הגנה קתודית נועדה להגן על תשתית ההולכה והאחסון של דלק מפני קורוזיה. ההסמכה לשמש כ"בודק הגדנה קתודית" ניתנת על ידי המשרד לאיכות הסביבה, אשר מציב תנאים מסויימים למתן ההסמכה, לרבות נסיון מוכח בתכנון ובבדיקות של מערכות הגנה קתודית.

התובע, מר אברהם אוזיק, השתתף בקורס "בודק הגנה קתודית" שהעביר הנתבע ועמד בכל חובות הקורס בהצלחה. אלא שבתום הקורס סירב המשרד להגנת הסביבה לתת לתובע תעודת בודק מוסמך בטענה כי אין לו את הניסיון הדרוש.

מכאן תביעתו, והוא טוען כי הנתבע הטעה אותו לחשוב כי בתום הקורס יקבל את ההסמכה, ולמצער התרשל משום שלא בדק מבעוד מועד את המסמכים שהעביר התובע ולא יידע אותו כי גם אם יעבור את הקורס לא יקבל את ההסמכה. התובע תובע השבה של שכר הלימוד (3,700 ₪) ופיצוי נוסף בגין זמנו (13,800 ₪) ועוגמת הנפש שנגרמה לו (15,000 ₪).

לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות מצאתי כי דין התביעה להידחות.

הצדדים והתביעה

1. התובע הוא בעל הכשרה כממונה בטיחות על העבודה ויועץ בטיחות אש. לדבריו יש לו ניסיון של כ-40 שנה בתחומי התעשייה, הפיקוח והייעוץ בתחום הבטיחות וכיבוי האש.
2. הנתבע – בית הספר למדעי הנפט והאנרגיה – פועל במסגרת המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה ועוסק בהוראה והדרכה של קורסים מיוחדים והרצאות בנושאי נפט ואנרגיה. בין יתר פעולותיו הוא עורך קורס "בודק הגנה קתודית" בתיאום עם הממונה במשרד הגנת הסביבה.
3. ב-26/2/15 שלח הנתבע בדוא"ל הזמנה לקורס "בודק הגנה קתודית". להזמנה צורפה תכנית הקורס והסבר על הקורס ועל התנאים הקבועים בדין לקבלת הסמכה כבודק. בכלל זה הובהר כי נדרש "ניסיון מוכח של 3 שנים לפחות בתכנון ובבדיקות של מערכת הגנה קתודית, וכן עבר השתלמות עיונית ומעשית, ועמד בבחינה שוות ערך של ארגון ה- NACE, להנחת דעתו של הממונה" (נספח ג').
4. בו ביום השיב התובע וביקש לרשום אותו כמועמד לקורס. בהודעה זו ציין כי הוא "מטפל בתיעוד בקשר לניסיון ובדיקות של הגנה קטודית" (נספח ד').
5. ב-4/3/15 העביר התובע לנתבע אישורים על היותו חשמלאי בודק וחשמלאי בכיר וכן את מכתב של אינג' ישע ברגר מ-16/10/74 ובו נכתב כי בעת שעבד במשרד הביטחון, בשנות ה-70 של המאה הקודמת, עסק, בין השאר, ב"עזרה למהנדס במדידת התנגדויות להארכות שונות כולל מערכת הגנה קתודית" וכי השתתף "ביום עיון בנושא הגנה קתודית על מתקנים" (נספחים ה' ו-ו'). כמו כן העביר טופס חתום להרשמה לקורס (נספח ח').
6. התובע טוען כי עוד באותו יום יצר קשר טלפוני עם גב' סימה בן גור, מזכירה בנתבע, שאמרה לו כי התיעוד יועבר לעיון ואישור מנהלת ההדרכה גב' קרן גול ואל ד"ר אריה פיסטינר הממונה מטעם המשרד להגנת הסביבה (שהוא נותן ההסמכה). לדבריו לאחר מספר ימים פנה שוב לגב' בן גור שאישרה כי התיעוד שהעביר יאפשר לו לקבל תעודת הבודק.
7. גב' בן גור מכחישה את הדברים ולדבריה אישרה את עצם קבלת המסמכים אך כלל לא דיברה על הזכאות לקבלת הסמכה שכן הדבר אינו בתחום סמכותה כמזכירה.
8. ב-24/8/15 נשלח דוא"ל ובו תזכורת על מועד פתיחת הקורס ב-20/9/15. התובע טוען כי פנה שוב אל הגב' בן גור, טלפונית, על מנת לוודא פעם נוספת כי התיעוד ששלח בחודש מרץ 2015 ברשותם וכתגובה נמסר לו כי על פי התיעוד ששלח נמצא כי הינו מתאים להשתתף בקורס. התובע פירש אמירה זו כאישור לכך שבתום הקורס יקבל את ההסמכה המיוחלת.
9. התובע נרשם אפוא לקורס ובסיומו עמד בהצלחה בבחינה שנערכה ביום 10/11/15 בנושא "בודק הגנה קתודית". זמן מה לאחר מכן קיבל תעודה מהמכון הישראלי לאנרגיה וסביבה המאשרת את השתתפותו בקורס.
10. התובע פנה לנתבע וביקש גם תעודת הסמכה כבודק הגנה קתודית, אך נמסר לו, לראשונה, כי עליו להעביר אישורים עדכניים שמוכיחים ביצוע עבודות בפועל נכון לתקופה האחרונה [נספח יג]. התובע הסביר כי נרשם לקורס על סמך התיעוד משנות ה-70 אותו העביר מבעוד מועד, וכי לא נאמר לו מראש שנדרש ניסיון עדכני (נספח ט"ו).
11. ב-19/1/16 הציע הנתבע לתובע, בתיאום עם הממונה, שתי אפשרויות לקבל הסמכה כבודק: הצגת אישור עדכני של מומחה להגנה קתודית שהתובע בקיא בביצוע המדידות או להתלוות למומחה להגנה קתודית לבצע מספר בדיקות ולקבל את אישורו של המומחה (נספח ט"ז). התובע פנה למר איגור קנטור, מנהל חברת ניקא הנדסה בע"מ, שהינו מומחה להגנה קתודית, שלא עבד עם התובע, וזה הנפיק אישור שבו נכתב כי מר קנטור "מאמין שפרטים המפורטים במסמך של ישע ברגר ז"ל נכונים" (נספח יט). מטבע הדברים (ובצדק) סירב משרד הגנת הסביבה להכיר במכתב זה כאישור לניסיונו של התובע בתחום ההגנה הקתודית (נספח כב). התובע סירב לאפשרות השנייה של רכישת התלוות לבודק הגנה קתודית מוסמך ורכישת ניסיון עדכני.
12. מכאן התביעה בה טוען התובע כי הנתבע הטעה אותו לחשוב שאם יעמוד בכל תנאי הקורס יקבל תעודת בודק הגנה קתודית ואף אישר לו כי המסמכים שהציג טרם תחילת הקורס עומדים בדרישות הדין.

