עניין לנו בתביעה שטרית לתשלום 7 שיקים שמשכה הנתבעת כדמי שכירות וחזרו מבלי שכובדו.

מנגד הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בגין הפרת הסכם שכירות להשבת השיקים שנפרעו שלא כדין לטענתה, ולתשלום בגין נזקים שנגרמו לה.

לטענת התובע בתצהירו, השכיר דירה לגב' אורלי פרל, היא הביאה את הנתבעת כאן, גב' מדי לוי, והאחרונה התחילה בשיפוץ הדירה של התובע ללא רשותו ובכך אילצה אותו לחתום על הסכם להשכרת הדירה. תחילה החתים אותה על זיכרון דברים על מנת לקבל ממנה פרטים (הסכם שנחתם על דף צהוב שצורף כעמוד אחרון לנספח 1 א' לתצהיר הנתבעת), ולאחר מכן חתמו על הסכם שכירות (נספח 1 א' לתצהיר הנתבעת.

לטענת התובע, הנתבעת לא סיימה את שיפוץ הדירה כפי שהתחייבה בהסכם השכירות ולכן המתין עד תום תקופת החוזה, תוך שהוא גובה את השיקים, מתוכם נפרעו 5 שיקים וחזרו ללא שכובדו 7 שיקים נשוא תביעה זו. לאחר מכן שיפץ את הדירה במשך חודשיים נוספים ורק אז השכיר אותה.

לטענת התובע הנתבעת ביטלה את 7 השיקים האחרונים של הסכם השכירות אותו כפתה עליו לחתום, ולכן עליה לשלמם.

הנתבעת לעומת זאת טוענת, כי לא נכנסה לדירה לפני שנכנסה לחוזה, כי השיפוץ סוכם על התובע, כי מפורט בנספח ב' בהסכם השכירות, הנתבעת ביצעה את חלקה בשיפוץ והמתינה לביצוע תשתית האינסטלציה כפי שהתחייב התובע, אולם הוא לא מילא אחר חלקו בחוזה, לא ביצע את האינסטלציה ואת החיובים שלו לביצוע חשמל על פי החוזה, ובכך הפר אותו באופן שאינו מאפשר לה להמשיך את השיפוץ ועל כן היא הודיעה לו על ביטול החוזה ועברה לגור במקום אחר, תוך שהיא מפחדת לבטל את השיקים בהתחשב במצבה הנפשי והמשפטי באותה עת, כפי שפורט בתצהירה.

ראשית אתייחס לטענת התובע כי החוזה נחתם בכפייה ואציין כי טענה זו לא רלוונטית וגם לא הוכחה כלל. הטענה אינה רלוונטית שכן התובע מאשר שלמרות השיפוץ שנגלה לתדהמתו בדירה ללא רשותו, לטענתו, חתם על חוזה שכירות עם הנתבעת והסכים על תנאים לשיפוץ הדירה, תוך שהוא אחראי על חלק מהשיפוץ ובוודאי לצורך בהתקנת האינסטלציה.

משחתם התובע על הסכם השכירות, הרי שיש בכך כדי לבטל את טענת הכפייה שנוצרה לטענתנו בשל שיפוץ שהיה בדירה ללא רשותו.

הרי יכול היה התובע באותה עת לדרוש מהנתבעת לצאת מהנכס ולא לחתום איתה על חוזה שכירות ומשחתם על החוזה, אינו יכול להתייחס לשיפוץ שנעשה, קודם לכן, ללא רשותו, כאל כפייה.

שנית אציין כי הטענה לפיה הנתבעת התחילה בשיפוץ ללא רשותו, לא הוכחה כלל.

התובע בחקירתו טען שיש לו תמונות להוכחת טענתו, אך תמונות אלו לא צורפו.

לתובע אין כל אסמכתא שהשיפוץ החל ללא רשותו.

התצהיר שהוגש מטעמו של המתווך מר דני הורוביץ אינו תומך בכך שהשיפוץ נעשה ללא רשותו וכל שנאמר בו הוא כי בחודש יולי 2016 כשהגיע עם שוכרת חדשה ראה את הדירה כשהיא הרוסה.

עוד יצוין כי עדותו של מר דני הורוביץ לא הייתה מהימנה וזאת בשל שהייתה מלאת סתירות, מר הורוביץ התבסס בעדותו על מכתב עליו חתם למעלה משנה קודם חתימת התצהיר ובחקירתו התגלו סתירות כאמור, כאשר מחד במכתב התייחס לכך שביולי או באוגוסט מצא שוכרת פוטנציאלית ואילו בתצהיר קבע שביולי 2016 הביא שוכרת חדשה, העד לא ידע להתייחס מדוע שנה לפני חתימת התצהיר לא היה בטוח בתאריך ואילו שנה לאחר מכן כן היה בטוח בתאריך.

