לפני בקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת משלימה או לחילופין לתיקון כתב התביעה. המחלוקת העיקרית נשוא הבקשה סבה סביב בקשת התובעת להוסיף טענות שהנתבע סבור כי מדובר בהוספת עילות תביעה חדשות שהתיישנו.

רקע וטענות הצדדים

1. התביעה המונחת לפני היא תביעה לנזקי גוף בעילה של רשלנות רפואית. על פי הנטען בכתב התביעה התובעת פנתה לנתבע – רופא מומחה בתחום האורטופדי - באופן פרטי על מנת שהלה יבצע ניתוח לתיקון מילופטיה צווארית. הניתוח בוצע על ידי הנתבע בבית חולים של הנתבעת. התובעת טוענת כי הניתוח הסב לה פגיעות נוירולוגיות שלא היו עובר לו ולמעשה מצבה לאחר הניתוח החמיר. התובעת טענה להתרשלות הנתבעים הן בשלב ההסברים לפני הניתוח, הן בשלב של הניתוח עצמו והן בשלב שלאחר הניתוח. התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת של ד"ר ריקרדו סגל.

הנתבעים הגישו כתבי הגנה בנפרד. רק הנתבע הגיש חוות דעת נגדית של ד"ר ניסים אוחנה ששלל קיומה של התרשלות. בעקבות כך הגישה התובעת את הבקשה המונחת לפני בה נטען כי נדרש לנתבע 20 חודשים להגיש חוות דעת מטעמו וכי חוות הדעת המשלימה של ד"ר סגל שמבוקש להגישה אינה מעלה עילת תביעה חדשה אלא היא מחדדת טענות שהועלו על ידי כבר בחוות הדעת הראשונה.

2. הנתבע מתנגד לבקשה וטוען כי התובעת בעזרת חוות הדעת המשלימה מעלה שלוש טענות חדשות שלא הועלו בחוות הדעת הראשונה וכי אלו מהוות שינוי בעילת התביעה. הראשונה, בחוות הדעת הראשונה נטען כי לא נמצא דו"ח ניתור סנסורי שנערך במהלך הניתוח ולכן נגרם לתובעת נזק ראייתי וכעת בחוות הדעת המשלימה נטען כי כלל לא נערך דו"ח ניטור סנסורי. השניה, בחוות הדעת הראשונה טען ד"ר סגל כי בוצעה בדיקת MRI באיחור מאחר וזו דרושה על מנת לגלות פגיעה נוירולוגית ואילו בחוות הדעת המשלימה נטען כי ברור לכל רופא כי הפגיעה הופכת לבלתי הפיכה לאחר 5 שבועות ועד לביצוע בדיקת ה- MRI. אליבא דנתבע הטענה שהפגיעה הופכת לבלתי הפיכה לאחר 5 שבועות היא טענה חדשה. השלישית, נטען בחוות דעת ד"ר סגל כי השיתוק בסרעפת התגלה לאחר שנתיים מניתוח בעוד שבחוות הדעת המשלימה הוסיף ד"ר סגל טענה לפיה יש לחץ אינספיריטורי שנגרם מחצי הסרעפת המשותק בשילוב החצי הלא משותק.

התובעת הגישה תשובה לתגובה לפיה חוות הדעת המשלימה אינה כוללת עילות תביעה חדשות אלא ביאורים וחידודים לטענות שכבר נטענו. כך לדוגמא נטען בחוות הדעת המקורית כי בדיקת ה- MRI לא בוצעה במועד ולכן בחוות הדעת המשלימה נטען כי הנזקים שהופיעו כבר היו קבועים. כך גם לגבי השיתוק בשריר הסרעפת. הוספת מושג חדש – אינספיריטורי – באה להבהיר את הבעיה שנטען כבר על קיומה בחוות הדעת המקורית. באשר לניטור הסנסורי נטען שהרשומה עצמה שנערכה מפנה לדו"ח סנסורי. הנתבעת מס' 2 השיבה במסגרת איסוף היעוד כי הנתבע הגיע לניתוח עם מנטר מטעמו ולכן הניחה התובעת כי הדו"ח נמצא בידי הנתבע. לכן משלא הועבר הדו"ח עצמו במסגרת איסוף התיעוד הרפואי הונח על יד התובעת כי הדו"ח אבד ולכן טענה לנזק ראייתי. הטענה שלא נערך דו"ח סנסורי עלתה לראשונה בחוות הדעת הנגדית. לכן התובעת טוענת כי יש להאריך את מועד ההתיישנות מכוח הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