בחנתי את הראיות ולא שוכנעתי כי התובע הוכיח את תביעתו

1. אין חולק כי התובע ידע מראש שאחד התנאים לקבלת ההסמכה הוא "ניסיון מוכח של 3 שנים לפחות בתכנון ובבדיקות של מערכת הגנה קתודית". כך מורה המפרט האחיד לתחנות דלק ותדלוק (ילקוט פרסומים 7129, ז' בחשוון התשע"ו, 20.10.15) הכולל תנאים אחידים להפעלת תחנות דלק תחת הוראות חוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968; והנתבע הקפיד לכתוב את הדברים באופן ברור ומודגש בהזמנות ובפניות למשתתפי הקורס (נספח ג'). התובע ידע זאת, ולכן הודיע לנתבע כי יעביר מסמכים המעידים על ניסיון ובהמשך העביר את מכתבו של אינג' ישע ברגר מ-1974.
2. אין חולק גם כי משתתפי הקורס ידעו מראש שהגורם המסמיך על פי דין הוא הממונה במשרד להגנת הסביבה וכי הנתבע עצמו אינו רשאי לתת הסמכה כבודק הגנה קתודית. הנתבע אף הבהיר מראש ובצורה ברורה שאין די בקורס כדי להקנות הסמכה מן המשרד להגנת הסביבה.
3. השאלה היחידה היא אפוא האם הנתבע יצר מצג מטעה לפיו התובע כשיר לקבל את ההסמכה ממשרד הגנת הסביבה אם יעבור את הקורס בהצלחה. בעניין זה טוען התובע שלוש טענות עיקריות – אחת, כי העביר לנתבע את המסמכים מראש וסבר כי הנתבע יבדוק את המסמכים ואת תקינותם; שתיים, כי מזכירת הנתבע גב' סימה בן גור אישרה לו כי המסמכים מקנים לו זכות לקבלת ההסמכה; שלוש, כי הנתבע לא הודיע מראש כי נדרש ניסיון "עדכני" ואין די בניסיונו משנות ה-70.
4. אלא שבחינת המסמכים שהועברו למשתתפי הקורס מעלה שאין בהם מצג או התחייבות כי הנתבע יבדוק מראש מסמכים שיועברו לו על ידי המשתתפים וברור מן הכתובים כי קבלת ההסמכה היא בשיקול דעתו של הממונה במשרד להגנת הסביבה. המסקנה לפיה הנתבע לא התחייב לבדוק את התאמתם של המשתתפים לקבלת הסמכה, וממילא לא הבטיח להם כי בתום הקורס יקבלו הסמכה ממשרד הגנת הסביבה עולה אפוא מן הכתובים.
5. חיזוק למסקנה זו נמצא בעובדה שרבים ממשתתפי הקורס לא התכוונו לקבל הסמכה בסיומו. עבור חלק מהמשתתפים מדובר בקורס העשרה ואין להם כל כוונה לעבוד בתחום ואילו משתתפים אחרים לומדים בקורס כדי להתקבל לעבודה אצל בודקים מוסמכים (כמו מר איגור קנטור אליו פנה התובע) ולרכוש ניסיון שיאפשר להם לקבל הסמכה בעתיד. כך העידה גב' גול, מנהלת ההדרכה: "אנו אף פעם לא אמרנו לכל משתתף בקורס אם הוא רשאי לקבל אישור הכרה או לא, רוב הגדול שלה שמשתתפים עושים זאת לצורך העשרת הידע. לאו דווקא כדי לקבל אישור הכרה" (עמ' 4, 20). כך העיד מר אלגריסי, מנהל הקורס: "כל אחד יכול להשתתף בקורס. רוב המשתתפים אינם מקבלים הכרה משום שאין להם התנאים הנדרשים מבחינת המשרד להגנת הסביבה. הם יכולים לעבוד בכך בדיעבד ולקבל הכרה" (עמ' 5, 30). "בשיעור הראשון היו מגוון משתתפים, הבנתי שלא כל מי שהיה בקורס הם בעלי ניסיון. ז"א אמרתי בפירוש שתעברו את הקורס, תצברו ניסיון ואז תקבלו את ההכרה" (עמ' 8, 5). וכך העיד ד"ר פיסטינר, הממונה במשרד הגנת הסביבה: "[]הוסבר כי מי שאין לו את הנסיון ייחשב לו הקורס והוא יוכל להשלים שנות נסיון במידה ואין לו ולקבל רטרואקטיבית את אישור ההכרה כבודק קטודי על בסיס הקורס. הוא צריך לצבור נסיון" (עמ' 3, 16).
