לפניי בקשת התובעת למתן פסק דין.

מנגד, בקשת הלשכה המשפטית של הנתבעת להמצאת כתב התביעה.

לאחר עיון בבקשות אני קובעת כך:

1. לפי תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, המצאה לתאגיד תהיה בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד. לפיכך, המצאה לסגן מנהל סניף מסוים (כל עוד אין מדובר במשרד רשום של הנתבעת) – אינה עונה על דרישות הדין.

על התובעת לצרף אישור המצביע על כך שמדובר במשרד הרשום, ולחילופין, לבצע המצאה במשרד הרשום.

2. בנסיבות אלו, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם יש מקום לדון בבקשה כזו, שעה שנתבע הביע עניין בהתייצבות בתובענה. ודוק: אף אם המסירה כדין (ואיני קובעת כך בשלב זה) הרי לכאורה לפי הפסיקה יש להעדיף בירור התביעה לגופה, תוך פסיקת הוצאות במקרה המתאים (אם הייתה מסירה כדין).

3. בנסיבות אלו, הדיון בבקשה למתן פסק דין תהיה לאחר שהתובעת תפעל לפי אחת החלופות המנויות בסעיף 1 להחלטה זו.

4. מטעמים פרקטיים, ראוי שהתובעת תשקול פנייה ללשכה המשפטית, לצורך המצאת כתב התביעה, ובירור פרטי מבטחת, אם קיימת. מובן, שהתובעת אינה חייבת לעשות כן.

5. אשר לבקשת הלשכה המשפטית: ראוי שבקשה המוגשת לבית המשפט תכלול את פרטי הפונה, כתובת וטלפון להחזרת מענה וכו'. בפרט, נוכח העובדה שמדובר בתביעת נזקי גוף.

כאשר תוגש בקשה מסודרת מסוג זה, היא תידון.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ח, 03 יולי 2018, בהעדר הצדדים.