א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' דגן) מיום 6.2.2018, בתיק ת"א 10139-02-16, לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת לסילוק תביעתה של המשיבה מס' 1 כנגדה על הסף.

אציין, שבקשת רשות ערעור זו הייתה קבועה בתחילה בפני כב' השופט ד' מאזן, ובשל אילוצים שאינם בשליטת בית המשפט, הורה כב' הנשיא ר' שפירא ביום 15.7.2018, שהתיק יישמע בפניי.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

המשיבה מס' 1, מילובר מכון מרכזי לתערובות בע"מ [להלן: "מילובר תערובות"], הגישה ביום 4.2.2016 תביעה לבית משפט קמא כנגד המשיבה מס' 2, הפניקס חברה לביטוח בע"מ [להלן: "הפניקס"] על סכום של 723,214 ₪.

בתביעה נטען, כי התובעת, מילובר תערובות, ייבאה בחודש מאי 2015 מטען תירס מאוקראינה (להלן: "המטען"), שהיה אמור לשמש כחומר גלם לתערובת לעופות, וזאת באמצעות האנייה Feyha. המבקשת היא הבעלים של האנייה [להלן: "המבקשת", או "האנייה Feyha"].

עוד נטען, כי המטען בוּטח בפוליסה ימית על ידי הפניקס (שהייתה בתחילה הנתבעת היחידה בהליך שבפני בבית משפט קמא).

נטען בתביעה, כי ביום 13.5.2015 פרצה דליקה בתא המטען של האנייה, ונגרם נזק חמור למטען, והוא לא היה עוד ראוי לשמש כחומר גלם לתערובת לעופות (בשל השריפה וחומר הכיבוי שגרם ללחות גבוהה, דבר שהביא להופעת עובשים ורעלנים).

נטען, כי הפניקס שילמה למילובר תערובות סכום של 108,843 דולר (409,727 ₪ ביום התשלום), המהווה רק חלק מן הנזק שנגרם לה, המסתכם, לטענתה, בסכום של
1,013,541 ₪ (לאחר מכירת הניצולת (שאריות שניתן למחזר)).

משכך, טענה מילובר תערובות, שנותרה יתרה לא משולמת של 723,214 ₪, ובשל כך הוגשה התביעה לבית משפט קמא.

ג. בכתב ההגנה שהגישה הפניקס ביום 5.4.2016, היא הכחישה את חבוּתה לפצות, או לשפות, את מילובר תערובות בגין תביעתה.

לטענת הפניקס, מילובר תערובות פוּצתה בגין המטען הניזוק, ולא היה מקום לפסול את יתרת המטען, אותו סירבה מילובר תערובות לקבל, בטענה שקיים חשש שהוא פגום, שכן חשש לנזק אינו מהווה נזק למטען, ואינו מכוסה על ידי הפוליסה.

עוד טענה הפניקס בכתב ההגנה, כי הפוליסה הימית מכסה רק נזק פיזי למטען, ואינה מכסה נזקים עקיפים שנגרמו למבוטח או לבעל הטובין, מה עוד שהסכומים שנטענו בתביעה נעדרים כל בסיס עובדתי או משפטי.

ד. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה הפניקס הודעת צד ג', בה טענה שככל שתחויב, יש לחייב את הצד השלישי, האנייה Feyha, לפצותה, או לשפותה, או להשתתף, בכל פיצוי בו היא תחויב.

במסגרת הודעת צד ג' טענה הפניקס, שהנזק אירע למטען בעת שהוא היה ברשות האנייה Feyha, זאת לאחר ש- Feyhaאישרה את קבלת המטען במצב תקין ושלם בשטרי המטען שהוצאו לגביו, וכי הנזק אירע ברשלנותה של האנייה.

ה. ביום 18.4.2016 ביקשה מילובר תערובות, בהסכמת הפניקס, לתקן את כתב התביעה, כך שהמבקשת, בעלת האנייה Feyha, תהיה נתבעת נוספת בתיק. בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 24.4.2016, נעתר למבוקש.

בכתב התביעה המתוקן נטען, כי ככל שמילובר תערובות לא תזכה לפיצוי על פי הפוליסה על יתרת הנזק מהפניקס, אזי על המבקשת לפצות אותה, שכן הנזק אירע כאשר המטען היה בחזקת האנייה (שבבעלות המבקשת) וכתוצאה מרשלנותה.

ו. ביום 9.10.2016 הגישה המבקשת כתב הגנה כנגד תביעתה של מילובר תערובות, וכן כתב הגנה בהודעת צד ג' ששיגרה הפניקס.

בכתב ההגנה הכחישה המבקשת את כל הנטען בכתב התביעה המתוקן, למעט שמילובר תערובות ייבאה את מטען התירס מאוקראינה והובילה אותו לחיפה באנייה Feyha. המבקשת טענה, שהיא אמנם בעלת האנייה, אך המטען הובל תחת שטרי מטען שלא הונפקו על ידה.

עוד טענה המבקשת בכתב ההגנה, כי בית משפט קמא נעדר סמכות לדוּן בתביעה, ולמיטב ידיעתה הייתה הסכמה לבוררות, או לשיפוט בחו"ל, אך המסמכים בעניין זה לא היו מצויים באותה עת בידיה. כמו כן טענה המבקשת, כי בהתאם להסכם בין הצדדים לשטר המטען שלפיו הובל המטען, היה על מילובר תערובות להגיש את תביעתה בבית המשפט שבפניו הוסכם להתדיין.

המבקשת הוסיפה וטענה בכתב ההגנה, שיש לעכב את ההליכים נגדה בבית משפט קמא, מחמת הליך תלוי ועומד שנפתח נגדה על ידי הפניקס בבית המשפט לימאות (ת"ח (מחוזי חיפה) 7093-04-16).

בנוסף טענה המבקשת בכתב ההגנה, כי מילובר תערובות לא הייתה מוכרת/ רוכשת/שוגרת/נשגרת, או בעלת המטען, או בעלת זיקת סיכון, ואין יריבות ביניהן.

עוד טענה המבקשת, כי מילובר תערובות לא מסרה הודעה על נזק למטען בתוך פרק הזמן הקבוע לכך בשטר המטען, או בדין החל על שטר המטען, או בכללי האג, וחזקה כי המטען נמסר למילובר תערובות, או למי מטעמה, במצב זהה לזה שנמסר לידי המבקשת לצורך הובלתו.

ז. ביני לביני, ביום 24.9.2017 ניתן פסק דין בתביעת הפניקס כנגד המבקשת (על ידי כב' סגן הנשיא השופט ר' סוקול בת"ח (מחוזי חיפה) 7093-04-16), המאשר הסדר פשרה בין הצדדים, ולפיו תשלם המבקשת לסילוק תביעת הפניקס סך כולל וסופי של 57,000 דולר (אציין, שתביעת הפניקס הוגשה על סכום של 410,000 ₪).

ח. ביום 26.10.2017, למעלה משנה לאחר שהגישה המבקשת את כתב ההגנה (ביום 9.10.2016), ולאחר שהתקיימו שתי ישיבות קדם משפט (ביום 25.10.2016 וביום 8.2.2017), הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לסילוק על הסף, בטענה שלמילובר תערובות אין כל עילת תביעה, שכן לפי שטרי המטען שהונפקו, הנשגר הוא "מילובר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" [להלן: "מילובר אגש"ח"] ולא התובעת ששמה הוא "מילובר מכון מרכזי לתערובות בע"מ". לטענת המבקשת, גם מן ההסכם למכירת הניצולת עולה, שבעלת המטען היא מילובר אגש"ח, ולא מילובר תערובות.