6. חיזוק נוסף למסקנה שהנתבע לא התחייב לבדוק מראש את כשירות המועמדים נמצא בעובדה שבפתח הקורס שוחח ד"ר פיסטינר, הממונה, עם המשתתפים השיב להם על שאלות בנוגע לתנאי הניסיון הנדרשים (עמ' 3; ועמ' 5, 21) ואף ניתנה למשתתפים אפשרות לעזוב את הקורס ולקבל החזר (עמ' 4, 17). אם הנתבע היה מתחייב לבדוק מראש את המסמכים ואת התאמת המשתתפים לקבלת ההסמכה לא היה צורך לממונה להשיב לשאלות המשתתפים בנוגע לזכאות להסמכה.
7. עוד חיזוק מתקבל מן העובדה שהנתבע לא דרש מהמשתתפים להעביר מסמכים כתנאי להשתתפות בקורס. אמנם התובע טען בעדותו כי "הדרישה היתה להציג מסמכים ושלאחר מכן תאושר ההשתתפות בקורס" (עמ' 4, 7 ועמ' 6, 27), אך אין לכך זכר בכתובים ואין מסמך המלמד על דרישה שכזו. עיון בהתכתבות שבין התובע לבין הנתבע מלמד כי התובע העביר את המסמכים ביוזמתו (נספחים ד' ו-ה'), וכך עולה גם מעדותה של גב' גול "אנו מבקשים מסמכים להוכחת נסיון רק למי שמעוניין לקבל בסוף אישור הכרה. לא קרה לי שיידעו אותי מבעוד מועד. התובע העביר מסמכים אך לא אישרתי לו בשום פנים ואופן שהוא יהיה רשאי לקבל אישור הכרה" (עמ' 6, 11). זו הייתה גם עדותה של גב' בן גור "לא זכור לי שמישהו העביר לנו את המסמכים האלו שאינם טפסי הרשמה לפני פתיחת הקורס" (עמ' 7, 10). אין ראיה שתתמוך בטענה שהנתבע ביקש מהמשתתפים מסמכים כתנאי להשתתפות בקורס ולכן לא סביר שהבטיח להמשתתפים לבדוק מראש את התאמתם להסמכה (שממילא אינה בסמכותו).
8. התובע טוען, כאמור, כי מזכירת הנתבע, גב' סימה בן גור, אישרה לו על-פה, פעמיים, כי המסמכים נבדקו והוא כשיר לקבל הסמכה כבודק הגנה קתודית. גב' בן גור, שעבדה בתפקיד מזכירותי, מכחישה את הדברים ומבהירה כי כל שעשתה היה לאשר את קבלת המסמכים. וכדבריה "אני לא אמרתי לו דבר כזה. תפקידי הוא אחראית על הרישום ... לא אישרתי דבר כזה כי אני לא מוסמכת לאשר" (עמ' 7, 4). מדובר בגרסאות סותרות, כשנטל ההוכחה על התובע, והתרשמתי כי גרסתה של גב' בן גור לא נסתרה. יתרה מכך, לגרסתה שני חיזוקים. ראשית, בחלופת הדוא"ל שבין התובע לבין גב' בן גור אין אזכור לגרסת התובע ולטענותיו אלא רק אישור טכני על העברת המסמכים. יש לתמוה על כך שדווקא ההבטחה המהותית ניתנה על-פה. שנית, גב' גול העידה כי "סימה אישרה לך שקיבלה את טפסי הרישום ועדכנה את זה" (עמ' 6, 10) אולם היא עצמה לא ראתה את המסמכים מראש משום ש"אני לא מאשרת" את התאמת המועמד לקבלת הסמכה (עמ' 6, 16).
9. התובע מוסיף וטוען כי הנתבע התרשל משום שלא הבהיר לו מראש שנדרש נסיון עדכני וכי נסיונו בעבודה בשנות ה-70 אינו מספיק. התובע מדגיש כי כיום ערך הנתבע שינוי בטופס הרישום לקורס ומובהר כי נדרש נסיון עדכני. ספק רב אם טענה זו מקימה עילת תביעה כנגד הנתבע דווקא, שכן דרישת הניסיון העדכני היא דרישה שהועלתה בדיעבד על ידי המשרד להגנת הסביבה ואינה מוזכרת בהוראות הדין שצוטטו על ידי הנתבע במדויק. אולם בכך לא עיקר. העיקר הוא בעובדה שלתובע כלל אין ניסיון רלבנטי מתאים – עדכני או ישן – משום שבעבודתו אצל המהנדס ישע ברגר בשנות ה-70 לא עסק בתכנון מערכות הגנה קתודיות. עמד על כך ד"ר פיסטינר:

