מונחת לפני תביעה קטנה ע"ס 21,500 ₪.

התביעה הוגשה נגד שתי נתבעות – חברת א.ד. עידן השערים בע"מ , ( להלן: "חברת א.ד") , והנתבעת.

בכתב התביעה נטען כי ב 4/2016 פנה התובע אל חברת א.ד לצורך בניית פרגולה למרפסת ביתו; לאחר דין ודברים סוכם כי חברת א.ד תבנה את הפרגולה עם אחריות לשלוש שנים תמורת סך של 14,000 ₪; העבודה בוצעה בחודש 7/2016. עם תחילת עונת החורף גילה התובע כי מי הגשמים חודרים לתוך המרפסת; נוסף על כך, סבל מרעשים חזקים מגג הפרגולה שגברו במיוחד בעת רוחות חזקות ;לאחר מכן גילה אף סדקים בווי החיבור של הפרגולה למבנה הבית דבר שיוצר סכנת קריסה של הפרגולה; התובע פנה אל נציגי חברת א.ד ואז נאמר לו לתדהמתו כי מדובר בחברה חדשה שהיא הנתבעת ומשום כך סירבו לבצע את התיקונים. מבירור שערך התובע עלה כי חברת א.ד. העבירה את פעילותה לנתבעת; התובע התעקש כי הנתבעת אחראית ודרש כי היא תבצע את התיקון; בעקבות כך אכן הגיע נציג מטעם הנתבעת לביתו וביצע תיקון שטחי וקוסמטי שלא פתר כל בעיה. התובע חזר וביקש כי הנתבעת תבצע את התיקון ואז נתקל בדרישה לתשלום אף כי טרם חלפה תקופת האחריות; התובע שלח מכתב באמצעות עורך דין ובעקבות מכתב זה ביצעה הנתבעת בשנית תיקון קוסמטי של מריחת סיליקון שלא פתר את הבעיה ; התובע חזר וביקש תיקון יסודי ואז נתקל בדרישה לתשלום סך של 2,500 ₪.

התובע מבקש שבית המשפט יחייב את הנתבעת לשלם לו עלות התיקון בסך של 6,500 ₪ , פיצוי לדוגמא בסך של 10,000 ש"ח ; ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי אין יריבות בינה לבין התובע,; היא רכשה את הפעילות של חברת א.ד. בסך כולל של 340,000 ₪ ; מאחר שהפעילות היא שנרכשה ולא החברה עצמה הרי שאין הנתבעת חייבת בחובותיה של חברת א.ד. נציג הנתבעת עשה ניסיון לפנים משורת הדין לטפל בנזילה וזאת על מנת לשמור על המוניטין שרכש אך לאחר שהתיקון שעשה לא צלח הבהיר לתובע כי יש צורך בהחלפת סנטף וכי על התובע לשאת בהוצאה זו בסך של 2,500 ₪ וזאת מבלי לגבות תשלום בגין ההתקנה בפועל – כל זה לפנים משורת הדין.

נתבעת 2 הדגישה כי העסקה לא בוצעה מולה אלא מול חברת א.ד. וששה חודשים בטרם רכישת הפעילות. עוד טענה כי התובע לא הצביע על מניעה כלשהי לרכישת הפעילות.

נתבעת 2 הכחישה את הטענה כי עובדי א.ד עברו אליה וטענה כי גם אם נכון הדבר – אין בכך כדי לבטל את העובדה כי מדובר בעסקה של רכישת פעילות בלבד.

בישיבה הראשונה שהתקיימה בתיק נמחקה חברת א.ד. לבקשת התובע.

הצדדים חזרו לפני על עיקרי גרסתם. נציג הנתבעת הוסיף כי רכש את הפעילות של חברת א.ד לאחר שקרסה ולא הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה; הנתבעת שילמה את החובות קדימה. לשאלת בית המשפט אם יש קשר בין נציג הנתבעת לבין הבעלים של א.ד השיב כי "במקרה זה אחי. אני לקחתי את החברה הזו בגלל שזה אחי".

נציג הנתבעת הוסיף וטען כי " כשהתובע התקשר ולפנים משורת הדין, הצעתי לו שנבוא וננסה לטפל בבעיה כדי לפתור לו אותה. כשלא הצלחנו לפתור הצעתי לו להחליף את הקירוי העליון, סנטף, שהוא ישלם את החומר ואני אספק את העבודה על חשבוני ואת הזמן על חשבוני. באיזשהו מקום האחריות הייתה עוברת אליי באמת, היה עובר להיות לקוח שלי ולא של נתבעת 1. הוא לא רצה, הוא סרב לזה, וזה היה סכום זניח".

