בקשת הנתבעים להוציא מתיק בית המשפט ראיות שהוגנבו שלא כדין לסיכומי התובעת, להתעלמות בית המשפט מהן, ולמחיקת סעיפים מתוך הסיכומים הנסמכים על ראיות מוגנבות.

הרקע העובדתי

1. הבקשה הוגשה במסגרת תובענה שהגישה התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום דמי שימוש בקרקע חקלאית. טענת התובעת היא כי אביהם המנוח של הנתבעים השכיר את הקרקע ושני מבנים חקלאים שעליה לאחרים לשימוש כמרכולים. הנתבעים יורשיו של המנוח נדרשים לשאת בדמי השימוש.
2. במהלך ניהול התובענה מונה שמאי מוסכם שנתן את חוות דעתו. לאחר מכן, הגישו הצדדים את ראיותיהם. בישיבת קדם המשפט הוסכם כי העד היחידי שייחקר חקירה נגדית הוא השמאי והמסמכים והתצהירים יוגשו ללא חקירה נגדית. הסכמה זו נעשתה לאחר שמהתצהיר שהתובעת הגישה הוצאה בהסכמה חוות הדעת של השמאי מטעמה שצורפה לו שלא כדין וכן נמחקו דברי השמאי בהתייחסות לחוות דעת השמאי המוסכם. לאחר שחקירת השמאי הושלמה נקבע כי הצדדים יגישו את סיכומי טענותיהם (לאחר שבשל המצב הבריאותי בוטלה ישיבת הסיכומים בעל פה ונקבע כי יוגשו סיכומים בכתב).
3. התובעת הגישה את הסיכומים מטעמה וצרפה להם מספר נספחים. הנספחים שאליהם הבקשה מתייחסת הם:
4. הקווים המנחים של השמאי הממשלתי באשר לעריכת שומות בגין שימוש לא מורשה במקרקעין בניהול רשות מקרקעי ישראל (נספח ב');
5. דו"חות פיקוח שנערכו על ידי נציגי התובעת בעת ביקוריהם במקרקעין (מהימים 1.5.2007; 13.6.2016; 20.2.2017);
6. תקן מס' 3.0 בדבר יישום גישות השומה בשומות מקרקעין לנכסים לא בנויים למגורים, משרדים, תעשיה, מלאכה מסחר ולקרקע חקלאית מספטמבר 2007;
7. החלטת הנהלת מנהל מקרקעי ישראל בדבר גביית דמי שימוש בגין התקופה שקדמה למועד אישרו העסקה במנהל (מס' 1243 מיום 17.11.2004).

הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה

1. לאחר הגשת הסיכומים פנו הנתבעים בבקשה שלפני. לטענתם יש להוציא את הנספחים שפורטו לעיל מתיק בית המשפט וכן למחוק את האמור בסעיפים 8, 13-14, 22 ו- 31 בסיכומי התובעת, שנסמכים על אותם נספחים.
2. לפי הנטען בבקשה אין זו הפעם הראשונה שבה התובעת מרשה לעצמה לנסות ול"דלג" על הוראות הדין, תוך קיפוח זכויותיהם של הנתבעים, כאשר בפעם הקודמת נעשה ניסיון להגניב חוות דעת מקצועית ועדות סברה במסגרת תצהיר עדות ראשית. הנספחים שצורפו הם ראיות, שלא צורפו לתצהירים מטעם התובעת, ולא הוגשו כדין והם אינם חלק מהחומר הראייתי שעל פיו על בית המשפט לפסוק. שיאם של דברים הוא צירוף דו"חות פיקוח שנערכו על ידי פקחי התובעת, שהם עדות שמיעה ברורה, כאשר אפילו עורכיהם לא אימתו בעדות כלשהי מסמכים אלו. המסמכים לא הוצגו בשעת הדיון, לא נכללו בין הראיות ואף לא בכתבי הטענות והנתבעים לא היו מודעים ולא טענו את טענותיהם באשר למסמכים אלה.
3. הרושם שקיבלו הנתבעים מצירוף הנספחים הוא כי המדובר בלא פחות מ"מקצה שיפורים" שהתובעת מנסה לעשות, וזאת במסגרת סיכומים, בין היתר במטרה לתקן ולשפץ את עילות התביעה וטיעוניה במישור השמאות, כמו גם בעניין תקופת השימוש הנטענת.
4. התובעת הגיבה לבקשה בהתייחסה לנספחים השונים:
5. הקווים המנחים ולהתייחסות אליהם בסיכומים (נספח ב' וסעיף 8) - התובעת טוענת כי הקווים המנחים מתפרסמים בהתאם להחלטת הממשלה, ומדובר במסמך רשמי המפורסם באתר השמאי הממשלתי, אשר הוגש למען הנוחות כנספח. התובעת מפנה לכך שהשמאי מטעמה ערך את חוות דעתו בהתאם לקווים המנחים של השמאי הממשלתי, והשמאי מטעם בית המשפט נחקר באופן נרחב ביחס לאותם קווים מנחים ללא התנגדות של הנתבעים.
6. דו"חות הפיקוח שצורפו (נספח ד') – התובעת טוענת שניתן להגישם, שכן הם היו בסיס לחוות דעת השמאי מטעמה, ונשלחו לנתבעים במסגרת גילוי המסמכים.
7. מסמך התקינה השמאית (נספח ה') – התובעת מציינת כי המסמך הוצג לפני השמאי בדיון ההוכחות והשמאי נחקר עליו ללא התנגדות. עם זאת התובעת משאירה עניין זה לשיקול דעתו של בית המשפט.
8. החלטות התובעת (נספח ו' לסיכומים) -ההחלטות ניתנו בהתאם לסמכות החוקית המוקנית לתובעת בסעיף 4יג' לחוק מקרקעי ישראל, התש"ך-1960, המורה כי החלטה של המועצה ושל ועדה מוועדותיה, תפורסם ברשומות ובאתר האינטרנט של הרשות ועל כן מדובר במסמכים המפורסמים מכוח הדין, ולכן הם פרסום רשמי, ואין זה משנה אם צורפו לסיכומים או לא. התובעת תוהה האם גם הפנייה לפסיקה לא תתאפשר לה.
9. בתשובה לתגובה שבים הנתבעים וחוזרים על טענותיהם כי מדובר בצירוף מסמכים לסיכומים שלא כדין תוך שהם חולקים על טענות התובעת ומבקשים לדחותן. הם מפנים לפסיקה המבהירה את האיסור לצירוף מסמכים שלא הוגשו כראיות לסיכומים, וכן מתייחסים באופן פרטני לטענות התובעת:
10. הקווים המנחים של השמאי הממשלתי – הנתבעים טוענים כי אף אם מסמך מתפרסם מכוח החלטת ממשלה הוא אינו הופך לראיה בבית המשפט וכך גם אין משמעות לאזכורו של מסמך בחוות דעת מטעם צד, ואף לא להצגתו לפני בעל הדין שכנגד, ובוודאי שאין בכך כדי להצדיק את צירופו לסיכומים (הנתבעים מזכירים כי חוות דעת השמאי מטעם הצדדים אף הן כבר אינן ראיה). עמדת הנתבעים כי אין בחקירת השמאי המוסכם על מסמך זה כדי לאפשר את הגשתו, אף אם לא הייתה התנגדות לשאלות. הנתבעים מתנגדים לאמירה שהמסמך לא סומן מסיבה לא ברורה.
11. דו"חות הפיקוח – משלוח הדו"חות במסגרת גילוי המסמכים אינו הופך אותם לראיה והמדובר בעדות שמיעה ברורה, שכן לא אומתו מעולם בתצהיר בידי עורכיהם.
12. תקינה שמאית – אין ללמוד דבר מכך שהשמאי נחקר בהתבסס על אותה תקינה והדבר אינו מכשיר מסמכים כראייה.
13. החלטות התובעת – מדובר בהחלטות ההנהלה ולא בהחלטות המועצה, ואף אם פורסמו בפרסום רשמי, לא ברור כיצד הפרסום מכשיר את הראיה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה החלטתי לקבל את הבקשה במלואה. סיכומי הטענות, אינם כלי להוספת ראיות או מסמכים שלא הוגשו קודם לכן לתיק בית המשפט בהתאם לדין ולפקודת הראיות, וכלל אין לצרף אליהם צירופים כאלה ואחרים.
2. אכן, לעתים, מצורפים לסיכומים אסמכתאות משפטיות (פסיקה וספרות) הנזכרות בהם, ואולי אף ראיות מרכזיות, בכדי להקל על מלאכת כתיבת פסק הדין אך לכל היותר המדובר באמצעי עזר בלבד, שנועד להקל על ההתמצאות בין הראיות שהוגשו כדין ולא מכשיר להוספת ראיות שלא הוגשו. די בכך כדי לקבל את הבקשה ולהביא להוצאת הנספחים ולמחיקת ההתייחסות אליהם מסיכומי התובעת, ככל שאותה התייחסות נשענת על הנספחים, ולא על השאלות שהופנו לעדים בהתבסס עליהם.
3. העלאת שאלות הנסמכות על מסמכים שונים, שלא הוגשו, אפשרית גם היא, אך אין הדבר מכשיר באופן אוטומטי את הגשת המסמך, וכך גם לגבי אזכור המסמך בחוות דעת כזו או אחרת. כל שניתן הוא להסתמך על השאלה או התשובה וכן על חוות דעת המומחה. המסמך עצמו אינו הופך ראיה, אלא אם נתבקשה הגשתו והבקשה התקבלה.
4. התובעת אינה טוענת כי המסמכים שעליהם היא מבקשת להסתמך הם דין שאינו צריך ראיה (ר' סעיף 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התש"א-1971). משכך, עצם פרסומם ככל שהיה ברשומות (ולא הוברר מה מהמסמכים אכן פורסם בפרסום רשמי ומתי) אינו הופך אותם למה שאינם. ככל שהמדובר בדין, אין צורך בצירוף וניתן להפנות לפרסום הרשמי. הצירוף אינו יכול להפוך את המסמך או את התוכן לראיה.
5. אין גם יסוד להשוואה בין המסמכים שצורפו לסיכומים לבין פסקי הדין שעליהם התובעת נסמכה. פסקי הדין הן אסמכתה משפטית, וההסתמכות עליהם היא כתקדים של הלכה משפטית ולא מעבר לכך. החלטות התובעת אינן פסק דין, וכך גם לא קווים מנחים של השמאי הממשלתי. ככל שמבקשים להגישם יש לעשות כן בהתאם לפקודת הראיות.
6. ומכאן לדו"חות הפיקוח, כאן הדברים חמורים יותר. התובעת צירפה לסיכומיה ראיות שלא הוגשו בשום דרך שהיא, דו"חות הפיקוח, מבלי שעורכיהם נתנו תצהירים ומבלי שהובאו לחקירה נגדית. מסמכים אלה הם עדויות עובדתיות מובהקות בדבר ממצא שנמצא על ידי אדם מסוים במועד מסוים ולא יכולה להתעורר שאלה בדבר היעדר היכולת לצרפם לסיכומים.
7. בשולי הדברים, גם אם לא מבחינת חשיבותם, אוסיף כי דרך הילוכה של התובעת אינה מקיימת על פני הדברים את עקרונות היסוד של ההליך האזרחי, כפי שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בין העקרונות הוטלה על בעלי הדין חובה "לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית...". צירוף ראיות שלא הוגשו לסיכומים עולה בקנה אחד עם חובה זו.

