-נגד-

צד ג' אי. די. איי חברה לביטוח בע"מ

עסקינן בתביעת שיבוב שהגישה התובעת כנגד נתבע 1 (להלן: "הנתבע") וכנגד מבטחתו היא הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") וזאת בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 6.3.2016.

המחלוקת העיקרית הניטשת בין הצדדים הינה האם הנזקים הנטענים נגרמו בתאונה זו כפי שנטען על ידי התובעת והנתבע אם לאו. בעוד התובעת והנתבע טוענים כי התאונה אכן התרחשה ונזקי הרכבים כולם הינם תוצאה של תאונה זו, טוענת הנתבעת כי אין התאמה בין תיאור התאונה לבין מנגנון הפגיעה או מוקדי הנזק ולכן מסרבת להכיר בכיסוי הביטוחי לנתבע ביחס לאירוע התאונה.

1. רקע וטענות הצדדים
   • • 1. לטענת התובעת, ביום 6.3.16 נסע נהג המבוטח על ידה (להלן: "נהג התובעת") ישר כאשר לפתע בחציית צומת, התפרץ לכיוונו משמאל הנתבע, תוך שלא ציית לתמרור האט ותן זכות קדימה וגרם בכך להתנגשות בין הרכבים. כתוצאה מההתנגשות רכב הנתבע נהדף לכיוון מעקה שהיה מוצב במקום.

התובעת מבקשת כי בית המשפט יאמץ את עדותו של בוחן התנועה מטעם הנתבע ובמקביל מבקשת לדחות את מסקנת בוחן הנתבעת. לדידה עסקינן בתאונה פשוטה שנזקיה נגרמו בשל אי ציות לתמרור. התובעת סבורה כי אין אשם תורם לנהג התובעת, שהבחין בנתבע 5 מטרים ממנו, כשכבר לא יכול היה למנוע את התאונה, ולכן מלוא האחריות לפיצוי התובעת מוטלת על הנתבעים. לשיטתה, לו היה הנתבע מציית לתמרור לא היתה נגרמת התאונה.

• • • 1. ב"כ הנתבע מבקש כי בית המשפט ידחה את מסקנותיו של בוחן הנתבעת מר אביטל (להלן: "בוחן הנתבעת") המבססות את הגנת הנתבעת. לדידו בוחן הנתבעת לא יצא לשטח ובירר מה קרה בפועל אלא הסיק את מסקנותיו מדוח חוקר שלבסוף לא הובא לעדות. לטענתו הנהגים שהעידו בפני בית המשפט העידו בקוהרנטיות ורציפות לכל אורך ניהול התיק. לדידו, הנתבעת מרגע קבלת גרסת הנתבע הסיקה מסקנות שגויות וזאת שעה שהמבוטח משתף פעולה, ויחד עם זאת אינו מקבל הגנה משפטית כמקובל בתמורה לכיסוי הביטוחי שרכש. הנתבע מבקש כי בית המשפט יקבל את הודעת צד ג' שהגיש כנגד הנתבעת ויחייב אותה במתן כיסוי ביטוחי מלא לאירוע התאונה. לשאלת בית המשפט באשר להתאמת מוקד הנזק בפינה הימנית קדמית ברכב התובעת לאופן תיאור התאונה ציין ב"כ התובעת כי כנראה תחילה נתלש הטמבון או המגן התחתון ולאחר מכן אירעה הפגיעה במכסה המנוע, כך שכל חזית רכב התובעת נפגעה. עוד מבקש הנתבע להטיל אשם תורם להתרחשות התאונה על נהג התובעת.
      2. הנתבעת טוענת כי תחילה יש להוכיח קיומה של תאונת דרכים ונטל זה מוטל על התובעת. רק אם תוכח התאונה, מוטל על הנתבעת להוכיח את חריג המרמה. הנתבעת טוענת כי אי ההתאמה בין גרסאות הנהגים לנזק מביאה לתוצאה לפיה לא התרחשה התאונה כמתואר. לטענתה, עם קבלת ההודעה על קרות מקרה הביטוח, החלה לברר את חבותה ולאחר בדיקותיה זו הסירה את הכיסוי הביטוחי. לצורך כך הסתייעה בחוקר ובוחן התאונות מטעמה שחוות דעתו צורפה לכתב ההגנה, על מנת שיבחן האם תיאור התאונה תואם את הנזק שנגרם לרכבים המעורבים בה. לאחר בחינת הדברים טוענת הנתבעת כי הנזקים המופיעים ברכבים, מקורם באירוע נזק אחר או שהנזקים הוגדלו לאחר התאונה, בנסיבות שאינן ידועות לה. לדידה קיימת אי התאמה של נזקים ברכבי התובעת והנתבע, בהשוואה לתיאור התאונה. לטענתה דוח הבוחן מטעמה הנסמך על דוח חוקר שבדק את פרטי התאונה וגרסאות הצדדים הצביע על קושי בקבלת גרסאות הצדדים כפי שהוצגו. מה עוד שנהג התובעת לא טען כי הסיט רכבו לצד ימין או שמאל ולכן ברור כי הנזקים אינם תואמים לתיאור התאונה ע"י הנהגים. הנתבעת טענה בסיכומיה כי קיימות אי התאמות בעדויות הנהגים המטילות ספק באשר לקבלת גרסתם. בהצטרף כל האמור מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה נגדה.

