לפנַי בקשת המנהלת המיוחדת לביטול הליך פשיטת הרגל בו נקט החייב. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, ובאתי לכלל מסקנה כי דין ההליך להתבטל.

ביום 29.3.2018 ניתן, לבקשת החייב, צו כינוס והושת עליו תשלום חודשי בסך של 200 ₪. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 24.10.2019 הועלה צו התשלומים, בהסכמת החייב, לכדי 1,500 ₪ בחודש ומחודש יוני 2020 לכדי 2,000 ₪ בחודש. יצוין כי בחודשים דצמבר 2020 – ינואר 2021 הופחת צו התשלומים, לבקשת החייב, באופן זמני לסך של 500 ₪ (בשל פציעה שעבר החייב, לטענתו, ביום 21.11.2019).

בקשת החייב להפחתת צו התשלומים לסך של 1,000 ₪ נדחתה על ידי ביום 28.4.2021.

ביום 13.4.2021 עתרה המנהלת המיוחדת לבטל את ההליך. על פי הנטען בבקשה, החייב אינו עומד בדרישות ההליך: החייב צבר חוב פיגורים גדול; לא הגיש דוחות חודשיים כנדרש; טען שיש לו ילד מחוץ לנישואין אך לא הציג פסק דין המחייב אותו לשלם מזונות; ואינו ממצה את כושר השתכרותו. בנוסף, נטען בבקשה לחוסר תום לב ביצירת החובות ולפערים מהותיים בין הצהרותיו בבקשה לדברים שאמר בחקירתו, באופן שמעורר חשש ממשי להסתרת מידע והכנסות.

בתשובתו כל שטען החייב הוא כי את מחדליו בהליך צבר נוכח מצבו הרפואי בשל פציעתו, אשר הביא גם להתדרדרות נפשית (לטענות אלו לא צורפו אסמכתאות). עוד טען החייב כי אינו יכול לעמוד בצו התשלומים, ועל כן משלם 1,000 ₪ בחודש בלבד, ועתר בנסיבות אלה לדחיית הבקשה ואף להקדמת הדיון בעניינו.

בצדק טענה המנהלת המיוחדת בתגובתה כי אין בתשובת החייב כדי לספק מענה למרבית הנטען בבקשה. עניין לנו בחייב שלא הסתפק בצבירת מחדלים מהותיים בהליך לאורך זמן, ואינו מציית כלל לצו התשלומים שנקבע בעניינו, אלא גם במי שהועלו ספקות של ממש ביחס לתום לבו ביצירת החובות, ואף הורשע בעבירות של זיוף סימני מסחר.

במצב דברים זה לא ראיתי להותיר את החייב בהליך, על תועלותיו. נוכח מצבת הנשייה העצומה (הוגשו נגד החייב תביעות חוב שערכן עולה על 6 מיליון ₪) והעובדה כי בין חובותיו חוב בדין קדימה בסכום של כ-85,000 ₪ שאינו בר הפטר בהליך, אף לא מצאתי תועלת לנושים בקיום ההליך.

ההליך מבוטל.

צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יעמוד בתוקפו משך 3 חודשים נוספים ואחר זאת יבוטל.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, ב' סיוון תשפ"א, 13 מאי 2021, בהעדר הצדדים.