מבוא

1. תביעה כספית בסך של 2,030,056 ₪
2. התובעת טענה שנענתה לפניותיהם של נציגי הנתבעת לצורך העברת מפעלה מאור יהודה לאשדוד וזאת על יסוד התחייבותה של הנתבעת להעמיד לה סיוע בתחומים שונים ובכלל זה מתן הנחות בתשלומי הארנונה בשנים הראשונות לפעילותו של המפעל, אך לאחר שהקימה את המפעל בהשקעה כספית ניכרת בתחום המוניציפלי של הנתבעת התחוור לה שהמדובר במצגי שווא שניתנו ברמייה ובחוסר תום לב.

עיקרי טענות הצדדים

1. התובעת טענה בכתב התביעה, בעיקרי הדברים, כי פעלה משנת 1986 באור יהודה בייצור אלמנטים מתועשים לבניין; במחצית הראשונה של 2010 מנהל התובעת, שי סירטון המנוח, החל באיתור מקום חילופי למפעל בדרום הארץ משיקולים של מחירי קרקע וארנונה, דרכי גישה למפעל, ההון האנושי באזור והטבות מסים אפשריות; יהודה פרנקל (להלן: "פרנקל") וגב' איצקוביץ' (להלן: "איצקוביץ"), נציגי הנתבעת (להלן: "העירייה"), הודיעו למנהל התובעת שעם העתקת המפעל לאשדוד יזכה לתמריץ של הפחתת ארנונה בשיעור מלא במשך שנתיים, בשיעור של 75% בשנה השלישית והרביעית ובשיעור של 25% בשנה החמישית, עזרה באיתור עובדים ועזרה בהקמת המפעל, על מנת לעודד תעסוקה באשדוד; העתק מסיכום השיחה הועבר למר סירטון המנוח ולטענתה של התובעת הוא אינו משקף כהלכה את עיקרי השיחה עם נציגי העירייה; העירייה התחייבה לקיים את צו הארנונה לשנת 2010 בשנת הכספים 2010; ביום 7.7.2010 נחתם הסכם לרכישת המקרקעין באשדוד עליו הוקם המפעל החדש; ביום 4.11.2010 החלה בניית המפעל שהסתיימה עובר להגשת כתב התביעה בשל התנהלות העירייה לרבות שיהוי בעבודות הפיתוח והמצב הביטחוני באזור; לקראת סוף 2010 נודע למר סירטון המנוח בכנס שנערך בתל אביב שהעירייה שלחה הודעות לבעלי עסקים באשדוד לגבי ביטול תמריצי הארנונה שבפרק היזמות בצו הארנונה וזאת אף באופן רטרואקטיבי; מר סירטון המנוח ביקש הבהרות מגב' איצקוביץ' ונענה שלמרות הקשיים העירייה תעמוד במצגיה כלפיו לאור המכתב שנמסר לו אשר הוצא לאחר פניית משרד הפנים לעירייה לביטול פרק היזמות; הקמת המפעל נמשכה כשבע שנים בשל התנהלותה ומחדליה של העירייה; לקראת סיום בניית המפעל התקבלה דרישת תשלום ראשונה של ארנונה מיום 23.4.2017; ב"כ התובעת פנה לפרנקל בבקשת הבהרה ואחרון הודיע שהוא מודע למצג שנעשה אך למיטב זכרונו הוא הודיע למנהל התובעת שמצג העירייה מותנה בהקמת המפעל בתוך שנה; העירייה הודיעה במכתבה מיום 21.5.2017 על ביטול דרישת תשלום הארנונה מהטעם שטרם הסתיימה בניית המפעל. עוד הודיעה שלא ניתן לקיים את המצג בעניין ההנחה בתשלום הארנונה לאור הוראתו של משרד הפנים בעניין ביטול פרק היזמות, המצג האמור חל לגבי שנת 2010 בלבד ומכל מקום התובעת לא הסתמכה על מצגה מכיוון שרכשה את המקרקעין לפני שזה ניתן; בהמשך לפנייתו של ב"כ התובעת והתרעה טרם נקיטת הליך משפטי טענה העירייה שהתובעת לא העלתה טענות בדבר עיכובים בבנייה, המקרקעין נרכשו טרם פיתוח תשתית עירונית במקום, פרק היזמות על ההנחה בתשלום ארנונה בוטל לפי דרישת משרד הפנים, עתירה שהגיש יזם אחר באותו העניין נדחתה, והמסמכים שהוציא פרנקל אינם מחייבים את העירייה מכיוון שלא נחתמו על ידי ראש העיר, גזבר העירייה וחותמת העירייה; התובעת טענה כי הפגישה הראשונה עם נציגי העירייה נערכה לפני רכישת המקרקעין על ידי התובעת; ההתחייבות לא הותנתה לשנה אחת בלבד ולו מהטעם שהמפעל טרם הוקם והעירייה טרם החלה בפיתוח תשתית עירונית; התנהגותה של העירייה עולה לכדי רשלנות, מצג שווא רשלני, הטעיה, תרמית וחוסר תום לב.
2. העירייה טענה בכתב ההגנה, בעיקרי הדברים, כי נציגיה הודיעו למר סירטון המנוח שההנחה בתשלומי הארנונה תקפה בהתאם לצו הארנונה שהיה אז בתוקף ולא נעשה מצג לפיו ההנחה תינתן ללא קשר לצו הארנונה וללא הגבלה בזמן; המצג נעשה באופן מפורש לשנת הכספים 2010; ביום 30.11.2010 קיבלה מועצת העיר החלטה בעניין ביטול חלק ו' לצו הארנונה העוסק במתן הנחות לעסקים חדשים החל משנת 2011 (להלן: "פרק היזמות") לאור הנחייתו של משרד המשפטים; בניית המפעל הסתיימה בשנת 2018; התמשכות הבנייה נגרמה בשל התנהלותה של התובעת כאשר העירייה סייעה לה; מפעלים רבים שהקמתם החלה בסמוך להקמת מפעל התובעת סיימו את הבנייה זמן רב לפניה; העירייה לא נתנה לתובעת יסוד להאמין כי תינתן הנחה בארנונה מעבר לצו הארנונה שבתוקף; העיכובים הנטענים בהקמת המפעל מקורם בתובעת כאשר נציגי העירייה פעלו בשקידה על מנת לסייע לה בהליכי הבנייה; התביעה היא בגדר כסות לתקיפה ישירה של מעשה מנהלי, ההחלטה לבטל את פרק היזמות בצו הארנונה; בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה לאור אופייה המנהלי; עילת התביעה התיישנה; הגשת התביעה כרוכה בשיהוי ניכר; התביעה טורדנית וקנטרנית. הוכחשו הטענות לגבי אחריות העירייה והסעדים שפורטו בכתב התביעה.
3. התובעת טענה בכתב התשובה, בעיקרי הדברים, כי העירייה התחייבה כלפיה להנחות בארנונה כפי שפורטו בצו הארנונה לשנת 2010 ולא להנחה ערטילאית בעתיד; העירייה הציגה מצג חסר ממשות בחוסר תום לב למרות שתוכן המצג גרם לתובעת להידרש להשקעה כלכלית של עשרות מיליוני שקלים בהעברת פעילותה לאשדוד; העירייה מודה שאיצקוביץ' הבטיחה לתובעת הבטחה שלא התיישבה עם הנחיות משרד הפנים; אין מקום להשוואה שהעירייה עושה לגבי פרק הזמן שבו הוקמו שני המפעלים הסמוכים מבחינת גודל המבנים, מאפייני המבנים ונסיבות הקמתם; לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה; עילת התביעה לא התיישנה והיא נולדה בשעה שהעירייה הודיעה שלא תקיים את התחייבותה ושלחה דרישה לתשלום ארנונה ביום 1.1.2018; העירייה לא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה; העירייה לא הודיע שאין בכוונתה לקיים את התחייבותה ובענייננו חלים סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.
4. ב"כ התובעת הודיע ביום 24.12.2018 כי מר שי סירטון, בעל השליטה ומנהל התובעת, נפטר באופן פתאומי, לדאבון הלב. ההליך המשפטי נמשך באמצעות בנו של המנוח מר כפיר סירטון.
5. בקשתה של הנתבעת להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, שיהוי ומניעות נדחתה על ידי בהחלטה מפורטת שניתנה ביום 14.1.2020.