בהתאם לאמור, הנתבעת ביקשה לדחות את חשיפת דוח החוקר בהתאם להלכת סויסה לאחר שלב שמיעת ראיות התביעה וביום 14.7.19 בהחלטתי נעתרתי לבקשה.

בתחילת דיון ההוכחות מיום 23.6.20 הוברר כי נבצר מהחוקר להתייצב לדיון בשל מצב רפואי ומשכך דוח החוקר לא הוגש לתיק.

לאחר סיום החקירות סיכמו הצדדים טענותיהם.

ב. ראיות ועדויות

4. עדות נהג התובעת- כבר בתחילת עדותו הדגים נהג התובעת את אופן התרחשות התאונה כך שחזית רכב התובעת פגעה בצד ימין של רכב הנתבע. לטענתו הנתבע נהדף למעקה לצד המדרכה. כשהתבקש להדגים שוב את התאונה תיאר שכל חזית רכבו פוגעת בצד ימין של רכב הנתבע. בהתאם להדגמתו התבקש נהג התובעת להסביר כיצד תיאורו מתיישב עם תמונת הנזק לרכבו ממנה עולה כי הפגיעה הינה בפינה ימנית קדמית, ועל כך השיב כי התאונה היתה לפני 5 שנים: "אני יכול לומר לך שפגעתי בו בחזית שלי אם זה בפינה ימנית או במרכז זה כבר נקודה אחרת"...(עמ' 7 לפרוטוקול שורות 21-22). לגבי הפגיעה ברכב הנתבע העיד כי נפגע בכל אזור צד ימין. נהג התובעת העיד כי אינו מכיר את הנתבע וכי הבחין בנתבע בצומת במרחק של 5 מטר בין הרכבים. עוד הבהיר נהג התובעת כי זו התאונה היחידה בה היה מעורב ברכב זה.

5. עדות שמאי התובעת- שמאי התובעת העיד כי בדק את רכב התובעת לאחר התאונה. הלה אישר כי ערך כמה ביקורים במוסך לבדיקת הרכב, והסביר במהלך עדותו כי בדק את הרכב במצב שהרכב הובא אליו.

6. עדות הנתבע- הנתבע מודה כי לא נתן זכות קדימה ומשכך רכב התובעת פגע ברכבו והדפו למעקה. הנתבע העיד כי לאחר התאונה רכבו נלקח למוסך וכשנשאל האם שילם למוסך את עלות התיקון, ענה כי חמו מטפל בכך ואינו יודע. הנתבע העיד בפני כי כלל הנזקים לרכבו מקורם בתאונה וכי לא היתה ברכב פגיעה קודמת. עוד ציין כי זוכר באיזה אזורים ברכב נפגע אבל אינו יודע להסביר איך בדיוק הנזקים נגרמו.

