09 ינואר 2020

לפני:

כב' השופט אלעד שביון

נציג ציבור עובדים מר משה בן דוד

נציג ציבור מעסיקים מר אבי אילון

החלטה

1. לפנינו בקשת המבקשת (להלן: "הנתבעת 2") לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת היעדר עילה ויריבות (להלן: "הבקשה").

רקע עובדתי:

1. ביום 14.3.18 הגישה המשיבה 1 (להלן :"התובעת") תביעה נגד המשיבה 2, בין הרים שירותי תיירות בע"מ (להלן: "הנתבעת 1").

בכתב התביעה נטען כי התובעת היא אלמנתו של מר עוזי סעדי ז"ל (להלן: "המנוח") שנפטר ביום 4.7.16 והועסק בנתבעת 1 החל מיום 1.10.15 ועד למועד פטירתו.

עוד נטען שם, כי במהלך העסקתו של המנוח אצל הנתבעת 1 לא שולמו לו זכויותיו הסוציאליות כדין וכן, עקב כך אף נגרם לתובעת נזק ניכר שעניינו הפסד פנסיית השאירים שלה. בגין כך, עתרה התובעת לסעדים הבאים – פיצוי בגין הפסד פנסיית שאירים, פדיון ימי חופשה, הפרשי הפקדות לקרן פנסיה ופיצוי בגין עוגמת נפש, וכל זאת בסך כולל של 651,861 ₪.

1. בהחלטה מיום 13.7.18, לבקשת הנתבעת 1, הותר לה להגיש הודעת צד ג' כנגד מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ (להלן: "צד ג'") וביום 25.7.18 הוגשה ההודעה.
2. ביום 4.10.18 התקיים דיון קדם משפט, לאחריו הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של צירוף נתבעת נוספת היא "אגד הסעים בע"מ", הנתבעת 2, אצלה הועסק המנוח בתקופה שמיום 19.2.12 ועד ליום 14.6.15.

בהחלטה מיום 29.12.18 התקבלה הבקשה לתיקון התביעה וכן נקבעו בה מועדים להגשת כתבי טענות מתוקנים.

1. ביום 21.1.19 הוגש כתב התביעה המתוקן.

בכתב התביעה המתוקן הסעד של פיצוי בגין הפסד פנסיית שאירים והסעד של הפרשי פנסיה נתבע מהנתבעות 1 ו -2 ביחד ולחוד. בנוסף, מהנתבעת 2 לבדה נדרש סעד נוסף והוא הפרשי שכר עבודה לימים בודדים בחודש יוני 2015 והפרשות פנסיוניות בגינם.

1. ביום 28.2.19 הוגשה הבקשה מושא ההחלטה דנן וביום 29.5.19, לאחר שהוגשה תגובה לבקשה ותשובה לה, התקיים דיון קדם משפט נוסף בתיק. בקדם המשפט הודיע ב"כ התובעת כי התובעת תודיע עמדתה לעניין המשך ניהול ההליכים כנגד הנתבעת 2 עד ליום 13.6.19.
2. ביום 21.6.19 הודיעה התובעת כי בשל מחדלי הנתבעת 2 היא מבקשת להמשיך כנגדה את ההליך וכן צירפה להודעתה חוות דעת אקטוארית בתמיכה לטענותיה בכתב התביעה המתוקן.

ביום 25.6.19 השיבה הנתבעת 2 להודעת התובעת כאמור ובמסגרתה היא שבה וביקשה לדחות את התביעה כנגדה על הסף בהיעדר עילה ויריבות.

עיקר טענות הנתבעת 2 :

1. לטענת הנתבעת 2 גם אם כל העובדות בכתב התביעה המתוקן נכונות (דבר המוכחש), הרי שגם אז אין התביעה כנגד הנתבעת 2 יכולה לעמוד ודינה סילוק על הסף.
2. כל מהות הסכסוך בתיק דנן הוא בכל הנוגע לחבותה של הנתבעת 1 לבטח בביטוח פנסיוני את המנוח במהלך תקופת עבודתו אצלה והנזק שנגרם לתובעת עקב כך שהנתבעת 1 לא עמדה בחובה זו כנטען על ידה. למרות זאת, התובעת מנסה לכרוך את הנתבעת 2 לתביעה זו.