ט. בתגובתה מיום 30.11.2017 טענה מילובר תערובות, שטענת המבקשת היא טכנית-פורמלית, שניתן להתגבר עליה בקלות באמצעות הגשת תצהיר בו תתחייב מילובר אגש"ח שלא לתבוע בתביעה נפרדת את המבקשת, או על ידי התחייבות לשיפוי, או לאפשר לתקן את כתב התביעה ולצרף את מילובר אגש"ח כתובעת נוספת (צוין בתגובה, שמרבית פעילות מילובר תערובות הוסבה למילובר אגש"ח, למעט פעולת הייצור).

עוד טענה מילובר תערובות, שדחיית תביעה על הסף היא סעד דרסטי, שיש לנקוט בו בזהירות רבה ובמקרים נדירים וקיצוניים בלבד, שכן הכלל הוא שיש ליתן לתובע את יומו בבית המשפט.

י. בתשובה שהגישה המבקשת ביום 6.12.2017 נטען, שתיקון כתב התביעה לא יועיל, שכן זכותה של מילובר אגש"ח לתבוע את בעלת האנייה פקעה נוכח התיישנות מהותית ביום 12.5.16, וזאת מכוח כללי האג.

עוד טענה המבקשת, שמילובר תערובות הודתה בכך שאין לה עילת תביעה כנגד המבקשת, ומשכך אין טעם לקיים הליכי סרק, וברי שהתביעה כנגד המבקשת אינה יכולה לעמוד מבחינה משפטית.

יא. ביום 10.1.2018 הגישה מילובר תערובות את תגובתה באשר לטענת ההתיישנות, במסגרתה טענה, כי תכלית התקופה של השנה להגשת תביעה כנגד מוביל ימי, המעוגנת בכללי האג, היא לאפשר למוביל הימי לגבש את ראיותיו, ולאפשר לו שלא להמתין תקופה של מעל שנה להגשת תביעה כנגדו מחד גיסא, ולמנוע מהמוביל הימי לקבוע תקופת התיישנות מקוצרת במסגרת שטרי המטען, מאידך גיסא.

לטענת מילובר תערובות, עם התרחשות האירוע עלתה דרישת המבטחים לקבלת ערבות ("קלאב" ו-LOU) על מנת להימנע ממעצר ימי של האנייה. בנוסף הוגשה תביעת הפניקס לבית המשפט לימאות, שעילתה זהה (ת"ח (מחוזי חיפה) 7093-04-16, אשר נדונה בפני כב' סגן הנשיא השופט ר' סוקול). לטעמה של מילובר תערובות, די בכל אלה כדי לעמוד בתנאים של "תביעה הוגשה לבית המשפט" ובכך פקע כל פטור העומד לאנייה.

לטענת מילובר תערובות, אין בתיקון כתב התביעה, על ידי הוספת מילובר אגש"ח כתובעת נוספת, כדי לשנות את עילת התביעה. זהות התובעת הנוספת נכללה במסגרת מסמכי התביעה, ובכך מתקיימת התכלית של תקופת ההתיישנות המקוצרת, שנועדה לאפשר למוביל הימי לגבש ראיותיו.

יב. בתשובתה טענת המבקשת, שעסקינן בהתיישנות מהותית, ולא הייתה מניעה למילובר אגש"ח להגיש את התביעה במועד. הגשת התביעה על ידי מילובר תערובות – אינה מכשירה את צירוף מילובר אגש"ח תוך "דילוג" על משוכת ההתיישנות.

עוד טענה המבקשת, שאין זהות בין עילות התביעה של מילובר תערובות ושל מילובר אגש"ח, שכן רק מילובר אגש"ח הייתה הנשגרת בשטר המטען, נרשמה כרוכשת המטען, מכרה את הניצולת, ונרשמה כמי שקיבלה פיצוי מהפניקס. לטענתה, מילובר תערובות הגישה את תביעתה בהליך בפני בית משפט קמא, רק מפני שהיא נרשמה כמבוטחת בפוליסת הפניקס, והיא אכן הגישה בתחילה את התביעה רק כנגד הפניקס. למילובר תערובות אין כל זכות חוזית, או אחרת, כלפי המבקשת, ולטענת המבקשת, זהות התובעת היא עניין מהותי מבחינת הדין החל (כללי האג).

יג. ביום 6.2.2018 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשת המבקשת לסילוק על הסף, שהיא ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו.

בית משפט קמא דחה בהחלטתו את בקשת המבקשת לסילוק תביעת מילובר תערובות כנגדה על הסף, וזאת מהטעמים הבאים:

1. סעד של סילוק על הסף הוא סעד דרסטי, שאין להיזקק לו, אלא אם ברור מעל לכל ספק, שאין לתביעה סיכוי הצלחה גם אם יוכחו כל רכיביה. אולם, אם קיים סיכוי, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק אותה.

2. מקום בו ניתן לתקן פגם, הרי שראוי לאפשר תיקונו, גם אם הדבר כרוך בהוצאות, וזאת על פני סילוק על הסף וחסימת זכות הגישה לערכאות.

3. יהיה נכון להיעתר לבקשת מילובר לתקן את כתב התביעה על דרך הוספת מילובר אגש"ח כתובעת נוספת בתיק.

4. כב' סגן הנשיא השופט ר' סוקול כתב בת"ח (מחוזי חיפה) 30100-10-10 מרכזי תעשיות ע.ע.ד. סחר 2005 בע"מ נ' האנייה Elefthria, בפִסקה 16 (24.3.2013) [להלן: "עניין מרכזי תעשיות"]: "זהות התובע, בין אם זה מקבל המטען הניזוק ובין אם זה מבטחו של מקבל המטען, הינה חסרת חשיבות מבחינת המוביל – המזיק. הואיל ולמבטח אין יותר מאשר היה למבוטח, וכל טענות ההגנה שעמדו למזיק כנגד המבוטח עומדות לו גם כנגד המבטח, די בכך שהמבוטח הגיש תביעה על מלוא הנזק כדי להעמיד את המוביל בפני הסיכונים הצפויים בהליך, להבהיר לו מה נטען כנגדו ואלו ראיות ועדויות עליו לאסוף". בדומה כתב בית משפט קמא, יש לנהוג גם בענייננו.

5. היות והעילה נגד האנייה היא אותה עילה, הסעד אותו סעד, הנזק אותו נזק, בין אם התובעת היא מילובר תערובות ובין אם היא מילובר אגש"ח, הרי שאין זה ראוי להיאחז בתקופת ההתיישנות המקוצרת כדי למנוע את תיקון כתב התביעה בדרך של צירוף מילובר אגש"ח, שכן המדובר בתיקון פורמלי בלבד, ובנסיבות העניין תכלית ההתיישנות המקוצרת אינה נפגעת, שכן האנייה נערכה לתביעה ואספה ראיות לצורך ההליך המשפטי. הוספת תובעת נוספת לא תפגע ביכולת התגוננותה.

משכך, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לסילוק על הסף והתיר למילובר תערובות להגיש כתב תביעה מתוקן.

יד. על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור.

תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור היא זו:

1. נקודת המוצא היא, שתביעתה של מילובר תערובות כלפי המבקשת - נעדרת עילה, ולכן אין עוררין שבדין עתרה המבקשת לסילוק התביעה כנגדה, כפי שגם קבע בית משפט קמא בהחלטתו (בפיסקה 11).

2. לטענת המבקשת, החלטת בית משפט קמא עומדת בסתירה להלכה המושרשת, לפיה הוראת סעיף (6)III לכללי האג - מפקיעה את זכות התביעה לגופה, שכן ההוראה קובעת, שהמוביל הימי וכלי השיט פטורים מאחריות כלשהי לגבי הטובין, אלא אם התביעה הוגשה לבית המשפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין.

