ניתנה ביום 11 מרץ 2018

בשם המבקש:ד"ר אלון גלבוע עו"ד

בשם המשיבה: עו"ד מאיה ה. גיטרמן

החלטה

השופטת חני אופק -גנדלר

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת נטע רות ונציג הציבור מר יצחק סרי; סע"ש 25158-04-14) מיום 11.12.17. בפסק הדין התקבלה תביעת המשיבה (להלן- החברה) בחלקה, והמבקש (להלן- העובד) חויב לשלם לה פיצוי ללא הוכח נזק בסך של 100,000 ₪, לפי סעיף 13 לחוק עוולת מסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן - חוק עוולות מסחריות). התביעה שכנגד שהגיש העובד נדחתה במלואה. לאור התוצאה חויב העובד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לחברה בסך כולל של 10,000 ₪.

הרקע לבקשה:

1. העובד הועסק בחברה, שהינה סוכנות לביטוח העוסקת בביטוחים מסוגים שונים, החל משנת 1998. ביום 21.11.13 הודיע מנהל החברה לעובד כי הוא מוזמן לשימוע, ולאחר שנערך לו שימוע, ניתנה לעובד הודעה בעל פה על הפסקת עבודתו. ביום 2.12.13 נמסרה לעובד הודעה בכתב על הפסקת עבודתו, ובהתחשב בתקופת ההודעה המוקדמת, יום העבודה האחרון שלו היה 31.12.13. עם סיום עבודתו, שולמו לעובד את מלוא פיצויי הפיטורים בסך של 240,470 ₪.
2. בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי טענה החברה כי במהלך תקופת ההודעה המוקדמת עסק העובד "באופן שיטתי ומקיף בגניבת המידע העסקי של התובעת (החברה) המצוי במאגרי המידע ובמחשבי התובעת", ובכך הפר כתב התחייבות לשמירת סודיות שחתם עובר לתחילת העסקתו. עוד טענה החברה כי מעשיו של העובד התגלו לאחר שהוא עזב את עבודתו ולכן לו היתה יודעת על מעשים שלו לא היתה משלמת לעובד את פיצויי הפיטורים, שכפי ששולמו לו במלואם, בסך של 240,470 ₪. לפיכך, עתרה החברה להשבת הסכום ששולם לעובד כפיצויי פיטורים; לתשלום פיצויי שונים ובכלל זה סך של 500,000 ₪, בגין הנזק שגרם לה בגין מעשה הגניבה והמעילה באמון, ופיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, בסך של 100,000 ₪. מנגד, הגיש העובד תביעה שכנגד על סך 317,000 ₪, במסגרתה טען כי החברה הפרה את הסכם העבודה וביטחה אותו בביטוח פנסיוני שהסב לו נזק, תוך חריגה מהסכם ההעסקה שבין הצדדים. על כך, עתר העובד לחייב את החברה לשלם לו סך של 784,500 ₪ בגין הנזק שנגרם לו בגין אי תשלום ההפרשות לקופות הגמל בהתאם למתחייב מהסכם העבודה, תוך הסתמכות על חוות דעת מומחה, רו"ח, שצירף לתביעה; ולתשלום סכומים נוספים בגין חלף הודעה מוקדמת, ימי חופשה שלא שולמו לו במלואם ופיצוי בשל עוגמת נפש על התנהלות החברה.
3. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת החברה בחלקה, והתביעה שכנגד נדחתה במלואה. בית הדין האזורי קבע, לאחר שמיעת הראיות, כי העובד הפר את הסכם העבודה בצורה חמורה, שבאופן שעשוי היה לגרום לנזקים קשים לחברה, לא רק בשל "גזילת לקוחות", אלא גם בפגיעה בתדמיתה. עוד קבע בית הדין כי מחקירתו הנגדית של העובד עלה שהוא אף הפר חובות שהיו לו כלפי לקוחות החברה, בכך שהעביר ממחשבי החברה לכתובת המייל הפרטית שלו נתונים אישיים, לרבות נתונים אודות מצבם הבריאותי ומספרי כרטיסי אשראי של הלקוחות, המבוטחים שבהם הוא טיפל, בלא לקבל את הסכמתם. בית הדין קיבל את טענת החברה לפיה הפרטים הנוגעים לשמות הלקוחות, לסוגי הביטוח שלהם, לפוליסות שלפיהן הם מבוטחים, למצבם הבריאותי, לפרטי כרטיסי אשראי ונתונים נוספים, מהווים מידע סודי של החברה, שהיא מחויבת לשמור בסודיות מלאה גם מטעמים של הגנת הפרטיות (לפי סעיף 8 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981. משכך, ולאור הקביעה שהעברת המידע למייל הפרטי של העובד מהווה הפרה של חובת הסודיות, חויב העובד בתשלום פיצוי בהתאם לחוק עוולות המסחריות, כאמור לעיל.

