לפני בקשת התובעים "לאישור הגשת אסמכתא עם סיכומים".

1. התביעה שבנדון עניינה דרישה לפינוי וסילוק יד במקרקעין אשר התובעים טוענים כי הם בבעלותם ותשלום פיצוי בגין השימוש בהם שלא כדין על ידי הנתבעת .
2. דיון ההוכחות התקיים לפני ביום 8/7/20 וסיכומיהם המתוקנים של הנתבעים הוגשו ביום 10/12/20 בעוד סיכומי התובעים הוגשו ביום 15/12/20. עם הגשת סיכומי התובעים, הוגשה גם בקשתם לאישור הגשת אסמכתא עם סיכומיהם, היא הבקשה שלפני (להלן: "הבקשה").
3. במסגרת הבקשה, טענו המבקשים כי הגישו עם סיכומיהם אסמכתא בדבר זיהוי הבעלים- המנוחה רייא חסן (להלן: "האסמכתא"). נטען כי האסמכתא הייתה בידי המשיבה וכי המבקשים לא הצליחו להשיגה במהלך ניהול התיק וכי האסמכתא מוכיחה את בעלות המבקשים וזיקתם למקרקעין מושא התביעה. המבקשים הדגישו כי אין בהגשת האסמכתא משום הרחבת חזית, מאחר שכל העת טענו כי הם הבעלים והמחזיקים של המקרקעין ואף הוסיפו כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב כאשר טענה בפני בית המשפט, כי אין למבקשים זיקה וקשר למקרקעין.
4. המשיבה הגיבה לבקשה והתנגדה בתוקף לצירוף האסמכתא ואף הביעה את התנגדותה לטענה החדשה שהועלתה לטענתה בסיכומי המבקשים, לפיה הם המחזיקים או הזכאים להירשם כבעלי המקרקעין, מאחר וטענה זו הועלתה על ידי המבקשים רק לאחר דיון ההוכחות ובמסגרת סיכומיהם. לטענת המשיבה בכתב התביעה ובתצהירי המבקשים הם טענו כי הם "בעלי המקרקעין" ועתה טוענים כי הם "מחזיקים עפ"י דין ו/או זכאים להירשם כבעלים".
5. לטענת המשיבה, המבקשים חיכו עם הגשת האסמכתא לאחר הגשת סיכומים מתוקנים מטעם הצדדים וכי המדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד המבקשים, לאחר שכל טענות המשיבה כבר היו פרושות בפניהם ובכך השיגו יתרון דיוני על פני המשיבה ופגעו בזכיותיה הדיוניות. עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי המבקשים חטאו בכך שהגישו אסמכתאות ומסמכים נוספים במצורף לסיכומים וגרמו לבית המשפט לעיין בהם טרם קבלת רשות מבית המשפט לעשות כן, ובכך ביצעו שימוש לרעה בהליך המשפטי וכי פגם מהותי זה מצדיק דחיית הבקשה.
6. לטענת המשיבה, כבר בכתב הגנתה טענה כי המבקשים אינם בעלי החלקה, כך שטענה זו הייתה ידועה לאורך כל ההליך המשפטי והמבקשים אינם יכולים לטעון כי הופתעו וכי היה עליהם להביא את כל ראיותיהם בשלב ההוכחות ולא להמתין עד לאחר הגשת הסיכומים. המשיבה מוסיפה ומציינת כי מלבד האסמכתא שהוזכרה בבקשה , הרי שעם הסיכומים, הגישו המבקשים מסמכים נוספים אשר לא התבקשה רשות להגישם ומשכך, גם דינם להיפסל.
7. המבקשים השיבו לתגובת המשיבה, בתשובה ארוכה תוך שהעלו שלל טענות ונימוקים, כאשר בין היתר טענו כי תגובת המשיבה הוגשה ללא כל ביסוס, ללא תצהיר וכי כלל לא התייחסה לטענתם העיקרית של המבקשים לפיה- האסמכתא הייתה בידי המשיבה והיא ידעה ויודעת כי המבקשים הם בעלי המקרקעין, אולם בחרה על אף היותה רשות מנהלית, להטעות את בית המשפט ולהציג מצג לפיו היא אינה מודעת לאסמכתא. עוד טענו המבקשים כי אין המדובר בהרחבת חזית, אלא בצירוף ראיה שלא הייתה בידי המבקשים עד להגשתה וכי היא נתגבשה לאחר סיום שמיעת הראיות. המבקשים הוסיפו אזכורי פסיקה לפיה הפרוצדורה אינה חזות הכול ויש להעדיף על פניה את חקר האמת .

