לפניי בקשה מטעם התובעת לפסילת חוות דעת, של המומחה מטעם בית המשפט.

רקע וטענות הצדדים

1. עניינה של התביעה שלפניי, בטענה לרשלנות רפואית, בגין ניתוח עמוד שדרה, שעברה התובעת על ידי הנתבע 1, במרכז הרפואי של הנתבעת 2, ביום 20/03/2011. התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת שנערכה על ידי ד"ר ריקרדו סגל. בכתב התביעה נטען כי לא התקבלה הסכמה מדעת לניתוח, שכן נאמר לתובעת שמדובר בניתוח פשוט, שאין בו סיכונים, ומבוצע באופן שגרתי. בנוסף בעת החתמת התובעת על טופס הסכמה לניתוח לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים בניתוח, וכל שנאמר לה כי קיים סיכון אפסי לנזק ממשי.

עוד נטען בכתב התביעה כי הניתוח בוצע בצורה רשלנית, ומנוגדת לפרקטיקה הרפואית, וכי המעקב לאחר הניתוח גם הוא היה רשלני. לבסוף נטען כי נזקיה של התובעת נגרמו בשל הניתוח. המומחה מטעם התובעת קבע כי נותרה לה נכות בשיעור 60% בגין קוואדרו-פלגיה קלה.

הנתבעת 2 הגישה חוות דעת נגדית ערכוה על ידי ד"ר ניסים אוחנה (להלן: ד"ר אוחנה ). בשל הפערים בין חוות הדעת מיניתי את ד"ר אמיר אמיתי, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ). ביום 4.10.2021 הגיש המומחה את חוות דעתו לתיק בית המשפט, וביום 16.2.2022 הגישה התובעת בקשה לפסילת חוות דעתו.

2. התובעת טוענת כי בהחלטת המינוי נקבע כי המומחה יימנע מלהתייחס לשאלת איכות הטיפול הרפואי וההתרשלות, ואולם, לטענתה, חרג המומחה מהנחיה זו והתייחס בהרחבה לנושאים אלה. עוד טוענת התובעת, כי קיים חשש לניגוד עניינים בין המומחה לבין נתבע 1, שכן המומחה, נמנע מחתימה על הצהרה בדבר ניגוד עניינים.

כמו כן, טוענת התובעת, כי הקביעות החורגות בחוות הדעת, מגבירות את החשש לניגוד העניינים האמור. התובעת ממשיכה וטוענת, כי מבדיקה שערכה עלה כי המומחה, נתבע 1 וד"ר אוחנה, עובדים יחד במרכז לניתוחי עמוד שדרה, בבית החולים מדיקל סנטר הרצליה, וכן שלושתם העבירו הרצאות בכנס של האיגוד הישראלי לעמוד שדרה בישראל שהתקיים במלון ישרוטל קדמה, בשדה בוקר בימים 17-19.6.2021.

לטענת התובעת, מדובר בקשרי עבודה ו/או קשרים אישיים, העולים כדי ניגוד עניינים, בהתאם לפסיקה ומהווים זיקה מהותית בין המומחה לבין הצד שכנגד. לטענת התובעת, כל האמור לעיל עולה כדי הפרת חובת האמון, המוטלת על מומחה מטעם בית המשפט, כזרועו הארוכה של בית המשפט, באופן העולה כדי פגם מהותי שאינו ניתן לריפוי.

3. הנתבע טוען מנגד כי, המומחה התבקש להתייחס לסוגיית הקשר הסיבתי, בין הניתוח נושא התביעה לבין מצבה הרפואי של התובעת, ומכך נובע כי יכול ויהיה מחויב להתייחס להערכת התרומה, של טיב הטיפול, להתגבשות מלוא הנזק. לטענת הנתבע, המומחה נדרש לצורך הסבר קביעתו, בדבר העדר קשר סיבתי, בין הטיפול הרפואי לבין הנזק, להתייחס ל"עניינים המשיקים לדיון בשאלת החבות" ואין בכך להצדיק פסילה של חוות דעתו.

לעניין טענת החשש ממשוא פנים, טוען הנתבע כי, פסילת מומחה מטעם בית משפט הוא צעד חריג, הננקט רק במקרים קיצוניים, בהם עולה חשש ממשי למשוא פנים או לעיוות דין. עוד טוען הנתבע, כי קיום קשרי עבודה בין מומחה בית המשפט לבין אחד הצדדים אינו, לכשעצמו, מהווה טעם לפסילה וכי בית המשפט צריך להתייחס במשנה זהירות לבקשת פסילה המועלית לאחר מתן חוות הדעת. הנתבע מס' 2 הצטרף לתגובת הנתבע מס' 1.