"קיבלתי את המסמך של התובע מ 74' מאינג' אלישע ברגר, שם יש עדות לבדיקות של מערכות הארקה קטודית בין השאר, בשום מקום לא רשום שעסק בתכנון. חייבנו שכל מי שמקבל מאיתנו הכרה כבודק הגנה קטודית צריך להביא נסיון מוכח של 3 שנים בתכנון ובבדיקות. במסמך שלו כתוב 'בדיקות הארקה קטודית', כלומר לא עסק בתכנון. בשום מקום בקורות חייו לא כתוב שעסק בהגנה קטודית" עמ' 5, 11).

1. הנה-כי-כן, מה שעמד לרועץ לקבלת ההסמכה אינה דרישת הניסיון העדכני אלא העדרו של ניסיון רלבנטי, ולפיכך, אין כל משמעות לשאלה אם הנתבע הבהיר או לא הבהיר שנדרש ניסיון עדכני.
2. המסקנה העולה מכל אלה היא שלא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבע יצר מצג מטעה או כי הייתה לו ציפייה לגיטימית וסבירה להניח שהנתבע מתחייב כי אם יעבור את הקורס יקבל הסמכה מהמשרד להגנת הסביבה. המסמכים השונים אינם תומכים בטענה זו ואין בהם כל התחייבות, ואילו העדויות מלמדות כי הדברים היו ברורים למדי. העובדה שהתובע העביר ביוזמתו מסמכים יחד עם מסמכי הרישום אינה יוצרת לנתבע חובה כלשהי, ואינה מאפשרת לתובע להניח כי הנתבע יעביר את המסמכים מראש לממונה וכי הממונה ייתן חוות דעת מוקדמת על התאמת משתתפי הקורס לקבל הסמכה. דומה כי התובע הניח הנחות שגוית, אולם אין כל עילה לחייב את הנתבע בשל הנחותיו אלו. התנהלותו הכתובה של התובע מול הנתבע אינה תומכת בגרסתו ואין בה בקשה לבחינה מוקדמת של המסמכים או ראיה לאישור על התאמתו לקבל את ההסמכה בתום הקורס. בפועל נמצא, כאמור, כי לתובע אין כל ניסיון רלבנטי כהגדרתו בדין.

סוף דבר

1. התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 750 ₪. אדגיש כי הואיל והתרשמתי כי התובע פעל בתום לב ומתוך טעות, ונוכח ההוצאות שהוציא בגין הקורס, נפסקו הוצאות על הצד הנמוך והסמלי בלבד אף שסביר בעיני שהוצאות הנתבע היו גבוהות משמעותית.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות לערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ט, 25 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

‏