אין חולק כי המנוח הועסק ע"י הנתבעת 1 משך כשנה וחודשיים עד לפטירתו. בהתאם, לפי צו ההרחבה הפנסיוני במשק הייתה מוטלת על הנתבעת 1 אחריות לבטח את המנוח בביטוח פנסיוני, דבר שלא בוצע על ידה.

למרות זאת, משהמנוח היה עובד הנתבעת 2 עד ליום 14.6.15, מנסה התובעת להטיל אחריות על הנתבעת 2 בגין אי ביטוחו בפנסיה על ידה ביוני 2015. דא עקא שעל פי הדין, בין אם הנתבעת 2 הייתה מעבירה לקרן הפנסיה הפרשות בגין המנוח ביוני 2015 ובין אם לאו, אין הדבר משנה כלל שעה שמעסיקו האחרון לא ביצע את חובתו לבצע הפרשות כנטען בכתב התביעה המתוקן ולכן התוצאה של הפסד פנסיית השאירים לא הייתה משתנה.

1. לחילופין ולמען הזהירות בלבד, הנתבעת 2 לא הייתה חייבת בתשלום שכר ובביצוע הפרשות בגין המנוח בחודש יוני 2015.

המנוח, שהועסק אצל הנתבעת 2 כנהג החל מיום 19.2.12, חדל מלהופיע לעבודה במהלך חודש פברואר 2015 ולא התייצב אצלה עוד מעולם. המנוח אף הודיע לנתבעת 2 במהלך חודש מרץ 2015 כי אין בכוונתו לבצע עוד נסיעות אצלה. יום עבודתו הפעיל האחרון של המנוח בנתבעת 2 היה 25.2.15 ולאחריו ניתק עמה מגע. ביום 11.6.15 התקיים למנוח שימוע לפני פיטורים. לאחר השימוע המנוח מסר מכתב בו הודיע כי הוא מבקש כי הנתבעת 2 תמסור לו מכתב פיטורים מכיוון שהוא אינו יכול להמשיך לעבוד אצלה (נספח א' לבקשה). בעקבות השימוע שנערך לו ומכתבו, הנתבעת 2 הודיעה לו על סיום עבודתו ביום 14.6.15, מועד בו התנתקו יחסי העבודה בין הצדדים. לאחר סיום העסקתו של המנוח נערך לו גמר חשבון במסגרתו בין היתר הודיעה הנתבעת 2 לחברת איילון על שחרור כל הכספים שנצברו בקופות עבורו.

לפיכך, משהחודש האחרון בגינו שולם למנוח שכר עבודה הוא חודש פברואר 2015, ממילא הפעם האחרונה בה בוצעו הפרשות פנסיוניות בגינו הייתה בחודש פברואר 2015. כידוע, באין זכאות לשכר – אין זכאות להפרשות סוציאליות.

ויודגש, המנוח לא היה זכאי כי יבוצעו בגינו הפרשות פנסיוניות החל מחודש מרץ 2015 ואילך, וזאת באחריותו הישירה בשל היעדרותו העקבית מהעבודה. ודוק: בכתב התביעה אין כל תביעה לתשלום שכר בגין תקופה זו.