דיון והכרעה

1. אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים וחומר הראיות שהונח לפניי מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה.
2. אין מחלוקת בין הצדדים שנציגי העירייה, פרנקל ואיצקוביץ', עמדו בקשר עם מר סירטון המנוח לגבי העברת מפעלה של התובעת מאור יהודה לאשדוד והבטיחו סיוע בעניינים שונים ככל שהמפעל יעבור לאשדוד ובכלל זה הנחות בארנונה לפי פרק היזמות בצו הארנונה של עיריית אשדוד לשנת 2010.
3. מחומר הראיות עולה שההנחות בארנונה שהותקנו בפרק היזמות של צו הארנונה לשנת 2010, לפי החלטת מועצת העיר שניתנה ביום 24.11.2009, נקבעו שלא כחוק ומשכך העירייה נדרשה על ידי משרד הפנים לפעול בהקדם לביטול ההנחות ולגביית מלוא החיובים בגין הארנונה (מכתב מיום 13.9.2010 מטעמו של רני פינצי, מנהל המנהל לשלטון מקומי במשרד הפנים; נספח א' לתצהיר פרנקל).
4. התובעת טענה שהעירייה, באמצעות נציגיה, עשתה מצג שווא לפיו ככל שהתובעת תעתיק את המפעל מאור יהודה לאשדוד היא תזכה להנחות בארנונה בשנים הראשונות לפעילותו של המפעל באשדוד, בשיעור מלא בשנתיים הראשונות, בשיעור של 75% בשנה השלישית והרביעית ובשיעור של 25% בשנה החמישית (סעיף 23 לכתב התביעה). התובעת טענה שנסמכה על המצג האמור והקימה בהשקעה כספית ניכרת את המפעל באשדוד.

כפיר סירטון העיד שלפי המצג שנעשה ההנחה בארנונה הייתה בשיעור מלא בשנתיים הראשונות לפעילותו של המפעל החדש, בשיעור של 75% בשנה השלישית והרביעית ובשיעור של 25% בשנה החמישית והשישית (ע' 28, ש' 24-25; ע' 29, ש' 3-10), אך טענתו לגבי קבלת הנחה בשנה השישית אינה מתיישבת עם סעיף 23 כתב התביעה ועם האמור בפרק היזמות בצו הארנונה לשנת 2010 שצורף לכתב התביעה (סעיף 18 ונספח 3 לכתב התביעה).

