1. עניינה של החלטה זו הינו בבקשת הנתבעת 1 (להלן: המבקשת) לסילוק התביעה על הסף כנגדה מחמת העדר סמכות עניינית.

כהערה טכנית אציין כי החלטה זו ניתנת במועד זה, לאחר שתקלה טכנית מנעה את הבאתה בפניי בתום המועד שנקצב לתשובת המבקשת לתגובה לבקשה כפי שהוריתי בהחלטתי מיום 21/7/19.

1. ברקע הבקשה, תביעת התובעת (להלן: המשיבה) במסגרתה היא עותרת לחייב את המבקשת ונתבעת נוספת (שנמחקה בהמשך להחלטתי בפרוטוקול דיון הקד"מ מיום 19/2/19; להלן: הנתבעת שנמחקה) בהשבת סך כספי ששולם על ידה ושמקורו בדו"חות חנייה שנזקפו לחובת רכבים שבבעלותה. לטענת המשיבה, על רקע זאת שהדו"חות ניתנו לרכבים שהוחכרו לנתבעת שנמחקה והיו שבשימושה של האחרונה במועדים הרלוונטיים, פנתה המשיבה למבקשת בבקשה רלוונטית לצורך הסבת הדו"חות, אולם בשל התנהלותה הרשלנית של המבקשת לא רק שההסבה לא בוצעה אלא שהמבקשת אף הטילה במסגרת פעולות הגבייה, 84 עיקולים על מספר חשבונות בנק של המשיבה. במסגרת הסעדים להם עתרה המשיבה כנגד המבקשת נכללו הבאים: (1) השבת סך של 15,684 ₪ שנטען ששולם "תחת מחאה" (סעד שנתבע גם מהנתבעת שנמחקה); (2) פיצוי בסך 84,000 ₪ בגין הנזק הכלכלי והפגיעה בשם הטוב של המשיבה ושמקורו הנטען הינו בעיקולים שהוטלו; (3) עיכוב הליכי גבייה נגד המשיבה עד לבירור סופי של המחלוקות נשוא התביעה; (4) הצהרה לפיה הדו"חות ו/או כפלי הקנס שהוטלו ו/או הוצאו של שם המשיבה אינם שייכים לה אלא לנתבעת שנמחקה; (5) ביטול כל דו"חות החנייה לרבות כפלי הקנס שלא בוטלו על ידי המבקשת ו/או הסבתם לידי הנתבעת שנמחקה.
2. טענת הסף של המבקשת לדחיית התביעה כנגדה עלתה במסגרת כתב הגנתה וכן בהודעתה המשלימה (מיום 11/3/19) שהוגשה בהמשך לדיון הקד"מ שהתקיים ביום 5/3/19. לטענת המבקשת, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה דנן שכן נושא דו"חות החנייה הינו בגדר עבירות קנס לגביהן קיימות הוראות חוק מיוחדות בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). מקום בו עסקינן במקרה דנן בתובענה המתייחסת להודעת תשלום הקנס שהתגבשה לכלל פסק דין כנגד המשיבה, מטרתה להביא לביטולו של פסק הדין באמצעות הסעד המבוקש. על כן, הסמכות לדון בתביעה דנן הינה לבית המשפט לעניינים מקומיים בהתאם להוראות חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
3. המשיבה טענה מנגד בתגובתה כי שדין הבקשה להידחות שכן הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט האזרחי מאחר ועסקינן בתביעה נגד רשות מקומית אשר הסעד בה הוא סעד כספי. תביעת המשיבה כוללת הן תביעת השבה והן תביעה נזיקית בגין רשלנות בטיפול בבקשות ההסבה ו/או רשלנות אשר הביאה להטלת העיקולים. לפיכך, רק לבית משפט זה יש את הסמכות העניינית לדון בטענות הנ"ל.
4. לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים בקשר עם הבקשה, נחה דעתי כי אכן בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון ביחס לרובם של הסעדים הכלולים בתביעה.
5. התביעה דנן נסבה אודות דו"חות חנייה שנזקפו לחובת רכבים בבעלות המשיבה בגין עבירות חניה. עבירות אלה הינן עבירות קנס מסוג ברירת משפט עליהן חלות הוראות סעיפים 228-230 לחוק סדר הדין הפלילי, כאשר סעיף 229 (ח) מורה כדלקמן:

"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230."

1. במקרה דנן, משעה שאין מחלוקת כי הקנסות שהוטלו על המשיבה שולמו בסופו של יום על ידי האחרונה והיא לא הגישה במועד בקשה לביטול הקנס או בקשה להישפט, רואים אותה כאילו הורשעה ונגזר עליה הקנס הנקוב בהודעת הקנס. מכאן יוצא שהסמכות בכל הנוגע לטענות אודות ההרשעה וכפועל יוצא מכך לעניין עצם ביצוע העבירה ובכלל זה ההסבות של הדו"חות לחובת הנתבעת שנמחקה – נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים. ודוק, הסעדים המפורשים להם עותרת המשיבה בכתב תביעתה – השבת סך הדו"חות ששולמו; הצהרה לפיה הדו"חות ונגזרותיהם אינם שייכים לה ובפרט "ביטול כל דו"חות החניה" – אינם יכולים להתפרש אלא כטענות שמהוות תקיפה ישירה של תוצאות הליך פלילי באמצעות תביעה אזרחית דנן (ראו והשוו בעניין זה עם ע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל-אביב [פורסם במאגרים] (5/12/05), סעיף 5 לפסק הדין; ע"א 6848/10 ארז נ' עיריית גבעתיים [פורסם במאגרים] (30/5/12), סעיף 12 לפסק הדין)).

לא נעלם מעיני הפנייתה של המשיבה (בתגובתה) לרע"א 6590/05, אולם לא מצאתי שיש בה כדי להועיל לה; ההחלטה האמורה עסקה בהשבה של כספים שהמשיבה שם שילמה למבקשת בגין היטלי סלילת רחובות, אספקת מים ותיעול. בענייננו כאמור, עסקינן בהשגות שיש למשיבה כנגד הרשעות שמקורן בדו"חות חנייה, ועל כן על המשיבה לשטוח את טענותיה בנדון רק בפני בית המשפט לעניינים מקומיים.

1. בכל הקשור לסעד שעניינו בפיצוי בגין העיקולים שהוטלו, הרי שגם אם לאור מהותו יש קושי לראות סעד זה כתקיפה ישירה של ההרשעות בגין הדו"חות, ברי כי גורלו יקום וייפול בהתאם לתוצאות ההכרעה בטענות של המשיבה כנגד התנהלות המשיבה בקשר עם הדו"חות (אם וכאשר כלל יינקט מאת המשיבה הליך רלוונטי בנדון). על כן, ביחס לסעד זה (להבדיל מהאחרים) מצאתי כי יהיה נכון להורות בנסיבות על מחיקתו, על מנת שלא ייווצר מעשה בית דין כלפיו.
2. לאור כל האמור, דין הבקשה לדחיית התביעה כנגד המבקשת בגין העדר סמכות עניינית להתקבל, ביחס לסעדים שנתבעו בסעיף 24 לכתב התביעה. זאת להוציא הסעד של הפיצוי בגין הנזק הנטען שמקורו בהטלת העיקולים, כשבעניין רכיב זה יש להורות כאמור על מחיקתו.
3. בנסיבות הענין, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ה' כסלו תש"פ, 03 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.