המדובר בהתיישנות מהותית, ואין המדובר בהתיישנות פרוצדוראלית-דיונית בלבד (המהווה רק מחסום דיוני בפני בירור התביעה), וכך נקבע בשורה של פסקי דין.

יתרה מכך, כך טוענת המבקשת, בד"נ 36/84 טייכנר נ' איר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים, פ"ד מא(1) 589 (1987), נקבע בהרכב מורחב של חמישה שופטים, שהמדובר בהתיישנות מהותית המפקיעה את זכות התביעה, והיא איננה ניתנת להארכה על פי הכללים של הדין המקומי (דוּבר שם בהתיישנות מהותית מכוח אמנת ורשה בנוגע לתובלה אווירית).

מכאן, כך לטענת המבקשת, שפקעה זכות התביעה של מי שלא הגיש תביעה נגד המוביל הימי, או נגד כלי השיט, תוך שנה מיום שנמסרו הטובין, ואין בכוחן של הוראות דיוניות פרוצדוראליות כדי להחיותה.

3. בית משפט קמא אמנם ציין כי ההתיישנות בענייננו היא מהותית, אך בפועל נהג כאילו המדובר בהוראה דיונית, שניתן להתגבר עליה בקלות, בניגוד להלכות המחייבות בעניין. בית משפט קמא ביסס את החלטתו על פסק הדין בעניין מרכזי תעשיות, אולם המקרה שם איננו דומה לענייננו, שכן שם ביקשה חברת ביטוח זרה להצטרף כתובעת נוספת ביחס לחלק לגביו היא שילמה תגמולי ביטוח למבוטחת, ובית המשפט התיר את התיקון, משום שחברת הביטוח באה "בנעלי המבוטח" שהגיש את התביעה המקורית מכוח עקרון התִחלוף, כשלחברת הביטוח הזרה לא עמדה עילת תביעה עצמאית ונפרדת מזו של המבוטחת, ומכאן שצירוף חברת הביטוח לא גרע מזכויותיה של הנתבעת. לעומת זאת, בענייננו, מבוקש להחליף או להוסיף תובעת חדשה, שאיננה מבטחת המטען, לאחר שפקעה זכות התביעה שלה, ומכאן שלא ניתן להקיש מפסק הדין בעניין מרכזי תעשיות לענייננו.

4. בע"א (מחוזי חיפה) 2637/02 Samson Shipping Co. LTD נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (28.10.2003) היה מדובר, כך לטענת המבקשת, בסוגיה הדומה יותר לענייננו, ושם קבע בית המשפט המחוזי (בפיסקה כ"א), כי לא ניתן לתקן כתב תביעה שהגישה חברת הביטוח על דרך של הוספת עילת תביעה ביחס למבוטח נוסף, לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בכללי האג. בית המשפט כתב, שהמדובר בהוראת התיישנות מהותית שלא ניתן היה לחרוג ממנה. דברים אלה נכתבו, חרף העובדה שהמוביל הימי ידע על הגשת תביעה הקשורה במטען.

5. הואיל ופריקת המטען התבצעה ביום 13.5.2015, ובקשת התיקון לצירוף מילובר אגש"ח הוגשה ביום 30.11.2017, הרי שבאותו מועד חלפה תקופת ההתיישנות, וזכותה של מילובר אגש"ח לתבוע את המבקשת התפוגגה, ולא ניתן לרפאה באמצעים פרוצדורליים דיוניים.

אמנם ברע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (28.5.2012) נקבע, כי במקרים חריגים ניתן להתיר תיקון כתב התביעה על דרך של צירוף תובע אף בחלוף תקופת ההתיישנות, ובלבד שתיקון כתב התביעה אינו גורם או מביא לחריגה מעילת התביעה המקורית. אולם, לא דוּבר שם בהתיישנות מהותית המפקיעה את זכות התביעה, אלא בהתיישנות דיונית בלבד. זאת ועוד, בענייננו קיימת חריגה מעילת התביעה המקורית, שכן עילת התביעה של מילובר תערובות (שאינה צד לשטר המטען, אך מבוטחת על ידי הפניקס) היא ביטוחית מכוח פוליסת הביטוח שהנפיקה הפניקס, והיא שונה מעילת התביעה של מילובר אגש"ח (שהיא צד לשטר המטען, אך אינה מבוטחת על ידי הפניקס) המתבססת על עילת תביעה מכוח שטר המטען.

6. החלטת בית משפט קמא מעניקה למילובר אגש"ח ,כנשגר, יתרון בלתי הוגן, שכן בית משפט קמא הכפיף באופן חד-צדדי את המבקשת לבדה לחובותיה מכוח שטר המטען, אגב שלילת זכות הגנה מהותית העומדת לה, ואִפשר למילובר אגש"ח ליהנות מזכויות על פי שטר המטען מבלי להכפיף אותה לחובותיה מכוח אותו שטר.

7. לטענת המבקשת, היא רשאית הייתה להסתמך על כך, שהגורם היחיד הזכאי להגיש כנגדה תביעה מכוח שטרי המטען - היא מילובר אגש"ח, ומשלא הוגשה תביעה על ידי מילובר אגש"ח בתוך שנה, התפוגגה כל זכות תביעה אפשרית שלה.

8. אין המדובר, כקביעת בית משפט קמא בפיסקה 17 להחלטתו, בשינוי שם התובעת בלבד, שהרי מדובר בצירוף תובעת שונה - מילובר אגש"ח, שהיא ישות משפטית נפרדת ממילובר תערובות, ואין ליחס משקל כלשהו לכך שהמוביל הימי ידע על כך שהוגשה כנגדו תביעה, על אף שייתכן שאסף ראיות הקשורות לתביעה.

משכך, עותרת המבקשת לקבלת בקשת רשות הערעור, ולהורות על דחיית התביעה כנגדה.

טו. ביום 4.6.2018 הוגשה תגובתה של מילובר תערובות, המתפרשת על פני 42 עמודים (לא כולל נספחים), ובמסגרתה טוענת היא, שלא נפלה כל שגיאה בהחלטתו של בית משפט קמא, וכי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

להלן עיקרי טענותיה של מילובר תערובות בתגובתה לבקשת רשות הערעור:

1. ההלכה באשר לתיקון כתב טענות היא, שהדבר נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולעניין זה קיימת גישה ליברלית ומרחיבה.

לטענת מילובר תערובות, המבקשת לא העלתה כל נימוק מדוע נדרשת התערבות מוקדמת בהליך, במיוחד נוכח העובדה (כך לטענת מילובר תערובות), שהמבקשת אדישה לזהות התובעים אותה, שכן האירוע הוא אותו אירוע, הנזק הוא אותו נזק, ואת תשלומי הפיצוי בהם תחויב בגין הנזק שנגרם, היא תשלם פעם אחת בלבד.

2. סעיף III(6) של כללי האג קובע, כי המוביל הימי יהא פטור מחבות לאירועי נזק, אלא אם כן הוגשה תביעה תוך פרק זמן של שנה ממועד פריקת המטען, ואכן הוגשה תביעה בפרק זמן זה.

3. עם התרחשות אירוע הנזק ביום 11.5.2015 (אציין, שבתביעת מילובר תערובות צוין, כי הנזק אירע ביום 13.5.2015 וכך גם צוין בבקשת רשות הערעור) הפעילו הבעלים את הקלאב (מועדון לשיפוי הדדי בו מאוגדים בעלי אניות) מטעמם, וביקשו מינוי עורך דין מטפל באירוע, לא רק לנוכח החשש ממעצר האנייה, אלא משום שיש צורך לגבות עדויות מאנשי הצוות, וכן על מנת לשמר מסמכים וראיות הנוגעים לאירוע. מכאן, שבסמוך לאירוע הנזק, נערכה המבקשת להליך המשפטי הצפוי, ללא קשר לגורם שיגיש בהמשך את התביעה כנגדו.