דיון

1. כבר בראשית הדברים יש לציין כי המבקשים עשו דין לעצמם ולסיכומיהם המתוקנים צירפו את האסמכתא והמסמכים אותם הם מבקשים להגיש כראיות, זאת בלא כל נטילת רשות מטעמו של בית המשפט. להתנהלות זו יינתן המשקל המתאים.
2. בחינת הבקשה מעלה כי על אף שהמבקשים חוזרם וטוענים כי המדובר במסמך שלא היה באפשרותם להשיג במהלך ההליך המשפטי וכי הוא היה מצוי כל העת אצל המשיבה, הרי שמדובר למעשה במסמכי רישום מקרקעין ומסמכים מרשם הירושות, אשר בנקל ניתן לאתרם ואף צריך היה להגישם בתחילתו של ההליך המשפטי, שעה שמדובר בתביעה שעניינה במקרקעין.
3. כבר נפסק לא אחת כי אכן דלתות בית המשפט פתוחות לרווחה בפני המבקשים סעד ויכולת הפניה לבתי המשפט, היא מזכויות היסוד של האדם. אולם, בצד זאת החובה על בית המשפט לשמור על סדריו. אכן נכון כי הפרוצדורה אינה "מיטת סדום" וכאשר קורית תקלה ובעל דין שוגה במהלכו של המשפט וניתן לתקן זאת מבלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, כי אז על בית המשפט להרשות זאת. אולם, בעל דין צריך להגיש ראיותיו בבת אחת ולא טיפין טיפין ובבחינת השאלה אם להתיר הבאת ראיות נוספות, יש לשקול את אופי הראיה הנוספת (האם זו ראיה "טכנית" ופשוטה), השלב אליו הגיע המשפט, האם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם ומדוע זה לא הובאו אותן ראיות בזמן הראוי. ראו לעניין זה: ברע"א 2370/12 מנחם קורן נ. חיפה כימיקלים בע"מ (ניתן ביום 31/10/12).

כמו כן, הנטל להוכיח כי הבקשה נכנסת בחריג לסדר הבאת הראיות, מוטל על כתפיו של המבקש לחרוג מן הסדר התקין. ראו ע"א 579/90 רוזין נ. בן נון פ"ד מו(3) 738.