7. עדות בוחן הנתבע- בוחן הנתבע ציין כי היו בפניו בעת עריכת דוח הבוחן: חוות הדעת מטעם השמאים, הודעות הנהגים מיד לאחר התאונה, צילומי הרכבים והנזקים שנגרמו להם וחוות דעת בוחן הנתבעת. כמו כן מומחה הנתבע תישאל את הנהגים לגבי פרטי התאונה ויצא לזירת התאונה פעמיים על מנת לשחזר את התאונה עם רכבי התובעת והנתבע, למדוד גבהים ולבחון האם קיים נזק מהתאונה על מי ממעקות הבטיחות המוצבים בזירת התאונה.

בוחן הנתבע מצא על אחת המעקות פגיעה התואמת את כיוון נסיעת רכב הנתבע כאשר לפי ממצאיו, פגיעת המעיכה בשלבים התחתונים של המעקה תואמת לפגיעה בחלקים ברכב הנתבע שניזוקו והם: מגן קדמי, סורג חזית, פנסים ראשיים וסורג תחתון. הבוחן מציין בחוות דעתו את גובה המעקות ומידותיהן ומסביר כיצד התרחשה הפגיעה בתאונה וכיצד תואמים מוקדי הנזק את קרות התאונה כפי שתוארה.

הבנת הנזקים והתאמתם דורשת, לשיטת בוחן הנתבע ,עריכת שחזור התאונה ובדיקת גבהים ובלעדיהם לטעמו יש חשש כי לא נגיע לתוצאות המשקפות את אשר באמת אירע בתאונה.

בוחן הנתבע העיד כי מעקה הבטיחות גרם לנזק בחלק הימני קדמי של רכב הנתבע.

הבוחן פירט כי תחילה יצא לזירת התאונה לבד וכשנוכח שיש פגיעה במעקה הבטיחות, קרא לנתבע והם יצאו לזירה בשנית (ר' עמ' 22 לפרוטוקול).

כשנשאל כיצד הוא מסביר שהנזק שנגרם לרכבים נגרם בתאונה זו, בהתבסס על כך שגרסאות הנהגים אינן מתיישבות לחלוטין עם מנגנון הפגיעה (כאמור הנזק לרכב התובעת היה בפינה הימנית הקדמית ולכאורה לא בחזית קדמית), השיב הבוחן כי אינו מחויב לעדויות הנהגים. לדבריו הרכבים בתנועה כאשר הנהגים מרגישים את המכה ויש לקחת בחשבון בבדיקת הפגיעות האם הן תואמות את כיוון תנועת הרכבים. בוחן הנתבע ציין בחקירתו כי מתמונות הנזק ברכב הנתבע ניתן להבחין כי רכב התובעת הטביע את צורת הפנס שלו ברכב הנתבע.

8. עדות בוחן הנתבעת – בוחן הנתבעת הסתמך בדוח שערך על גרסאות שמסרו הנהגים לחברות הביטוח- התובעת והנתבעת.

לאחר ניתוח הודעות הנהגים ועיון בנזקים המופיעים ברכבים הגיע הבוחן מטעם הנתבעת למסקנה כי נהג התובעת והנתבע תאמו גרסאותיהם וכי הנזקים ברכביהם אינם תואמים את תיאור התאונה שנשמע מפיהם וציין בפרט כי הפגיעה ברכב הנתבע אינה תואמת פגיעה במעקה בטיחות.