זאת ועוד, במסגרת חילופי תכתובות שנגעו לנוסח ה-LOU (Letter of Undertaking), הבהיר נציג הקלאב מטעם הבעלים, שמבחינתו מבטחי המטען ומקבלי המטען חד הם. מכאן, לטענת מילובר תערובות, הוספת תובעת נוספת, אינו מהווה "יתרון בלתי הוגן" לתובעת.

4. באפריל 2016 הגישה המבטחת, הפניקס, תביעה לבית המשפט לימאות (ת"ח (מחוזי חיפה) 7093-04-16), שעניינה היה אירוע הנזק שנגרם עקב השריפה מיום 11.5.2015 שפרצה באנייה Feyha. לטענת מילובר תערובות, המדובר בתביעה זהה לתביעה שבפני בית משפט קמא, וזאת אנו למדים מדבריה של המבקשת, שטענה בכתב הגנתה בבית משפט קמא (בסעיף 5), שיש לעכב את ההליכים בגין זהות העילות שבשתי התביעות (מה עוד, שלטענת מילובר תערובות, ניתן להבין מסעיף 7 לכתב הגנתה של המבקשת, כי היא מוּדעת לכך שמילובר תערובות, בעלת זיקת הביטוח, היא בעלת זכות התביעה).

על כן, טוענת מילובר תערובות, שהתקיימה התיבה "הוגשה תביעה לבית משפט" שבסעיף III(6) של כללי האג. משכך, פקע כל פטור העומד למבקשת כבר באפריל 2016 (בתוך תקופת 12 החודשים), ומכאן שאין כל מניעה, או חסם, מצירוף מְקַבֶּלֶת המִטען (מילובר אגש"ח) כתובעת נוספת.

5. סעיף III(6) לכללי האג, נועד להאיץ יישוב תביעות, להשיג אחידות בינלאומית, ולמנוע ממובילים לקבוע בשטרי המטען תקופות התיישנות קצרות יותר.

לפי סעיף זה, די בהגשת תביעה במהלך אותה שנה, בבית משפט כלשהו, על מנת להודיע למוביל שקיימת תביעה נגדו, ובכך לעצור את תקופת ההתיישנות.
טוענת מילובר תערובות, שבע"א 6260/97 Polska Zegluga Morska נ' Banque Nationale de Paris - New york, פ"ד נז(5) 193 (2003) נקבע, שהדבר נכון אפילו התביעה מוגשת בפני ערכאה זרה (באותו מקרה – בניו-יורק), ומכאן שמקל וחומר, שהדברים נכונים כאשר התביעה הוגשה באותו פורום ובאותו הליך, וכל שמדובר הוא בצירוף תובע נוסף, ללא שינוי עילת התביעה, או בראיות.

זאת ועוד, בהחלטת בית המשפט לימאות בעניין מרכזי תעשיות, שהובאה במסגרת החלטתו של בית משפט קמא, נקבע, כי בכל הקשור לתקופת ההתיישנות המקוצרת העומדת למוביל הימי, קיימת חשיבות מבחינתו לדעת מהם הנזקים הנתבעים ומהן הראיות הנדרשות וכדומה, אולם זהות התובע היא חסרת חשיבות מבחינתו. מכאן, שהכרעת בית משפט קמא מעוגנת היטב ב"הלכה המושרשת".

6. המבקשת מנסה לבסס על שלושה פסקי דין זרים ישנים (שניים מארצות הברית ואחד מאנגליה) את הטענה, לפיה רק תביעה תקינה בין צדדים מתאימים לבית משפט מוסמך יכולה לדחות את מועד פקיעת אחריות המוביל, ואולם הדין החל על המקרה הוא הדין הישראלי, משעה שהאמנה הבינלאומית נקלטה בדין הישראלי, ומה עוד, שלטענת מילובר תערובות, המקרים שנדונו בשלושת פסקי הדין הללו אינם דומים לענייננו.

טז. המבקשת הגישה בקשה להרשות לה להשיב לתגובת המשיבה, וכב' השופט ד' מאזן נעתר לבקשה, וביום 26.6.2018 הוגשה תשובת המבקשת, במסגרתה נטען:

1. החלטת בית משפט קמא עוסקת בתיקון כתב התביעה בפעם השניה, דבר המצביע על כך שגרסת התביעה היא גרסה עובדתית-משפטית שמשתכללת עם התקדמות ההליכים.

2. לא סופק הסבר כלשהו למחדל של מילובר אגש"ח מלהגיש תביעה נגד המבקשת במועד הקבוע לכך בדין, ואין טענה שלפיה לא היה ביכולתה לעשות כן. בנסיבות אלה סבורה המבקשת, שפקעה עילת התביעה של מילובר אגש"ח מחמת התיישנות מהותית. החלטת בית משפט קמא מגלגלת את השלכות מחדלן של מילובר תערובות ומילובר אגש"ח לפתחה של המבקשת, על אף שהוא קבע באופן מובהק שהתביעה שהגישה מילובר תערובות - דינה סילוק על הסף.

3. זהות התובע אינה בגדר פרט שולי, ואין המדובר ב"שינוי שם" בלבד בכתב בתביעה, אלא המדובר באחד מיסודותיה של עילת התביעה, והגנת המבקשת נגזרת ממנה.
אין לצפות מהמבקשת שתנהל את הגנתה ביחס לכל תובע פוטנציאלי שקיים.

4. החלטת בית משפט קמא היא בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך, שכן אם תתקבלנה טענות המבקשת בדבר פקיעת עילת התביעה של מילובר אגש"ח - יהיה בכך סוף פסוק להליכים. בנסיבות אלה, על פי הפסיקה, יש הצדקה להתערבות מוקדמת מצד ערכאת הערעור, דבר שאף יחסוך זמן שיפוטי יקר.

5. הגשת תביעה בתוך תקופת השנה על ידי מי שאינו זכאי לכך - אינה עוצרת את מירוץ ההתיישנות ביחס לנזק הנטען. כך נפסק בפסקי דין רבים בארץ ובעולם, לרבות בע"א (מחוזי חיפה) 2637/02 Samson Shipping Co. LTD נ' אריה חב' ישראלית לביטוח בע"מ (28.10.2003), שם נקבע, כי תיקון עילת תביעה, אפילו ביחס לחלק ממטען שלגביו כבר התקיים דיון משפטי, אינו אפשרי אם התיקון נעשה בחלוף תקופת ההתיישנות המהותית הקבועה בכללי האג.

6. הפסיקה הזרה אליה הפנתה המבקשת הדגישה, כי רק הגשת תביעה תקינה על ידי צדדים מתאימים - בכוחה לעצור את מירוץ ההתיישנות, ומשכך תביעה שהוגשה על ידי מי שאינו זכאי לכך - אינה עוצרת את ההתיישנות.

בעניין מרכזי תעשיות, אליו הפנה בית משפט קמא בהחלטתו, תיקון התביעה נעשה לפי דין מיוחד (שיבוב), שמכוחו נערך חילוף של בעל זכות התביעה, ואין הדבר דומה לענייננו.

7. תביעת חברת הפניקס בבית המשפט לימאות לא כללה את עילת התביעה של המבוטחת, ולכן אין לומר כי "הוגשה תביעה" בשם ו/או עבור הנזק שבגינו מבקשות פיצוי מילובר תערובות ומילובר אגש"ח, ומדובר בשתי תביעות שונות ונפרדות.

