מונחת לפניי תביעה שראשיתה בבקשה לביצוע שטר בסך 26,000 ₪ שהגיש התובע ללשכת ההוצאה לפועל. ההתנגדות שהגיש הנתבע לביצוע השטר התקבלה בהסכמה, והתביעה נוהלה בבית משפט זה.

רקע הדברים

1. עניינה של תביעה זו בשיק בסך 26,000 ש"ח זמן פירעון 20.6.17 אשר נמשך מחשבונו של הנתבע, מר אליעזר דוידזון, כשהוא כולל תאריך וחתימה (להלן: השיק). השיק הגיע לידיו של מר יוסף בן סימון, בנסיבות אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים. מר בן סימון העביר את השיק לתובע, מר יניב דוד, אשר מילא את פרטיו כמוטב בשיק ומשביקש לפרוע אותו, גילה כי אין לשיק כיסוי. בנסיבות אלה, הגיש התובע השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה.
2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר וביום 8.11.18 ניתנה הרשות להתגונן בהתאם להסכמות בין הצדדים. לפיכך, התאימו הצדדים את כתבי טענותיהם להליך של סדר דין מהיר והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של התובע ושל מר בן סימון ומטעם הנתבע הוגש תצהירו שלו. כמו כן, זומן עד מטעם הנתבע, מר יוסף קנפו.
3. משנחקרו העדים ומשהצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, בשל התיק להכרעה.

תמצית טענות הצדדים:

1. התובע טוען, כי הוא קיבל את השיק ממר יוסף בן סימון, וזאת כחודש לפני זמן הפירעון הנקוב בשיק, תוך שהתבקש להפקידו רק ביום 25.8.17. לטענתו, השיק ניתן לו מאחר ומר בן סימון חייב לו כספים בגין הלוואה בסך 50,000 ₪ אשר העמיד לטובתו, כאשר השיק התקבל ממר בן סימון בתמורה לתשלום על חשבון ההלוואה.
2. הנתבע טוען, כי השיק נשוא ענייננו הינו חלק מסדרת שיקים, עליהם חתם, תוך ציון התאריך. זאת, במסגרת ניסיון של מר בן סימון להשיג עבורו כסף לתשלום חובו לנתבע. על פי הטענה, הנתבע התבקש ע"י מר בן סימון להכין סדרת שיקים כאמור, כאשר הסתבר בדיעבד כי כל מטרתו של מר בן סימון הייתה לשים ידו על השיקים ולגנוב אותם.

דיון והכרעה

1. כפי שיובהר להלן, דין התביעה להתקבל במלואה. כמצוות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

הטענה כי השיק נגנב אינה מחזיקה מים

1. כאמור, הנתבע מבסס הגנתו על הטענה כי השיק נגנב ממנו ע"י מר בן סימון, אולם הוא לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענה זו.
2. ודוק. גניבת שיק היא בגדר פגם חפצי בשיק, אשר שולל ממנו את תכונתו כמסמך סחיר שניתן להיפרע ממנו; אין הוא מקנה לאוחז בו זכות שטרית, והחזקות הקבועות בסעיפים 20(ב) ו - 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") אינן מועילות לו (ע"א 195/68 קהא נ' בנק י' ל' פריכטונגר בע"מ, פ"ד כ"ב(2) 331 (1968), וכן י. זוסמן דיני שטרות 106-109 (מהדורה ששית, תשמ"ג-1983)). אולם, על הטוען לגניבה ו/או לזיוף לפרט טענתו ולהוכיחה, ואין די בהעלאת הטענה באופן סתמי (ראו, בין רבים: בש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ (2.5.04); ת"ט 1421-09 (שלום אשקלון) גואטה (מ.ק.ל.ד.) רחמים נ' שולמן מרק [פורסם בנבו] (5.8.10); תא"מ (שלום ת"א) 42826-11-15 ברון פיננסים בע"מ נ' אטדגי [פורסם בנבו] (22.1.18)).
3. בענייננו, טענת הנתבע לפיה השיק נשוא ענייננו נגנב ע"י מר בן סימון אינה מתיישבת עם תכתובת מזמן אמת שהוצגה לפני. מתכתובת זו עולה, כי בין הנתבע לבין מר בן סימון התנהלה מערכת יחסים עסקית אשר במסגרתה העביר הנתבע למר בן סימון שיקים משוכים מחשבונו, כאשר היה ברור לנתבע, כי שיקים אלה יסוחרו לצדדים שלישיים. כך, למשל, מצאו הדברים ביטוי בתכתובת מיום 7.6.17: "בכל מקרה, לפני שתגיע אלי, אני צריך את רשימת השיקים שלי, אלו שהוצאת, כל שיק למי, איזה סכום, למתי, וכל פרט עליו, ואת השיקים שנותרו בידיך." כך גם בתכתובת מיום 25.5.17, שאז מתייחס הנתבע מפורשות לעשרה שיקים מבנק איגוד ולעשרה שיקים מבנק הפועלים, אשר כולם נמסרו למר בן סימון.
4. אני מוצאת כי הסברו של הנתבע לתכתובת הנ"ל, לפיו ביקש, בתחילה, לשתף פעולה עם מר בן סימון בתקווה שהאחרון יכסה השיקים שגנב ופיזר, הינה מוקשית, מה גם שהיא אינה מתיישבת עם תכתובת נוספת, אשר הוצגה בדיון לפניי, ממנה עולה, מפורשות, כי הנתבע העביר שיקים למר בן סימון לצורך "פריטה" (ראו, בהקשר זה, התכתובת שהוגשה וסומנה ת/2. כן ראו חקירתו הנגדית של הנתבע, פרוטוקול הדיון מיום 10.8.20, עמ' 25 ש' 9-19).
5. מנגד, תכתובת זו מתיישבת היטב עם גרסת העד מר בן סימון, לפיה העביר לנתבע כספים, לצורך השקעה במיזמים, וכי על חשבון אותם כספים, שילם הנתבע בשיקים, ובין היתר בשיק נשוא ענייננו (ראו תצהירו של מר בן סימון; כן ראו חקירתו הנגדית, פרוטוקול הדיון מיום 10.8.20).
6. ואמנם, הגם שהנתבע הצהיר כי מר בן סימון לא השקיע אצלו כספים, הרי שבחקירתו הנגדית עומת הנתבע עם תכתובת שלו המלמדת היפוכם של דברים (הוגש וסומן ת/1). הנתבע נשאל לעניין זה על ידי בית המשפט, והשיב כך (פרוטוקול הדיון מיום 10.8.20, עמ' 25 ש' 1-5):

