה גם בימים אלה. אם יש תקלת חשמל או מזגן אני הולך לעבוד בשבת. יש לי עוד גסט האוז שאני מתחזק אותו אני אחראי שם 8 שנים. יש לי 4 ילדים וברגע שהמצאתי את הרימון לא הייתה לי כוונה להחזיק אותו. באותו רגע אמרתי לבחורה ששיפצתי לה את הבית על הרימון והיא התחילה לצעוק, לא הייתה לי כוונה רעה ולא התכוונתי לעשות שימוש רע ברימון. כשהרימון היה אצלי בבית מהפחד שלי כל הזמן הייתי מעביר אותו ממקום למקום. באותו רגע המשטרה תפסו את הרימון התקשרו אליי הייתי במלון, ביקשתי מהבוס שלי אמר לי שאלך לבית. לא הגעתי לבית נכנסתי לתחנת המשטרה, אמרו לי "כל הכבוד, יצאת גבר ויש לך מלה". הסברתי להם את מה שקרה.

אני לא רוצה להתרחק מהילדים. אני מבקש מבית המשפט שלא תיפגע עבודתי והילדים והבת שלי שהתארסה לפני פחות מחודש. ביקשתי מקצינת המבחן לעשות עוד קורס אחרי שאסיים את הקורס, אמרה לי שיש עוד קורסים באוניברסיטת חיפה למשך 6 חודשים – ניהול עסקים. אני מצטער שהבאתי את עצמי לבית המשפט כי לא ידעתי איך לנהוג, לא ידעתי שאני אגיע לפה. הכוונה שלי לא הייתה רעה. זה מה שיש לי להגיד.

ב"כ הנאשם:

אבקש לאפשר לי להגיש פסיקה רלוונטית תוך 3 ימים, במידת הצורך.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות.

<#7#>

החלטה

נדחה למתן גזר דין ליום 24.6.18 שעה 10:30.

בהסכמתו האדיבה של ב"כ המאשימה, אני מתירה לסנגור להגיש פסיקה להמחשת עמדתה העונשית של ההגנה, וזאת תוך 3 ימים, לתיק בית המשפט עם העתק למאשימה.

מובהרת בזה לנאשם חובת התייצבות במועד הנ"ל.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיוון תשע"ח, 10/06/2018 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי רימונדה חסן