כמו כן העד לא ידע להסביר את הסתירה מדוע במכתב התייחס לתובע כמי שהתקשר אלי וסיפר לו שחשכו עיניו לאור המצב של הדירה הנמצאת בשיפוצים כאשר בעדותו לפני טען שהוא זה שהציץ מהחלון, ראה את מצב הדירה וסיפר לתובע על מצבה. כמו כן במכתב התייחס לכך שהשוכרת אורלי פרל חתמה על הסכם שכירות לשנה, ובמהלך חקירתו התייחס לכך ששכרה אתה דירה במשך שלוש שנים. מכל מקום כאמור, אין באמור בתצהירו של מר הורוביץ כדי לתמוך בגרסתו של התובע.

הנתבעת לעומת זאת, טענה שהשיפוצים החלו רק לאחר חתימת הסכם השכירות, עדותה הייתה עדות מהימנה והיא נתמכה בעדותה של שותפתה להסכם השכירות, גב' אסתר סגיאה שניכר היה שעדותה מהימנה, היא טענה פעם אחר פעם שהתחילו בשיפוצים רק לאחר שחתמו על ההסכם. עדות זו לא נסתרה, ומצאתי לקבלה ולהעדיף אותה על פני עדותו של התובע אשר לא נתמכה באסמכתא כלשהי ואם לא די בכך, הרי שעדותו של התובע הייתה גם מחוסרת היגיון שהרי לו הגיע לדירה ונדהם לדבריו מהדירה ההרוסה והפועלים המצויים בה, מדוע הסכים להשכירה למי שפעל ללא רשותו ויותר מכך, מדוע בזיכרון הדברים אשר חתם לטענתו באותה עת, הוא מתייחס להמשך השכירות, לתקופות נוספות, מעבר לשנה, כאשר מנגד הוא מצהיר שהוא אף פעם לא נותן אופציה ועושה חוזים לשנה בלבד.

הצהרות אלה סותרות אחת את השנייה, וגם את ההיגיון הישר באופן פעולתו של מי שנדהם לכאורה מכך שהשתלטו לו על הדירה והתחילו בשיפוצים ללא רשותו.

לאור האמור אני קובעת כי הנתבעות לא התחילו בשיפוץ הדירה טרם נחתם החוזה בין הצדדים ביום 11.7.16.

בהתאם להסכם השכירות בין הצדדים קיים נספח ב' המצוי בהמשכו של אותו הסכם ונוסח בכתב יד על ידי התובע. מהנספח עולה כי השוכרות מתחייבות לשפץ את חדר האמבטיה והמטבח על חשבונם והמשכיר מתחייב "להחליף את האינסטלציה כוללת. ולהתקין את הכלים הלבנים, החלפת כל השקעים פלוס המתגים. כל האלמנטים הלבנים יסופקו על ידי השוכרים".

השאלה העיקרית אם כן במחלוקת, מהם החיובים שחלים על כל צד ומי הפר את החוזה, התובע או הנתבעת.

מבלי להתייחס לשאלה על מי חלים החיובים בהתקנת החשמל, שכן שאלה זו שנויה במחלוקת פרשנית, דהיינו האם החלפת כל השקעים והמתגים משמעה טיפול בחשמל באופן כולל, אם לאו, הרי שאין מחלוקת בין הצדדים כי החלפת האינסטלציה מצויה באחריות התובע.

התובע טוען שהוא טיפל בכך בזמן, אולם הנתבעת טוענת שהתובע לא טיפל בהחלפת האינסטלציה, מה שגרם לעיכובים לא סבירים בשיפוץ הדירה ובחוסר אפשרות להתגורר בה ואילץ אותה לבטל את הסכם השכירות. גם בהקשר זה מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעת.

הנתבעת העידה כי השיפוץ נעצר מכיוון התובע לא מילא את התחייבותו לבצע את עבודות האינסטלציה. עדותה זו נתמכת גם בעדותה של גב' סגיאה וגם בעדותה של הגב' אביחיל פדר אשר טענה בתצהיר כי הייתה עדה לשיחה בין השוכרות לתובע, בה הן ביטלו את החוזה בסוף חודש אוגוסט בשל כך שהתובע לא השלים את עבודות האינסטלציה.