במקרה הנוכחי תביעתה של מילובר תערובות ותביעתה של מילובר אגש"ח אינן תביעות זהות, או בעילות זהות, לא במובן של העובדות העומדות ביסוד עילת התביעה, ולא במובן של זהות התובעות, שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה.

8. בעלת האנייה, המבקשת, רשאית הייתה להסתמך על כך, שמרגע שחלפה שנה מיום מסירת המטען, ומשלא הוגשה נגדה תביעה על ידי מי שהיה זכאי לכך, אין עוד תביעה מותרת נגדה ביחס למטען שבמחלוקת. אין הצדקה כלשהי להעדפת האינטרסים של מילובר אגש"ח, במיוחד נוכח היעדר הצדקה כלשהי למחדלה מהגשת תביעתה במועד, על פני האינטרסים הלגיטימיים של המבקשת, ואין להסס לקיים את מצוות המחוקק בדבר ההתיישנות המהותית.

יז. כב' השופט ד' מאזן קבע את בקשת רשות הערעור לדיון ליום 17.7.2018, אולם מטעמים שאינם בשליטת בית המשפט, הועבר התיק לטיפולי, והדיון שנקבע ליום 17.7.2018 נשמע בפניי.

בדיון נעשה ניסיון להגיע להסדר, אולם מהודעת המבקשת מיום 24.7.2018 עלה, כי לא הושג הסדר בין הצדדים.

יח. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא מיום 6.2.2018, בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתגובת מילובר תערובות על נספחיה, ובתשובת המבקשת על נספחיה, וכן בתיק בית משפט קמא, מסקנתי היא שדין בקשת הערעור להידחות.

יט. בפיסקה 10 להחלטתו כתב בית משפט קמא:

"בענייננו, מעיון בכתב התביעה, ובתצהיר עדותה הראשית על נספחיו עולה כי התובעת (מילובר תערובות – י.ג.) אינה צד לשטר המטען, אינה בעלת המטען, אינה הגורם שמכר את המטען כניצולת ואינה המבוטחת שקיבלה תגמולי ביטוח בגין הנזק הנטען. וראו, שטר המטען בו הנשגר חברת מילובר אגש"ח, ולא התובעת. כך עולה גם מחשבון הספק שהנפיק ספק המטען, רשימון המכס בו נרשמה מילובר אגש"ח כיבואנית המטען, הסכם למכירת המטען כניצולת – בעלת המטען היא מילובר אגש"ח. בפועל אין מחלוקת בעניין זה. ודוק התביעה לקבלת פיצוי בגין המטען מבוססת על שטר המטען שצורף לכתב התביעה כאחד מנספחיו."

דומה, שכיום אין חולק על קביעתו זו של בית משפט קמא, שכן "התובעת הנכונה" בתביעה כנגד המבקשת, היא מילובר אגש"ח ולא מילובר תערובות.

בהמשך החלטתו כותב בית משפט קמא בפיסקה 11:

"... גם אם תוכיח התובעת את כל העובדות הנטענות בתביעה, הרי שאחריתה להידחות מחמת העדר יריבות / העדר זכות תביעה, ועל כן בירור התביעה לא יועיל והמקרה דנן נמנה על החריגים המצדיקים דחיית התביעה כבר בשלב מקדמי זה."

דהיינו, מסקנתו של בית משפט קמא הייתה, שנוכח היעדר יריבות בין מילובר תערובות לבין המבקשת, הרי שאין טעם לברר תביעה זו. עם זאת קבע בית משפט קמא (בפיסקה 17 של החלטתו):

"בענייננו, העילה נגד המבקשת היא אותה עילה, הסעד המבוקש הוא אותו סעד, הנזק שנגרם, ככל שנגרם, הוא אותו נזק בין אם התובעת היא מילובר מכון מרכזי לתערובות או בין אם שמה מילובר אגש"ח.

משכך, איני סבורה שראוי להיאחז בתקופת ההתיישנות המקוצרת כדי למנוע את תיקון כתב התביעה בדרך של צירוף מילובר אגש"ח. מדובר לטעמי בתיקון פורמלי וצודקת התובעת, כי תכלית ההתיישנות המקוצרת אינה נפגעת במקרה דנן שכן המבקשת נערכה לתביעה דנן, אספה ראיות, גבתה עדויות לצורך ההליך המשפטי. זהות התובעת, שעה שהטענות נגד המבקשת הן אותן טענות, ושינוי השם לא פגע ביכולת ההתגוננות של המבקשת."

כ. בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת, שצדק בית משפט קמא כאשר קבע, כי דין תביעת מילובר תערובות כנגדה להידחות מחמת היעדר יריבות, אך שגה בית משפט קמא, משסבר שניתן לתקן זאת על ידי צירוף מילובר אגש"ח כתובעת נוספת, כשהוא ראה תיקון זה כתיקון פורמלי בלבד.

כאמור, לטענת המבקשת, מכיוון שעילת תביעתה של מילובר אגש"ח התיישנה במועד מתן החלטתו של בית משפט קמא, בהתיישנות מהותית, הרי שלא היה מקום להתיר את התיקון.

כא. דבר החקיקה הרלוונטי לענייננו הוא סעיף III(6) לכללי האג (The Hague-Visby Rules), המופיע בתוספת של פקודת הובלת טובין בים, והקובע, בין היתר:

"בכפוף להוראות סימן 6א, יהיו המוביל וכלי השיט פטורים, בכל מקרה, מאחריות כלשהי לגבי הטובין, אלא אם כן הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להימסר; אולם, ניתן להאריך את התקופה האמורה, אם הסכימו על כך הצדדים לאחר שנוצרה עילת התביעה."

הוראת התיישנות זו הקבועה בסעיף III(6) היא הוראת התיישנות מהותית, כפי שעמד על כך כב' השופט (בדימוס) א' ריבלין ב-ע"א 6260/97 Polska Zegluga Morska נ' Banque Nationale de Paris - New york, פ''ד נז(5) 193, 219 (2003) [להלן: "עניין Polska"]:

"בעוד שההתיישנות לפי חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 היא דיונית בלבד, וסעיף 2 לחוק מורה כי אין בו כדי "לבטל את הזכות גופה", ההתיישנות לפי סעיף III(6) הנ"ל היא מהותית ("יהיו המוביל וכלי השיט פטורים..."), והיא מפקיעה את הזכות לחלוטין (ראו: רע"א 9444/00 Bellina Maritime S.A. Monrovia נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [14]; ע"א 419/71 מנורה חברה לאחריות ולביטוח משנה בע"מ נ' מ' נומיקוס [15])."

עיינו גם בדברי כב' השופט (בדימוס) י' אנגלרד ברע"א 9444/00 Bellina Maritime S.A. Monrovia נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 788, 792 (2002).

כב. בענייננו אִפשר בית משפט קמא את תיקון כתב התביעה על ידי הוספת מילובר אגש"ח כתובעת נוספת בהסתמך על פסק דינו של כב' סגן הנשיא השופט ר' סוקול ב-ת"ח (מחוזי חיפה) 30100-10-10 מרכזי תעשיות ע.ע.ד. סחר 2005 בע"מ נ' האנייה Elefthria, בפִסקה 16 (24.3.2013):

"לצורך השגת התכלית על המוביל לדעת תוך זמן קצר מהם הנזקים הנתבעים ממנו, מהן הראיות הנדרשות, מהן הטענות המועלות כנגדו. עם זאת, זהות התובע, בין אם זה מקבל המטען הניזוק ובין אם זה מבטחו של מקבל המטען, הינה חסרת חשיבות מבחינת המוביל – המזיק. הואיל ולמבטח אין יותר מאשר היה למבוטח, וכל טענות ההגנה שעמדו למזיק כנגד המבוטח עומדות לו גם כנגד המבטח, די בכך שהמבוטח הגיש תביעה על מלוא הנזק כדי להעמיד את המוביל בפני הסיכונים הצפויים בהליך, להבהיר לו מה נטען כנגדו ואלו ראיות ועדויות עליו לאסוף."