בוחן הנתבעת העיד כי ערך את חוות דעתו ביוני 2016 וכי לא ערך ביקור בזירת התאונה. לשאלת בית המשפט איך ידע באיזה מהמעקות המצולמים אירעה ההתנגשות, השיב כי חוקר הביטוח נפגש עם הנהג שהצביע על המעקה הרלוונטי. בוחן הנתבעת אישר כי לא הסתכל על תמונה של הצומת שהוצגה המציגה את מקום התרחשות התאונה ובחקירתו אישר כי לא מדד גבהים. הבוחן הסביר כי לא נדרש למדוד כיוון שהנזקים לרכבים אינם תואמים את תיאור התאונה, כך הנזק שנגרם לרכב הנתבע בחזית ימין הכולל 4 פגיעות מעיכה בודדות, שאין ביניהן המשכיות, אינו תואם את האופן בו תוארה התאונה ע"י הנהגים. לגבי הפגיעה בחזית רכב הנתבע טוען בוחן הנתבעת בעדותו, כי לא התרחשה בתאונה זו פגיעה במעקה הבטיחות שכן הדבר לא ניכר על רכב הנתבע. עוד צוין בדוח כי לא קיימות הטבעות צבע של רכב הנתבע על רכב התובעת והפוך. הבוחן אישר בעדותו כי החומר היחיד עליו הסתמך הוא החומר שקיבל מחוקר הביטוח וכי הוא לא פנה לנהגים ולא קיבל מהם גרסאות.

ג. דיון והכרעה

9. הארכתי בתיאור טענות הצדדים, שכן ניתן להם דגש רב בחקירות וטענות הצדדים ונוכח טיב הטענות.

כעת אפנה להכריע בטענות שהועלו.

10. במקרה שבפני אין מחלוקת בין הנהגים לגבי האחריות לקרות התאונה. הנתבע מודה כי התאונה התרחשה כיוון שלא ציית לתמרור האט ותן זכות קדימה, דבר שהוביל להתנגשות בין רכב התובעת לרכבו.

משמעות הדבר כי האחריות לפצות את התובעת על הכספים ששילמה למבוטחה- נהג התובעת, מוטלת על נהג הנתבעים.

כעת נדרשת הכרעה בסוגיה האם חלה על הנתבעת- כמבטחת רכב הנתבע האחריות בפיצוי התובעת, או שמא יש להסיר אחריות זו מעליה, בשל אי ההתאמה לשיטתה בין גרסאות הנהגים לקרות התאונה לבין מוקדי הנזק ברכבים.

11. כבר עתה אציין כי הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבעת וזאת מאחר וזו לא עמדה בנטל להוכיח כי יש להסיר את הכיסוי הביטוחי בתאונה זו.

12. כאן המקום לציין, כי בתחילת דיון ההוכחות ביקשתי התייחסות הנתבעת להיקף טענתה בדבר הונאת ביטוח, דהיינו האם לשיטתה המדובר בקנוניה בין הנהגים באופן שלא התרחשה כלל התאונה וזו השיבה כי אינה בהכרח עומדת על כך: "יכול להיות שהתובע תם לב . מה שלא מסתדר זה דווקא הנזקים ברכב המבוטח שלנו. יכול להיות שהיה תאונה אמיתית" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול), ובהמשך: "אנחנו לא טוענים בהכרח לקשר בין התובע לנתבע, זאת אומרת להונאת ביטוח במובנה הקלאסי שנידון לרוב".

בנסיבות הללו, אבחן ראשית את טענות הצדדים בהתאם לנטלי הראיה הרגילים במשפט אזרחי ולא בהתאם לנטלי הראיה הנדרשים על פי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981.

להלן הטעמים אשר הביאוני להטיל אחריות על הנתבעת תוך דחיית טענתה להסרת הכיסוי הביטוחי מאירוע התאונה:

13. ראשית, מהיימנות עדות הנהגים: נהג התובעת והנתבע מסרו גרסה עקבית קוהרנטית ועשו רושם מהימן. הן נהג התובעת והן הנתבע מסרו הודעות ביחס לאירוע התאונה כל צד למבטחת רכבו. שני הצדדים תיארו באופן דומה את קרות התאונה ואת הנזקים לרכבים. לדבריהם הנתבע נכנס לצומת משמאל, כאשר נהג התובעת נסע ישר, הנתבע לא נתן לנהג התובעת זכות קדימה, בניגוד לתמרור שהוצב בכיוונו וכך גרם להתנגשות חזית צד ימין, בין רכב התובעת לרכבו.