גבר פדר לא נחקרה כלל אודות הצהרה זו, ולא בכדי , והעדר חקירתה פועל לחובת התובע.

גרסת התובע לעומת זאת, כי ביצע את האינסטלציה במועד לא נתמכת בכל ראיה שהיא, ואם לא די בכך, הוא גם לא ידע להשיב בחקירתו מתי עשה זאת. כאשר מנגד באופן תמוה זכר דווקא ביחס לעבודות החשמל שאותן ביצע בחודש מרץ או אפריל, ולא ברור מדוע דווקא עבודות אלה זכורות על ידו, כאשר יצוין שלטענתו הוא ביצע את עבודות החשמל מתוך טובה לנתבעת ולא מתוך חובה ודווקא את עבודת האינסטלציה שאין מחלוקת שחובה עליו לבצעה, לא זכר מתי ביצע.

ברור היה לתובע, כפי שכתוב בזיכרון הדברים עצמו, כי הנתבעת צריכה להיכנס למגורים בדירה ב 10.8.16. למרות זאת כאשר נחקר, מה המשמעות של הפער בין החוזה שנחתם ביום 11.7.16 לבין מועד תחילת המגורים והאם הפער הזה מתייחס לתקופת השיפוץ, התחמק ממתן תשובה, תוך שהוא מטיל את כל האחריות על השיפוץ על הנתבעת, ומבלי להתייחס כלל לעובדה שגם לו יש חלק בחיוב ביצוע האינסטלציה. גם בשל כך לא מצאתי מקום לתת אמון בעדותו.

כיוון שכך אני קובעת, שעבודות האינסטלציה לא בוצעו במועד שיאפשר לנתבעת להיכנס לדירה.

עוד אני קובעת כי בהתאם לעדויותיהן של הנתבעת, גב' אסתר סגיאה, וגב' אביחיל פדל, הסכם השכירות בוטל על ידי הנתבעת כדין בשל הפרתו על ידי התובע בסוף חודש אוגוסט.

כמו כן ברור ממכלול הראיות שהנתבעת לא עשתה שימוש במגורים בדירה ולו ליום אחד.

לתובע הרי אין כל ראיה כי הנתבעת נכנסה לדירה, מנגד ברור על פי כל העדויות, כי בחודש אוגוסט הדירה הייתה בשיפוצים באופן שאין ריצוף בסלון ובמטבח ואזי אין אפשרות למגורים בדירה כזו.

זאת ועוד, הנתבעת המציאה חוזה שכירות עליו חתמה מול גב' ציפורה נחמיאס, אשר גם היא התייצבה לעדות מטעם הנתבעת והעידה על כך שהנתבעת התגוררה אצלה, לפחות מספטמבר 2016 בהתאם לחוזה שצירפה ואף עוד קודם לכן בשכירות קצרת טווח.

עצם עדותה של גב' נחמיאס תומכת באופן חד משמעי בגרסתה של הנתבעת על פיה לא התגוררה בדירה.

אין מקום בהקשר זה לקבל את טענות ב"כ התובע לפיהן יש להמציא אישורים לביצוע תשלומי שכר דירה לגב' נחמיאס. מדובר בעדה ניטרלית ודי בהצהרתה ובהסכם השכירות שצרפה כדי להוכיח טענה זו.

לאור האמור, נראה כי מדובר בחוזה בעל חיובים שלובים לפיהם על התובע לסיים את החלפת האינסטלציה ורק אז יכולה הנתבעת להמשיך בריצוף הדירה ובשיפוצה באופן שיאפשר מגורים בה. משלא השלים התובע את חלקו בחוזה, הרי שהפר אותו באופן שאינו מאפשר המשך קיומו ובדין ביטלה הנתבעת את החוזה. כיוון שכך, המשך גביית דמי השכירות על ידי התובע נעשתה שלא כדין ותוך ניצול מצוקתה של הנתבעת אשר לא ידעה כיצד להתנהל מול התובע באותה תקופה.

משלא קיבלה הנתבעת את התמורה בגין החוזה, דהיינו המגורים, הרי שעל התובע להשיב לה את כל התשלומים ששילמה בגין דמי השכירות בסך כולל של 35,000 ₪.

כמו כן התביעה העיקרית של התובע לפירעון יתרת דמי השכירות נדחית, שכן כאמור הוא זה שהפר את החוזה ובדין בוטל החוזה.

