1. בקשת הנתבעת להורות על סילוקה של התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, שיהוי ומניעות.
2. הנתבעת טענה, בעיקרי הדברים, כי התביעה הוגשה על מנת לקבל את שווי ההנחה בארנונה שנמנעה מהתובעת לפי צו הארנונה לשנת 2010 בטרם בוטל פרק היזמות; בנסיבות העניין המדובר בתביעה לקבלת הנחה בארנונה שהוסוותה כתביעה נזיקית; תקנתה של התובעת הייתה להגיש עתירה מנהלית לצורך קבלת ההנחה בארנונה; גם אם עומדת לתובעת עילת תביעה נזיקית בגין הנזק שלפי הטענה נגרם לה, לא ניתן לדלג על שלב התקיפה הישירה באמצעות הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי; התובעת החליטה להמתין שנים רבות בטרם הגישה את התביעה באופן שפגע בנתבעת, ובחרה לתקוף בתקיפה ישירה החלטה של רשות.
3. התובעת טענה בתגובתו, בעיקרי הדברים, כי התביעה הינה תביעה נזיקית, וגם אם גלומה בה תקיפה עקיפה של החלטה מנהלית לבית המשפט מוקנית סמכות לדון בה; הסמכות הולכת אחרי הסעד שהינו כספי; התובעת לא תקפה את ביטול פרק היזמות בגדרו של צו הארנונה לשנת 2010 אלא את ההתנהלות והמצגים של נציגי הנתבעת, עד לביטול פרק היזמות ובתקופה שלאחר מכן, שתכליתם הייתה לגרום לה להקים את מפעלה בשטחה המוניציפלי של הנתבעת; המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבעת הינם בלתי הפיכים.
4. הנתבעת חזרה בתשובתה על עיקרי טענותיה וערכה אבחנה של פסקי הדין שפורטו על ידי הנתבעת מהמקרה הנדון.
5. בהלכה הפסוקה נקבע שלצורך בחינת סמכותו העניינית של בית המשפט האזרחי, אין מקום להסתפק בבחינת הסעד הנתבע, אלא יש לערוך הבחנה בין תקיפה ישירה של החלטת הגורם המנהלי לבין תקיפה עקיפה שלה. בית המשפט לא יידרש לבירור תובענה אזרחית מקום שמדובר בתקיפה ישירה של החלטה מנהלית, וזאת במובחן מתקיפה עקיפה שלה שאז ניתן להידרש לבירורה במסגרת סמכותו האגבית, בכפוף לחריגים שנקבעו בעניין זה. עוד נקבע שרשויות ציבוריות אינן חסינות מפני תביעות נזיקין, וככל שהמעשה המנהלי הינו בבחינת מעשה עשוי והמדובר בנזק שהתגבש, וזאת להבדיל ממעשה מנהלי שאינו עשוי והנזק צופה פני עתיד, הרי שניתן להידרש לבירורה של התובענה.

"... מוכרת ההבחנה בין תקיפה ישירה של החלטה מינהלית לתקיפה עקיפה שלה. בתקיפה ישירה נתקפת באופן חזיתי החלטת הגורם המינהלי, כאשר הסעד המבוקש מכוון במישרין נגד ההחלטה המינהלית, כגון ביטול ההחלטה. תקיפה עקיפה, לעומת זאת, מכוונת להשגת סעד אחר, כגון תשלום כספי או פטור ממנו. תקיפת ההחלטה המינהלית נעשית רק בדרך אגב, לשם הכרעה בדבר הזכאות לסעד המבוקש, כאשר תוקף ההחלטה המינהלית עצמה אינו עומד למבחן (ראו דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית, פסקאות 28-27 לפסק דינו של הנשיא גרוניס (14.04.2015); יצחק זמיר השפיטה בעניינים מינהליים 57-19 (1987)).

סיווג התקיפה משפיע על סוגיית הסמכות העניינית, שכן על פי רוב תקיפה ישירה של מעשה מינהלי מקומה בערכאה המינהלית ואילו תקיפה עקיפה מקומה להתברר בערכאה אחרת, כגון בית משפט אזרחי, בכפוף לחריגים שהותוו בהלכה הפסוקה לכלל זה (ראו למשל בר"מ 7363/09 מרכז משען בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו, פסקה 8 (02.03.2010)).

...