"ש. איך מסתדר המייל שראיתי עכשיו עם הטענה שלך שאתה מצהיר שבן סימון מעולם לא השקיע אצלך?

ת. בפועל היו אצלי שיקים, העסקה התבטלה ב-2015 והשיקים חזרו אליו. לכן אין שום מסמך ושום תכתובת לגבי העסקה. משנת 2015-2017 העסקה התפוצצה..".

1. הסברו זה של הנתבע אינו משכנע, מקום שהנתבע הצהיר כי מר בן סימון "מעולם לא השקיע אצלי במיזם כלשהו", וכי "בן סימון מעולם לא השקיע אצלי פרוטה" (ראו תצהירו מיום 2.2.20).
2. מעבר לדרוש יוער, כי את גרסתו, לפיה השיק נשוא ענייננו הינו חלק מסדרת שיקים שנועדו לצורך קבלת הלוואה בעבור מר בן סימון, מאדם בשם קוליץ, וזאת לצורך פירעון חובו לנתבע, לא תמך הנתבע בכל ראיה, כדוגמת עדות קוליץ עצמו. כידוע, הלכה היא, כי הימנעות בעל דין מלזמן עד למתן עדות או להציג ראיה לצורך הוכחת גרסתו, וזאת ללא כל טעם סביר, מקימה חזקה כי אילו היה עד זה מוזמן ליתן עדות, ואילו הייתה מוצגת הראיה, היו אלו פועלים לחובתו (ראו ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח', פ"ד מז(2) 605, 614 (1993)). כך גם בענייננו.
3. מכל מקום, גרסת הנתבע בעניין זה הייתה מלאת סתירות, ובכלל זאת סתירה בין גרסתו בתצהיר, לפיה לא מילא סכומי השיקים, לבין גרסתו בעדותו לפניי, לפיה מילא הסכומים בשיקים (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 23 ש' 10-16), וממילא התאפיינה היא בחוסר היגיון פנימי, כפי שעלה מחקירתו הנגדית (פרוטוקול הדיון מיום 10.8.20, עמ' 23 ש' 17 עד עמ' 24 ש' 28):

"ש. ה-10 שיקים מה היתה המטרה שלהם?

ת. לא נתתי לקוליץ. המטרה היתה לקבל הלוואה שבן סימון יפרע אותה. השיקים יהיו אצל קוליץ עד שבן סימון יסיים לפרוע את ההלוואה.

ש. אם זה פיקדון, השיקים ניתנו כפיקדון?

ת. לא. הם היו אמורים להגיע לקוליץ כפיקדון עד שבן סימון יפרע את ההלוואה.

ש. ערבות?

ת. אם הייתי מקבל את הכסף אז זה כאילו שאני חתום ערבות עד שבן סימון ישלם. בן סימון אמור היה לשלם לקוליץ כל חודש.

ש. אם אתה נותן שיקים לערבות, למה נתת 10 שיקים, נותנים שיק אחד לערבות.