הן הנתבע והן נהג התובעת מפרטים בהודעותיהם, שניתנו ביום התאונה סמוך לאחר התאונה, כי לאחר ההתנגשות נהדף רכב הנתבע למעקה במדרכה וכתוצאה מכך ספג פגיעה במרכב תחתון של רכבו. יצויין כי גרסאות אלה ניתנו כאשר פרטי התאונה וקורותיה טריים בזכרונם והללו אינם צריכים לעשות מאמץ מיוחד כדי להעמיד גרסה ברורה ומפורטת. כבר בשלב ראשוני זה הן הנתבע והן נהג התובעת תארו את התאונה באופן דומה כך שנהג הנתבעים אחראי לקרות התאונה. נהג התובעת והנתבע נחקרו אודות גרסתם וחזרו על גרסתם בעדותם בבית המשפט כאשר שניהם העידו באופן בהיר, עקבי ואמין.

הנהגים הדגימו את אופן קרות התאונה ותארו פגיעה של חזית רכב התובעת עם צד ימין של רכב הנתבע, כאשר האחרון נהדף למדרכה שמשמאלו. נהג התובעת לא התחמק ממתן תשובות לשאלות שנשאל וענה באופן כנה ובהיר לפי מה שזכר. הלה הבהיר כי זוכר באיזה חלקים ברכבים אירעו הפגיעות וכי אינו זוכר ניואנסים. כך לגבי השאלות באיזה מיקום מדויק בצד ימין של רכב הנתבע אירעו הפגיעות אף הנתבע ענה בבהירות.

יחד עם זאת, נהג התובעת העיד כי בעת התאונה רכבו היה חדש וזו התאונה היחידה שהיתה לו ברכב זה ואף הנתבע ציין בחקירתו כי עד לתאונה "הכל היה פיקס" ולא היו פגיעות קודמות ברכבו. שני הנהגים ציינו כי הפגיעות ברכביהם הינם כתוצאה מהתאונה הנדונה.

הנהגים עשו רושם כמי שמוסרים עדות אותנטית לגבי כל הפרטים שהם זוכרים מאירוע התאונה. לא מצאתי בעדותם סתירות אשר יש בהן כדי לשמוט את גרעין האמת המשותף להן ומשכך אני מוצא לקבלן.

התרשמתי כי נהג התובעת והנתבע שיתפו פעולה עם חברות הביטוח למן הרגע הראשון -יום התאונה ומסרו פרטים שנדרשו. בידי חברות הביטוח היו אף תמונות של הרכבים והנזק שנגרם להם, משכך אני מקבל את טענתם לגבי נסיבות התאונה וכן לגבי הנזקים ברכביהם כפי שעולה מהתמונות ומהשמאות שצורפה לכתב התביעה ולפיה הללו נגרמו במסגרת התאונה בפני.

14. שנית, העדפת מסקנות בוחן הנתבע על פני מסקנות בוחן הנתבעת. כיוון שהמחלוקת העיקרית בתאונה זו הינה האם הנזקים שתוארו ברכבים נגרמו כתוצאה מהתאונה נשוא תביעה זו, צרפו כאמור הן הנתבע והן הנתבעת חוות דעת של בוחנים כתנא דמסייע לשיטתם. לאחר קריאת חוות הדעת ושמיעת עדות וחקירת הבוחנים מצאתי להעדיף את מסקנותיו של בוחן הנתבע ולפיהן הנזקים כפי שהם עולים בתמונות ושמאות הרכבים מתיישבת עם תיאור התאונה.

בוחן הנתבעת הגיע למסקנה כי הנזקים המתוארים לא התרחשו במסגרת התאונה, בעיקר כיוון שלא מצא לשיטתו התאמות במנגנוני הפגיעה בין רכב התובעת לרכב הנתבע ולא מצא הטבעות של רכב הנתבע על רכב התובעת וההפך. כך גם לשיטתה אין התאמה לפגיעה במעקה.

