לפני בקשת המבקשים, לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 10.7.2018 בתובענה דנן, במסגרתו נדחתה תביעתם לביטול פסק בוררות מיום 30.1.2018.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. ביום 30.1.2018 ניתן בעניינם של הצדדים פסק בוררות על ידי הערכאה השנייה של המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים, במסגרתו חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך של 287,265$, השווה לסך של 991,926 ₪ (להלן: "פסק הבוררות").
2. ביום 5.3.2018 הגישו המבקשים את התובענה דנן, במסגרתה עתרו להורות על ביטולו של פסק הבוררות. במהלך ניהול ההליך הפקידו המבקשים את הסך של 991,926 ₪ בקופת בית המשפט, בהתאם להחלטת המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים.
3. לאחר שהוגשו כתבי הטענות מטעם הצדדים, ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפני ביום 3.7.2018, קבעתי בפסק הדין שניתן על ידי ביום 10.7.2018, כי דין התובענה להידחות, כי יש מקום ליתן לפסק הבוררות תוקף של פסק דין, כי המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪, וכי הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט יועברו למשיבה ביום 12.8.2018, אלא אם כן תוגש בקשה ותינתן החלטה אחרת.
4. ביום 25.7.2018 הגישו המבקשים את בקשתם לעכב את ביצועו של פסק הדין מיום 10.7.2018 (להלן: "פסק הדין"), היא הבקשה שלפני.
5. לטענת המבקשים, בכוונתם להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, אלא שנוכח המועד בו ניתן פסק הדין וקרבתו לפגרת בתי המשפט ולתקופת החגים הבאה בצמוד אליה, לא יעלה בידיהם להגיש בקשת רשות ערעור תוך המועד שנקבע להעברת הכספים למשיבה.
6. המבקשים טוענים, כי המשיבה הינה חסרת אמצעים ונכון לחודש מרץ 2018 היו פתוחים על שמה 6 תיקי הוצאה לפועל, בגין חובותיה למספר זוכים, בסך כולל של למעלה מ-1.8 מיליון ₪. בנסיבות אלו, טוענים המבקשים, ברי כי ככל שבקשת רשות הערעור שבכוונתם להגיש תתקבל, לא יוכלו הם לקבל את כספם בחזרה מהמשיבה.
7. לטענת המבקשים, הם אינם מתייחסים במסגרת בקשתם לשאלת סיכויי הערעור, שכן אינם מבקשים את עיכוב ההליכים עד לתום הדיון בערעור, ובכוונתם להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט העליון, לאחר שתוגש בקשת רשות הערעור.
8. בנסיבות אלה, ושעה שלטענתם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, יש מקום, לשיטת המבקשים, להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.
9. מנגד, טוענת המשיבה, כי בניגוד לטענות המבקשים, עיון בתדפיס עדכני מלשכת ההוצאה לפועל מלמד, כי נכון ליום 30.7.2018 פתוחים כנגדה 2 תיקי הוצאה לפועל בלבד, לטובת זוכה אחד בלבד, על סך כולל של 523,420.27 ₪. לטענת המשיבה היא אינה מוגבלת באמצעים ובעלת חשבון בנק על שמה. תיקי ההוצאה לפועל נפתחו כנגדה, לטענתה, בעיקר בשל העובדה כי המבקשים נקטו נגדה בהליכי סרק במשך שנים רבות.
10. עוד טוענת המשיבה, כי חובותיה נוצרו בשל העובדה שערבה לחובותיו של אדם בשם אליעזר דזנשווילי, ומשלא עמד בחובותיו נפתחו כנגדה תיקי הוצאה לפועל. לטענתה היא מנהלת הליך משפטי כנגד מר דזנשווילי אשר במסגרתו הטילה עיקול על בית מגוריו, אשר שוויו עולה במספר מונים על יתרת החוב בתיקי ההוצאה לפועל, במסגרתם הגיעה להסדר.
11. לטענת המשיבה, המבקשים אינם עומדים בתנאים שנקבעו בפסיקה לעיכוב ביצוע פסק דין, שכן לא הראו כי הסיכויים כי בקשת רשות הערעור תתקבל הינם גבוהים, ואף לא טענו דבר לעניין זה. המשיבה טוענת כי המבקשים מצאו דרך יצירתית לעקוף משוכה זאת, באמצעות טענתם כי בקשה מתאימה תוגש לבית המשפט העליון.
12. לשיטת המשיבה, סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל קלושים, שכן פסק הדין ניתן לאחר דיון מעמיק ומתן זכות טיעון לשני הצדדים. פסק הדין מנומק ביותר ולא ניתן לטעון כי ניתן כלאחר יד. זאת ועוד, אין במסגרת פסק הדין קביעות הלכתיות אשר מעוררות שאלות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים. משכך, שעה שמדובר למעשה ב"גלגול שלישי" של התובענה דנן, הרי שבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון לא תינתן למבקשים רשות ערעור.
