1. מונחת בפני בקשה להורות על הוצאת המוצגים "ג" עד "ה" לבקשת רשות הערעור ולהורות על מחיקת סעיפים 34- 35 לבקשת רשות ערעור.

2. המוצגים הם פסיקה זרה התומכת בטענת המערערת כי בחלוף שנה פוקעת זכות תביעה כנגד מוביל.

3. הבקשה מבוססת על שני אדנים השזורים אחד בשני: האחד – מדובר בדין זר הטעון הוכחה וראיה באמצעות חוות דעת ומשלא נעשה הדבר בפני בית משפט קמא, אין מקום להתיר זאת במסגרת הבר"ע. השני, מבוסס על העיקרון שאת הראיות או היה מקום להגישם בפני בית משפט קמא, ואין להתיר צירוף ראיה חדשה בהליך הערעור.

4. בית משפט קמא התיר את תיקון כתב התביעה באותה נשימה התייחס לטענת ההתיישנות במקרה ויתוקן כתב התביעה, וקבע:

"משכך, איני סבורה ראוי להיאחז בתקופת ההתיישנות המקוצרת כדי למנוע את תיקון כתב התביעה בדרך של צירוף מילובר אגש"ח. מדובר לטעמי בתיקון פורמלי וצודקת התובעת, כי תכלית ההתיישנות המקוצרת אינה נפגעת במקרה דנן שכן המבקשת נערכה לתביעה דנן, אספה ראיות, גבתה עדויות לצורך ההליך המשפטי. זהות התובעת, שעה שהטענות נגד המבקשת הן אותן טענות, ושינוי השם לא פגע ביכולת ההתגוננות של המבקשת."

5. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור.

6. טרם הגשת תשובה לבקשת רשות הערעור, הציבה המשיבה, בפני בית המשפט, את הבקשה המוקדמת לפיה יש להורות על הוצאת המוצגים ג' – ה' לבר"ע ומחיקת סעיפים 34 ו – 35 לבקשה.

דין זר או דין משווה?

7. אין טענה בפי שני הצדדים שהדין הזר חל על המחלוקת בין הצדדים. בית משפט קמא, בעת הדיון בבקשה, החיל פקודת הובלת סחורות בים, התשנ"ב-1992 אשר אימצה לתוך המשפט הישראלי את תקנות האג בנוגע לשטרי המטען. מעיון בכתבי הטענות בבית משפט קמא אין טענה לפיה הדין החל הוא דין זר המחייב את בית המשפט לפעול על פיו, אלא שני הצדדים בקשו לפסוק לפי הדין הישראלי.

8. החלת דין זר בבית משפט מדינתי מעורר שאלות רבות ובית המשפט המקומי נדרש להכריע בסוגיה משפטית כאילו היה בית משפט של מדינה זרה ולהחיל את הדין הזר ובמקרה כזה, יש צורך לטעון לתחולתו ולהוכיח את תוכנו בפני בית משפט. במקרה שכללי הדין הזר לא הוכחו, ניתן להניח שהדין הזר זהה לדין הישראלי ומחילים חזקת שוויון הדינים דהיינו, מחילים את הדין הישראלי במקומו של הדין הזר.

9. אין חולק, כי דין זר טעון הוכחה. אך אין זה המקרה שבפנינו. הדין החל הינו הדין הישראלי ולא הדין הזר ואזכור פסקי דין ממדינות זרות, בסוגיה זהה או דומה , מהווה דין משווה ביחס לאותה סוגיה משפטית שמובאת לפתחו של בית המשפט, ואשר נוגעת לדין בעל סימנים בינלאומיים וסוגיות זהות בכל העולם, ודין משווה מהווה נדבך פרשני חשוב, אך לא מהווה ראיה שאוסר להבאה בפני ערכאת הערעור.

10. על תפקידו של המשפט המשווה נאמר:"בזירה השיפוטית, המשפט ההשוואתי משמש כלי להפעלת המשפט הקיים, כחלק מפרשנותו או כהשלמה להסדרים הקיימים בו ... מקובלת פנייה לפתרונות משפטיים קיימים בשיטות אחרות כאשר פתרונות אלה נראים רצויים ואינם סותרים את המסגרת המשפטית המקומית" (דפנה ברק-ארז "משפט השוואתי כפרקטיקה – היבטים מוסדיים, תרבותיים ויישומיים" דין ודברים ד 81, 86 (תשס"ח)).

משכך, המוצגים "ג" - "ה" שצורפו מהווים דין משווה ולא דין זר במובן הזה אינן טעונים הוכחה באמצעות חוות דעת כמקובל.

מה בין מוצגים לבין אסמכתאות בהליך הערעור ;

11. כדי להבחין בין ראיה לבין אסמכתא משפטית עלינו לבחון מטרת הצירוף; היה והמוצג בא להוכיח עניין שבעובדה, רשאי בעל דין לצרפו לתיק המוצגים בערעור, רק אם התקבל כדין כראיה בערכאה הדיונית ( תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי), או לחילופין, התקבלו כראיה על-פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור על פי תקנה 457(א) לתקנות ראו: ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 345.

היה והמוצג הובא על מנת להניח יסוד לטענה נורמטיבית, הכלל האמור לא חל לגביו, וניתן לצרפו בהליך הערעור, גם אם לא הובאה או התקבלה כראיה בהליך בערכאה הדיונית.

12. השאלה יש לבחון היא, האם מטרת צירוף המוצג היא הוכחת עניין עובדתי או ביסוס לטענה משפטית נורמטיבית? לאחר שעיינתי במוצגים והטענה שהועלתה, עולה בבירור כי מטרת צירף המוצגים, במקרנו כעולה מסעיף 34 וסעיף 35, נועד לבסס את הטענה נורמטיבית שהועלתה, באמצעות פסיקה זרה(דין משווה) ולא לביסוס טענה עובדתית, כלל ועיקר.

פסקי הדין שצורפו כנסים ג' ד' ו-ה', אינם אלא דין משווה שנועד כדי לתמוך בטענות המשפטיות שעלו במטרה לשכנע את בית המשפט בפרשנות המוצעת לסוגיה המשפטית- הטעונה הכרעה, ומשכך מותר לצרף אסמכתאות אלו להליך הערעור, גם במקרה ובו לא הובאה אסמכתא זו בפני בית משפט קמא.

13. לסיכום, אין מקום לקבל את הטענה של הוצאת מוצגים ומחיקת חלק מסעיפי בקשת רשות הערעור בשל כך, מאחר ומדובר במשפט משווה - אסמכתא משפטית שמטרת הצירוף נועדה לבסס טיעון נורמאטיבי .

14. אי לכך, הבקשה נדחית, הוצאות הבקשה תישקלנה על ידי, בסוף ההליך. התשובה לבקשת רשות הערעור תוגש בהתאם להחלטה המקורית ומניין הימים יחל מהיום.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ח, 08 מאי 2018, בהעדר הצדדים.