האמנם מסקנות אלה מביאות לתוצאה לפיה התאונה לא התרחשה כמתואר ולפיכך יש להסיר את הכיסוי הביטוחי לו זכאי הנתבע כמבוטח ?

דומני כי התשובה לשאלה זו שלילית וזאת מן הטעמים הבאים:

1. בוחן הנתבעת ציין בחוות דעתו כי הסתמך בכתיבת חוות דעתו על דוח החוקר. כידוע דוח זה לא הוצג לבית המשפט ועדות החוקר לא נשמעה בשל מצב בריאות שלא אפשר הגעתו ומתן עדות על ידו. משמע בפנינו חוות דעת מטעם הנתבעת כאשר הבוחן מטעמה הסתמך על פרטים שאיננו מודעים להם ולטיבם ושאין בפנינו עדות מכלי ראשון מה הביא את הנתבעת להטיל ספק במהימנות הנהגים מלכתחילה.
2. עוד חשוב לציין כי בעוד שבוחן הנתבעת הסתמך על פחות מסמכים ועדויות הקשורים לתאונה דומה כי בוחן הנתבע עשה חקירה מעמיקה יותר. כך האחרון תחקר את הצדדים וגבה גרסתם מעבר להודעותיהם מיד לאחר התאונה, יצא לשטח פעמיים, ערך שחזור של התאונה וכך יכול היה לראות בעיניו ממש האם נזקי הרכבים הינם כתוצאה מהתרחשותה אם לאו. בוחן הנתבע בחן גבהים של הרכבים ואת הזירה- הצומת, בדק את מעקות הבטיחות ואף גילה פגיעה במעקה הבטיחות המצוי בכיוון נסיעת רכב הנתבע. די אם אציין שבוחן הנתבעת לא ביצע פעולות חקירה אלה ובכלל לא טרח להגיע למקום התאונה.

משכך, יש להעדיף את חוות דעתו וממצאיו על פני מסקנותיו של בוחן הנתבעת.

1. הטענה לעניין הטבעות הנזקים ולעניין חוסר ההתאמה בין הפגיעות ברכבים לבין תיאור התאונה ע"י הנהגים, קיבלה מענה בחוות דעת בוחן הנתבע ובעדותו. בוחן הנתבע ציין בחקירתו כי מתמונות הנזק ברכב הנתבע, ניתן להבחין כי רכב התובעת הטביע את צורת הפנס שלו ברכב הנתבע. ובהמשך הסביר: "המזדה בתנועה ואז הוא מפעיל עליו לחץ בצד. רואים את העיקום זה אותה צורה, לחץ. הנזק חייב להיות בכיוון הנסיעה, יתכן שהנזקים בצורה שונה מבחינת הגבהים אבל מאחר והרכב נעצר בגלל התאונה הרכב הולך נוחת קדימה ואז הגבהים משתנים... קחו בחשבון שיש גם רמפה" (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 12-15).

בנוסף בחוות דעתו מציין בוחן הנתבע את הפגיעה במעקה בכיוון נסיעת רכב הנתבע (זה המעקה שיש לבוחנו כיון שלשם נהדף רכב הנתבע כתוצאה מהתאונה): "המעקה ניזוק וקיבל צורה קשתית הדומה לקדמת רכב מזדה" (ראה סעיף 10.4. לחוות דעתו). עובדה זו מחזקת את התוצאה לפיה הפגיעות ברכבים אירעו כתוצאה מהתאונה. ממצא נוסף המחזק מסקנה זו הינה הפירוט בחוות דעתו לפיו קיימת התאמה בין הנזק במעקה למקומות שניזוקו ברכב כפי שציין: "מצאתי סימני פגיעה בשלבים התחתונות של המעקה אשר בעת השיחזור כלי הרכב עם פני השטח קיימת התאמה עם מקומות הפגיעה שהיו מגן קדמי, סורג חזית, פנסים ראשיים וסורג תחתון..." (ראה סעיף 10.3 לחוות הדעת). הבוחן אף מפרט בחוות דעתו את גובה המעקות ומידותיהן ומסביר כיצד התרחשה הפגיעה בתאונה וכיצד תואמים מוקדי הנזק את קרות התאונה כפי שתוארה.