1. בבחינתם של מכלול השיקולים, אין מקום להתיר הבאת הראיות הנוספות אותן מבקשים המבקשים לצרף . אבהיר באשר לכל אחד מהתנאים אשר נקבעו בפסיקה.
2. על טיבן של הראיות הנוספות אותן מבקשים המבקשים להביא כבר עמדתי. המדובר על מסמכי זיהוי ובעלות במקרקעין אשר ניתן היה בנקל להשיגם מהמרשמים המתאימים ואף צריך היה לעשות כן, טרם הגשת התביעה ע"י המבקשים שכן סוגיית הבעלות היא בליבה של המחלוקת בין הצדדים.
3. אשר לשלב אליו הגיע המשפט- הרי שמדובר בשלב שלאחר סיומן של הבאת הראיות מטעמם של כל הצדדים, שלב בו נשמעו מלוא עדויות הצדדים וכבר הוגשו סיכומי הצדדים פעמיים. בפעם השנייה, הוגשו סיכומים מתוקנים לאחר שהסיכומים הראשונים שהוגשו מטעם הצדדים חרגו מהיקף העמודים שנקבע להגשתם. המדובר לא רק בשלב מתקדם של ההליך המשפטי, אלא למעשה בישורת האחרונה שלו, ממש טרם מתן פסק הדין בהליך. כבר נפסק כי בית המשפט עשוי להתיר הגשת ראיה אפילו בשלב הערעור, ברם נקבע כי הדבר יעשה ככל שניכר כי הראיה נשוא הבקשה, היא בעלת חשיבות ניכרת להכרעה בפסק הדין. ראו בע"א (ת"א)1999/09 הולדשלג נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 6/2/11).
4. לאחר ששמעתי מכלול הראיות במסגרתו של תיק, איני סבורה כי זהו המקרה שבפני וכי אותן ראיות על הבאתן עומדים המבקשים, הן מחד ראיות חשובות אשר עשויה להיות להן חשיבות מכרעת במסגרת מתן פסק הדין, אך מנגד היה מקום להגישן עוד בראשיתו של ההליך.
5. כאן המקום להוסיף כי באשר לשאלה האם ידעו המבקשים אודות אותן ראיות בשלב מוקדם יותר, ברי כי הללו היו כל העת בהישג ידם של המבקשים וכי מחדליהם בלבד מנעו את הבאת אותן הראיות בשלב מוקדם יותר. מדובר בראיות שהיה ניתן להביאן בשקידה סבירה. אין כל הסבר בבקשה, מדוע זה לא "התגלו" אותן ראיות במהלך ההליך והמבקשים אינם מצביעים על מניעה כלשהי אשר גרמה לאותו המחדל. מצב דברים זה , שוב אינו מטה את הכף לטובת של המבקשים וראה בעניין זה בע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ. המועצה המקומית דבוריה פ"ד מז(1) 661.
6. הנה כי כן, מן המקובץ עולה כי יש לדחות את בקשת המבקשים, שעיתויה מתמיה (לאחר סיום הבאת ראיות הצדדים ולאחר הגשת סיכומי הצדדים בשנית), כוללת ראיות אשר היה ניתן להגישן בשלבים מוקדמים ביותר של ההליך לצורך הכרעה בתובענה או לכל הפחות היה ניתן להגיע אליהן בשקידה סבירה במועד אשר נקצב להבאת ראיות המבקשים . לזאת יש להוסיף כי המבקשים הגישו בפועל את המסמכים לסיכומיהם ללא בקשת רשות מראש כאמור, לא סיפקו כל הסבר למחדל זה וספק גמור אם אכן קיים הסבר שכזה.
7. הפסיקה מצווה על ראיה רחבה ובחינת מכלול השיקולים כפי שפירטתי לעיל, ראה פסק הדין בעניין קורן ובראיה רחבה זו, היה על הבקשה להידחות. אולם, יחד עם זאת וכדי שלא יהא חשש שמא תינתן הכרעה כאשר הראיות בחסר, אתיר הבאת הראיות שהוגשו בסיכומי המבקשים, ללא רשות מראש מבית המשפט. המשיבה תהא רשאית כמובן להודיע על רצונה לזמן שוב את המבקשים למתן עדות וחקירה אודות הראיות אשר צורפו לסיכומיהם וכן תהא רשאית להגיש ראיות הזמה מטעמה. כאמור, אתיר הגשת ראיות המבקשים, אך יעשה אך ורק בכפוף תשלום הוצאות בסך 10,000 ₪, בידי המבקשים בתוך 14 יום מהיום.
8. לא ישולמו ההוצאות במועד אשר נקבע, לא אתיר הגשת הראיות והן יוצאו מסיכומי המבקשים.

ככל שיוגשו הראיות, תודיע המשיבה באם ברצונה לחקור שוב את המבקשים ולהגיש ראיות הזמה מטעמה וזאת בתוך 7 ימים ממועד ביצוע תשלום המבקשים. בהתאם תינתנה הוראותיי באשר לזימון הצדדים לישיבת הוכחות נוספת.

סוף דבר,

1. המבקשים יהיו רשאים להגיש ראיותיהם, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו לקופת בית המשפט בתוך 14 יום מהיום. ככל שיוגשו תהא המשיבה רשאית להודיע על רצונה בחקירת המבקשים והגשת ראיות הזמה, בתוך 7 ימים ותינתנה הוראותיי בהתאם.
2. בהיעדר תשלום ההוצאות במועד, ייתן פסק דין בתיק על בסיס החומר המצוי בתיק, ללא הראיות נושא בקשת המבקשים.

לתזכורת פנימית ליום 12/1/21.

ניתנה היום, י"ג טבת תשפ"א, 28 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.