1. ביום 23.01.2018 הגיש המבקש בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית בהתאם לסעיף 5 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006. בבקשה העומדת להכרעה כעת עותר המבקש לקבלת אישור בית המשפט להסתלקותו מהתובענה על פי סעיף 16 לחוק, וכן מבקש הוא למחוק את תביעתו האישית.

הבקשה לאישור

2. בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית טען המבקש כי לא שילם את חובתיו למשיב במועד ועל כן ננקטו כנגד הליכי גבייה. הליכים אלו ננקטו על פי סמכויות המשיב בפקודת המסים (גביה). עוד נטען כי בגדרם של הלכי גבייה אלו הוטלו על ידי המשיב עיקולים על נכסים של המבקש לרבות עיקולים אלקטרוניים על חשבונות בנק שלו. המבקש הוסיף וטען כי המשיב חייב אותו בהוצאות בגין הטלת העיקולים וחיובים אלו צורפו ליתרת חובו למשיב.

לטענתו, סכום ההוצאות שגבה המשיב עבור הטלת כל עיקול, גבוה מהעלות הישירה של ההוצאות. כן נטען כי המשיב נוהג להטיל עיקולים על חשבונות של חייבים במספר רב של בנקים, מבלי שיש בכך צורך אמיתי. לטענתו בהטלת חיובים אלו, פעל המשיב בניגוד לפקודת המסים (גביה) והעשיר את קופתו שלא כדין.

בקשת ההסתלקות

3. עוד בטרם הוגשה תשובה לבקשת האישור ובטרם נערך דיון מקדמי, הגיש המבקש את בקשת ההסתלקות המונחת להכרעתי כעת. בבקשה נטען, כי באי כוח המשיב הציגו למבקש תחשיב הוצאות ממנו עולה כי העלות בפועל להטלת העיקולים, גבוהה מההוצאות בהן מחייב המשיב את החייבים ואף גבוהה מהעלות המירבית המותרת על פי תקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מירביות), תשע"א-2011. המבקש ציין כי בתחשיב שהוצג לעיונו הובהר כי עלות ביצוע כל עיקול מורכבת לא רק מהתשלום לבנק עבור טיפול בעיקול, אלא גם הוצאות נוספות, "לרבות עלות 'לשכת שירות' שבאמצעותה מוטל העיקול ונשלח לבנק ועוד".

עוד נטען, כי לאחר הגשת בקשת האישור חל שינוי במצב המשפטי. על פי תקנה 6 א' לתקנות המסים (גבייה) (תשלום לצד שלישי שהומצא לו צו עיקול בדרך אלקטרונית), התשע"ח- 2018 התשלום לצד שלישי בעד הטיפול בצו עיקול אלקטרוני יעמוד על סך של של 3 ₪ - בין אם נגבו על פי צו העיקול כספים ובין אם לאו. על פי תקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות מרביות), ניתן להוסיף את ההוצאות ששולמו לבנק עבור הטלת כל עיקול לחובו של החייב. עוד צוין, כי תקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מירביות) תוקנו לאחרונה והפחיתו את תעריף ההוצאות המירבי לעיקול בנק לסך של 8 ₪ בלבד. המשיב אישר כי אינו מתכוון לחרוג מהוראות אלו.

באשר לטענה בדבר הטלת עיקולים במספר רב של בנקים שלא לצורך, הודיע המבקש כי הגיע להסכמה עם ב"כ המשיב לפיה העיקולים יוטלו מעתה ואילך בשני סבבים: בסבב הראשון יוטלו עיקולים ב- 8 בנקים. ככל שבמסגרת זו לא ייתפסו כספים, יישלחו עיקולים לשני הבנקים הנוספים שלא נכללו בסבב הראשון.

4. בנסיבות אלו, הגיע המבקש למסקנה כי אין להמשיך בהליכי הבקשה לאישור ובתובענה, ואף לא בתביעתו האישית.

לבקשה צורפו תצהירים של המבקש ובא כוחו מהם עולה כי לא קיבלו כל טובת הנאה בתמורה להסתלקות מהבקשה לאישור, פרט לגמול ולשכר הטרחה, כמפורט בבקשת ההסתלקות.

הכרעה

5. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לאשר את הסתלקות ודחיית תביעתו האישית של המבקש ללא צורך בפרסום.

6. סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, טעונה אישור של בית המשפט. אישור בית המשפט נדרש הן להסתלקות והן לקבלת טובות הנאה בקשר להסתלקות.