אני גם מקבל את הסברו של בוחן הנתבע באשר לאי התאמה מסויימת בין מקום הפגיעה ברכב התובעת (ימין קדימה) לבין עדותו כי התנגש בחזית קדמית. בוחן הנתבע הסביר כי מומחיותו הינה לבחון האם יתכן כי הנזקים המתוארים אירעו במסגרת התאונה והוא סבור שכן. הלה הסביר כי הנהגים בתנועה, כאשר תוך כדי התנועה הם לא באמת רואים את התרחשות הנזק במועד היווצרותו. הם מרגישים את המכה, אך לא רואים את אופן הפגיעה המדויק בזמן אמת ועולה מדבריו כי לא תמיד ניתן לדייק בזווית הפגיעה, בהיותם ברכביהם שעה שהם חווים תאונה שכידוע הינה אירוע מהיר ומפתיע.

בהצטרף כל האמור ניתן לראות כי בוחן הנתבע מציע הסברים ופרשנות אפשריים, שיש בהם כדי ליישב את הקשיים והתהיות שמעלה בוחן הנתבעת. פרשנות זו מלמדת כי יש להותיר את הכיסוי הביטוחי לו זכאי הנתבע.

15. שלישית, על אף שהנתבעת לא עמדה על טענתה ל"מרמה במובן הקלאסי", ולמעלה מן הצורך אציין כי גם אם הייתי נדרש לבחון זאת, הנתבעת לא הצליחה להראות כי מבוטחה מסר לה מידע כוזב תוך ידיעה כי מדובר במידע כזה.

ברע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה [פורסם במאגרים] התייחס בית המשפט לנושאים הדרושים הוכחה, על מנת לבסס התוצאה לפיה בוצעה הונאת ביטוח. הובהר כי הדיבור "בכוונת מרמה", אשר מיוחס למבוטחים המבקשים להונות את חברת הביטוח, כולל למעשה שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות, מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו, וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.

בפרשה זו נקבע כי הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981, לרבות כוונת המרמה, מוטל על המבטחת, כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. מאחר שמדובר בהטלת "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה [ר' ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח (פורסם במאגרים)]. יחד עם זאת נקבע, כי מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימותם של היסוד הראשון והשני, לאמור: כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי הוא עשה ביודעין, ואין ידועות העובדות הנכונות לאשורן, הרי שיש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה.

כאמור, במקרה דנן בתחילת דיון ההוכחות בו נשמעו עדויות העדים הבהירה הנתבעת כי במקרה דנן לא מדובר על טענת מרמה במובנה הקלאסי. לא בכדי נסוגה הנתבעת מטענת המרמה כפי שנהוג להשתמש בה במרבית המקרים בהן מועלית, כיוון שהנתבעת עצמה העידה כי יתכן ובמקרה בפני נהג התובעת תם לב וכי אין המדובר על טענת המרמה במובן הקלאסי לפיו תיאמו הצדדים גרסאות אלא חוסר התאמה כאשר יתכן וחלק מהנזקים נגרמו בתאונה מאוחרת.

בנסיבות אלה פשיטא כי הנתבעת לא הוכיחה כי מבוטחה הנתבע מסר לה עובדות כוזבות בכוונת מרמה,

אך גם אם היה מוכח כי מסר עובדה לא מדויקת, לא הוכיחה הנתבעת כי ידע על כך שמוסר עובדה כוזבת (היסוד השני שיש להוכיחו על מנת להוכיח מרמה).