1. כפיר סירטון טען שלקראת סוף 2010 נודע לאביו, שי סירטון המנוח, בעל השליטה ומנהלה הקודם של התובעת, מיו"ר התאחדות התעשיינים בכנס שנערך בתל אביב, שהעירייה שלחה הודעות לבעלי עסקים באשדוד לגבי ביטול תמריצי הארנונה שבפרק היזמות בצו הארנונה וזאת אף באופן רטרואקטיבי. מר סירטון המנוח ביקש הבהרות מגב' איצקוביץ' ונענה על ידה שלמרות הקשיים העירייה תעמוד במצגים שנעשו כלפיו.
2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות שהוצג לפניי סבורני שהתובעת לא הניחה תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת טענותיה.
3. פרנקל טען בתצהירו (סעיף 8) שכל שהובטח לתובעת לגבי תחולתו של צו הארנונה (על ההנחות הגלומות בו) התייחס לשנת 2010 בלבד ולא מעבר לכך, ההנחה בחיובי הארנונה שהובטחה לתובעת ניתנה על יסוד פרק היזמות בצו הארנונה ומכוחו בלבד ולא היה בסמכותו להבטיח הבטחות שאינה נסמכת על צו הארנונה לשנת 2010.

פרנקל העיד שהבהיר למר סירטון המנוח שצו הארנונה לשנת 2010 היה תקף לשנה זו בלבד (ע' 7, ש' 14-17) ולא נעשה כלפיו מצג לפיו יקבל את ההטבות בעתיד. "לשאלת בית משפט האם עשינו מצג שיקבל את הטבות גם אם יקים לאחר 2010 את המפעל אני משיב שלא" (ע' 7, ש' 20-21).

עוד העיד "אני הבטחתי לו (למר סירטון המנוח- מ.ה.) אך ורק לאותה שנה. זה התנהל בצורה כזאת שכל שנה יש תקציב עיריה וכל שנה לוקחים את זה בחשבון וכל שנה מי שנמצא באותה שנה בקטגוריה מקבל את זה. 20 שנה זה התנהל בצורה כזאת" (ע' 33, ש' 18-20).

1. גב' איצקוביץ' העידה שנהגה להציג את פרק פרויקט היזמות בצו הארנונה הרלבנטי לבעלי עסקים. היא לא זכרה בעת עדותה האם העמידה אותם על האפשרות שיכול ופרק היזמות לא יחודש בשנה הבאה אך הבהירה להם שפרק היזמות רלבנטי רק לאותה השנה, יש להידרש לקבלת אישור כל שנה ואין לה סמכות בעניין הארנונה. "הראנו להם את פרק היזמות ... . ת. לא זוכרת שהזהרנו, אבל אמרנו שכל מה שרלבנטי לפי פרק היזמות יכול להיות לאותה שנה, כי אנו כל שנים אנו מקבלים אישור לעניין הארנונה ואין לי סמכות להחליט אחרת" (ע' 44, ש' 14-19).
2. סבורני שניתן למצוא תימוכין של ממש לגרסתם של פרנקל ואיצקוביץ' וזאת בשים לב לתוכן המכתבים שנשלחו על ידי נציגי העירייה למר סירטון המנוח.

התובעת הציגה מכתב מיום 6.7.2010 שהוצא על ידי אילן בן עדי, מנכ"ל עיריית אשדוד, למר סירטון המנוח, שעניינו "הנדון: התחיבות (כך במקור- מ.ה.) עיריית אשדוד לקיום צו ארנונה לשנת 2010". במכתב צוין כי "עיריית אשדוד מתחייבת לקיים את צו ארנונה לשנת 2010 כפי שפורסם ע"פ החלטה של מועצת העיר (מתאריך ז' כסלו תש"ע, 24/11/09). החלטה זו חלה על שנת הכספים 2010 (מיום 1/1/2010 עד ליום 31/12/2010) בתחום שיפוטה של הרשות המקומית. איחולי הצלחה ושגשוג בהמשך הדרך".

מעיון במכתב הנ"ל עולות התובנות העיקריות הבאות. האחת- בכוונת העירייה לקיים את צו הארנונה לשנת 2010 כפי שאושר על ידי מועצת העירייה ביום 24.11.2009. השנייה- התוקף המחייב של צו הארנונה לשנת 2010 מוגבל לתקופה שמיום 1.1.2010 ועד ליום 31.12.2010 ולא מעבר לכך. מעיון במכתב עולה בבירור שעל מועצת העיר לאשר את ההנחות שפורטו בפרויקט היזמות בצו הארנונה מידי שנה ולא ניתן להסתמך על האישור שניתן בעניין זה בשנה מסוימת לגבי השנים הבאות.

בהמשך לפגישה שנערכה באוקטובר 2010 בין פרנקל ואיצקוביץ' לבין מר סירטון המנוח, נציגי העירייה הוציאו ביום 27.10.2010 מכתב שבו העלו על הכתב את עיקרי הפגישה בנוסח הבא-

"1. מפעל אי-פי-אס הינו מפעל יצרני לתקרות אקוסטיות ורצפות לחדרי מחשב. המפעל פועל כ-42 שנה ומשתרע על שטח של 2500 מ"ר בעיר אור יהודה.

2. עקב מגבלות ודרכי גישה כיו (צ"ל- "כיום"- מ.ה.) באזור המפעל, הוחלט כי המפעל יעתיק את מקום מושבו לעיר אשדוד. נרכש מגרש באזור התעשיה הצפוני (רח' שבא) בגודל של 6.5. דונם. לו"ז מעבר- עד שנה.

3. ההודעה התקבלה בברכה כמובן מצד הרשות מתוך מטרה להגביר תעסוקה בעיר אשדוד.

4. מצד הרשות קימת התחיבות (כך במקור- מ.ה.) לעמוד בהנחות המפורטות בסעיפי צו הארנונה באשדוד לשנת 2010.