כלל מושרש הוא בשיטתנו המשפטית כי הרשות אינה חסינה מפני תביעות נזיקין, לרבות תביעות שעילתן פעולת הרשות בכובעה הציבורי, זאת כמובן בכפוף לחסינויות מהותיות הקבועות עלי דין. לית מאן דפליג על כך, וגם מהלכות תקיפה עקיפה וישירה לא משתמע אחרת. כפי שהודגש בעניין גליק:

"איני בא לשלול את האפשרות לתבוע את הרשות הציבורית בנזיקין בגין הפרה של נורמה הלקוחה מהמשפט המינהלי, ועל כך אעמוד בהמשך. גם העובדה שמדובר בעניינים הקשורים לביטחון הציבור אינה שוללת תביעה כאמור, שהרי בתי המשפט האזרחיים דנים כעניין שבשגרה בתביעות פיצויים בנזיקין כנגד כוחות הביטחון, תוך בחינה אם מדובר ב'פעולה מלחמתית'. אלא שבמצב הדברים הרגיל, תביעה כאמור ראוי שתוגש אך כסעד משלים, כאשר נוצר 'מעשה עשוי' והתגבש נזק שאינו ניתן עוד לתיקון באמצעות דרך המלך של ציווי (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כלכלי כרך ג 392-393 (2013))" (שם, פסקה 12 לפסק דינו של השופט עמית).

עוד הודגש שם בפסקת הסיכום כי "ככלל, וכל עוד לא מדובר במעשה עשוי ובנזק שנתגבש, יש למצות את המסלול המינהלי תחילה" (שם, פסקה 43). המקרה שלפנינו אינו עוסק במעשה עשוי ובנזק שהתגבש. התביעה אינה צופה פני עבר אלא פני הווה ופני עתיד. המסלול הנזיקי אינו חסום אפוא בפני המבקשות, אלא שמסען הדיוני טרם הוליך אותן לפתחו. ראשית עליהן לפסוע בדרך המלך, במבואותיה ובמוצאיה. יתכן שאחד הנתיבים המסתעפים ממנה מוביל, בסופו של דבר, למסלול הנזיקי ולפתיחת הליך נוסף לפני בית המשפט האזרחי".

רע"א 88/17 רימונה בדרה גולן נ' ראש עיריית תל אביב - רון חולדאי, 9.5.2018.

1. בענייננו, התובעת טענה בכתב התביעה, בעיקרי הדברים, כדלקמן-

נציגי הנתבעת הציגו מצג לפני מר סירטון המנוח, מנהלה של התובעת בזמנים הרלבנטיים (להלן: "מנהל התובעת"), שככל שהתובעת תקים את מפעלה בתחומי שטחה המוניציפלי היא תזכה להנחות בתשלומי ארנונה במשך תקופה מסוימת לפי פרק היזמות בצו הארנונה לשנת 2010.

לקראת סוף שנת 2010 נודע למנהל התובעת שהנתבעת הודיעה לאנשי עסקים באשדוד על ביטול התמריצים לפי פרק היזמות בגדרו של צו הארנונה, ואף באופן רטרואקטיבי, ובישיבת המועצה שנערכה ביום 30.11.2010 בנושא ההטבה למפעלים, הובהר שהנתבעת מעוניינת בקידום עסקים אולם נתקלת בקשיים במתן תמריצים.

בעקבות המידע הנ"ל מנהל התובעת יצר קשר עם הגב' איצקוביץ', האחראית על מנהלת התעסוקה והתעשייה אצל הנתבעת, וביקש הבהרות בשים לב למידע שהגיע לידיעתו; הגב' איצקוביץ' הפיגה את חששותיו של מנהל התובעת תוך שהבהירה "... כי למרות הקשיים, העירייה תעמוד במצגיה כלפי התובעת באופן ספציפי, וזאת לאור המכתב שנמסר לו (נספח 2) מטעם העירייה ... ", ועוד הבהירה "... כי המכתב הוצא לתובעת לאחר פניית משרד הפנים לעירייה לביטול פרק היזמות, ולאחר שהעירייה הוציאה מכתבים בנושא למפעלים אחרים באשדוד..." (סעיף 9 לכתב התביעה);

הקמת המפעל נמשכה כשבע שנים בשל התנהלות קלוקלת של הנתבעת, שהכבידה את ידה בעניינים שונים, כגון מתן אישור לעיצוב הגדר; לאחר מתן היתר הבנייה התברר שיש לפנות פסולת מהקרקע ונקבעו הגדרות מחמירות לגבי עבודות הביסוס והיסודות; הנתבעת השתהתה בתכנון וביצוע עבודות הפיתוח באזור; הנתבעת הודיעה לתובעת על חיובה בתשלום ארנונה עוד בטרם הושלמה הקמת המפעל.

