1. ביום 15/3/18 הגיש הנתבע בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה וכן ארכה להגשת חוות דעת נגדית. במסגרת בקשה זו הלין הנתבע, על סירובו תחילה של ב"כ התובעת לארכה המבוקשת וכן לארכה הקצרה (בת 20 יום) לה נעתר האחרון בסופו של יום. כן, הלין הנתבע בבקשתו על כך שלכתב התביעה לא צורף וס"ר וייפוי כח.
2. בהחלטתי מיום 16/3/18 הוריתי על תגובת התובעת לבקשה בתוך 7 ימים. עיון בתיק מעלה כי החלטה זו הומצאה לב"כ התובעת בפועל רק ביום 21/3/18.
3. ביום 25/3/18 הגיש הנתבע "בקשה למתן החלטה ומתן הוראות" במסגרתה שב והלין על חוסרים ופגמים שונים בכתב התביעה, ושיש בהם לטענתו להביא למחיקת התביעה. במסגרת החלטתי מיום 26/3/18 הבהרתי כי "טרם חלף המועד לתגובה".
4. בקשה זהה לבקשתו האחרונה הוגשה על ידי הנתבע לתיק היום, ואולם מקום בו עדיין טרם חלף המועד הסופי להגשת תגובת התובעת בהתאם להחלטתי מיום 16/3/18 – ברי כי אין להיעתר לבקשה חוזרת זו או לבקשה החילופית למתן הוראות.
5. יש להצטער על התנהלות זו של הנתבע הבאה לידי ביטוי כאמור בהגשת בקשות טרם זמנן (מבלי להתייחס לשאלת נכונות הטענות שהובאו בהן). על רקע זאת הנני מוצאת להורות על חיוב הנתבע בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 500 ₪.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.