5. המפעל החל בגיוס עובדים מאשדוד. שי סירטון הופנה לשירות התעסוקה לקבלת שירות בבחירתם וסיוע במימון הכשרתם.

6. יהודה פרנקל הבטיח לבדוק קיצור זמן טיפול בתהליך האישור בוועדה המקומית.

7. סמדר איצקוביץ' ראש מנהלת תעשיה ותעסוקה מטעם עיריית אשדוד תלווה את החברה בתהליך ההקמה תוך מאמץ לטיפול מהיר ומקצועי בזמן מינימאלי.

8. איחולי הצלחה ושגשוג בהמשך הדרך" (הדגשה לא במקור- מ.ה.)

יוצא אפוא, בשים לב לאמור בסעיף 4 למכתב, שההתחייבות שניתנה על ידי נציגי העירייה התייחסה להנחות בתשלומי הארנונה על פי צו הארנונה של עיריית אשדוד לשנת 2010.

המכתב הוצא ביום 27.10.2010, בהמשך ישיר למגעים שהתנהלו בין הצדדים לגבי העברת המפעל לאשדוד, כאשר מפעלה של התובעת פעל עדיין באור יהודה ויש להחזיק את נציגי העירייה, כמו גם את מנהלי התובעת, כמי שידעו שהתובעת לא תוכל ליהנות מההטבות המגולמות בצו הארנונה לשנת 2010.

הגב' איצקוביץ' העידה שהיה גלוי וידוע שצו הארנונה לשנת 2010 לא רלבנטי לגבי התובעת והוא צוין מכיוון שבאותה שנה ניתנה הנחה בתשלומי ארנונה (ע' 45, ש' 9).

בנסיבות העניין ניתן לראות את המכתב הנ"ל כהצהרת כוונות לגבי רצינותה של העירייה להעמיד לתובעת סיוע בעניינים שונים ככל שתעביר את המפעל לאשדוד ובכלל זה להעמיד הנחות בתשלומי הארנונה על פי צווי הארנונה כפי שאלה יאושרו על ידי מועצת העיר בשנים הבאות (בשים לב למכתב מנכ"ל העירייה מיום 6.7.2010), ולא מצאתי שנעשה בגדרו של המכתב הנ"ל מצג לפיו ההנחות האמורות יינתנו לתובעת באופן וודאי בשנים הבאות.

1. כפיר סירטון טען (סעיף 16 לתצהירו) שבסיכום הישיבה הנ"ל נפלו טעויות לגבי מועד הישיבה שנערכה מספר חודשים לפני המועד שצוין מהטעמים שפורטו על ידו, ההתחייבות להעמדת הנחות בחיובי הארנונה לא ניתנו לאותה השנה בלבד (לא ניתן להקים מפעל בפרק זמן של שנה), הוא ואביו המנוח לא ידעו כלל שההבטחה להנחה בחיובי הארנונה מקורה בצו הארנונה, "האמנו בהבטחה מיוחדת "שנתפרה" לנו באופן מיוחד, בשל המשאבים שנדרשו מאיתנו כדי להעביר מאור יהודה לאשדוד, ולא הוסבר לנו שמדובר בהתחייבות שמקורה בצו הארנונה" (הדגשה במקור- מ.ה.).

קיימת אפשרות שמועד הישיבה היה מוקדם מזה שצוין במכתב הנ"ל בשים לב לעדותה של גב' איצקוביץ' לפיה מכתבו של מנכ"ל העירייה מיום 6.7.2010 יצא לאחר הישיבה שנערכה בין הצדדים וככל הנראה נפלה טעות בתאריך שצוין על המכתב (ע' 46, ש' 16-25, ע' 47, ש' 1-2), אך גם אם אניח שכך היה סדר הדברים סבורני שאין בכך כדי לסייע לתובעת בגדרו של הליך זה.

טענתו של כפיר סירטון לפיה לא הוסבר לו ולאביו המנוח שההתחייבות להנחות בחיובי הארנונה מקורה בפרק היזמות בצו הארנונה אינה מתיישבת עם הגרסאות שהעלו פרנקל ואיצקוביץ' בעניין זה, וקל וחומר שאינה מתיישבת עם האמור בסיכום הישיבה שבה צוין במפורש שההנחות בארנונה יינתנו לפי צו הארנונה לשנת 2010 ועם האמור במכתבו של מנכ"ל העירייה (שלפי טענתו של כפיר סירטון הוצא לאחר סיכום הישיבה) שבו צוין במפורש שהתחייבות העירייה ניתנה לגבי צו הארנונה לשנת 2010 בלבד תוך שהובהר שההתחייבות תקפה לגבי שנת הכספים שמיום 1.1.2010 ועד ליום 31.12.2010.

הטענה הנ"ל אינה מתיישבת עם גרסה אחרת שהעלה כפיר סירטון (סעיף 9 בתצהירו) לפיה לקראת סוף שנת 2010 בכנס שנערך בתל אביב "ציין נציג התאחדות התעשיינים בפני אבי ז"ל, כי "העירייה החלה לשלוח מכתבים לעסקים באשדוד, ובהם היא מודיעה על ביטול תמריצי הארנונה שבפרק היזמות שבצו הארנונה, וכי העירייה אף מבקשת לעשות זאת באופן רטרואקטיבי" (הדגשה במקור- מ.ה.), ומשכך אביו המנוח יצר קשר בטלפון עם גב' איצקוביץ' (בנוכחותו) שהודיעה להם שהעירייה תעמוד בהתחייבויותיה למרות ביטול פרק היזמות על ידי משרד הפנים, כך לפי הטענה (תצהירו, סעיף 9, פסקה רביעית). יוצא אפוא שטענתו של כפיר סירטון לפיה לא הוסבר לאביו המנוח ולו כי מקור ההתחייבות להנחה בחיוב הארנונה מקורה בפרק היזמות שבצו הארנונה אין לה על מה שתסמוך.

