1. לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 15.1.18, שניתנה במסגרת תיק הוצל"פ מספר 02-06780-04-7, ולפיה הורה על ביטול העיקול שהוטל על כספי משיב מס' 1 (להלן "החייב"), והעברתם לידי משיב מס' 2 שהינו בנו (להלן "צד ג'").

2. מהחלטת כב' הרשם עולה כי תיק ההוצל"פ נפתח בגין חוב שהחייב חב למבקשת, שהינה מועצה מקומית האזורית גליל תחתון, בסך של 78,219 ₪. המבקשת הטילה עיקול על זכויות החייב בחשבון משותף שלו ושל אשתו בבנק דיסקונט. העיקול "תפס" מלוא סכום יתרת החוב בתיק ההוצל"פ בסך של 73,959 ₪. בעקבות זאת הוגשו שתי בקשות, שהרלוונטית לענייננו היא בקשתו של צד ג' (בנו של החייב), שבה עתר לקבוע כי הכספים שנתפסו בחשבון החייב ואשתו, הינם כספי משכורת שלו, אשר הופקדו בחשבון החייב למטרת חסכון.

3. המבקשת התנגדה לבקשה, וטענה בין היתר, להעדר סמכות עניינית של כב' הרשם לדון בבקשה.

4. לאחר שקיים ישיבה שבה נחקרו החייב ובנו, ולאחר שבחן את הראיות שהונחו בפניו, קבע כב' הרשם, בהחלטה מפורטת, כי הכספים שעוקלו בידי המבקשת הינם למעשה כספיו של צד ג', שאותם הפקיד בחשבון הוריו עקב אי יכולתו להתנהל כלכלית באופן עצמאי.

לעניין הסמכות העניינית, דחה כב' הרשם את טענת המבקשת להעדר סמכות עניינית, וקבע כי הסמכות לדון בבקשה מוקנית לו מכח סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן "החוק").

5. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת בפניי. בבקשה טענה המבקשת כי קביעתו של כב' הרשם בטעות יסודה, מבחינה משפטית. בסעיף 14 לבקשה חזרה על טענת העדר סמכות עניינית, אם כי טענה כי בקשת רשות הערעור תתמקד בהיבט המשפטי-מהותי של ההחלטה.

6. בדיון בבקשה שהתקיים בפניי, העליתי מיוזמתי את שאלת הסמכות העניינית לאחר שסברתי כי החלטת כב' הרשם ניתנה בחוסר סמכות עניינית, ולצדדים ניתנה, לבקשתם, האפשרות להתייחס לסוגיה הנ"ל בכתב.

7. דיון

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים שהוגשו, דעתי היא, כפי שסברתי בהתחלה, כי החלטת כב' הרשם ניתנה בחוסר סמכות עניינית, על כן היא בטלה. להלן נימוקיי:

כידוע, לשכת ההוצאה לפועל הוקמה כערכאה ביצועית לצורך אכיפתם של פסקי דין, ולא כערכאה להכרעה בסכסוכים שנתגלעו בין צדדים. מכח הגדרה זו נגזרת סמכותו של רשם ההוצאה לפועל כסמכות מינהלית מעין שיפוטית, שתכליתה מתן הוראות להוצאת פסקי דין אל הפועל, למעט בארבעה מקרים המנויים בסעיפים 48,25,19 ו-58 לחוק ההוצל"פ, שבהם הוענקה לרשם ההוצאה לפועל סמכות שיפוטית רחבה יותר. פועל יוצא מסמכות זו, הכרעתו של רשם ההוצאה לפועל אינה מקימה מעשה בית דין, וכבר נפסק כי ככל שהסוגיה העומדת לפתחו חורגת מתחום הביצוע ועניינה הכרעה בסכסוך חדש, אין הוא מוסמך לדון בה (ראה ע"א (ת"א) 1191/05 אגוזי נועם נ' בנק דיסקונט סניף ראשי ת"א (פורסם בנבו, 13.03.2007).

8. סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו.

(ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול.

(ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו.

