1. ביום 15.4.18 התקיים בפניי דיון בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי במסגרת עמ"ת 38481-03-18 מיום 20.3.18. במסגרת החלטה זו נקבע, בהסכמת הצדדים, כי תיערך השלמת חקירה וסרטון האירוע יישלח למעבדה ביומטרית לקבלת חוות דעת לזיהוי פנים. נקבע, כי לאחר ביצוע השלמת החקירה יתקיים דיון בפניי. בכפוף לכך, הערר נמחק.

בדיון עמדה בפניי חוות דעת המחלקה הביומטרית הקובעת, כי לא ניתן לערוך השוואה ולקבוע האם הדמות הנצפית בסרטונים היא המשיב.

כמו כן עומד בפניי תסקיר שירות המבחן מיום 25.3.18 שאינו ממליץ על שחרור המשיב לחלופה המוצעת בביתו בקריית מלאכי, תחת פיקוח בת זוגתו ואביו.

1. ב"כ הצדדים טענו בפניי היום למשמעות המשפטית של חוות הדעת, לאור הדיון שהתקיים במסגרת העמ"ת ולהחלטת בית המשפט המחוזי.

ב"כ המבקשת טענה, כי האמור בחוות הדעת המשלימה תואם את הערכת נציג המדינה במסגרת הדיון בעמ"ת ולפיכך המדינה סבורה, כי אין שינוי במצב הראייתי כפי שנקבע בהחלטתי הראשונה ובהיעדר חלופה מתאימה שיכולה לתת מענה למסוכנות יש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ב"כ המשיב סבור, כי חוות הדעת שהתקבלה מחלישה את התשתית הראייתית שכן היא מלמדת על איכות הסרטון ועל האפשרות לטעות בזיהוי (להבדיל מטענה המופנית למהימנות המזהה).

1. ב"כ המשיב עתר לשחרורו לחלופת המעצר המוצעת, חרף התסקיר שאינו ממליץ על כך. מעבר לטענות ביחס לתשתית הראייתית סבור ב"כ המשיב, כי מדובר בחלופה שהוכיחה את עצמה בעבר, עת היה המשיב עצור בפיקוח אלקטרוני ולאחר מכן משוחרר בתנאים מגבילים באותו מקום. נטען, כי גם אז שירות המבחן לא המליץ על חלופה זו ובית המשפט הורה לקבלה ובסופו של דבר הדבר הוכיח את עצמו.
2. לאחר שחזרתי ובחנתי את ההליכים עד כה וכן את טענות הצדדים אין בידי לקבל טענת ב"כ המשיב לגבי התשתית הראייתית ואני סבורה כי החלטתי המקורית מיום 11.3.18 לעניין התשתית הראייתית בעינה עומדת.
3. יחד עם זאת אני סבורה, כי בנסיבות המקרה, וגם בהינתן קיומן של ראיות לכאורה ותסקיר שירות המבחן כפי שהוא עומד בפניי, אין מקום להותיר את המשיב במעצר ויש להורות על שחרורו לחלופה המוצעת וזאת חרף האמור בתסקיר שירות המבחן. להלן נימוקיי:
4. בכל הנוגע לתשתית הראייתית בהחלטתי מיום 11.3.18 קבעתי, בין היתר, לאחר עיון וצפייה בסרטון כי קיימות ראיות לכאורה וכן הפניתי למקומות ספציפיים במהלך הסרטון בהם נראים פני הפורץ בבירור באופן המאפשר זיהוי על ידי שוטר המכיר אותו. בנסיבות אלה לא מצאתי שיש להפחית ממשקל דוחות השוטרים.

במסגרת הערר בית המשפט המחוזי לא התערב בקביעה זו. בית המשפט הורה על השלמת חקירה בהסכמת הצדדים, ועל מחיקת הערר תוך שהסניגור שומר על טענותיו, אך לא נקבע כי התשתית הראייתית הנוכחית אין די בה; אף לא נקבע כי ללא חיזוק בדמות חוות דעת המעבדה הביומטרית אין די בתשתית הראייתית הקיימת. עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי ההחלטה ניתנה באולם מבלי שבית המשפט צפה בעצמו בסרטון וממילא לא נקבע בהקשר זה, כי נפלה טעות בהחלטתי המקורית. בית המשפט גם לא העיר בנוגע לטענות הנוספות שעלו במסגרת הערר ולא הורה על ביצוע השלמה נוכח טענות חדשות שעלו במסגרת הערר ושלא בא זכרן בדיון הראשון בפניי.