1. כפיר סירטון טען, כאמור לעיל, שלאחר שנודע למר סירטון המנוח על ביטול צו הארנונה על ידי העירייה, ניתנה התחייבות על ידי הגב' איצקוביץ', בשיחת טלפון שנערכה אתה, לפיה העירייה תכבד את ההטבות שהובטחו לנתבעת למרות הקשיים ובכלל זה ההנחות בתשלומי הארנונה (סעיפים 9 ו-12 לתצהירו), אך סבורני שלא עלה בידי התובעת להניח תשתית ראייתית של ממש לצורך הוכחת הטענה.

כפיר סירטון העיד שהיה נוכח בשיחת הטלפון (באמצעות הרמקול) שערך אביו המנוח עם הגב' איצקוביץ', לאחר שנודע להם על ביטול צו הארנונה על ידי עיריית אשדוד, "...היינו באיגוד התעשיינים והפחידו אותנו שם באשדוד מבטיחים דברים והם גם מבטלים לאנשים" (ע' 9, ש' 4-5), ולטענתו הגב' איצקוביץ' טרחה להרגיע אותם, טענה שאין מקום לדאגה וציינה שהם קיבלו הודעה בכתב בעניין זה. "... המילים הברורות היו, אתה אין לך מה לדאוג, אתה יש לך את זה כתוב" (ע' 9, ש' 8-9; ראו גם- ע' 25, ש' 11-19; ע' 31, ש' 10-11), והכוונה למכתב מיום 27.10.2010 שנשלח על ידי פרנקל ואיצקוביץ' למר סירטון המנוח.

ראוי לציין שגרסתה של הגב' איצקוביץ' אינה מתיישבת עם גרסתו של כפיר סירטון לגבי המצג הנטען ובכלל זה לגבי תוכנה של שיחת הטלפון האמורה.

הגב' איצקוביץ' העידה כי הבהירה למר סירטון המנוח שניתן לסייע לתובעת לפי צו הארנונה לשנת 2010 ואין לה סמכות להתחייב בעניין זה מעבר לכך. "לשאלת בית משפט האם גרמנו למנוח להבין שהוא יקבל הנחות בארנונה מעבר לשנת 2010, אני משיבה ... כשאנו נפגשנו צו ארנונה של שנת 2010 אפשר את הטבות האלה, ואנו יכולים לסייע ולעזור וללוות בהתאם לצו ארנונה הקיים וזה מה שאמרנו, בהתאם לצו ארנונה של שנת 2010 הל (צ"ל "כל", מ.ה.) הטבות שנמצאות שם זכאי לקבל. מעבר לזה אין אפשרות להתחייב, אין לי סמכות לא ברמה עירונית ולא ברמה ממשלתית וזה הובהר לו חד משמעי שאין לי סמכות לכך" (3.10.2019, ע' 7, ש' 1-6; הדגשה לא במקור).

הגב' איצקןביץ' טענה שמר סירטון המנוח הודיע לה בשיחת טלפון שנודע לו על ביטול צו הארנונה לשנת 2010 ונענה על ידה שלא ידעה על כך, בכוונתה לבדוק את העניין ואף הביעה אופטימיות לגבי הסדרת העניין, אך הבהירה לו שאינה מטפלת בענייני הארנונה. "... באותה שיחה אני אמרתי לו שאני לא יודעת על מה הוא מדבר ואני אבדוק את זה. הכוונה שלנו הייתה מאוד חיובית לסייע, ואני לא זוכרת שאמרתי לו שאין לו מה לחשוש. הייתה לי נימה אופטימית ואמרתי שאני לא שמעתי על הסיפור הזה, אני לא שייכת לצו הארנונה... ." (ע' 8, ש' 12-15; הדגשה לא במקור-מ.ה.).

גרסתו של כפיר סירטון לגבי שיחת הטלפון עם הגב' איצקוביץ' היא בבחינת עדות יחידה במשפט אזרחי, כמשמעותה בסעיף 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ולא מצאתי שהיא נתמכת כראוי בחומר הראיות.

1. המכתב ממשרד הפנים, מיום 13.9.2010, בעניין ביטול פרק היזמות בצו הארנונה בשנת 2010, קדם להוצאת מכתבם של פרנקל ואיצקוביץ' מיום 27.10.2010 למר סירטון המנוח שבו צוין קיומו של הצו הנ"ל וניתן להבין שהוא היה בתוקף באותה השנה, אך פרנקל ואיצקוביץ' טענו שלא היה ידוע להם על ההנחיה שהוציא משרד הפנים לגבי ביטול פרק היזמות עובר להוצאתו ולראשונה נודע להם על כך מהודעתו של המנוח בעניין זה (עדות פרנקל, ע' 37, ש' 7-9, ש' 19; עדות איצקוביץ', ע' 8, ש' 1-5; ע' 47, ש' 8-11).
2. לאור ביטול פרק היזמות בצו הארנונה על ידי מועצת העיר ביום 30.11.2010 וזאת בהמשך להנחייתו של משרד הפנים בעניין זה ומכיוון שהאפשרות למתן הנחות בתשלומי הארנונה הייתה חלק מחבילת התמריצים שהוצגה לפני התובעת, סבורני שמן הראוי היה להודיע לתובעת באמצעות מכתב על ביטולו של פרק היזמות על פי ההנחיה של משרד הפנים, אלא שזאת לא נעשה.