בית משפט קמא כתב בפיסקה 15 של החלטתו, כי אמנם בעניין מרכזי תעשיות המדובר היה בכניסת המבטחת לנעלי המבוטח מכוח עקרון התִחלוף, אולם יש לפעול מתוך רציונל ותכלית דומה גם בענייננו.

כג. בהמשך, בפיסקה 16, כתב בית משפט קמא, בהסתמך על רע"א 6590/10 עזבון המנוח אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (28.5.2012) [להלן: "עניין אשתייה"], כי יש לבחון את מהות התיקון, ולא לראות בפורמליות את חזוּת הכל. יש לבחון בבקשת התיקון שהוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, האם התיקון חורג מעילת התביעה המקורית, ובענייננו, כך קבע בית משפט קמא, העילה נגד המבקשת היא אותה עילה (בין אם התובעת היא מילובר תערובות, ובין אם מילובר אגש"ח), הסעד המבוקש הוא אותו סעד, והנזק הנטען הוא אותו נזק, ולפיכך התיר בית משפט קמא את תיקון כתב התביעה על דרך הוספת מילובר אגש"ח כתובעת נוספת.

סבורני, שהואיל ועסקינן בהתיישנות מהותית, לא ניתן היה לבסס את ההחלטה על שיקולים הנוגעים להתיישנות דיונית, בה דן בית המשפט העליון בעניין אשתייה.

עם זאת, סבורני, שצדק בית משפט קמא במסקנתו הסופית, וכן צדק בית משפט קמא בקביעתו שהרציונל שבהחלטת בית המשפט לימאות שבעניין מרכזי תעשיות נכון אף במקרה בו אין המדובר בתִחלוף, ועל כך אעמוד להלן.

כד. סבורני, שהמפתח לפתרון הסוגיה בענייננו, הוא בפירוש המשפט: "אלא אם כן הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להימסר", שבסעיף III(6) של כללי האג, ועל כך הקדישו ב"כ הצדדים חלק נכבד מטיעוניהם.

דהיינו, השאלה היא: האם בענייננו הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה ממועד מסירת הטובין (תאריך 13.5.2015, לפי הנטען בכתב התביעה בבית משפט קמא), תביעה שיש בה כדי לעצור את התיישנות עילת התביעה של מילובר אגש"ח.

כה. שתי תביעות הוגשו בעניין הנזק הנטען שנגרם למטען נשוא בקשת רשות הערעור:

האחת – תביעתה של הפניקס לבית המשפט לימאות בחיפה כנגד המבקשת, שהוגשה ביום 5.4.2016, דהיינו, בטרם חלפה שנה ממסירת הטובין (ת"ח (מחוזי חיפה) 7093-04-16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' האנייה Feyha (24.9.2017)).

השניה – תביעתה של מילובר תערובות שהוגשה ביום 4.2.2016 כנגד הפניקס (ת"א (שלום חיפה) 10139-02-16). אולם, התאריך הרלוונטי לענייננו, הוא התאריך בו אושרה הגשת כתב התביעה המתוקן, במסגרתו נוספה המבקשת כנתבעת נוספת, וזאת ביום 24.4.2016. מכאן, שגם תביעת מילובר תערובות כנגד המבקשת הוגשה בטרם חלפה שנה ממסירת הטובין.

כו. עתה יש להשיב על השאלה האם התביעות הללו, או לפחות אחת מהן, עונות לדרישה ש"הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין", העוצרת את התיישנות התביעה?

כז. בעניין Polska (ע"א 6260/97, דלעיל) נדונה הסוגיה הבאה: חברה ישראלית, בשם רם תעשיות פלדה בע"מ, רכשה פלדה מחברה בפולין, ולצורך הובלת מטעני הפלדה, התקשרה מוכרת הפלדה הפולנית עם המערערות בהסכם חכירת מסע, במסגרתו יועברו מטעני הפלדה לישראל.

לצורך מימון העסקאות התקשרה חברת רם עם חברה אמריקנית בשם Red Rock, והאחרונה נטלה על עצמה לממן את העסקה, תוך נטילת מימון משני בנקים
(Banque Nationale de Paris ו-AMRO Bank).

כשהגיעו האניות שעליהן מטעני הפלדה לנמל אשדוד, טיפלה בעניינים הטכניים הקשורים לפריקת האניות חברת ג'יי.פי., ומטעני הפלדה הוצאו מהנמל מבלי שזו האחרונה תציג את שטרי המטעם המקוריים.

מטעני הפלדה הועברו לחברת רם, שנקלעה לקשיים כספיים ונכנסה להליכי כינוס נכסים, כאשר יעדם הסופי של מטעני הפלדה לא נודע ולא ניתן היה לאתרם.

הבנקים שנתנו מימון לעסקה הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד המערערות (שם), כנגד חברת ג'יי.פי. וכנגד נתבעת נוספת, ועתרו לחייבן בתשלום הנזק שנגרם להם (לבנקים) עקב מסירת המטענים שלא כנגד הצגת שטרי מטען מקוריים (אציין, כי ביחס לחלק מן הצדדים הושגו הסדרי פשרה).

כחודש קודם לכן, הוגשה תביעה כנגד המערערות (שם) על ידי חברת Red Rock בבית המשפט בניו-יורק. בית המשפט בניו-יורק נעתר לבקשת אחד הבנקים (Banque Nationale de Paris) והסכים לראות בו כמי שהגיש את התביעה במועד שבו הוגשה על ידי Red Rock, והוסכם על ידי הצדדים (שם) להשעות את ההליכים בניו-יורק עד לסיום ההליכים בישראל.

המערערות (שם) טענו, בין היתר, בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, כי התביעה בישראל הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות שנקבעה בכללי האג, אולם בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי מירוץ ההתיישנות הופסק משהבנק הצטרף לתביעה כנגד המערערות, כשתביעה זו הוגשה בניו-יורק בתקופת השנה ממועד מסירת המטען.

כח. בית המשפט העליון דחה בסוגיה זו את הערעור בעניין Polska, וקבע (שם, בעמ' 222):

"המערערות אינן חולקות שהתביעה בניו-יורק הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. כאמור, סעיף III(6) לכללי האג-ויסבי קובע כי המוביל יהיה פטור מאחריות לאחר שנה ממועד המסירה המעשית או התאורטית "אלא אם כן הוגשה תביעה לבית משפט" במהלך תקופת השנה. השאלה המצריכה הכרעה היא אם מופסק מירוץ ההתיישנות רק כאשר מוגשת תביעה לבית-משפט מקומי, או שמא גם הגשת תביעה מחוץ לתחומי המדינה מביאה לאותה תוצאה..."

על שאלה זו – האם גם הגשת תביעה בפני בית משפט בחו"ל עונה לדרישה של "הוגשה תביעה" השיב בית המשפט העליון בחיוב, וכב' השופט (בדימוס) א' ריבלין כתב (שם, בעמ' 228-227):

"כללי האג באו לקבוע אמות-מידה אחידות בקשר לחובותיהם וזכויותיהם של מובילים ימיים, מצד אחד, ושל בעלי הזכויות במטענים והנזקקים לשירותיהם של המובילים הימיים, מצד אחר. "הצורך בהתקנת כללים אלה נבע מחוסר השוויון בעמדות המיקוח בין המובילים ושולחי המטען שאיפשר קביעת סעיפים גורפים לפטור מאחריות לנזק, שייגרם לסחורה המובלת בים" (ע"א 603/83 "צים" חברת השיט הישראלית נ' אדרס חמרי בנין בע"מ [18], בעמ' 371). מהתכלית הכללית נגזרת גם התכלית הספציפית שביסוד סעיף III(6) הנ"ל, שעליה עמד המלומד Tetley בספרו:

“The purpose of the one-year provision was to speed up the settlement of claims, to provide international uniformity under law... and to prevent carriers from reducing the period by a clause in the bill of lading to two months or 30 days as was done before The Hague Rules” (Tetley supra (2nd ed.) [40], at p. 331).

