בפני בקשה לביטול כתב אישום מכח סעיף 149(10) בחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב] , תשמ"ב-1982.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגת רכב במצב שכרות הנובע מצריכת סמים טרם הנהיגה מסוג קנביס, וקוקאין.

בהתאם לעובדות כתב האישום, בדגימת שתן שנלקחה מהנאשם, נמצאו תוצרי חילוף סם של קוקאין ושל קנביס מה שמבסס את הטענה לפיה נהג הנאשם במצב של שכרות כהגדרת שכרות בחוק.

טרם השיב ב"כ הנאשם לאישום, טען הוא טענה מקדמית של "הגנה מן הצדק" זאת בהישען על מספר טענות:

לשיטת ההגנה, רשאי נאשם זה לצרוך קנביס בהיתר של המדינה כך שאין המדובר בשימוש אסור בסם המצוי בפקודת הסמים המסוכנים.

מאחר ולא נמצאה כל השפעה של סם על הנאשם במקרה זה (דוח המאפיינים של הנאשם היה תקין לחלוטין וסרטונים המצויים בידי המדינה תומכים בהתנהגות נעדרת כל השפעת סם), הרי שלא הייתה לטענת ההגנה כל הצדקה להגיש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו שכרות כתוצאה מצריכת הקנביס.

משנה תוקף מקבלות טענות הנאשם (לשיטת ההגנה) מתקנות עליהם חתם ראש הממשלה ואשר מסדירות את נושא צריכת הקנביס הרפואי ולאחר מכן נהיגה ברכב, וגם אם תקנות אלה עדיין לא פורסמו ברשומות, עצם חתימתן על ידי ראש הממשלה ופרסומן בתקשורת יש בה כדי להצדיק את קבלת הטענה.

בטיעוניו הפנה ב"כ המבקש להחלטת בית המשפט המחוזי בעפ"ת 37990-01-19 מיום 13.3.19, שם אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית משפט השלום לקבל טענה של הגנה מן הצדק בנסיבות דומות מאד לפרשה זו. המדובר בפסק דין מנחה.

בהתאם לקבוע בחוק, אפשר בית המשפט זכות תגובה למדינה, ולאחר שזו מסרה את עמדתה המלאה בכתב ולאחר שקראתי היטב את טענות שני הצדדים בפני, להלן החלטתי:

על פניו לב"כ הנאשם טענות כבדות משקל שיש בהם בעיני טעם רב.

אי הסדרת נושא צריכת קנביס רפואי באישור המדינה ולאחר מכן נהיגה ברכב באמצעות חקיקה יוצר קושי עצום בניהול שגרת חיים על ידי חולים הנעזרים בחומר זה כתרופה לכל דבר ועניין.

ב"כ הנאשם התייחס בטיעוניו למספר קביעות שניתנו על ידי ביתי המשפט (ובכלל זה בית המשפט העליון) לפיהן בהעדר הסדרה בחקיקה של נושא זה יהיו מקרים בהם בית המשפט ימצא כמוצדקת את ההגנה מן הצדק לצורך ביטול כתבי אישום.

במישור המשפטי, הנאשם נשען על פס"ד בורוביץ' שהלכתו הרחיבה את ההלכה שניתנה בפס"ד יפת [ ראו ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נט (6)776 (2005) (להלן: פס"ד בורוביץ') וע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פד נ(2) 221 (1994) (להלן: פס"ד יפת)],.

לצורך בחינת השאלה האם מקרה נתון מתאים ליישום הגנה מן הצדק, יש לבחון הנושא אל מול ההלכה שנקבעה לצורך הפעלת ההגנה. בית המשפט העליון התווה בפס"ד בורוביץ' מבחן תלת שלבי לצורך הבדיקה האם אכן יש מקום לעשות שימוש ב"הגנה מן הצדק":

בשלב הראשון יש לזהות את הפגמים שנפלו בתהליכים ולעמוד את עוצמתם;

לצורך "איתור" אותם פגמים, צריך בית המשפט לקבוע תשתית עובדתית אותה מביאים הצדדים בפניו בטיעוניהם.