ת. כל גמ"ח לפי הוראות הגמ"ח, כל אחד לפי ההוראות שלו. אנשים מבקשים את זה כי אם אחד מלווה 70 אלף ₪ והוא יקבל 10 שיקים של 7 אלף ₪ ואחד התשלומים לא יגיע, סיכוי טוב שהשיק של 7 אלף ₪ יעבור בשלום, אבל אם יש שיק אחד של 70 אלף ₪ וחלק מהתשלומים נפרעו, ברור שהשיק של 70 אלף ₪ לא יעבור.

ש. אתה נתת לבן סימון 10 שיקים.

ת. לא רציתי לתת לו.

ש. חתמת על השיקים.

ת. לתת אותם לקוליץ.

ש. לטובת הלוואה שבן סימון יקח מקוליץ?

ת. לא. עבורי.

ש. למה שבן סימון ישלם עבורך?

ת. כי הוא היה חייב לי כסף.

...

ש. ברגע שאתה כותב שיק לקוליץ. חתמת על שיקים לטובת הלוואה עבורך, השיקים יושבים אצלך בתיק, זה כדי להעביר כספים לבן סימון.

ת. לא. בשבילי. כי הוא חייב לי כסף.

ש. אני לא מבין איך במבנה כזה של עסקה בן סימון יגנוב לך את השיקים שחתמת עליהם בשבילו. אין בזה שום הגיון."

1. ואמנם, אם השיקים נועדו לצורך קבלת הלוואה בעבור מר בן סימון, למטרת פירעון הלוואה לנתבע, מה לו לבן סימון לגנוב השיקים מהנתבע?
2. לנוכח התכתובת שהוצגה לפניי, אשר חלקה צוטטה לעיל, ובהינתן הסתירות בעדותו של הנתבע וחוסר הסבירות בגרסתו, ועת מצאתי כי הנתבע לא העיד אמת בנקודה מהותית לענייננו, הנוגעת להשקעת כספים מצד מר בן סימון, אין בידי לקבל את טענת הנתבע בדבר גניבת השיק ואני קובעת כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיחה.
3. בנקודה זו אזכיר את הוראת סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971, וזאת מאחר ועדות הנתבע הייתה עדות יחידה של בעל דין שלא נתמכה בכל עדות נוספת (כשלעניין זה יש לציין כי עדות מר קנפו לא תרמה במאומה לנתבע, נהפוך הוא) ועוד אזכיר את ההלכה בדבר "חזקת השקר", שחודדה לאחרונה במסגרת ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון [פורסם בנבו] (1.5.2019)). בין היתר נקבע שם כדלקמן:

"מבין כללים אלו, הכלל הבסיסי והעתיק ביותר הוא חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו: Falsus in Uno, Falsus in Omnibus. ...הפעלתה של חזקה זו (להלן: חזקת השקר) במקרהו של בעל דין אשר מוסר ביודעין עדות שקרית בנושא מרכזי להתדיינות, המצוי בליבת המחלוקת, הינה ברורה ומובנת מאליה. ברוב רובם של מקרים כאלה, אם נכריע את הדין לחובתו של בעל דין ששיקר – וזאת, אף מבלי לנתח ראיות אחרות – לא נטעה. הסתמכות על חזקת השקר יכול שתובילנו להחלטה לא נכונה במקרים חריגים שבחריגים (אם לא נאמר זניחים)".

1. דברים אלה רלבנטיים לענייננו אנו, עת נמצא כי גרסת הנתבע לפיה מר בן סימון לא השקיע אצלו כספים נסתרה על ידי תכתובת של הנתבע עצמו.
2. לכל אלו מצטרפת העובדה שהשיק נשוא ענייננו חולל בהעדר כיסוי מספיק (אכ"מ), ולא מחמת שבוטל, כפי שהיה מצופה במקרה של גניבת שיק, וכן העובדה כי לא הוצגה תלונה במשטרה על גניבת השיקים.
3. המסקנה מהאמור לעיל הינה, אפוא, כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי השיק הוצא ממנו שלא כשורה, ומתקיימת החזקה שבסעיף20ׁ(ג) לפקודה, לפיה "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך...חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". מכאן מתבקשת המסקנה כי מר בן סימון קיבל את השיק מהנתבע כדין.