סיכום

1. הבקשה מתקבלת. סיכומי התובעת יוצאו מהתיק. על התובעת להגיש עד ליום 3.2.21 גרסה מתוקנת של הסיכומים כאשר הנספחים האמורים לא יצורפו וכך גם לא תיעשה התייחסות לנספחים אלה (אלא אך ורק לראיות קבילות). ככל שלטענת התובעת יש מסמך שהוא בגדר "דין", היא רשאית להפנות אליו ולכלול בסיכומיה טיעון מדוע הוא נחשב כדין שאין נצרך להוכחה. סיכומי הנתבעים יוגשו עד ליום 17.2.2021. למען הסר ספק מובהר כי התיקון שייעשה מצומצם אך ורק להיבטים אלה ואין לתקן את הסיכומים מעבר לכך.
2. כפי שציין בא כוח הנתבעים אין זו הפעם הראשונה שבה מוגשות ראיות שלא כדין. בפעם הקודמת, לאחר שנשמעו הערות בית המשפט באשר לבקשה שהוגשה להוצאת המסמכים שצורפו לתצהיר שלא כדין ולעדויות הסברה הכלולות בו, ניתנה במהלך קדם המשפט הסכמת התובעת להוצאת הצירופים האסורים ולמחיקת אותם חלקים בתצהיר מטעמה ועל-כן, לא נעשה צו להוצאות.
3. לא ראיתי לנכון לנהוג כך בפעם השנייה, בכלל ומקום בו התובעת לא הסכימה מיד לקבלת הבקשה. לפיכך, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ₪ בגין הבקשה, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"ד שבט תשפ"א, 27 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.