16. ודוק, טרם אסיים אציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה כי התובעת והנתבע הדגימו שהתאונה היתה עת מנח הרכבים היה 90 מעלות אחד ביחס לשני ואף נהג התובעת שלל את הסברה כי הסיט את ההגה לימין או שמאל עובר לתאונה, כך שהמגע בין הרכבים היה כשרכבו היה בזוית קהה או חדה, אולם כפי שפרטתי לעיל בוחן הנתבע העמיד הסבר מניח את הדעת לעניין זה ובלאו הכי לא מצופה שצדדים לתאונה שכל אחד מצוי ברכבו באירוע פתאומי ידעו להציג באיזה זווית מדוייקת היה מונח כל רכב. מספיקה סטייה קלה של מספר מעלות על מנת לשנות את מיקום התאונה, ולפיכך אינני מוצא לתת לכך משקל רב. כאשר עדותם של הנהגים המעורבים בהצטרפות יתר הנסיבות ובהסתמך על חוות דעת מקצועית מלמדים כי טענתם אפשרית ומהימנה, איני מוצא סיבה שבית המשפט לא יקבל כי הללו הוכיחו טענותיהם, לפחות במאזן הסתברויות.

17. סיכומו של דבר אני מוצא את נהג הנתבעים כאחראי לקרות התאונה ומחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בגין נזקיה.

בהתאם לכל המפורט וכיוון שמצאתי כי האחריות לפצות את התובעת על נזקיה הינה של הנתבעת ועליה ליתן כיסוי ביטוחי לנתבע אני מורה גם על קבלת הודעת צד ג' ששלח הנתבע לנתבעת ולפיכך תישא הנתבעת בהוצאות הנתבע.

1. גובה הנזק

18. התובעת צרפה חוות דעת שמאית להוכחת נזקיה. הנתבעת מצידה בקשה לשמוט את בסיס התביעה בטענה כנגד האחריות אך לא כנגד גובה הנזק.

הנתבע העלה בסיכומיו טענה לפיה יש לייחס לנהג התובעת אשם תורם בקרות התאונה שכן זו התרחשה בצומת אשר על כלל כלי הרכב הנוסעים בו, לנקוט במשנה זהירות בשל הסיכון התעבורתי הגלום פוטנציאלית במפגש רכבים הנוסעים לכיוונים שונים.

19. הגם שמצאתי כי האחריות המרכזית להתרחשות התאונה מוטלת על נהג הנתבעים, אני סבור כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בתי המשפט [ראה ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' חנחן (פורסם במאגרים)] כי יש לייחס אחריות מסוימת לנהג התובעת בשל אשם תורם מצידו שאינו מזכה בעילת תביעה עצמאית וזאת כיון שהתאונה התרחשה בצומת, כאשר רכב הנתבעת גם הוא כבר היה מצוי בו. שומה על כל הנהגים החוצים אותו לנהוג במהירות סבירה המאפשרת האטה ואף עצירה בשל סכנה ו/או תאונה העלולה להזדמן לצערנו בדרך.

20. בנסיבות אלה אני מקבל את התביעה באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעת את סך התביעה וכן מקבל את הודעת הצד השלישי. הנתבעת תשלם לתובעת ולנתבע את הסכומים המפורטים להלן :

1. הנתבעת תשלם לתובעת נזק ישיר בהפחתת השתתפות עצמית ובתוספת ירידת ערך סה"כ 15,359 ₪ -כפי שקבעתי יש לשלם 80% מסכום זה שהם 12,287 ש"ח.
2. הוצאות אגרה בסך 755 ₪.
3. הוצאות עדים בחלוקה הבאה: שכר עדות נהג התובעת 400 ₪ ושכר עדות שמאי התובעת 1,500 ₪.
4. הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
5. באשר להודעת צד ג', תשלם הנתבעת לנתבע אגרת הודעת צד ג' בסך של 760 ₪, שכר עדות בוחן הנתבע בסך 1,500 ₪ וכן הוצאות שכ"ט בסך 3,000 ₪ .

המזכירות תגבה מהנתבע אגרת מחצית שניה בגין משלוח הוצאת צד ג'.

הסכומים הללו ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"א, 16 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.