נציגי הנתבעת חזרו בהם מהמצגים שנעשו לגבי ההנחה בתשלומי הארנונה באמתלות שונות, ובכלל זה טענו- שההנחות ניתנו ככל שהתובעת תקים את המפעל בתוך כשנה, וככל שלא העמידו סייג לתקופה במסגרת מצגיהם, הרי שבכל מקרה פרק היזמות בוטל על פי הנחיית משרד הפנים; ההנחות בארנונה היו תקפות לשנת 2010 בלבד, והתובעת רכשה את המקרקעין בטרם ניתנה התחייבותה של הנתבעת; המצגים של נציגי הנתבעת אינם תקפים מכיוון שלא נחתמו על ידי ראש העיר והגזבר; התובעת לא יכלה לצפות שצו הארנונה לשנת 2010 ימשיך לחול ככתבו וכלשונו בחלוף כשבע שנים.

התובעת רכשה את המקרקעין טרם נעשו מצגי הנתבעת לגבי ההנחה בארנונה; הנתבעת לא הודיעה שההנחות היו תקיפות רק לשנת 2010, מה גם שהיה ברור שלא ניתן להקים את המפעל בתוך שנה, וטרם הסתיימו עבודות הפיתוח.

מעיון בפרק היזמות של צו הארנונה לשנת 2010 עולה שמצגיה של הנתבעת נסמכו על האמור בו, ועל הרציונל המונח בבסיסו.

הנתבעת, באמצעות נציגיה, הייתה צריכה לצפות שמנהל התובעת יסתמך על מצגיהם לגבי ההנחות בארנונה, בשים לב להשקעה הכספית הניכרת בהקמת המפעל, האינטרסים העסקיים והתעסוקתיים הכרוכים בכך, ויתר נסיבות העניין.

אלמלא נסמכה התובעת על מצגיה של הנתבעת עמדה בפניה האפשרות להעתיק את מפעלה לערים אחרות בתנאים נוחים יותר, או לבנות מפעל קטן יותר.

סירובה של הנתבעת לעמוד במצגיה כלפי התובעת מהווה את הבסיס לתביעה בעילה של מצג שווא רשלני, תרמית, רשלנות "סתם" ואף עשיית עושר שלא כדין.

1. מעיון בסעיף 9 לכתב התביעה עולה בבירור שמנהל התובעת ידע עוד בשלהי שנת 2010 שהנתבעת הודיעה לבעלי עסקים בשטח שיפוטה על ביטול פרק היזמות בגדרו של צו הארנונה לשנת 2010, על ההנחות המופלגות בארנונה הגלומות בו, וזאת אף באופן רטרואקטיבי, אלא שלטענת התובעת נציגי הנתבעת טרחו להפיג את חששותיו של מנהלה בעניין זה, והבטיחו לו שהתובעת תזכה להנחות האמורות למרות הודעות הביטול שנשלחו, בהתאם להנחייתו של משרד הפנים, למפעלים אחרים.

זאת ועוד, מעיון ביתר סעיפי כתב התביעה עולה שהתובעת לא העלתה טענות לגבי עצם ביטולו של פרק היזמות בצו הארנונה לשנת 2010 על ידי הנתבעת, על פי ההנחיה שיצאה ממשרד הפנים, והתרשמותי הינה שהתובעת רואה בביטולו כמעשה עשוי ומשכך ומיקדה את טענותיה במצגים שנעשו על ידי נציגי הנתבעת לגבי העמדת ההנחות האמורות למרות ביטולו של פרק היזמות, כך לפי הטענה.

1. יוצא אפוא, שהחלטת הנתבעת להורות על ביטול פרק היזמות, על ההנחות בארנונה הגלומות זו, אינה עומדת בליבת הדיון בגדרו של הליך זה, ואין צורך להידרש לתקיפה ישירה של החלטתה של הנתבעת בעניין זה.

מעבר לכך, מכיוון שההחלטה לגבי ביטול פרק היזמות הינה בבחינת מעשה עשוי, שלא נתקף לכשעצמו, הרי שניתן להידרש לבירור טענותיה של התובעת במישור העוולות הנזיקיות.

1. הטענות שהעלתה הנתבעת לגבי שיהוי ומניעות כוונו בעיקרן להליך שלטעמה היה מקום לנקוט לצורך תקיפה ישירה של ההחלטה לבטל את פרק היזמות, וביטול ההנחות בארנונה, אצל ערכאות שיפוטיות המוסמכות לכך, ולאור התוצאה שהתקבלה אין מקום להידרש אליהן.
2. התוצאה היא שהבקשה נדחית.
3. הנתבעת תישא בשכר טרחתו של בא כוחה של התובעת בסכום כולל של 1,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן ההחלטה ועד לתשלום בפועל.
4. התובעת תגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 60 יום ממועד מתן החלטה זו.

הנתבעת תגיש תצהירי עדות ראשית בתו ך 60 יום ממועד המצאת תצהירי התובעת.

דיון קדם משפט מסכם במעמד נציגי הצדדים ובאי כוחם יערך ביום 6.7.2020, בשעה 12:00.

1. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ז טבת תש"פ, 14 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.