בנסיבות אלה סבורני כי אין מנוס אלא לקבוע כי לא קמה עילה לעיון חוזר בהחלטתי המקורית ומאחר שאיני יושבת כערכאת ערר על החלטתי המקורית הרי שטענות ערעוריות באופיין, ככל שישנן, דינן להתברר במסגרת ערכאת הערר.

אדגיש, חוות הדעת הביומטרית המונחת בפניי אינה קובעת כל ממצא – שלילי או חיובי – אלא נקבע בה, כפי שצפתה המדינה ועמדתה נרשמה בפרוטוקול כבר במעמד הערר – כי אין אפשרות לזיהוי ביומטרי בתיק זה. כידוע, היעדר ממצא או חוסר ביכולת להגיע לממצא הינו נתון ניטראלי בתיק ובמצב דברים זה התשתית הראייתית שהיתה ושביססה את ההחלטה המקורית היא אותה תשתית ראייתית הקיימת גם היום.

1. בהקשר זה אתייחס גם להחלטות השיפוטיות אליהן הפנה ב"כ המשיב. אכן, מוכרת בפסיקה אבחנה בין שאלת מהימנות המזהה ובין שאלת מהימנות הזיהוי (קרי, האפשרות האובייקטיבית לטעות) ואולם, מקום בו מצא בית המשפט כי קיימת בסרטונים אפשרות עקרונית לזיהוי (כפי שאכן קבעתי במקרה הנדון), הרי שההכרעה הסופית בעניין זה מסורה למותב הדן בתיק העיקרי ואין בה כדי לאיין את התשתית הראייתית הלכאורית. הדבר נקבע גם מ ההחלטות אליהן הפנה ב"כ המשיב עצמו (מ"ת 32892-02-13 בעניין אבו עליון ובש"פ 4253/13 בעניין סוסן). והשוו גם, לאחרונה: בש"פ 9087/17 בעניין ג'אבר.
2. בהחלטה מיום 11.3.18 קבעתי, כי קיימת במקרה זה עילת מעצר הנובעת מנסיבותיו האישיות של המשיב וזאת חרף העובדה, כי המעשה המיוחס למשיב במקרה זה, כשלעצמו, הינו עבירת רכוש שאיננה ברף הגבוה. הפניתי להרשעותיו הקודמות של המשיב ולעונש מאסר מותנה בן 8 חודשים התלוי ועומד לחובתו. כן הפניתי לתיקים תלויים ועומדים בעניינו של המשיב, באחד מהם כבר הוכרע דינו והוא ממתין לתסקיר לעונש. לאור זאת, ועל מנת לקבל התייחסות שירות המבחן בעניין יכולתם של הליכים לשים גבולות להתנהגות המשיב ויכולתו לקיים תנאי שחרור הוריתי על הגשת תסקיר שירות המבחן.
3. בתסקיר שבפניי שירות המבחן סוקר את תולדותיו של המשיב ואת החלופה המוצעת. שירות המבחן התרשם, כי אין די בה לאזן את מסוכנות המשיב. שירות המבחן התייחס, בין היתר לכך שהמשיב מצוי ב"תקופת ניסיון" בטרם טיעון הצדדים לעונש בתיק אחר (שעניינו עבירות מרמה ורכוש) ובמסגרת זו הוסרו התנאים המגבילים בעניינו ביום 28.2.18. שירות המבחן מתרשם, כי אין להליכים קודמים השפעה מרתיעה על המשיב, כי הוא מתקשה לבחון לעומק את מעשיו ומתייחס באופן שטוח למצבו. שירות המבחן מתרשם כי הסיכון לביצוע עבירות נוספות בתחום הרכוש הוא גבוה. שירות המבחן התרשם כי אף שהמשיב מביע נזקקות טיפולית ומביע רצון לכך, קיים קושי להתמיד ולעמוד בגבולות החוק ולהתמיד בקשר טיפולי לאורך זמן.

