בפניי בקשה למתן סעד זמני מסוג צו מניעה זמני במסגרתה עותר המבקש כי אורה על עיכוב ביצוע הליך הפינוי מהנכס המפורט בבקשה ביחס למבקש ובני משפחתו המיועד להתבצע בשבוע הקרוב וזאת עד מתן פסק דין בהליך ההצהרתי שבכוונתו לנקוט.

צו הפינוי ניתן במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 34-10110-12-9 בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה שנפתח למימוש פסק דין של פינוי שניתן על ידי בית משפט השלום בקריות בתיק 31154-02-11.

מאחר וכתב תביעה עיקרי לא הוגש בצמוד לבקשה הוריתי כי לא ניתן יהיה לדון בה ביהעדרו. כתב תביעה למתן סעד הצהרתי הוגש בעקבות החלטה זו והתיק הובא למתן החלטה.

המבקש טוען בבקשתו כי הוא בעל זכות שימוש בנכס מכוח מה שהוגדר על ידו "הבטחה מינהלית" שניתנה לו לטענתו על ידי המשיבה 2 (המועצה המקומית בענה).

בתיאור הצדדים לבקשה נראה כי נפל שיבוש כלשהוא ביחס למספור המשיבות מאחר והמשיבה 1 היא הגורם שלטובתו ניתן פסק הדין בבית משפט השלום בקריות ביחס להליך הפינוי (להלן – פסק הדין של הפינוי) ולא כפי שנרשם בסעיף 2 לבקשה.

המשיבה 2 הינה רשות מקומית שלטענת המבקש נתנה למבקש הבטחה מינהלית לעניין זכות השימוש בנכס המתואר וזאת על רקע מצב אישי ומשפחתי כמתואר בבקשה.

עוד עולה מהבקשה כי פסק הדין של הפינוי ניתן כבר בשנת 2011 וכי בדצמבר 2016 ניתנה החלטת כב' רשמת הוצאה לפועל אשר קבעה את מועדי הפינוי. עוד ציין המבקש כי ההודעה הגיעה לידיו רק ביום 22.2.18.

המבקש צירף לבקשתו את הבקשה שהוגשה לכב' רשמת ההוצאה לפועל לעיכוב הפינוי, תגובת המשיבה 1 (רשות מקרקעי ישראל) ואת ההחלטות שניתנו ביום 8.3.18 לאחריהן הוגשה הבקשה שבפניי.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובכתב הטענות העיקרי נחה דעתי כי לא מתקיימים התנאים למתן צו במעמד צד אחד (שמהבקשה עולה כי כלל לא התבקש) ואפשר שבכלל.

למען הסדר הטוב יצוין כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות לגופו של תיק ככל שיתברר והדברים נרשמים בשלב זה לצורך הבקשה שבפניי.

ראשית יצוין כי אין מחלוקת כי ניתן כבר בשנת 2011 פסק דין של פינוי לטובת המשיבה 1.

כלל לא עלה מהבקשה האם המבקש פעל לתקיפת אותו פסק דין והבקשה – שהינה מפורטת בהיבטים מסוימים – כלל אינה מתייחסת להיבטים המשפטיים הרלבנטיים למשיבה 1 שהיא בעלת הזכויות בקרקע לעומת המשיבה 2 – שהיא לכאורה "נותנת ההבטחה".

על פני הדברים דומה כי ברור לכל כי המשיבה 2 אינה מוסמכת להבטיח את מה שאינו שלה וכל טענה שיש למבקש ביחס לנתבעת 2 – אם ישנה – אינה בהכרח פועלת במישור היחסים אל מול המשיבה 1 ועל כן כל תיאור מצב הדברים ביחס למשיבה 2 אינו מעלה ואינו מוריד.

ממילא לא ברור כיצד ניתן לקשור בין הבטחות שניתנו על ידי המשיבה 2 – אם ניתנו – לזכויות המשיבה 1 באופן שיהיה בו כדי לבסס הסעד העיקרי המבוקש ועל כן רכיב הראיות לכאורה במקרה זה הינו על פני הדברים קלוש. ממילא אין מחלוקת על עצם בעלותה של המשיבה 1 במקרקעין.

זאת ועוד: פסק הדין של הפינוי יוצר מעשה בית דין בין הצדדים הרלבנטיים לו ולא ברור כיצד ניתן לתקוף פסק דין של פינוי שניתן בשנת 2011 (שמן הסתם הפך חלוט זה מכבר) באמצעות סעד הצהרתי המוגש לאחר שכבר ננקטו ההליכים המקדימים הנדרשים לפינוי לרבות פתיחת תיק הוצאה לפועל על בסיס הבטחה מינהלית של גורם זר להליך.

לעניין מאזן הנוחות - עם כל הכבוד לתיאור האישי והמשפחתי הרי שאין בכך כדי לגרוע מזכותה של המשיבה 1 לממש את פסק הדין שניתן כבר בשנת 2011 ולא ברור מדוע רק עתה פועל המבקש בדרך פעולה זו, ללא קשר להיתכנותה המשפטית.

יצוין עוד כי עיינתי בתגובת ב"כ המשיבה 1 כפי שהוגשה לכב' רשמת ההוצאה לפועל וב"כ המשיבה עמד על היבטים רלבנטיים שחלקם צוינו גם על ידי לעיל ואף התייחס להיבטים הקשורים למאזן הנוחות לרבות לעניין המגורים החלופיים.

לכך מצטרף כאמור הנתון בדבר השיהוי הניכר בהגשת הבקשה וההליך שלא הונח כל הסבר מניח את הדעת ביחס אליו ולכך שמתן סעד זמני בתיק שעניינו סעד הצהרתי הוא חריג שבחריגים.

ככל שהמבקש עומד על בקשתו היא תידון במעמד שני הצדדים ביום 19.3.18 שעה 13:30 בכפוף לתורנות הפלילית המתקיימת באותו מועד.

קיום הדיון במועד הנ"ל כפוף לכך שב"כ המבקש ימציא לב"כ המשיבה 1 (עו"ד אמיר משה) את הבקשה +כתב התביעה העיקרי + החלטה זו עד מחר 15.3.18 שעה 10:00 ויציג אישור מסירה לתיק בית המשפט.

יובהר כי החלטה זו אינה נותנת סעד ארעי או זמני כלשהוא.

המזכירות תודיע לב"כ המבקש טלפונית כי ניתנה החלטה.

בנוסף המזכירות תמציא ההחלטה באמצעות נט המשפט לעו"ד אמיר משה, ב"כ המשיבה/הזוכה.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ח, 14 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.