אשר לתביעה שכנגד, הוכח כי מעבר לדמי השכירות אותם יש להשיב כאמור, התובע קיבל 21,000 ₪ במזומן כבטוחה לחוזה וגם אותם יש להשיב.

כמו כן הנתבעת טענה כי השקיעה כספים בשיפוץ הדירה וזאת מבלי שניתנה לה אפשרות להשתמש בדירה כלל ועל כן השקעה זו הינה עשיית עושר של התובע על חשבונה וגם כספים אלה יש להשיב בהתאם לפירוט כדלקמן:

רכישת חומרי בניין בסך של 1,520 ₪ מיום 14.7.16.

רכישת ריצוף וקרמיקה בסך של 4,021 ₪ מיום 21.7.16.

רכישת חומרי בניין בסך של 223 ₪ מיום 29.8.16.

רכישת חומרי בניין בסכומים 1,257 ₪, 100 ₪, 250 ₪, מימים 5+6.9.16

הכול כמפורט בנספח ב' של תצהיר הנתבעת, עליו לא נחקרה.

סך הכול 7,371 ₪.

יצוין בהקשר זה, כי בהתאם לגרסת הנתבעת למרות שהודיעה על ביטול הסכם השכירות, ונוכח העובדה שחשה מפוחדת ומאוימת מהתובע אשר החזיק בידו את כל השיקים שלה ו21,000 ₪ במזומן, נאלצה להסכים לדרישותיו ולסיים את עבודות השיפוץ למרות שאלה חרגו מההסכמות ביניהם, וזאת תוך שהוא מנצל את חולשתן של השוכרות, תום ליבן וחוסר הידע שלהן באופן התנהלות תקין מול משכיר דירה. רק בחודש ינואר 2017 קיבלה הנתבעת יעוץ משפטי על פיו ביטלה את יתרת השיקים, כאשר קודם לכן סברה שמדובר בעבירה פלילית.

כיוון שכך, העובדה שהנתבעת רכשה מוצרים שונים גם לאחר שהודיעה על סיום תקופת השכירות אינה פועלת לחובתה וההפך מכך, מדובר בהתנהגות חסרת תום לב מצד התובע, שהוא בעל הידע כמשכיר דירות, והיה עליו להחזיר לנתבעת כדרישתה את השיקים שמשכה לפקודתו וכן את הבטוחה הכספית שנתנה לו.

בנוסף לאמור, עולה מהראיות כי הנתבעת מסרה לתובע 5,000 ₪ במזומן, הדבר עולה הן בתצהירה של הנתבעת, הן מתצהירה של גב' אסתר סגיאה, כאשר העדות לא נחקרו אודות טענה זאת.

וטענה זו מקבלת חיזוק גם מתצהירה של גב' אביחיל-פדל, אשר העידה גם היא ביחס לתשלום אותם 5,000 ₪ לצורך השיפוץ, ולא נחקרה אודותם.

אשר ליתר הסכומים שנתבעו, לא מצאתי ביחס אליהם חיזוק במסגרת הראיות שהוגשו, ולא ניתן לקבלם בהיותם סכומים שנטענים בעדות יחידה של בעל דין.

כמו כן, לא מצאתי לקבוע פיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לנתבעת בשל כך שמצאה את עצמה חסרת קורת גג, וזאת נוכח עדותה של גב' נחמיאס לפיה, היא שכרה ממנו את הדירה לתקופות קצרות, כבר בחודש אוגוסט, עוד קודם למועד שבו נחתם הסכם השכירות ביניהם מה- 01.09.2016, משמע, הנתבעת לא הייתה מחוסרת קורת גג אלא התגוררה בשכירות אחרת.

לאור האמור, אני מחייבת את הנתבע שכנגד (התובע), לשלם לתובעת שכנגד, סך של 68,371 ₪

(צירוף הסכומים של : 35,000 ₪, 21,000 ₪, 5,000 ₪, 7371 ₪), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד ( 07.09.2018) ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף לאמור, ובהתחשב בכך שהתביעה נמשכת בשל התנהלות התובע מאז 02.2018 ועד היום, ובהתחשב בכך שהתביעה העיקרית נדחתה, ועיקר התביעה שכנגד התקבלה, אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד הוצאות בסך של 15,000 ₪.

כמו כן, יישא הנתבע שכנגד בשכר עדי התובעת שכנגד, בסך של 500 ₪ לכל עד (סך הכול 1,500 ₪).

ניתן היום, ג' אדר ב' תשפ"ב, 06 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.