בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, כנגד המבקש.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

המשיב 2 (להלן: "התובע"), הגיש תביעה כנגד המבקש, בעל סוכנות נסיעות, וכנגד חברת הנסיעות נתור (להלן: "נתור"), במסגרתה עתר להשבת כספים שנגבו ממנו כדמי השתתפות בטיול מאורגן, בו לא נטל חלק בסופו של יום, עקב מצב בריאותי לקוי, לטענתו. המבקש ונתור הגישו כתבי הגנה, ודיון הוכחות התקיים ביום 15.5.18 (להלן: "הדיון"), אולם המבקש לא התייצב לדיון.

בהמשך לכך, ולאחר ששמעתי את טענות התובע ונתור, נתתי ביום 21.05.18 פס"ד במסגרתו התקבלה התביעה כנגד המבקש בגין אי התייצבותו כאמור, ונדחתה התביעה כנגד נתור (להלן: "פסק הדין").

המבקש מלין על חיובו בפסק הדין בהעדר התייצבות ולטענתו נעדר מהדיון עקב מצב בריאותי לקוי. המבקש צירף לבקשה אישור רפואי מאת רופא שיניים לפיו ביום 20.05.18 ביקר המבקש אצל אותו רופא ונזקק לטיפול חירום. המבקש חזר וטען כי עדכן את התובע בדבר מדיניות הביטולים וכי הוא העביר לנתור את בקשת הביטול מיד עם קבלתה. עוד נטען כי המבקש העביר לנתור את כספי הטיול, לפי בקשתה, היות והוא אינו זה שקובע את כללי הביטול והחזרת הכספים ולכן לטענתו לא נפל כל פגם בהתנהלותו.

מנגד טוען התובע כי לא נפל כל פגם בפסק הדין אשר מצדיק את ביטולו. נטען כי המבקש לא הציג טיעון משכנע לאי התייצבותו, מה גם שסיכויי הגנתו קלושים.

דיון והכרעה

בבואו של ביהמ"ש להחליט בבקשה לביטול פס"ד בהעדר התייצבות או הגנה, הרי שיש להבחין בין פס"ד שיש לבטלו מחובת הצדק עקב פגם בו, למשל פגם בהמצאה, לבין פס"ד שביטולו נתון לשיקול דעת.

יפים לכך הדברים שנפסקו בהקשר זה ברע"א 5736/15 דורון עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.15 ), לאמור:

"מקובל להבחין בין מקרה שבו נדרש ביטול פסק דין "מתוך חובת הצדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעיקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין ללא התייחסות לשיקולים נוספים. לעומת זאת, במקרה שבו אחד הצדדים לא התייצב לדיון למרות שבוצעה המצאה כדין, נדרש בית המשפט להתחשב בשאלה מה גרם לאי ההתייצבות וכן בשאלת סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי ..."

במקרה דנן, הרי שאין מקום לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק שכן ניכר כי המבקש ידע גם ידע על מועד הדיון מה גם שלא הועלו טענות בהיבט זה ולא נטען על פגם בהמצאה.

המצב שונה ביחס לביטול פסק הדין על פי שיקול דעתו של ביהמ"ש, ובהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה; כך נקבע כי במסגרת החלטתו, על ביהמ"ש לשקול שני שיקולים עיקריים:

א. מהי הסיבה לאי ההתייצבות, האם נבעה מרשלנות, אי הבנה, טעות או שמא זלזול.

ב. מה הם סיכויי הגנתו של המבקש ככל ויבוטל פס"ד, כאשר יש ליתן לשיקול זה משקל עיקרי ומשמעותי.

אם כי יש לסייג ולומר שקיימים מקרים מסוימים בהם מחדלי מבקש יאפילו על סיכויי ההגנה, אך זה לא המקרה בענינינו. (ראה לעניין זה: רע"א 6905/11 פסי גולדנברג בפשט"ר נ' רובנר (31.12.12).

בנוסף לשיקולים אלו יש להביא בחשבון גם את המגמה הרווחת בפסיקה לפיה יש לנקוט בגישה ליברלית בהיעתרות לבקשות שעניינן ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות, זאת לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות אשר זכתה להכרה חוקתית, וכן על מנת ליתן לבעל דין את יומו בביהמ"ש, תוך אפשרות לרפא את הנזק שנגרם לבעל דין שכנגד על ידי פסיקת הוצאות. (ראה: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על פ"ד נה(5) 43 (2001)) וגם רע"א 2158/15 מאליק מוסטפא עיסא נ' ריפעת סרסור ו-38 פורמלים (פורסם בנבו, 02.06.2015).

לגופו של עניין ובאשר לשיקול הראשון, אכן מצאתי כי יש בהתנהלותו של המבקש משום זלזול ורשלנות. ראוי בעניין זה לציין כי מיד בתחילת ישיבת ההוכחות התקשר התובע למבקש לברר את סיבת היעדרותו, והלה מסר לו כי "שכח את הדיון". המבקש לא טרח לעדכן את ביהמ"ש בסיבת היעדרותו לפני הדיון ואף לא סמוך לאחריו, אלא עשה כן רק לאחר שנודע לו על פסק הדין כנגדו, אז הגיש בקשה לבטלו, בצירוף אישור רפואי מרופא שיניים שהתברר כלא רלוונטי למועד ישיבת ההוכחות, אם כי ניסה המבקש לקשור את מצבו הרפואי עת ניגש לקבל טיפול חירום, כמפורט בתעודה הרפואית, לבין אי התייצבותו לישיבת ההוכחות חמשה ימים לפני כן.

באשר להוכחת סיכויי ההגנה, יש לציין כי המבקש אינו חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה אלא ניתן להסתפק בהעלאת טענת הגנה אפשרית ולא וודאית. בענייננו, לאחר שבחנתי את טענות המבקש התרשמתי כי שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת עשויה להוביל אותי למתן החלטה שונה מזו שניתנה, משכך, להתרשמותי היא כי קיימת לו הגנה אפשרית ולו בדוחק.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את הבקשה.

פסק הדין מיום 21.05.18, בכל הנוגע למבקש, יבוטל לאחר שהמבקש ישלם לתובע באמצעות גזברות בית המשפט תוך 14 יום ממועד המצאתו למבקש הוצאות ריאליות בסך של 1,000   ₪.

לאחר ביצוע התשלום יהא פסק הדין מבוטל באופן אוטומטי  ללא צורך בהגשת בקשה נוספת, הסכום יועבר לתובע והתיק יובא לעיוני לקביעת מועד להוכחות.

לא ישולם הסכום תוך 14 יום כאמור, יישאר פסק הדין על כנו ולא יבוטל.

המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו מיד.

ניתנה היום, ד' חשוון תשע"ט, 13 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.