עם זאת, אין מחלוקת שמר סירטון המנוח וכך גם כפיר סירטון ידעו היטב בסוף שנת 2010 על ביטול פרק היזמות על ידי העירייה, בהמשך להנחיה של משרד הפנים, והמנוח הודיע על כך לאיצקוביץ'.

כפיר סירטון טען שאיצקוביץ' הבטיחה למנוח, בשיחת טלפון שלה האזין באמצעות רמקול, שההנחות בארנונה עומדות בתוקף למרות ביטול פרק היזמות על ידי העירייה, אך האחרונה הכחישה את הטענה ולא מצאתי שעלה בידי התובעת להניח תשתית ראייתית של ממש לצורך הוכחתה.

בנסיבות אלה אינני סבור שהתובעת יכולה להיבנות מאי מתן הודעה על ביטול פרק היזמות על ידי העירייה מקום שמנהליה היו מודעים לכך, אך סבורני שיש מקום לייחס לכך משקל מתאים בפסיקת ההוצאות בגדרו של הליך זה.

1. ראוי לציין שלא היה בסמכותם של נציגי העירייה להתחייב לגבי מתן הנחות בחיובי ארנונה שלא מכוחו של פרק היזמות בצו ארנונה אשר בוטל בהחלטת מועצת העיר מיום 30.11.2010 וזאת בהמשך להנחיתו של משרד הפנים.

מעבר לכך, נקבע זה מכבר שלצורך חיובה של עירייה יש צורך באישור וחתימה של גזבר העירייה, ראש העיר וחותמת העירייה ונראה שאין חולק שאישור מסוג זה לא ניתן (ראו- סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש]; ע"א 10159/16 מועצה אזורית יואב נ' עריית קריית גת, 20.6.2019).

1. להשלמת התמונה ראוי לציין שנציגי העירייה הציעו לתובעת סיוע בגיוס עובדים למפעל והציגו את היתרון בקרבה לנמל אשדוד וזאת בצד ההנחות בחיובי הארנונה לפי פרק היזמות בצו הארנונה לשנת 2010 עד לביטולן (עדות פרנקל, ע'32, ש' 20-23). מעדותו של כפיר סירטון עולה שההחלטה להעביר את המפעל לאשדוד נעשתה משיקולים שונים (ע' 16, ש' 9-10) ובכלל זה ההנחה בחיובי הארנונה, גיוס עובדים למפעל, הקלות שונות ואוזן קשבת של נציגי העירייה (ע' 19, ש' 8-10), ונראה שההנחה בחיובי הארנונה לא הייתה בגדר השיקול היחיד שעמד ביסוד ההחלטה להעביר את המפעל לאשדוד.
2. יש לשים לב שמר סירטון המנוח קיבל החלטה להעביר את מפעלה של התובעת מאור יהודה למקום אחר עוד לפני שנפגש עם נציגי העירייה ושמע מהם לגבי התמריצים ובכלל זה לגבי ההנחות בחיובי הארנונה מכוח צו הארנונה לשנת 2010 ובמסגרת החיפושים פנו ללשכתו של ראש עיריית אשדוד (סעיף 4 לתצהיר כפיר סירטון). כפיר העיד שנבדקו מקומות נוספים כגון אריאל, נתיבות, שדרות ובאר שבע ובסופו של דבר התקבלה החלטה להקים את המפעל באשדוד לאור מצגיהם של נציגי העירייה (עמ' 15-16). התובעת לא הגישה ראיות לגבי שיעורי הארנונה במקומות אחרים שאותם בחנה ולא ברור אפוא האם בחירתה באשדוד אכן גרמה לה לנזק כספי ביחס לחיובי הארנונה הנוהגים ברשויות מוניציפליות אחרות.
3. בהינתן הקביעה שמנהלי התובעת ידעו בחלק האחרון של 2010 על ביטול פרק היזמות בצו הארנונה לשנת 2010, על ההנחות הגלומות בו, ומכיוון שהקמת המפעל טרם החלה היה ביכולתה של התובעת לפעול לצמצום הנזק הנטען על ידה (כך לשיטתה), ככל שאכן עמדו לפניה חלופות יעילות יותר מבחינה כלכלית, אך התובעת בחרה להקים את המפעל באשדוד.

לעניין החובה לפעול לצמצום הנזק ראו- סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970; גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים - התרופות (תשס"ט). ע' 366; ע"א (מחוזי ת"א) 2266/09 דוד וינרב נ' טופז מטבחים ישראל (1996) בע"מ, פסקה 38, 14.9.2010.

1. מהמקובץ לעיל סבורני שאין מקום לקבל את טענתה של התובעת לפיה נעשה כלפיה על ידי נציגי העירייה מצג שווא לגבי מתן הנחות בתשלומי ארנונה לאחר תחילת פעולתו של המפעל וכך גם לגבי הטענה שהתנהגותה של העירייה הייתה נגועה בהטעיה, תרמית וחוסר תום לב ודינן של טענות אלה להידחות.

בהינתן הקביעה שהעירייה לא עשתה מצג שווא רשלני ואין מקום לייחס לה רמייה וחוסר תום לב דינה של הטענה בעניין הנזק שנגרם לתובעת בשל אי מתן ההנחות בחיובי הארנונה להידחות.

1. התובעת טענה שהעיכובים מטעמה של העירייה גרמו להתמשכות ניכרת של בניית המפעל החדש באשדוד, אלא שלאחר בחינת טענות הצדדים וחומר הראיות שהוצג לפניי אין בידי לקבל את הטענה.