13. עוד טוענת המשיבה, כי לא ברור מדוע טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שעה שטענה זו נטענה ללא כל פירוט.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.
2. בהתאם להוראות תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.
3. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי על המבקש לעכב ביצוע החלטה או פסק דין הנטל להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי הערעור גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כך שאם יבוצע פסק הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של דבר- יהיה קושי להחזיר את המצב לקדמותו [ראו למשל: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 5205/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סויסה (פורסם בנבו, 27.7.208)].
4. כאשר מדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין המשית חיוב כספי, הרי שזה יינתן במקרים חריגים, כאשר ניתן להראות כי חוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק, וקיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור [ראו למשל: ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (פורסם בנבו, 30.8.2006); ע"א 2074/07 גורן נ' זהבי (גולדשטיין) ואח' (פורסם בנבו, 6.3.2007)]. כמו כן, יילקח בחשבון לעניין זה שיעורו של הסכום שנפסק, וכאשר מדובר בסכומים גבוהים, עשוי לעלות חשש מובנה להשיבם בהמשך, אף כאשר מדובר במשיב שאין חשש יוצא דופן לחוסנו הכלכלי (ראו: [ע"א 8730/11 אלמור פיברגלאס בע"מ ואח' נ' שחאדה בהאא (פורסם בנבו, 18.1.2012); ע"א 5683/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סלוצקי (פורסם בנבו, 14.8.2012)].
5. בנסיבות העניין, איני סבורה כי המבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את התקיימותם של שני התנאים האמורים לעיל, ברמה המצדיקה את עיכוב ביצועו של מלוא פסק הדין.
6. באשר לשאלת סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל, מטעמים מובנים איני מוצאת לנכון להביע דעתי או לקבוע עמדה חד משמעית.
7. באשר לשאלת מאזן הנוחות, כאמור, המבקשים טוענים כי כנגד המשיבה פתוחים 6 תיקי הוצאה לפועל, בשל חובותיה למספר זוכים, בסך של למעלה מ-1.8 מיליון ₪. עם זאת, מהמסמכים שצורפו לתשובת המשיבה עולה, כי פתוחים נגדה 2 תיקי הוצאה לפועל, אשר נפתחו על ידי זוכה אחד, וסכום החוב המצטבר הינו 523,420.27 ₪. כמו כן, לטענת המשיבה, הטילה היא עיקול על בית המגורים של מר דזנשווילי, אשר שוויו עולה על סכום חובותיה. בנסיבות אלה, אין בידי לקבוע, כי המבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי אם יזכו בערעור לא יוכלו לגבות מהמשיבה את כספם בחזרה, קרי לא עלה בידיהם להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם, למצער לא ברמה המצדיקה את עיכובו של מלוא הסכום שנפסק במסגרת פסק הבוררות.
8. עם זאת, בשל שיעורו הניכר של הסכום שעל המבקשים להעביר למשיבה בהתאם לפסק הבוררות, ושעה שפתוחים נגדה שני תיקי הוצאה לפועל, עולה חשש מסוים באשר ליכולתה של המשיבה להשיב סכום זה במלואו בעתיד.
9. זאת ועוד, כאמור לעיל, המבקשים אינם מבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שיגישו, אלא עד להגשת בקשת רשות הערעור וכן בקשה מתאימה בנוגע לעיכוב פסק הדין לבית המשפט העליון, זאת שעה שנוכח פגרת בתי המשפט, ונוכח תקופת החגים לא יעלה בידם להגיש את הבקשות האמורות תוך המועד שנקבע במסגרת פסק הדין להעברת הכספים לידי המשיבה.
10. בנסיבות אלו, סבורתני כי יש לעכב את העברת מחצית מהסכום אשר נקבע בפסק הבוררות ואשר הופקד בקופת בית המשפט. פתרון זה מאזן, לדעתי, כראוי, בין זכותה של המשיבה ליהנות מפירות זכייתה, לבין החשש כי המבקשים יתקשו להשיב אליהם את הכספים ככל שבקשת רשות הערעור תתקבל.

סוף דבר

1. הסך של 495,963 ₪ מתוך הכספים שהופקדו על ידי המבקשים בקופת בית המשפט יועברו למשיבה. כמו כן, יישאו המבקשים בהוצאות המשיבה בסכום שנפסק במסגרת פסק הדין, וזאת תוך 10 ימים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים.
2. יתרת הסכום תעוכב עד להכרעת בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהמבקשים הצהירו כי בכוונתם להגיש.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ח, 05 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.