29 מאי 2019

לפני:

כב' הרשמת ערמונית מעודד

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבע 2 לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו ככל שהתביעה כנגדו תידחה.
2. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן אפרט נימוקיי.

המסגרת הנורמטיבית

1. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. עם זאת, בדומה לזכויות אחרות, אין המדובר בזכות מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים ובכלל זה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו. (ראו ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג (54) 38).
2. ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 אשר קובעת כי ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. (עתירה לביטול תקנה 116א זו נדחתה על ידי בג"ץ משנפסק, כי התקנה תוקנה בסמכות והיא סבירה ומידתית (בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים (17.9.18)).

מן הכלל אל הפרט

1. התובע הוא מבקש מקלט מאריתריאה המתגורר בישראל ולפיכך, הכלל הוא כי להורות על חיובו בערובה.
2. התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת 1 במסגרתה טען כי הוא הועסק על ידה בעבודות בניין בשתי תקופות שונות (סך הכל 63 חודשים), ועתר לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו ומסיומה.
3. הנתבעת 1 טענה במסגרת כתב ההגנה כי מבדיקה שערכה עלה שהתובע לא עבד אצלה באף אחת מהתקופות הנטענות בכתב התביעה, ואף שיחה עם העובדים הנזכרים בכתב התביעה (חאלד חאמד וחמדן איהב – להלן ביחד: עובדי הנתבעת) העלתה חרס. פרטי התובע נבדקו במערכת הנהלת החשבונות של הנתבעת 1 ולא אותרו וכן לא נמצאו תלושי שכר כלשהם שהונפקו לתובע.
4. במסגרת החלטתי מיום 25.3.18 הוריתי על חיובו של התובע בהפקדת ערובה לטובת הבטחת הוצאות הנתבעת 1 בגובה של 2,500 ₪ מהטעם שלא שוכנעתי כי התובע המציא "ראשית ראיה להוכחת תביעתו". במסגרת תגובתו לבקשה להפקדת ערובה מטעם הנתבעת 1 טען התובע כי ברשותו מסמכים אשר יומצאו במסגרת הליכי גילוי ועיון אשר יש בהם כדי לתמוך בגרסתו. הואיל והתובע בחר שלא לצרפם, הרי שקבעתי באותה החלטה כי על אף שהמסגרת הדיונית לבחינת כלל המסמכים הרלבנטים להליך מקומה בשלב גילוי המסמכים הדדי "אין בכך כדי לפטור את התובע מהצגת מסמך כלשהו לתמיכה בטענותיו ובפרט כאשר תלויה ועומדת בקשה מהסוג דנן ויש לזקוף זאת לחובתו".
5. במסגרת הליך גילוי המסמכים שהשלימו הצדדים לאחר החלטה זו הגיש התובע לתיק בית הדין מעטפות תשלום בהן, לטענתו, היה משולם שכרו וכן דוחות נוכחות הנושאים את לוגו הנתבעת 1. בנוסף, הוגש לתיק פלט שיחות יוצאות ונכנסות בין התובע לבין עובדי הנתבעת וכן חוות דעת גרפולוגית אשר מצאה כי קיימת "סבירות גבוהה (כ- 90%)" שהחתימות וכתב היד המיוחסים לעובדי הנתבעת 1 על כרטיסי עבודה שהוצגו בפניה הן חתימות אותנטיות של העובדים הללו.
6. לבקשת התובע לה נעתר בית הדין, הוגש כתב תביעה מתוקן במסגרתו נוסף הנתבע 2, בעל המניות בנתבעת 1, כנתבע נוסף בתביעה. בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי יש להורות על הרמת מסך בשל שימוש לרעה במסך ההתאגדות.
7. במסגרת כתב ההגנה, הכחיש הנתבע 2 את הטענות שנטענו כנגדו והטעים כי לנתבעת 1 אין כל רישומים לכך שהתובע עבד אצלה. בסעיף 6 ג' לכתב ההגנה נטען:

"עובדי הנתבעת העלו השערה בלבד, כי אולי מדובר בבחור אריתראי שהיה מסתובב באתרי הנתבעת... ומבקש פסולת בניין... ע"מ שיוכל לקחתן ולמכור אותן לשם פרנסתו... השערה זו אומתה במהלך הדיון המוקדם שהתקיים בתיק."