לאחר שמיעת דברים אלה הצעתי לצדדים להעביר את התובענה לבית משפט השלום על מנת לברר באופן מעמיק את ההשלכות המשפטיות של עסקת העברת הפעילות בזיקה לעובדות שעלו במהלך הדיון. הצעה זו נדחתה מיד על ידי התובע.

בהחלטה מנומקת מיום 5.5.2018 הוריתי לקיים ישיבה נוספת תוך שהוריתי לנתבעת להמציא מסמכים להוכחת העסקה של רכישת הפעילות של חברת א.ד.

בישיבה שהתקיימה ב 28.11.2018 הציג נציג הנתבעת חשבונית מס' 100118 מיום 4.1.2017 מטעם חברת א.ד "עבור קניית פעילות" . סכום החשבונית 341,000 ₪.

בהחלטה מיום 29.11.2018 הוריתי לנתבעת להגיש את הסכם הרכישה לפיו רכשה את הפעילות של חברת א.ד.

בהודעה שהגישה הנתבעת ב 10.2.2019 הודיעה כי אין הסכם רכישה אלא רק חשבונית לרכישת הפעילות.

דיון והכרעה:

א. אין מחלוקת כי חברת א.ד ביצעה עבור התובע עבודה של בניית פרגולה וכי בעבודה זו נגלו ליקויים שמחייבים תיקון. לטענת התובע מדובר במספר ליקויים. הנתבעת אישרה ליקוי אחד שמצריך לטענתה החלפת סנטף שעלותו 2,500 ₪.

ב. אין מחלוקת כי העסקה בוצעה מול חברת א.ד ולא מול הנתבעת. בזמן ביצוע העסקה הנתבעת לא הייתה קיימת.

ג. לטענת התובע , הנתבעת מעסיקה את אותם עובדים שהועסקו על ידי חברת א.ד. ואף השם שלה דומה מאוד לשם של חברת א.ד. התובע מבקש שבית המשפט יראה בנתבעת כאחראית לטיב העבודה של חברת א.ד.

למעשה, מבקש התובע הרמת מסך בין שתי החברות.

ד. חומר הראיות המצוי בתיק מקים בסיס לכאורה לבקשה להרמת מסך בין שתי החברות. כך למשל השם הדומה של החברות, העובדה שבעלי הנתבעת הוא אחיו של הבעלים של חברת א.ד. , והרכישה של הפעילות. אך בין זה לבין קבלתה של הבקשה קיים מרחק.

ה. כאמור לעיל, בית המשפט סבר מלכתחילה כי מיצוי הדיון בתיק זה בסוגיית הרמת המסך אינו אפשרי במסגרת הדיונית של תביעה קטנה, אך התובע התנגד להעברת התיק לבית משפט השלום וביקש שבית המשפט יכריע בתובענה על סמך החומר שבתיק.

ו. על מנת שתתקבל הטענה כי שתי החברות הן בפועל ישות אחת, התובע היה צריך להביא ראיות להוכחת מעורבותו של הבעלים של חברת א.ד. בחברה הנוכחית. האם הוא ממשיך לעבוד בעסק? האם הוא מקבל חלק מהרווחים? האם הוא המנהל האמתי של העסק ואילו הבעלים הנוכחי הוא רק איש קש? – ועוד כהנה וכהנה שאלות חשובות. בעניין זה כשל התובע. התובע טען אומנם כי העובדים של א.ד הועברו אל הנתבעת אך לא הוכיח טענה זו ולא העלה טענות כלשהן בעניין המעורבות של הבעלים הקודם.

ז. הדין מכיר באפשרות לרכוש פעילות של חברה באופן שפעולת הרכישה לא תכלול את חובות והתחייבויותיו העבר.

ח. הטענה של נציג הנתבעת לפיה רכשה הנתבעת אך ורק את הפעילות של חברת א.ד. לא נסתרה. היא נתמכת בחשבונית נ/3. הטענה כי לא קיים הסכם רכישה אף היא לא נסתרה.

ט. לא מצאתי בעובדה כי נעשה על ידי נציג הנתבעת ניסיון לבצע תיקון שטחי ללא תשלום כהודאה באחריות. ההסבר של נציג הנתבעת לפיו ניסה לשמור על מוניטין סביר בעיני.

י. אין מנוס ,אפוא, אלא לקבוע כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח קיומן של נסיבות ועובדות שמבססות מתן סעד של הרמת מסך בין הנתבעת וחברת א.ד.

סוף דבר:

סוף דבר הא שהתובע לא הוכיח את התביעה, ועל כן דינה להידחות ואני דוחה אותה.

כל צד יישא בהוצאותיו.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' אדר א' תשע"ט, 11 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.