שירות המבחן סבור, כי אשתו ואביו של המשיב אינם מתאימים לשמש כמפקחים בעניינו. לגבי אשתו שירות המבחן מפנה להרשעה מעברו של המשיב בעבירת אלימות כלפיה ולנטייתה לגונן כלפיו. ביחס לאביו שירות המבחן הפנה לעברו הפלילי בתחום הרכוש ובשנים האחרונות מתחום האלימות הזוגית. שירות המבחן התרשם, כי שחרור המשיב רק לאחרונה ממעצר בית ממושך שכולל התמודדות עם מערכת יחסים מורכבת שיש בה גורמי לחץ רבים אין מקום לשחררו לחלופה זו, לרבות עם איזוק אלקטרוני.

1. אני סבורה שחרף האמור בתסקיר שירות המבחן אין מקום לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. ואולם, איני סבורה כי די בשחרורו לחלופה המוצעת על מנת לאזן בין מכלול השיקולים במקרה זה. אני סבורה, כי במכלול הנסיבות נקודת האיזון הראויה היא החזרת עניינו של המשיב לאותה "נקודת מוצא" של מעצר בפיקוח אלקטרוני בכתובת הפיקוח המוצעת ותחת פיקוחם של אשתו ושל אביו כפי שנקבע במסגרת התיק התלוי ועומד בעניינו, שם הוסרו התנאים המגבילים אך לאחרונה. להלן נימוקיי:
2. במסגרת תיק התלוי ועומד בעניינו של המשיב בגין עבירות רכוש ומרמה נעצר במקור המשיב בפיקוח אלקטרוני, בביתו, תחת פיקוח אביו וערבה נוספת. גם באותו עניין שירות המבחן לא בא בהמלצה והחלטתי המורה על מעצר בפיקוח אלקטרוני ניתנה חרף האמור בתסקיר. בהמשך, נוספה גם אשתו של המשיב למערך הפיקוח, בהמלצת שירות המבחן (ראו ההחלטות במסגרת מ"ת 45497-11-16). אין מחלוקת, כי באותה עת לא נרשמו הפרות לחובת המשיב. בהמשך, שוחרר המשיב ממעצר בפיקוח אלקטרוני והושם בתנאים מגבילים באותה כתובת, תנאים אשר הוקלו מעת לעת וביום 28.2.18 בהמלצת שירות המבחן הוסרו התנאים המגבילים כליל. המעשה המיוחס למשיב בוצע ביום 27.2.18 והמשיב נעצר בגינו ביום 28.2.18 בשעות הצהריים.

אין מחלוקת, כי לאורך כל התקופה לא נרשמו הפרות לחובת המשיב והחלופה בה שהה – היא החלופה המוצעת כיום – הוכיחה עצמה כאפקטיבית.

1. אכן, יש לייחס משקל לא מבוטל לעובדה, כי המשיב הסתבך בעבירה המיוחסת לו בתיק שבפניי בד בבד עם מתן החלטה בדבר הסרת התנאים המגבילים ועת הוא מצוי בראשיתה של "תקופת ניסיון" לקראת מתן המלצה לעונש בעניינו. לכאורה, היות המשיב משוחרר ללא תנאים מגבילים לא החזיקה מעמד אף לא יממה אחת. לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית, כי הסתבכות בתקופת ביניים זו יש בה להשליך על היכולת לתת במשיב אמון במסגרת חלופת מעצר. מסיבה זו איני סבורה כי נכון לעת הזו לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים בלבד אלא נחוץ מעצרו, ואולם שלא מאחורי סורג ובריח. לעניין זה אני לוקחת בחשבון כי מדובר במי שמסוכנותו היא בתחום הרכוש ובהינתן, כי עת שהה המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני במקום פיקוח זה ותחת פיקוחם של מפקחים אלה, לא נרשמו הפרות לחובתו.

על בית המשפט להפריד הפרדה ברורה בין שיקולי גמול וענישה ובין שיקולים שעניינם מסוכנות ואפשרות הפגתה באמצעי שפגיעתו בחירות המשיב פחותה.