הכרעה ודיון

3. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה פסוקה היא שבית משפט ינהג בצורה ליבראלית בכל הקשור לתיקון כתבי טענות והוא יתיר את התיקון כל אימת שהתיקון יביא את הפלוגתא הנכונה לשולחן הדיונים ובלבד שלא נתקיימו אחד הגורמים המונעים תיקון כגון התיישנות (ראו: ע"א 702/86 איטונג ביטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160). עוד נפסק באותו עניין כי תביעה שהוגשה תוך תקופת ההתיישנות ומבוקש לתקנה לאחר מכן הדבר אפשרי כל עוד השתמרו מרכיבי היסוד של העילה המקורית שמהם השתמעה - אפילו על דרך החסר - חבותו של הנתבע (שם עמ' 165). באותו עניין נטען בכתב התביעה כי המחלה נגרמה עקב התרשלות הנתבע ובכתב התביעה המתוקן נטען כי המעשה העוולתי רק החמיר מחלה קיימת. נפסק כי מדובר באותו עילת תביעה שכן ההבדל בין שני כתבי הטענות הוא בהיקף הנזק. לכן ככל שעסקינן בהחמרת הנזק אין המדובר בשינוי עילת התביעה. על מנת לעמוד על השאלה הא מדובר באותה עילת תביעה נפסק כי ההשוואה אינה תהליך של השוואה מתמטית. "היא חורגת מבחינתם הפרטנית של שני כתבי התביעה ומתמקדת בשאלה האם מבחינה מהותית מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו והאם הזכות או האינטרס המוגן בהם עוסקות שתי התביעות - זהים. לצורך כך יש לבחון, בין היתר, גם את מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים." (ראו: ע"א 6982/12; רע"א 6968/12 עזבון המנוחה Rachel aliene corrie ז"ל נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון [פורסם בנבו]).

במסגרת רע"א 6863/12 אמל סאלח מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] הוגשה תביעה בתקופת ההתיישנות בה נטען כי הרשלנות הרפואית התבטאה בטיפול שניתן לאחר ניתוח שעברה התובעת. התובעת – שלא צירפה חוות דעת לכתב התביעה – ביקשה לצרף חוות דעת ובית משפט השלום התיר לה לצרף חוות דעת בשלב מאוחר יותר אולם רק לגבי טענות שהועלו בכתב התביעה המקורי. בכל הקשור לטענות שלא נטענו – לפיהן הרשלנות התבטאה גם במהלך הניתוח – לא הותר התיקון בשל טענת התיישנות. בית משפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור ובית משפט העליון אישר את ההחלטות של שתי הערכאות. וכך נפסק בבית משפט העליון:

"ודוק – בהקשר של דיני תיקון כתב תביעה, המונח "עילת תביעה", שפנים רבות לו על-פי הקשר הדברים שבגדרו נעשה שימוש בביטוי זה, משמש במשמעותו הצרה. "עילת תביעה" במובן הצר (במובחן מהביטוי "עילת תביעה" במובן הרחב, בו נעשה שימוש בהקשר של דיני מעשה בית דין - השתק עילה), היא "המעשה המובא לדיון" (זוסמן 346, וראו הדיון שם בעמ' 348-345). "המעשה שהובא לדיון" בכתב התביעה המקורי הוא ההתרשלות בטיפול שלאחר הניתוח. טענות בדבר התרשלות בניתוח עצמו הן בגדר "מעשה" אחר. לו יותר תיקון כתב התביעה יהיה בכך שינוי ממשי של הפלוגתאות הבסיסיות שבמחלוקת, כפי שנתחמו בכתב התביעה המקורי, ופגיעה במשיבים שזכאים להגנתה של טענת ההתיישנות." (ההדגשה שלי – א.כ.)