התביעה לתשלום פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לחברה בשל מעשי העובד נדחתה, בהעדר הוכחה. התביעה להשבת פיצויי הפיטורים נדחתה אף היא, בהעדר עילה.

1. אשר לתביעה שכנגד - בית הדין קבע כי מהראויות עלה כי השינוי בהסדר הביטוח הפנסיוני של העובד נערך עוד בשנת 2000, כאשר לאורך השנים הוא היה מודע לשינוי ולמעשה הוא הסכים לו. בנוסף נקבע כי העובד לא הוכיח את היקף הנזק שנגרם לו, וחוות דעת המומחה מטעמו לא עמדה בחקירה נגדית. לעומת זאת, על עלה בידי העובד לסתור את האמור בחוות הדעת המומחה מטעם החברה, אשר לא נחקר אודותיה בחקירה נגדית.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה:

1. העובד הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע, עד להכרעה בערעור. העובד טוען כי סיכויו לזכות בערעור גבוהים, לאור טעויות משפטיות אשר נפלו בפסק הדין. בקשר לכך נטען בהודעת הערעור, בין היתר, כי פסיקת פיצויי ללא הוכח נזק על פי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות אינה בסמכות בית הדין לעבודה, נוכח הוראה שבסעיף 22 לחוק המגבילה את סכמות בית הדין לדון העוולות המנויות בפרק ב' לחוק עוולות מסחריות, היינו סעיפים 6-10 בלבד אשר דנים בגזל הסוד המסחרי; העובד חויב בפיצוי בגין גזל סוד מסחרי כביכול הגם שלא הוכח כל סוד מסחרי כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, שכן העברת המידע למייל הפרטי של העובד אינה מהווה הפרה של חובת הסודיות והסכם עבודה, ולפי ההלכה הפסוקה הסכם סודיות ו/או חובת הסודיות היא פעולה של הסתרת מידע צד ג' או מקבוצה מסוימת או מתחרים; שגה בית הדין בכך שפסק פיצוי מרבי בסך 100,000 ש"ח, שעה שהחברה לא הציגה ראשית ראיה לנזק שנגרם לה בפועל, בשים לב לסכום התביעה בסך 840,000 ₪; שגה בית הדין עת קבע כי דו"ח התפוקה משנת 2010 הינו מידע עסקי, וזאת מבלי שהחברה הוכיחה את קיומו של הסוד המסחרי על פי הגדרת חוק העוולות מסחריות.
2. העובד מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הנזק שייגרם לו מביצוע פסק הדין עולה על הנזק שעלול להיגרם לחברה מעיכוב הביצוע. בקשר לכך נטען, כי מדובר בעובד שכיר לאחר שנת אבטלה כפויה עקב פיטוריו בגין 58; פיטורים נגרמו לעובד נזק כלכלי קשה ביותר ונזק פנסיוני שלא ניתן לתקן עקב מעשיה של החברה, כך שיהיה לעובד ולבני משפחתו קושי להתמודד עם תשלום כספי גבוה מאוד בכל קנה מידה. בנסיבות אלה, כך לטענת העובד, ובהתחשב בסיכויי הערעור גבוהים, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.
3. החברה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. עוד נטען כי יש להעדיף את זכותה של החברה ליהנות מפירות זכייתה לאחר ניהול הליך משפטי מול העובד, במשך ארבעה שנים תמימות. כן נטען כי העובד לא עמד בנטל להוכיח שיגרם לו נזק כלכלי, כזה או אחר, בשל ביצוע פסק הדין באופן מיידי. בקשר לכך נטען כי אין בבקשה ובתצהיר, ולו התייחסות אחת רלוונטית ומבוססת למצב הכלכלי של העובד, מלבד המילים הסתמיות לקושי להתמודד עם תשלום כספי גבוה. כן צוין כי לא ניתן להתעלם מכך שהברה שילמה לעובד פיצויי פיטורים בסך של כרבע מיליון שקלים, ולכן כל שנדרש ממנו, הוא להשיב לה סך של 110,000 ₪ מתוכם.