העולה מהדברים דלעיל הוא שכאשר הותקנו כללי האג, ונקבעה תקופת התיישנות של שנה אף שמדובר בתקופה קצרה ביחס למקובל בדיני ההתיישנות הכללים, היה בכך משום חיזוק כלשהו דווקא למעמדם של בעלי הזכויות במטענים, אשר נאלצו להסכים לתניות בשטרי המטען שהגבילו מאוד את אחריותם של המובילים. עם זאת תקופת ההתיישנות הקצרה משקפת רצון שלא להכביד יתר על המידה על מובילים, הבאים במגע עם גורמים רבים ושונים ברחבי העולם ומתקשרים אתם בהסכמים באופן שיחייבם לשמור חומר ראיות ולעמוד במצב הכן לתביעה שתוגש נגדם במשך תקופה ארוכה משנה.

נראה שהגשת תביעה בבית-משפט כלשהו בתוך תקופת השנה מספיקה על-מנת להודיע למוביל שקיימת תביעה נגדו, ולעניין זה אין חשיבות לזהות המדינה שבה הוגשה התביעה..." (ההדגשה שלי – י.ג.)

כט. דהיינו, בית המשפט העליון, לאחר שעמד על התכליות שעמדו ביסוד קביעת תקופת ההתיישנות בת שנה בסעיף III(6) של כללי האג, קבע, שהגשת תביעה בבית משפט כלשהו בתוך תקופת השנה – די בה על מנת להודיע למוביל הימי שקיימת תביעה נגדו, ולעצור את ההתיישנות, אפילו אם התביעה שהוגשה בתוך תקופת השנה – הוגשה לבית משפט בחוץ לארץ.

ל. המבקשת מוּדעת לפסיקה זו, וטוענת שהדברים שנכתבו בעניין Polska רלוונטיים רק כאשר התביעה האחרת שהוגשה בתוך תקופת השנה לבית משפט כלשהו, אפילו בחוץ לארץ, הייתה תביעה תקינה בין צדדים מתאימים.

דהיינו, כך לטענת המבקשת, את התביעה שהוגשה בתוך תקופת השנה צריך להגיש מי שבמועד הגשת התביעה הייתה לו עילת תביעה תקפה כנגד המוביל הימי. לטענתה, הואיל ובית משפט קמא קבע, שלמילובר תערובות לא הייתה מעולם זכות תביעה כנגד המבקשת – הרי התביעה שהגישה מילובר תערובות לבית משפט קמא כנגד המבקשת, אינה עונה על הגדרת תביעה תקינה בין צדדים מתאימים.

לא. אכן, קיים קושי לראות בתביעה שהגישה מילובר תערובות כמקיימת את הכתוב בסעיף III(6) לכללי האג: "הוגשה תביעה לבית משפט", שעה שבית משפט קמא קבע, בפיסקה 10 להחלטתו, שהיא אינה צד לשטר המטען, אינה בעלת המטען, ואינה הגורם שמכר את המטען כניצולת, והיא אף לא קיבלה את תגמולי הביטוח בגין הנזק הנטען.

אולם, סבורני, ששונה הדבר בהתייחס לתביעתה של הפניקס שהוגשה לבית המשפט לימאות כנגד המבקשת בתוך תקופת השנה (ת"ח (מחוזי חיפה) 7093-04-16). בהתייחס לתביעה זו של הפניקס, אין בידי לקבל את טענתה של המבקשת.

בעניין זה אני מפנה לדברים שכתב כב' השופט (בדימוס) א' ריבלין בעניין Polska (לעיל, בעמ' 227):

"בבוא בית-המשפט לקבוע את הפרשנות הראויה לביטוי “unless a suit is brought” שבסעיף III(6) לכללים, כמו גם בכל מקרה אחר שבו בית-המשפט נדרש ליישם כללים שמקורם באמנות ובמסמכים בין-לאומיים, עליו לתת משקל רב לשיקול של האחדת הדין, בעיקר בנושאים הקשורים לתובלה ולמסחר בין-לאומיים (השוו ד"נ 36/84 טייכנר נ' איר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים [17]). על בית-המשפט להנחות עצמו, בכל מקרה שיבוא לפניו, לנקוט פרשנות תכליתית של הכללים, ולא להסתפק בפרשנות מילולית צרה..." (ההדגשה שלי – י.ג.)

דהיינו, בבוא בית משפט לפרש את הוראת סעיף III(6) לכללי האג, עליו ליתן משקל רב לשיקול האחדת הדין, ועם זאת לנקוט בפרשנות תכליתית ולא מילולית צרה.

לב. בפסק הדין האנגלי בעניין Nordglimt [The “Nordglimt” [1987] 2 LI. L. Rep. 470 (Q.B. (Adm. Ct.))], שהובא בפסק דינו של כב' השופט (בדימוס) א' ריבלין בעניין Polska, נכתב (בעמ' 477):

"The proceedings in Belgium were competent and brought in time by a party with a title to sue. The carrier was accordingly not discharged from liability. The liability which is the subject matter of the present action in England accordingly continues to exist upon the true construction of the bill of lading and the legislation to which it is subject." (ההדגשה שלי – י.ג.)

כלומר, בית המשפט באנגליה קבע, שדי שהוגשה תביעה בזמן (תוך שנה) לבית משפט מוסמך (באותו מקרה בבית משפט בבלגיה) על ידי צד שרשאי לתבוע: "by a party with a title to sue", ולאו דווקא על ידי הצד שהגיש את התביעה המאוחרת לאחר חלוף השנה.

כב' השופט (בדימוס) א' ריבלין כתב לגבי פסק דין אנגלי זה (בעניין Polska, לעיל, בעמ' 227):

"נראה כי המסקנה שבית-המשפט הגיע אליה בעניין [Nordglimt [34 נכונה גם לענייננו, והיא עולה בקנה אחד עם פרשנות תכליתית של סעיף III(6) לכללי האג-ויסבי." (ההדגשה שלי – י.ג.)

לג. כלומר, אם נסכם את הדברים עד כֹה, על מנת לענות על הדרישה העוצרת את ההתיישנות שבסעיף III(6) לכללי האג, לפיה "הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת", די בכך שתוגש תוך שנה תביעה כנגד המוביל הימי לבית משפט מוסמך כלשהו, אף בחוץ לארץ, על ידי צד שהיה זכאי לתבוע, ולאו דווקא על ידי אותו צד שהגיש את התביעה השניה, או המאוחרת, לאחר חלוף השנה.

לד. יפים לענייננו גם הדברים שכתב כב' סגן הנשיא השופט ר' סוקול בעניין מרכזי תעשיות (ת"ח (מחוזי חיפה) 30100-10-10, לעיל, בפיסקה 17):

"בסעיף 6 לכללי האג נאמר כי המוביל וכלי השיט יהיו פטורים "אלא אם הוגשה תביעה לבית משפט". די בכך שהוגשה "תביעה" בנוגע לעילת התביעה, על מנת לעצור את מרוץ ההתיישנות. המחאת זכות התביעה מהמבוטח למבטח רק מאפשרת למבטח לבוא בנעלי המבוטח בקשר לאותה "תביעה" שהוגשה. הואיל והגשת התביעה כבר עצרה את המרוץ הרי שאין בהעברת זכות התביעה למבטח כל השפעה על זכויות המזיק על פי אותה "תביעה"." (ההדגשה שלי – י.ג.)