1. בהמשך, בסעיף 6 ז' נטען:

"האנשים הנזכרים בסעיף 11 לכתב התביעה (עובדי הנתבעת – ע' מ') אכן עובדים בנתבעת, אך מעולם לא היו מנהליו של התובע, ואין הם מכירים אדם בשמו של התובע, עם זאת וכאמור לעיל, עובדים אלו של הנתבעת מכירים אדם ממוצא אריתראי שהיה מסתובב באזור ומבקש מתכות ע"מ למכור אותן לפרנסתו, ואף היו נוהגים מדי פעם ליצור עמו קשר ע"מ שיוכל להגיע לאתר לקחת מתכות..."

1. במסגרת הבקשה שלפני טוען הנתבע 2 כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה שכן התובע לא הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו. הנתבע 2 הוסיף כי התובע לא צירף מסמכים כלשהם התומכים בעובדות הנזכרות בכתב התביעה המתוקן, לא צורף הסכם עבודה, לא צורפו תלושי שכר והתובע מסתמך על "אסופת ניירות" שלא מוכיחה דבר, בפרט שהמדובר בתביעה בעילת הרמת מסך שהוכחתה קשה עוד יותר. במסגרת תשובתו חזר הנתבע 2 על טענותיו והתייחס למסמכים שהוגשו לתיק כ"אסופת ניירות חסרות כל ערך ראייתי בתיק" ו"אינם מסייעים במאום לתובע בתביעתו".
2. התובע התנגד לבקשה וטען כי המסמכים שהוגשו מהווים ראיות חותכות להוכחת תביעתו והוסיף כי הוא כבר חויב בהפקדת ערובה בעבר ואין כל מקום לחייבו פעם נוספת, בפרט כאשר לא הופקו תלושי שכר ולאור הכחשתה של הנתבעת 1 בדבר העסקתו, הרי שמי שהעסיקו היה הנתבע 2.
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה מתקיימים טעמים מיוחדים בשלם אין להורות על הפקדת ערובה ועל כן דין הבקשה להידחות.
4. ראשית, לאחר הגשת המסמכים שפורטו לעיל, שוכנעתי כי התובע הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו כנגד הנתבעת 1. המדובר במסמכים שלא הוגשו לתיק טרם מתן החלטתי מיום 25.3.18 ואשר יש בהם להעיד על קשר בין הצדדים, אשר הוכחש מכל וכל על ידי הנתבעת 1.
5. המסמכים שהוגשו לתיק, לרבות דוחות הנוכחות וחוות דעת הגרפולוגית (אשר בשלב זה אין מקום לדון במשקלה ואולם די בה על מנת להוות ראשית ראיה) מלמדים על קשר רציף וקבוע בין התובע לעובדי הנתבעת (אשר נטען בכתב ההגנה מטעם הנתבע 2 כי אינם מכירים אותו) וכן מהווים ראשית ראיה לכך שהתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. הנתבע 2 לא התייחס כלל למסמכים שהוגשו על ידי התובע ולתוכנם מלבד הטענה כי הם חסרי ערך ראייתי וכי אין בהם כדי לבסס את גרסתו ולא התייחס כלל לחוות דעתה של הגרפולוגית שהוגשה לתיק. גרסת הנתבעים לפיה המדובר בבחור אשר היה מגיע לחצרי הנתבעת 1 על מנת לאסוף מתכות טעונה בירור עובדתי ושמיעת ראיות ועל פני הדברים אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוגשו על ידי התובע.
6. בנסיבות הללו, אני סבורה כי הוכחה זיקה ברורה בין התובע לנתבעת 1 או לגורם אחר מטעמה ובכלל זה לא ניתן לשלול בשלב זה את גרסת התובע לפיה מי שהעסיק אותו בפועל היה הנתבע 2 כמו גם את טענתו כי לאור אי תשלום זכויותיו יש לחייב את הנתבע 2, ככל שתוכח אחת מהעילות להרמת מסך.

הפער בגרסאות הצדדים שהתעצם בעקבות הגשת הראיות בתיק מהווה לטעמי טעם מיוחד שבגינו אין להטיל על התובע הפקדת ערובה זאת בטרם יתבררו העובדות בתיק.

1. שנית, התובע הפקיד זה מכבר ערובה בסכום של 2,500 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת 1. לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות ובשל הטעמים שפורטו לעיל, איני סבורה כי יש מקום להקשות על התובע את המשך בירור ההליך.
2. סוף דבר – הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה תישקלנה בסיום ההליך על המותב ידי שישב בדין.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"ט, (29 מאי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.