4. מצויד בעקרונות הנ"ל ובבואי ליישמם על ענייננו הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל מהנימוקים הבאים. בחוות הדעת המקורית נטען על ידי ד"ר סגל כי היה צריך לבצע "מייד" בדיקת הדמיה כגון MRI כדי לברר את סיבת הסיבוך שהופיע לאחר הניתוח (עמ' 8 לחוות הדעת). עוד הוסיף: "מדובר בסיבוכים שבמקרה וקיימים, היו דורשים טיפול דחוף מייד עם אבחונם" (שם). לבסוף מציין בחוות דעת שבמקום שהנתבע יורה על ביצוע בדיקת MRI באופן מידי ודחוף הוא הורה לבצעה בהקדם והיא מבוצעת לבסוף באיחור לאחר חודש וחצי ממועד בדיקתו (עמ' 10 לחוות הדעת). לדעתי אין כל משמעות לאמרה "באיחור" אם לא נגרם בצידה נזק בלתי הפיך. אם הנזק היה הפיך הרי לא ניתן לטעון כי הבדיקה בוצעה באיחור. לכן לא מדובר בעילת תביעה חדשה אלא בהבהרה של המובן מאליו או לכל הפחות המשתמע מחוות דעתו המקורית של ד"ר סגל. לכן כמו בעניין איטונג לא מדובר בתיקון של עילת התביעה אלא בהבהרת עניינים המשתמעים מעילת התביעה המקורית.

5. שנית, בחוות הדעת המקורית נקבע כי השיתוק בסרעפת אובחן שנתיים וחצי אחרי הניתוח בעוד שהיה צריך לאבחן זאת מוקדם יותר. לכן תיאור הסיבות לשיתוק האינספירוטורי הוא חלק מעילת התביעה ולא מדובר בהוספת עילה חדשה גם אם נעשה שימוש במושג אחר לתיאור השיתוק. לכן לא ירדתי לסוף דעתו של בא כוח הנתבע עת טען שמדובר בהוספת עילת תביעה חדשה.

שלישית, הטענה באשר לדו"ח הניטור עדיף אם לא הייתה נשמעת על ידי הנתבע. טענה זו מועלית בחוסר תום לב. ברשומה של הניתוח נרשם בפירוש "...תוך ניטור סנסורי ומוטורי שהיה (ראה דו"ח מנטר)". כעולה מהבקשה נעשה ניסיון כן ואמיתי על ידי התובעת לקבל דו"ח ניטור לידיה כאשר הנתבעת מס' 2 השיבה שהנתבע הגיע לניתוח עם מנטר עצמאי וכי דו"ח הניטור נמצא בידיו.

אם התובעת מבקשת לטעון להארכת מועד ההתיישנות יש לאפשר לה לתקן את כתב התביעה ולאחר מכן להגיש כתב תשובה במסגרתו תטען לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, זאת במידה ותעלה טענה בכתב ההגנה כי עילה זו התיישנה. טענה ו דורשת בירור עובדתי ואין לחסום את דרכה בשלב של תיקון כתב התביעה.

במאמר מוסגר אוסיף עוד שאם הטענה לפיה לא נערך דו"ח כזה בניגוד לאמור ברשומה נכונה הרי מדובר בהטעיה ולכן ייתכן והנתבעים יהיו מושתקים מלהעלות טענת התיישנות שהיא טענה דיונית מכוח עקרון תום הלב. אינני מושכנע עוד כי העלאת טענה זו היא בבחינת שינוי עילת תביעה שכן אובדן דו"ח ניטור או אי עריכתו כללו הן טענות שקולות ששתיהן עשויות להוביל לטענה של נזק ראייתי ולהעביר את נטל ההוכחה לגבי יסוד ההתרשלות או הקשר הסיבתי. אולם אשאיר דיון בכך בצריך עיון עד לשלב של פסק הדין.

התוצאה

6. לאור האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומאפשר לתובעת לתקן את כתב תביעתה על ידי צירוף חוות דעת משלימה.

אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ₪ ואלו יגבו בסוף ההליך.

ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"א, 21 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.