גם דברים אלה משתלבים עם מסקנתי הנ"ל, שדי בהגשת תביעה כלשהי כנגד המוביל הימי (על ידי צד שרשאי לתבוע, כמובן) כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות. סוגיית התִחלוף שנדונה בעניין מרכזי תעשיות, למעשה, אינה משנה את המסקנה, שכן (כבדברי כב' סגן הנשיא השופט ר' סוקול, שם): "והגשת התביעה כבר עצרה את המרוץ...".

לה. לפיכך, הואיל והוגשה תביעה כנגד המבקשת, בתוך שנה ממועד מסירת המטען, לבית המשפט לימאות על ידי הפניקס בגין אותו אירוע נזק, במסגרת ת"ח (מחוזי חיפה) 7093-04-16, והמבקשת אינה חולקת, כי הפניקס הייתה רשאית להגיש כנגדה תביעה זו, די בכך כדי לעצור את ההתיישנות הואיל ו"הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין..." (סעיף III(6) לכללי האג).

לו. למעלה מן הדרוש אציין, שאף המבקשת עצמה סברה שהתביעה שהוגשה על ידי הפניקס לבית המשפט לימאות (ת"ח (מחוזי חיפה) 7093-04-16 הפניקס נ' Feyha) היא באותו עניין כמו התביעה שבפני בית משפט קמא. אני למֵד על כך מדברי ב"כ המבקשת במסגרת הדיון שהתקיים בבית המשפט לימאות ביום 14.11.2016 (עמ' 3 לפרוט' בת"ח 7093-04-16,
ש' 12-9):

"מדובר בשתי תביעות על אותו נזק ועל אותו מטען ואין על כך מחלוקת. בפני כב' השופט רוזינס היה דיון לפני כשבועיים והוצע לעו"ד מיכלין למחוק את התביעה, להגיש אותה לבית המשפט לימאות ולאחד את התביעות. הוא ביקש שהות לשקול וביום 11.12.2016 הוא צריך לתת תשובה לבית משפט השלום. לא יתכן לנהל את ההליכים על אותו תיק עם אותם בעלי דין בשתי ערכאות שונות." (ההדגשה שלי – י.ג.)

(הערה: התביעה שלגביה התקיים דיון בפני כב' השופט ע' רוזינס, היא התביעה נשוא הדיון כאן, שהועברה ביום 16.7.2017 להמשך דיון בפני כב' סגנית הנשיא, השופטת א' דגן).

גם בכתב ההגנה שהגישה המבקשת כנגד תביעת מילובר תערובות לבית משפט קמא, היא טענה (בסעיף 5 של כתב ההגנה):

"הנתבעת (המבקשת בענייננו - י.ג.) תטען, כי יש לעכב את ההליכים נגדה בתיק שבכותרת מחמת הליך תלוי ועומד שנפתח נגדה בעילות זהות ע"י הנתבעת 1 (הפניקס - י.ג.) במסגרת ת"ח 7093-04-16 הפניקס חב' לביטוח נ' האנייה FEYHA." (ההדגשה שלי – י.ג.)

מכאן, שאין ספק שאף המבקשת עצמה סברה, שהתביעה בבית המשפט לימאות שהוגשה כנגדה על ידי הפניקס, שהייתה זכאית לתבוע, בתוך תקופת השנה ממסירת המטען, היא בעילה זהה לתביעה שהוגשה בבית משפט קמא (אציין, שתביעה זו הסתיימה ביום 24.9.2017 באישור הסדר פשרה בין הפניקס למבקשת).

לז. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא, כפי שכבר כתבתי לעיל, שתביעת הפניקס שהוגשה בתוך תקופת השנה עצרה את ההתיישנות, שכן היא עונה להגדרה של "הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין..." (סעיף III(6) לכללי האג). משכך, תיקון התביעה והוספת מילובר אגש"ח כתובעת נוספת אינה סותרת את הכללים ואת תקופת ההתיישנות המהותית הקבועה בהם, אלא היא בהתאם לחריג המופיע בכללים, העוצר את תקופת ההתיישנות כאשר מוגשת תביעה כנגד המוביל הימי, בתוך שנה, לבית משפט מוסמך כלשהו על ידי צד הזכאי לתבוע.

לח. נתתי דעתי לטענותיה של המבקשת בעניין פסק הדין ב-ע"א (מחוזי חיפה) 2637/02 Samson Shipping Co. LTD נ' אריה חב' ישראלית לביטוח בע"מ (28.10.2003) [להלן: "עניין Samson"], ואיני סבור שיש בהן כדי לשנות את מסקנתי כפי שאסביר להלן.

בעניין Samson סבר בית משפט השלום, כי ניתן להתגבר על הוראת ההתיישנות שבסעיף III(6) לכללי האג, באמצעות סעיף III(6א) לכללים, לפיו תביעה לשיפוי נגד צד שלישי ניתן להגיש אף לאחר תום תקופת השנה בתנאים מסוימים.

בית המשפט המחוזי שדן בעניין Samson, קיבל את הערעור, שכן המדובר היה בתביעת שיבוב נגד המוביל הימי, ולא כלפי צד שלישי, ולפיכך לא חלה הוראת סעיף III(6א):

""עינינו הרואות, שכאשר תביעת השיפוי מוגשת, כמו במקרה שבפנינו, נגד המוביל הימי, חלה אך ורק הוראת סעיף III6 של התקנות בנוגע לשטרי מטען שבתוספת לפקודת הובלת טובין בים, הואיל והתובענה הוגשה כנגד המוביל, משמע, התביעה איננה כנגד צד שלישי, ומכאן שהתביעה מתיישנת תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין, וכאמור כבר לעיל בדברי כב' השופט י. אנגלרד, ברע"א 9444/00, נ"ו (4) פד"י, בעמ' 792, ההתיישנות הקבועה בסעיף III6 לתקנות היא מהותית, משמע, מבטלת את הזכות לגופה." (פיסקה כ"ב של פסק הדין בעניין Samson; ההדגשה שלי – י.ג.).

מכאן, שהסוגיה שנדונה בעניין Samson שונה מהסוגיה שבענייננו, ואין בה כדי לשנות ממסקנתי דלעיל.

לט. על יסוד כל האמור לעיל, לא היה מקום לקבל את בקשת המבקשת לסילוק תביעת מילובר תערובות כנגדה על הסף, כפי שאכן החליט בית משפט קמא, ולפיכך אני מורה בזאת על דחיית בקשת רשות הערעור.

מ. לאחר ששקלתי בדבר, ובשים לב להחלטת כב' השופט ד' מאזן מיום 8.5.2018, בדבר דחיית בקשת מילובר תערובות להורות על הוצאת נספחים מסוימים מבקשת רשות הערעור, וכן להורות על מחיקת סעיפים מסוימים מבקשת רשות הערעור, במסגרתה נקבע, שהוצאות הבקשה תישקלנה בסוף ההליך (פיסקה 14 של ההחלטה), ובשים לב להיקף הטיעונים שהגישה מילובר תערובות (42 עמודי טיעון, מלבד נספחים), שחרגו בהרבה מן הנדרש בנסיבות העניין, אני קובע שעל אף דחיית בקשת רשות הערעור, לא יהא צו להוצאות.

לפיכך, הפיקדון שהפקידה המבקשת יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המבקשת, עבור המבקשת.

המזכירות מתבקשת להמציא את העתקי ההחלטה לבאי כוחם של כל הצדדים.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ח, 29 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.