החברה מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור שהגיש העובד אינם קיימים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, ומבוסס על התרשמות בית הדין מהעדויות והראיות שהובאו בפניו. בקשר לכך נטען בין היתר כי בכתב ההגנה העובד לא טען מאומה לעניין חוסר סמכות של בית הדין לפסוק לפי חוק עוולות מסחריות; העובד הודה בחקירתו הנגדית כי העביר ממחשבי החברה לתיבת הדואר הפרטית שלו כמות עצומה של פרטים אישיים וסודיים המתייחסים ללקוחות רבים (כ- 350 מבוטחים של החברה); נקבע עובדתית כי העובד הפר את הסכם העבודה בצורה חמורה, באופן שעשוי היה לגרום לנזקים קשים לחברה ב"גזילת לקוחות, וגם פגיעה בתדמיתה; קביעות בית הדין קמא מעוגנות בחומר הראיות, ועולות בקנה אחד עם הפסיקה.

1. בתשובה לתגובת החברה חוזר העובד על האמור בבקשתו, ומדגיש כי לבית הדין קמא לא היתה סמכות ליתן פסק דין על פי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות ועל כן יש לבטלו. עוד נטען כי לעובד נודע לראשונה כי בית הדין הכריע בעניין סעיף 13 לחוק בחוסר סמכות רק לאחר מתן פסק הדין, כך שטענתו הוגשה על ידו בשלב הערעור בתום לב מוחלט. באשר למאזן הנוחות נטען כי החיוב הכספי הגבוה בסך 110,000 ₪, כשמצבו הכלכלי של העובד "אינו מזהיר", בלשון המעטה, עלול לגרום לו לקריסה כלכלית. העובד חוזר על טענתו כי לאחר פיטוריו לא מצא עבודה במשך כשנה והסכום הפיצויים ששולם לו שימש לקיומו היומי שלו ושל בני משפחתו וכיום אין בידיו כל סכום כספי לתשלום. כן צוין כי בחינת הנזק שעשוי להיגרם לחברה (אם בכלל) בעקבות עיכוב ביצוע, אל מול הנזק הברור שייגרם לעובד באם לא יעוכב ביצוע תשלום, מעלה כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת עיכוב ביצוע.

הכרעה:

1. נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ. ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ. קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)). אשר ליחס בין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי "קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" (עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ' וייס, מיום 22.9.10).
2. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

כידוע בין סיכויי הערעור ובין מאזן הנוחות קיימת מקבילות כוחות. בנסיבות העניין הגם שהערעור מעורר שאלות, איני סבורה כי סיכויי הערעור, כשלעצמם, מצדיקים עיכוב הסכום. יחד עם זאת, בהצטרף שיקול מאזן הנוחות בפרט נוכח גובה הסכום (ולעניין היות גובה הסכום שיקול במסגרת מאזן הנוחות ראו (ע"ע (ארצי) 9701-02-16 רשת עמל 1 בע"מ – נבילה אלעביד (5.5.16)), מצאתי כי יש מקום לעכב חלק מן הסכום הפסוק. בנוסף, החברה אינה מעלה כל טיעון של ממש בדבר הנזק שייגרם לה, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. מנגד, העובד לא הניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו בדבר מצבו הכלכלי, ואלה נטענו בכלליות וללא פירוט כנדרש.

לאור כל האמור, באיזון שבין סיכויי הערעור לבין מאזן הנזקים, שוכנעתי כי יש לעכב את תשלום סך של 45,000 ₪ מתוך הסכום הפסוק (להלן- הסכום המעוכב). עיכוב הביצוע החלקי יהיה כפוף לכך שהעובד יפקיד בקופת בית הדין את הסכום המעוכב (או ערבות בנקאית בגובה הסכום המעוכב), וזאת – ובהתחשב בחופשת חג הפסח הצפויה – עד ליום 12.4.18.

1. 5129371סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה כמפורט בסעיף 11 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ח (11 מרץ 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.