הכרעה ודיון

4. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

חריגה מסמכות

5. בעניין שנידון ברע"א 5511/16 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו], נקבע כי לעיתים מומחה שממונה לעניין הנזק בתיקי רשלנות רפואית, מחויב להתייחס לשאלת האחריות, כשהוא דן בשאלת הקשר הסיבתי.

וכך נפסק:

"אף לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענות המבקשת. בכתב מינויו התבקש פרופ' קלוגר להתייחס לשאלות שונות, כמפורט לעיל, ובהן השאלות - איזה חלק מן הנכות נגרמה כתוצאה ישירה מהפרוצדורות הכירורגיות שבוצעו בעניינה בבית החולים ואיזה חלק מן הנכות קיים כמצב קודם או נגרם כתוצאה של גורמים אחרים; האם נגרמו למבקשת נכויות זמניות, כתוצאה מאותן פרוצדורות, ולאלו תקופות?

עינינו הרואות, כי פרופ' קלוגר התבקש להתייחס גם לקשר הסיבתי שבין הטיפול הרפואי שניתן למבקשת על-ידי צוות בית החולים לבין שיעורי נכותה, ומשכך אין לשלול את האפשרות שלצורך כך היה עליו להידרש בצורה זו או אחרת גם לעניינים המשיקים לדיון בשאלת החבות (השוו: רע"א 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 10 (9.4.2012))."

לאור זאת, עלינו לענות על השאלה, האם בקביעותיו השונות בשאלת האחריות חרג המומחה מסמכותו או שמא ההתייחסות הייתה מחויבת לצורך הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי?

6. המומחה קבע בחוות דעתו כי "קיבוע החוליות תואם את האזורים מהם שוחרר הלחץ. אובדן טווח התנועה של עמוד שדרה תואם את קיבוע החוליות והנו בהחלט תוצאה של הטיפול הניתוחי , אך אינו בבחינת סיבוך ניתוחי אלא תוצאה צפויה של הניתוח. ולפיכך אובדן טווח התנועה הנו תוצאה ישירה ומתוכננת של הניתוח שהייתה מתרחשת בכל ניתוח כזה שמהלכו תקין לחלוטין." לעניות דעתי, קביעה זו היא הכרחית לצורך הדיון בשאלת הקשר הסיבתי.

גם קביעת המומחה כי, הייתה פגיעה עצבית מסוימת, אותה הוא מיחס למיליופתיה שארייתית ולא לניתוח, היא במסגרת הדיון בשאלת הקשר הסיבתי. לכן קביעת המומחה כי הממצאים הנוירולוגיים "שכיחים במטופלים הסובלים ממילופתיה צווארית ועוברים מהלך ניתוחי ובתר ניתוחי תקין לחלוטין", אף היא במסגרת סמכותו של המומחה להכריע בקשר הסיבתי.

גם הקביעה לפיה "פגיעות עצביות במהלך הניתוח וגם לאחריו אינן נדירות" באה להסביר את רמת הסיכון בניצוח ולא באה לקבוע ממצאי אחריות. הקביעה לפיה "הפגיעה אינה קשורה לפגיעה כירורגית בעצב ומופיעה במקרים של מהלך ניתוחי תקין לחלוטין וגם מספר ימים לאחר הניתוח." היא בלב ליבה של הקשר הסיבתי אשר מחייבת התייחסות לשאלה האם הפגיעה היא במהלך הרגיל של הניתוח גם ללא אירוע חריג של התרשלות. כך גם הקביעה לפיה "לאחר מעבר על הרישום הניתוחי התרשמתי כי לאחר הניתוח המטופלת סבלה מפגיעה דו"צ בעצב C5 , פחות סביר שהייתה פגיעה בחוט השדרה לאור העדר פגיעה ברגליים, אך לא ניתן לשלול פגיעה כזו או שילוב בין השתיים.", אף היא עוסקת בקשר הסיבתי. לבסוף הקביעה כי "ממצאים אלו שכיחים במטופלים הסובלים ממיליופתיה צוואירת ועוברים מהלך ניתוחי ובתר ניתוחי תקינים לחלוטין." היא במהותה קביעה המתייחסת לשאלת הקשר הסיבתי. האמרה לפיה "חלק ניכר מהמטופלים המילופתים שעוברים ניתוחים מוצלחים ללא מהלך מורכב ממשכים לסבול מתלונות נוירופתיות וספסטיות..." אף היא קביעה במובהק בשאלת הקשר הסיבתי.