1. לעניין זה לקחתי בחשבון גם, כי גם בעבר שירות המבחן סבר כי אין די במעצר המשיב במקום הפיקוח המוצע לאזן את מסוכנותו ואולם הדבר הוכיח את עצמו. כן אני לוקחת בחשבון, כי שירות המבחן המליץ אך לאחרונה על הוספת אשתו למערך הפיקוח כאשר הנתון שעניינו מורכבות ביחסים הזוגיים והרשעה קודמת בעבירת אלימות במסגרת המשפחתית איננו נתון חדש. עוד אני לוקחת בחשבון, כי חרף האמור בעניינו של אביו של המשיב בתסקיר שבפניי שירות המבחן המליץ על יציאת המשיב לעבודה תחת פיקוח האב בתיק התלוי ועומד ואין מדובר בנתונים חדשים.
2. ואולם אני סבורה, כי גם בהינתן העבירה בה מואשם המשיב ואולם, כידוע, בשלב דיוני זה יש להבחין הבחנה ברורה בין שיקולי הענישה ובין שיקולים הנובעים ממסוכנות המשיב. מקום בו קיימת חלופת מעצר אשר חרף המלצה שלילית של שירות המבחן בעבר הוכיחה עצמה כחלופה אפקטיבית הרי שאין מקום להותיר את המשיב מאחורי סורג ובריח מקום בו המסוכנות העומדת בפניי היא בתחום הרכוש וניתן ליצור אפקט מרתיע נוסף בדמות הפקדה כספית משמעותית.
3. אכן, מעל לראשו של המשיב תלויה חרב משמעותית בדמות מאסר מותנה בן שמונה חודשי מאסר ותקוותיו של המשיב מכוונות להמלצת שירות המבחן לעניין העונש בעניין זה. חרף קיומה של "חרב" זו הסתבך המשיב לכאורה בעבירה נוספת. הדבר גם מעורר את החשש, כי אכן קיימת אי בהירות בתחום הסמים במצבו של המשיב. במכלול נסיבות אלה, איני מקבלת את עתירת ב"כ המשיב להסתפק בתנאים מגבילים ולכל היותר בתנאי מעצר בית מלא אלא מורה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני וזאת לכל הפחות עד לקבלת תסקיר עדכני בעניינו של המשיב הכולל גם מסירת בדיקות שתן במסגרת צו פיקוח המעצרים.
4. מאחר שחוות דעת מנהלת הפקא"ל ניתנה בחודש ינואר, אין מנוס אלא להורות על קבלת חוות דעת עדכנית ואולם, בהנחה שאכן יימצא מקום הפיקוח המוצע מתאים למעצר בפיקוח אלקטרוני, כפי שנמצא גם בעבר, ניתנת בזאת החלטת שחרור עקרונית למעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני, בביתו תחת פיקוח אשתו ואביו וערבויות כספיות שיכללו גם הפקדה כספית בסכום של 5,000 ₪, התחייבות עצמית וערבויות צד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחת. כמו כן תכלול ההחלטה צו פיקוח מעצרים ומתן תסקיר מעקב בתוך 60 יום.
5. מנהלת הפיקוח האלקטרוני מתבקשת להגיש חוות דעתה לכל המאוחר עד יום 18.4.18 בשעה 10:00. תשומת לב המנהלת, כי מקום הפיקוח המוצע הוא רחוב ויצמן 1401/22, קרית מלאכי תחת פיקוחם של:

חן פחימה, ת.ז. 200354637, טל': 052-5604774

יצחק אבוזגלו, ת.ז. 055680813, טל': 050-5946763.

בדיקת מסמכים למועד.

1. לאחר קבלת חוות דעת המנהלת תינתן החלטה משלימה בדבר מעצר בפיקוח אלקטרוני על ידי, ובהיעדרי על ידי שופט תורן מ"ת.
2. המדינה תודיע עד מחר, 16.4.18 בשעה 14:00 האם יתבקש על ידיה עיכוב ביצוע החלטה זו.
3. ב"כ המשיב יודיע עד מחר, 16.4.18 בשעה 14:00, האם בנסיבות העניין המשיב נותן הסכמתו להיעצר בפיקוח אלקטרוני, כדרישת החוק.
4. המזכירות תעביר העתק החלטה זו בדחיפות למנהלת הפקא"ל ולב"כ הצדדים.
5. נוכח האמור בהחלטה זו, מבוטל בזאת הדיון הקבוע למחר להקראת החלטה. המזכירות תבטל הדיון ביומני ותבטל בדחיפות זימון המשיב משב"ס למחר.
6. תיק החקירה יוחזר למדינה באולם המעצרים ביום 16.4.18.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.