הדרישה לקבלת אישור בית המשפט לבקשת הסתלקות נדונה במספר החלטות שיפוטיות (ראו למשל: ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29.9.2013); ע"א 9585/11 יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (1.10.2013); ת"צ (ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.2014) ועוד; ראו גם: א' קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5 (2011)).

תכלית הדרישה לאישור בית המשפט להסתלקות נעוצה בעיקר בחשש שמא הכרה בהסתלקות, תוך מתן גמול וטובות הנאה למבקש, תתמרץ את הגשתן של תביעות סרק לאישור תובענות ייצוגיות. חשש זה מבוסס על ההנחה לפיה נתבעים יסכימו לתשלומי גמול לתובעים רק כדי להימנע מניהול הליכי סרק ארוכים ויקרים, אשר עלולים גם לפגוע בתדמיתם של הנתבעים בעיני ציבור הצרכנים.

7. עם זאת, הואיל והסתלקות מהבקשה לאישור אינה יוצרת מעשה בית דין הכובל את שאר חברי הקבוצה, הותיר המחוקק בידי בית המשפט שיקול דעת רחב לאשר או לדחות בקשת הסתלקות, וכך גם לגבי אישור שכר וגמול למבקש האישור ולמייצגו. המחוקק אף הותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב להחליט על המשך ניהול ההליך בידי תובע מייצג אחר, ולשם כך הסמיך את בית המשפט להורות על פרסום הודעה בדבר הבקשה להסתלקות (סעיף 16(ד)(1) לחוק). הענקת שיקול הדעת הרחב לבית המשפט מאפשרת לו לבחון האם יש טעם בהמשך ניהול ההליך, האם המשך ניהול ההליך יועיל לחברי הקבוצה אם לאו, והאם יש הצדקה להקצאת הזמן והמשאבים הדרושים לשם כך. במסגרת זו בוחן בית המשפט את סיכויי ההצלחה בשים לב למידע שהוצג לעיונו, את השלב בו מצוי ההליך וכן האם ההסתלקות נועדה אך ורק להעשיר את המבקש, על חשבון הנתבע, או שהבקשה מבוססת על שיקולים עניינים. בית המשפט לא יכפה את המשך ניהול ההליך, שעלותו לצדדים גדולה, כאשר הסיכוי שההליך יניב פירות לחברי הקבוצה אינו גבוה.

8. לאור עקרונות אלו, אני סבור שבנסיבות מקרה זה יש לאשר את ההסתלקות מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית. המבקש עצמו סבור כי סיכויי הבקשה להתקבל אינם גבוהים - הן משום שעל פי התחשיב שהוצג לו הוצאות הגבייה הישירות עולות על הסכום (המירבי) שנגבה, והן משום שלשיטתו הסכומים שגובה המשיב תואמים את המצב המשפטי שחל כיום.

כמו כן, הגשת התובענה הביאה לשינוי (קל) בהתנהלות המשיב, אשר נאות להטיל את העיקולים בשני סבבים כאמור, כאשר הראשון מביניהם חל על 8 מתוך 10 בנקים ואילו השני חל על שני בנקים נוספים.

גם השלב המוקדם בו מצויה התובענה, בטרם הוגשה תשובה לבקשת האישור, והעובדה שההסתלקות אינה מהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה, תומכים במסקנה כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות.

9. בנסיבות אלו גם כי אין טעם להורות על איתור תובע מייצג או בא כוח מייצג חלופיים, ומכאן שאין צורך בפרסום הודעה בדבר ההסתלקות - הודעה שתייקר את ההליך ותסרבל אותו שלא לצורך (ראו והשוו: תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010; ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13.05.2013)).

10. הצדדים ביקשו לאשר תלשום תגמול בסך של 1,500 ₪ ושכר טרחה לבא כוח המבקש בסך של 11,500 ₪ כולל מע"מ. דומני כי בנסיבות המקרה ובשים לב לכך שהגשת הבקשה סייעה בהקלה מסוימת על חברי הקבוצה, בכך שהעיקולים יוטלו בשני סבבים באופן שיצמצם את ההוצאות, איני מוצא מקום להתערב בבקשה זו.

11. לאור כל האמור, אני מאשר את ההסתלקות מהבקשה ואת דחיית תביעתו האישית של המבקש ללא צו להוצאות. אין צורך בפרסום ההודעה.

כמו כן אני מאשר את תשלום הגמול ושכר הטרחה כאמור לעיל.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ח, 28 מאי 2018, בהעדר הצדדים.