התובעת טענה בכתב התביעה שיש לפצות אותה בסך של 2,030,056 ₪ בשל אי מתן ההנחות בחיובי הארנונה לפי המצג שהוצג לפניה, כך לטענתה, בשים לב לשטח המפעל וחיובי הארנונה שהוצאו על ידי העירייה (סעיף 26 לכתב התביעה), אך לא העלתה טענה ברורה ומפורשת לגבי הנזק הכספי שיכול ונגרם לה בשל העיכובים הנטענים בבניית המפעל החדש ולא הציגה ראיות בעניין זה ומשכך נראה שהדיון בהן תייתר ודינן להידחות.

ראוי לציין שהטענות לגבי העיכובים בהקמת המפעל לא באו לידי ביטוי של ממש בסיכומי התובעת.

למרות האמור לעיל ועל מנת שלא להותיר את יריעת הדיון חסרה אדון בטענות אלה לגופן.

התובעת טענה בכתב התביעה (סעיף 10 לכתב התביעה, סעיפים 10-11 לתצהירו של כפיר סירטון) שהעירייה עיכבה את מתן האישורים והעיצובים של המפעל וסביבתו והאישור לעיצוב הגדר ניתן לאחר שנתיים. בחפירות לבניית היסודות התחוור שבעל הקרקע הקודם עשה שימוש במקום לצורך הטמנת פסולת בניין וחול ומשכך נקבעו הנחיות מחמירות לביסוס היסודות. העירייה התרשלה בכך שלא פיקחה על גניבת חול מהמקום. העירייה לא דאגה לפתח את האזור באופן שיאפשר נגישות למקרקעין לצורך הקמת המפעל.

הנתבעת טענה (סעיפים 70-71 לכתב ההגנה, סעיפים 16-22 לתצהיר פרנקל ותצהירו של המהנדס ארקדי ברובר), שקידמה את הקמת המפעל והעיכובים נגרמו בשל שינויים מטעמה של התובעת שהצריכו הוצאת היתרי בנייה חדשים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וחומר הראיות סבורני שלא נפרסה לפניי מלוא המסכת העובדתית הנוגעת להקמת המפעל ולפרק הזמן הסביר שהיה נחוץ להקמתו ועם זאת נראה שחלו עיכובים בהקמתו שניתן לייחס אותם לנסיבות הנוגעות לעבודות הפיתוח במקרקעין בתחום אחריותה של העירייה ולהתנהלותה של התובעת.

פרנקל טען (עדותו, ע' 32, ש' 8-10) כי שני מפעלים של חברת "עמיסל" ושל חברת "אמקול" השוכנים בסמוך למפעלה של התובעת, הוקמו בפרק זמן של שלוש שנים ושנתיים, לפי העניין, בעוד שהקמתו של מפעל התובעת ארכה כשבע שנים, ולא מצאתי שגרסתו בעניין זה נסתרה. בחקירתו הנגדית הוא נשאל לגבי ההבדלים בין המפעלים והעיד "עמיסל זה בנין של 3 קומות כולם הייטק. המבנה של התובעת כפי שתיארת, זה הרבה יותר פשוט מאשר עמיסל מבחינת ... בניה ..." (ע' 41, ש' 14-15). גם אם אניח שנדרש פרק זמן ארוך יותר להקמתו של מפעל התובעת, עדיין לא ניתן הסבר של ממש על ידי התובעת מדוע נדרש פרק זמן נוסף של כארבע שנים להקמת המפעל, ככל שהדבר נוגע לעבודות פיתוח או כל עניין אחר הקשור לעירייה, בשים לב לכך שמדובר במבנים סמוכים (נ/4-נ/7).

התובעת הפנתה למכתבו של המנוח מיום 16.6.2011 לעירייה ולפרוטוקול ישיבה שנערכה בין המנוח לבין נציגי העיריה ביום 6.7.2011 (נספח 6 לתצהיר כפיר סירטון), בעניין העיכוב בעבודות הפיתוח במקרקעין. מעיון בפרוטוקול עולה שעבודות הפיתוח טרם החלו מכיוון שהתקציב לכך לא אושר במסגרת תכנית העבודה לשנת 2011. בפרק הסיכום צוין כי תכנון הפיקוח יסתיים עד ליום 5.7.2011 ועבודות הפיתוח יחלו בתחילת אוגוסט 2011 ומשך הביצוע יארך שלושה חודשים.

התובעת הציגה מכתב נוסף של העירייה מיום 21.9.2021 שמוען למנוח (נספח 6 לתצהיר שי סירטון), שלפיו מכיוון שטרם הושלמו עבודות הפיתוח ועל מנת שלא לעכב את מתן היתר הבניה הוחלט לפנים משורת הדין להוציא את היתר הבנייה כנגד מכתב מטעמו של המנוח שהוא מודע לכך.

מעיון בדו"ח ביסוס קרקע שהציגה התובעת (נספח 5 לתצהיר כפיר סירטון) עולה שקידוחי הניסיון לצורך בדיקת חתך הקרקע בוצעו לראשונה ביולי 2011 ובהמשך באפריל 2012 והדו"ח הוצא ביום 13.5.2012. לא ניתן הסבר מדוע הקידוחים לבדיקת הרכב הקרקע החלו ביולי 2011 והושלמו באפריל 2012 ומדוע לא היה ניתן להקדים את ביצועם.