ניגוד עניינים

7. הלכה פסוקה היא כי בית משפט לא יפסול חוות דעת של מומחה מטעמו כעניין שבשגרה (ראו: רע"א 2273/99 ויצמן נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]). ועוד, הכלל הוא שבית משפט ימנע בדרך כלל מלפסול חוות דעת של מומחה מטעמו ורק במקרים יוצאי דופן יעשה כן (ראו: רע"א 1138/12 אי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני [פורסם בנבו]). לא כל שגגה שיוצאת מתחת ידו של המומחה תוביל לפסילת חוות דעתו (ראו רע"א 6116/97 ד"ר אברהם שוחט נ' ציון חברה לביטוח ואח' [פורסם בנבו]). נפסק שם כי, חזקה על מומחה שמונה מטעם בית המשפט, שהוא פועל בהגינות, בתום לב ומקצועיות, שכן המלין על חוות הדעת שיצאה מבית מדרשו, מתבקש לסתור החזקה לפיה הוא פעל ביושרה. בית המשפט לא ייחפז בהחלטת הפסילה, שכן היא תלוית נסיבות המקרה, וככל וניתן לרפא שגגה שבוצעה בתום לב, ושלא נגרם עיוות דין בגינה למי מהצדדים, יעדיף בית המשפט לתקן את השגגה על פסילת חוות הדעת. על מנת שבית משפט יפסול חוות דעת מומחה מטעמו, עליו להשתכנע כי קיים חשש ממשי, לפגיעה באחד מבעלי הדין, עקב קירבת המומחה למי מבעלי הדין. אין די בקיומו של חשש סביר לאותה פגיעה(ראו: רע"א 8005/08  קבוצת גיאו ת בע"מ נ. תפעול בע"מ [פורסם בנבו]).

8. בטרם אתייחס לגופו של עניין אסלק טענה פרוצדוראלית, לפיה המומחה לא חתם לעל טופס הצהרה, כמצוות תקנה 89(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: התקנות ). המומחה אכן לא חתם על הצהרה כזו. יחד עם זאת, התובענה הוגשה בטרם נכנסו התקנות לתוקף, ועל פי הוראות המעבר הקבועות בתקנה 180 (ג) לתקנות תקנה 89(א) אינה חלה על ההליך המונח לפני אלא אם נקבע אחרת על ידי בית המשפט. בהחלטת המינוי לא קבעתי כי תקנה זו חלה. לכן לא היה כל מקום לטעון כי חלה על המומחה חובה למלא טופס הצהרה.

9. אולם, גם לגופו של ענין לא מצאתי מקום לפסילת חוות הדעת בשל ניגוד עניינים, כאשר התובעת לא הוכיחה קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. ביקשתי את תגובת המומחה לעניין טענה זו. בתגובה שהוגשה ביום 12.9.2022 לתיק בית המשפט, טען המומחה כי הוא מבצע ניתוחים בהרצליה מדיקל סנטר, כאשר המקום נותן שירותים של חדרי ניתוח למאות מנתחים, ואין כל קשר מקצועי בין המנתחים השונים מתקוף ביצוע הניתוחים במקום. כפועל יוצא מתשובה זו אין כל יחסי עבודה או כפיפות בין המומחה לבין הנתבע מס' 1, ואני דוחה את טענת התובעת בהקשר זה.

באשר לטענה לפיה המומחה נתן הרצאה בכנס הארצי לאיגוד הישראלי לעמוד השדרה, טען המומחה כי מדובר בכנס שנערך אחת לשנה והטענה כי השתתפות בכנס יוצרת ניגוד עניינים אינה סבירה. אני מסכים עם טענה זו. ואוסיף מעבר לכך גם אם המומחה והנתבע מס' 1 נתנו הרצאה באותו כנס הדבר אינו יוצר חשש ממשי לניגוד עניינים או קרבה המצדיקה פסילת חוות דעת המומחה. לכן דין טענה זו אף היא להידחות.

התוצאה

10. לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.

התובעת תישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים בסך של 2,000 ₪.

הצדדים יודיעו בתוך 30 יום כיצד ברצונם להתקדם בתובענה.

לעיוני ביום 31.10.22.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' תשרי תשפ"ג, 04 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.