(ד) פסק דין בתובענה לענין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום לב"

בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות" של כב' השופט (בדימוס) דוד בר אופיר, מהדורה שביעית, כרך שני, עדכון מס' 13 ספטמבר 2017, בעמ' 581, נכתבו הדברים הבאים:

"ההוראה שבסעיף 28 לחוק נועדה לאזן בין זכויות הזוכים לבין זכויות החייבים, והיא שומרת גם על זכויות צדדים שלישיים אשר אינם חבים לזוכה דבר.....

פירוש הדבר הוא שכאשר עוקלו מיטלטלין אלו באופן האמור, עובר על החייב הנטל להביא ראיה לסתור ולהראות כי המיטלטלין אינם שלו. אין הוא צריך להוכיח את טענותיו במידה המחייבת בעל דין במשפט האזרחי אלא במידה פחותה מזו, ובלבד שתניח את דעתו של הרשם. מידה מופחתת זו של ראיה נגזרת מאופי ההחלטה אשר ניתנת על ידי הרשם. החלטתו אינה קובעת את זכויות הבעלות באופן סופי ומוחלט, ואיננה מהווה מעשה בית דין. זוהי החלטה המצביעה על הבעלות, לכאורה בלבד, ומי שרואה עצמו נפגע ממנה, רשאי לפנות בתביעה אל בית המשפט המוסמך לעניין הבעלות במיטלטלין.

מלשון הסעיף נראה כי זכות הפנייה אל בית המשפט נתונה לכל מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הרשם, גם אם אין הוא צד להליכי ההוצאה לפועל"

מקובלת עלי עמדתה של המבקשת שמנוסח סעיף 28 הנ"ל והסברו של המלומד בר אופיר, עולה אפוא שבמצבים של "ספק בעלות" במיטלטלין, היריבות בהליכי הוצל"פ מתקיימת בין הזוכה לבין החייב בלבד, וככל שצד ג' נפגע מהחלטתו של הרשם בעניין זה, עליו לפנות לבית המשפט המוסמך, למעט במקרים חריגים שבהם ההכרעה במחלוקת הינה ברורה ופשוטה.

9. במקרה שבפנינו, החייב לא חלק על בעלותו על הכספים המעוקלים בפני רשם ההוצאה לפועל, ומי שהגיש את הבקשה הוא צד ג'. משמע, שהרשם לא נדרש להכריע במחלוקת שהתגלעה בין הזוכה לבין החייב לעניין הבעלות על הכספים המעוקלים, אלא במחלוקת שהובאה לפתחו על ידי צד ג', שאינו צד להליכי ההוצאה לפועל המתנהלים בפניו. לא זו אף זו, מחלוקת זו חייבה הבאת ראיות ושמיעת עדויות וניהול הליך שיפוטי לכל דבר ועניין, שמטרתו הכרעה בזכויות מהותיות בין הצדדים לעניין הבעלות על הכספים, וברי הוא כי היא חורגת מתחום הביצוע ואינה נכללת בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל (ראה ע"א (י-ם) 4359/97 עמותת שוחרי המכללה לחינוך ירושלים נ' האגודה למען בית המדרש למורים מזרחי (פורסם בנבו, 08.02.1998).

10. המסקנה היא אפוא, שכב' רשם ההוצאה לפועל לא היה מוסמך, בנסיבות המקרה שבפנינו, לדון ולהכריע בטענות צד ג' לעניין הבעלות בכספים המעוקלים, והיה עליו להפנותו לבית המשפט המוסמך.

11. לפני סיום אציין כי שקלתי, מטעמי יעילות, אם ניתן "לדלג" על הפגם שנפל בהחלטת כב' הרשם ולדון בטענות "המשפטיות" העולות מבקשת הערעור, וזאת בהתחשב בעובדה שכב' הרשם שמע את עדויות הצדדים ובחן את ראיותיהם, אולם לא יכולתי לעשות כן, שכן המדובר בפגם מהותי הפוגע באושיות דיני הסמכות.

12. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי החלטת כב' הרשם מיום 15.1.18 ניתנה בחוסר סמכות עניינית, על כן היא בטלה.

יחד עם זאת, הנני קובעת כי מימוש העיקול שהוטל על חשבון החייב יעוכב עד ליום 8.4.18 (בהתחשב בפגרת הפסח), וזאת על מנת לאפשר לצד ג' לכלכל את צעדיו בעקבות החלטה זו.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ח, 25 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.