בשלב השני, יש לבחון האם יש בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בנקודה זו יהיה על בית המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, תוך החלתם על הנסיבות של העניין.

בשלב השלישי, מששוכנע בית-המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מביטולו של כתב-האישום.

ההכרעה בבקשה העומדת בפני, תלויה אם כן בהתקיימות התנאים שקבע בית המשפט העליון בפרשת בורוביץ'.

בעוד ב"כ הנאשם טוען כי נתוניה העובדתיים של פרשה זו מקיימים את המבחן המרחיב שנקבע בפרשת בורוביץ', סבורה המדינה כי אין בנתונים שהציג ב"כ הנאשם כדי לאפשר את קבלת ההגנה.

ודוק – ב"כ הנאשם אינו מבקש לבטל כליל את כתב האישום.

ב"כ הנאשם מבקש להשיב לאישום ככל שהדבר קשור לצריכת סם מסוג קוקאין טרם הנהיגה ומבקש לבטל את כתב האישום רק בחלק המאשים את הנאשם בצריכת קנביס ולאחר מכן נהיגה ברכב.

לאחר שבחנתי את טענות הנאשם על רקע המסמכים שהגיש וטענות נוספות שעלו בבקשתו, נחה דעתי כי התשתית העובדתית הנטענת על ידי ההגנה טרם הוכחה בהליך של הוכחות ואין בידי בית המשפט, בשלב זה די נתונים עובדתיים מוכחים כדי לקבוע כי כל הנטען על ידי הנאשם הוא אכן מצב עובדתי המבסס פגמים אותם ניתן לבחון במבחן התלת שלבי.

חשיבות רבה יש לשאלת מצבו הקוגניטיבי של הנאשם עת עוכב ונבדק לכאורה על ידי השוטרים, חשיבות רבה יש לבירור היתרי השימוש של הנאשם בקנביס מטעם המדינה ולשאלה האם הייתה בהם מגבלת נהיגה כתובה כזו או אחרת. כך גם חשובה בעיני שאלת תמהיל סוגי הסמים שלכאורה צרך הנאשם בפרשה זו, שכן לשיטת המדינה המדובר בכפל סוגי סם שצרך הנאשם ולא רק בסם רפואי מסוג קנביס.

החלטה מדויקת תהיה קשורה לקבלת תמונה ברורה של פרטים ובירור דק של הטענות אותן מעלה ב"כ הנאשם.

אין משמעות הדבר כי בית המשפט דוחה את טענת ב"כ הנאשם של הגנה מן הצדק.

כפי שהבהרתי, לטענה זו טעם רב בעיני בפרשה זו, ובהחלט יתכן כי לו כל טענות ההגנה בבקשה יוכחו בהליך שבפני, גם תתקבל ההגנה בסופו של יום. אולם, בשלב זה בו המסמכים שהוצגו טרם עברו בחינה בחקירה נגדית של המדינה, וטענות שהועלו אגב הבקשה טרם הוכחו בפני בהליך סדור, מוקדמת מדי תהיה החלטתי אם תינתן בשלב זה.

אני קובע לכן כי טענתו של הנאשם ביחס להגנה מן הצדק שמורה לו לשלב הסיכומים בתיק, ובית המשפט יכריע בה על בסיס הטענות שהועלו, לאחר שתשתית עובדתית ברורה ומוכחת תהיה בפני.

אני קובע כי ההכרעה בטענה זו תינתן על ידי באופן מלא בשלב הכרעת הדין.

הנאשם ישיב לכתב האישום כפי שהוגש.

קובע תיק זה להקראה בפני ליום 3.10.19 בשעה 13:30.

עותק מהחלטה זו יישלח לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ט, 16 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.