בדו"ח בעניין ביסוס הקרקע הומלץ לבצע את הכלונסאות בשיטת CFA מכיוון שנמצאה פסולת בניין בעומקים שונים בקרקע. התובעת טענה שהעירייה התרשלה בכך שלא פיקחה על השימוש שעשה הבעלים הקודם במקרקעין ונגרמו לה עלויות ניכרות בשל הצורך לבצע את הכלונסאות לפי הממצאים בדו"ח הנ"ל. על פני הדברים נראה שיש לייחס את האחריות העיקרית להטמנת פסולת בנייה במקרקעין לבעלים או למי שהחזיק בהם ואחריותה של העירייה היא משנית. מכל מקום, לא הוצגו ראיות של ממש לגבי השימוש שנעשה במקרקעין עובר לרכישתם על ידי התובעת ולא מצאתי שחקירתם הנגדית של העדים מטעם העירייה מוצתה די הצורך בעניין זה. באשר לנזק הנטען, לא הוצגו ראיות של ממש לגבי העלויות הכספיות שהתובעת נדרשה אליהן בפועל לצורך ביצוע הכלונסאות, כמו גם לגבי העלויות הכספיות שהייתה נדרשת לשאת ככל שלא הייתה פסולת בניין בקרקע.

לא הוצגו ראיות של ממש (כגון יומני עבודה) לגבי המועד שבו החלה עבודת הבנייה גופה והרציפות בעבודות עד לסיומן, ולא הוצגו ראיות של ממש המצביעות על כך שהתנהלותה של העירייה גרמה לעיכוב בעבודות הבניה לאחר שזו החלה.

המהנדס ארקדי ברובר העיד שבשנת 2011 העירייה סיימה את העתקת מערכת הניקוז, בסוף 2012 החלה סלילת הכבישים ובסוף 2013 או תחילת 2014 הסתיימה סלילת הכבישים (שכבה ראשונה של אספלט) מסביב למפעל התובעת (תצהירו והנספח שצורך אליו; עדותו, ע' 48; נ/3). עוד העיד שבניית המדרכה מסביב למפעל התעכבה והושלמה בשנת 2016 בשל עיכובים בציפוי הקיר של המפעל (ע' 49, ש' 9-12). העד הבהיר שהייתה דרך גישה למפעל טרם בניית המדרכה (ע' 50, ש' 12-13).

בנוסף העיד שהיתר הבנייה הראשון ניתן לתובעת בשנת 2011 אך התובעת הגישה בקשה לשינויים בתנאי ההיתר בשנת 2012 וסיימה את הדרישות לצורך קבלת היתר מעודכן באפריל 2017 (ע' 49, ש' 16-19).

מחקירתו של כפיר סירטון עולה שהוגשו מספר בקשות להוצאת היתרי בנייה בשל שינויים במבנה ובכלל זה בשנת 2015 (ע' 21, ש' 11-19).

מחומר הראיות עולה שהתובעת הגישה בקשה להיתר בשל שינויים במבנה ביום 29.7.2015, רשות הרישוי בישיבתה מיום 28.12.2015 נעתרה לבקשה בכפוף להשלמת הערות הבדיקה וגיליון דרישות (נ/1). התובעת הגישה בשנת 2017 בקשה להאריך את פרק הזמן לצורך עמידה בתנאי ההיתר הנ"ל ורשות הרישוי בישיבתה מיום 26.4.2017 נעתרה לבקשה והאריכה את המועד להשלמת הדרישות עד ליום 26.5.2017 (נ/2).

מהמקובץ לעיל עולה שבשנת 2011 חל עיכוב מסוים בתחילת ביצוע עבודות הפיתוח על ידי העירייה, אך נראה שחלו עיכובים נוספים בהקמת המפעל שניתן לקשור אותם לתובעת ובכלל זה הגשת בקשות להיתר בשל שינויים במבנה.

מכל מקום, התובעת לא העלתה טענות קונקרטיות לגבי הנזק שנגרם לה בשל העיכוב בהקמת המפעל בשל אותם עניינים שניתן לקשור אותם לעירייה, לא הציגה ראיות בעניין זה, לא ברור כלל ועיקר כיצד ניתן לקשור את הטענות לגבי העיכוב בהקמת המפעל לסוגיית החיובים בארנונה (בהעדר חיובים כל עוד בניית המפעל לא הושלמה), וניתן לומר שהטענות בעניין זה הועלו שלא לצורך.

התוצאה

1. התוצאה היא שהתביעה נדחית.
2. התובעת תישא בשכר הטרחה של ב"כ העירייה בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

מצאתי לנכון להשית על התובעת שכר טרחה מופחת (בשים לב לסכום התביעה) מכיוון שמצאתי טעם לפגם בכך שהעירייה לא הודיעה מיוזמתה לתובעת על ביטול פרק היזמות בצו הארנונה לשנת 2010 לפי הנחייתו של משרד הפנים. יש לשים לב שמנהלי התובעת ידעו על ביטול פרק היזמות על ההנחות הגלומות בו בחלק האחרון של 2010 ואף שוחחו על כך עם גב' איצקוביץ', אך היה מקום להוציא הודעה מסודרת בעניין זה כחלק מסדרי מנהל תקינים.

בנוסף, בקביעת שכר הטרחה הבאתי בחשבון, על יסוד סמכותי לפי תקנות 152 ו-153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, את העובדה שהתביעה נדחתה, את הדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, את מורכבות ההליך ואת השקעת המשאבים בהכנתו וניהולו.

1. ערעור בזכות על פסק הדין ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 60 יום ממועד המצאתו.
2. המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק ברישומיה.

ניתנה היום, ז' תמוז תשפ"ב, 06 יולי 2022, בהעדר הצדדים.