מעמד התובע

1. הגם שהצדדים הרחיבו בטענותיהם לעניין זה, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי התובע אינו "אוחז כשורה" בשיק. ודוק. כפי שהעיד התובע לפניי, התובע קיבל את השיק לידיו "על החלק" והוסיף את שמו כנפרע (ראו פרוטוקול הדיון מיום 10.8.20, עמ' 6 ש' 8-14). בנסיבות אלו התובע ממילא אינו יכול להיחשב "כאוחז כשורה".
2. ויובהר. סעיף 28(א) לפקודת השטרות קובע, כי תנאי בסיסי לאחיזה כשורה הוא שאוחז השטר "נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו". במקרה זה, בו קיבל התובע את השיקים מבלי שנכתב בהם שם הנפרע, אומנם זכותו להשלים שמו כנפרע על השיקים (על פי סעיף 19 לפקודת השטרות), אך בעת קבלת השיקים, הוא לא אחז בשטר "שלם ותקין לפי מראהו". משכך, אין הוא נחשב "אוחז כשורה" בשיקים (ראו לעניין זה: ע"א (ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד [פורסם בנבו]; (1.2.2006) רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (24.11.15) (להלן: עניין טל טריידינג)).
3. אולם, הקביעה שהתובע אינו "אוחז כשורה" אינה שוללת ממנו את זכות התביעה השטרית כ"אוחז בעד ערך". או כ"אוחז סתם". אלא, שבנסיבות אלו עומדות למושך השיק (הנתבע) כל ההגנות הקיימות בין צדדים קרובים לשטר, לרבות טענת "כישלון התמורה" (ראו עניין טל טריידינג לעיל).
4. בענייננו, התובע אוחז בשיקים "בעד ערך": הנתבע לא סתר החזקה שבפקודת השטרות, לא סתר טענת התובע כי השיק סוחר לו "בעד ערך" (כנגד) ולא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, כי השיק לא ניתן "בעד ערך".
5. ודוק. סעיף 26 (א) לפקודת השטרות קובע, כי "תמורה בעד ערך" היא כל תמורה מספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה בין הצדדים או אפילו חוב קודם, או חבות קודמת.
6. התובע העיד, כי השיקים נמסרו לו כנגד הלוואה בסך 50,000 ₪ שנתן למר בן סימון (סעיפים 4-5 לתצהירו וכן חקירתו לפניי: פרוטוקול הדיון מיום 10.8.20, עמ' 5 ש' 21 עד עמ' 6 ש' 6; עמ' 6 ש' 33 עד עמ' 7 ש' 1; עמ' 8 ש' 16-17). עדות זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית והיא נתמכת בעדות העד מר בן סימון. משכך, מצאתי אותה מהימנה.
7. הנתבע העלה השערה בעלמא, לפיה השיק נמסר לתובע ללא שזה קיבל תמורה כנגדו. לעניין זה טען הנתבע, כי התובע היה רשום כעובד בחברת אבטחה שמר בן סימון ניהל, וכי התובע קיבל שכר חודשי אף שמעולם לא עבד שם. לשיטת הנתבע, יש באמור כדי ללמד, כי מר בן סימון לא מסר כל תמורה בעד השיק. כאמור, טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין ואין לי אלא לדחותה.
8. לאור כל האמור, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הוא "אוחז כשורה" בשיקים, אולם הוכח כי הוא מחזיק בשיקים "בעד ערך". משלא הוכחה טענת הנתבע לפיה השיק נשוא ענייננו נגנב ממנו ומשקבעתי כי התובע אוחז בשיק "בעד ערך", דין התביעה להתקבל במלואה.
9. לפני סיום אתייחס לטענת הנתבע, אשר הועלתה לראשונה בסיכומיו, בדבר הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג- 1993. מעבר להיות טענה זו בבחינת הרחבת חזית אסורה, הרי שגם לו היה הנתבע מוכיח שעניין לנו בהלוואה (או עסקת ניכיון) שהחוק חל עליה, הרי שהחוק נועד להגן על הלווה (ומי שערב לו), שסיחר את השטר למלווה, ולא על מושך השטר שמסר את השטר בידי הלווה-המסחר (ראו: ע"א (מח'-י-ם) 8646-08-13 רביצקי נ' אגוז [פורסם בנבו] (29.1.15); ערעור נדחה, לרבות בעניין זה: ע"א 1677/15 [פורסם בנבו] (18.8.15)). משכך, אין כל רלבנטיות להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג- 1993 בענייננו.

סוף דבר

1. לאור כל האמור, לא מצאתי כי הנתבע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי עסקינן בשיק שנגנב ממנו. משלא הוכחה טענת הנתבע כאמור ומשקבעתי כי התובע אוחז בשיק "בעד ערך", דין התביעה להתקבל במלואה.
2. לפיכך, דין ההתנגדות להידחות ותיק ההוצאה לפועל שבכותרת ישופעל.
3. אשר להוצאות: בבואי לפסוק הוצאות, לקחתי בחשבון הבקשות שהוגשו בתיק, החלטותיי בבקשות אלו, סכום התביעה ותוצאותיה. לאחר שקילת כל האמור אני פוסקת, כי הנתבע יישא בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 6,500 ש"ח. סכומים אלה יתווספו, במידת האפשר, לחוב שבתיק ההוצאה לפועל שבכותרת.

המזכירות תואיל להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ה' תשרי תשפ"א, 23 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.