1. כחלק מכך, הטענה לפיה המנוח היה זכאי לביצוע הפרשות בגין תקופת שלושת הימים שבין מועד שימוע (11.6.15) לקבלת ההחלטה בגין סיום העסקתו (14.6.15) משוללת יסוד. גם בתקופה זו המנוח לא עמד לרשות הנתבעת 2 ולא התייצב לעבודה וזאת באחריותו הישירה בשל היעדרותו העקבית מהעבודה. לא חל שום שינוי בין המצב שקדם לזימון לשימוע (בגינו אין התובעת עותרת לתשלום שכר) למצב ששרר בשלושת הימים שאחרי הזימון לשימוע, בגינו טוענת התובעת לזכאות לשכר והפרשות סוציאליות.
2. הזכאות לביצוע הפרשות פנסיוניות היא זכות אישית של עובד, ובענייננו זכויותיו האישיות של המנוח. נוכח זאת, תביעה זו צריכה להיות "תביעת העיזבון" וככזו עליה להיות מוגשת ע"י כלל יורשיו של המנוח וזכייה בה צריכה לפעול לטובת כלל העיזבון. לפיכך, דין התביעה שהגישה התובעת בכל הנוגע להפרשות לפנסיה בגין המנוח – להידחות על הסף. על תביעה זו להיות מוגשת על ידי כלל יורשיו.
3. הבקשה נתמכה בתצהירה של הגב' יערית ביטון זיידנר, חשבת שכר בנתבעת 2.

עיקר טענות התובעת:

1. תביעת התובעת מפרטת היטב את הטענות, הסיבות והראיות הרלוונטיות על מנת ליתן לתובעת את יומה בבית הדין.
2. לנתבעת 2 יש חלק משמעותי במחדלים הרבים שאירעו ובגינם ניזוקה והפסידה התובעת סכומי כסף גבוהים להם היא זכאית במסגרת 'קצבת השאירים'.

אין כל מחלוקת כי המנוח עבד בנתבעת 2 עד ליום 14.6.15 ורק אז פוטר מעבודתו. בנסיבות אלו הרצף הביטוחי שלו אמור היה להישמר עד אז, לולא מחדליה של הנתבעת 2 אשר לא שילמה את ימי העבודה האחרונים המגיעים למנוח ואף הפקידה בפעם האחרונה את ההפרשות לקופת התגמולים בחודש מרץ 2015. לפיכך, די באמור כדי לדחות את בקשתה.

אם הנתבעת 2 הייתה משלמת בגין ימי העבודה של המנוח ומפקידה, כפי שהיא נדרשת, את ההפרשות הפנסיוניות בחודש יוני 2015, הרי שבהכרח הנתבעת 1, הייתה נדרשת להפריש למנוח את ההפרשות הפנסיוניות בגין עבודתו אצלה. וזאת, החל מהחודש הראשון לעבודתו, והנזק האדיר שנגרם לעיזבון המנוח ולתובעת היה נחסך.

רק בשל מחדליהן והתרשלותן של הנתבעת 1 והנתבעת 2 באי ביצוע הפרשות פנסיוניות למנוח, נגרם לעיזבונו נזק עצום ועל הרקע זה הוגשה התביעה.

1. טענת הנתבעת 2 כי יום עבודתו הפעיל האחרון של המנוח אצלה היה ביום 25.2.15 ולאחריו ניתק מגע עמה – אינה נכונה.

ראשית, הנתבעת 2 היא זו שהשעתה את המנוח ולא סיפקה לו עבודה במשך למעלה מחודשיים, ללא שכר, וזאת מבלי לקיים כל הליך שימוע בעניין זה. שנית, משסוף סוף נאותה הנתבעת 2, בחודש יוני 2015 לבצע למנוח שיחת שימוע, אין כל ספק כי הימים בין שיחת השימוע ועד למועד מסירת מכתב הפיטורים, הם ימי עבודה רגילים לכל דבר ועניין.

המכתב שצורף לבקשה כנספח א' אינו מוכר לתובעת ואינו נושא תאריך. גם אם המכתב הוגש לנתבעת 2 ע"י המנוח לאחר שיחת השימוע כנטען על ידה, עדיין היה עליה לשלם למנוח על ימי העבודה שבין שיחת השימוע ועד להודעת הפיטורים וכן להפריש בגינם הפרשות לפנסיה.

בכתב התביעה אין כל תביעה לתשלום שכר בגין ימי העבודה שבתקופת ההשעיה של המנוח בנתבעת 2 (מחודש מרץ ועד לחודש יוני 2015) רק משיקוליה העניינים של התובעת ורצונה לצמצום גדר המחלוקת וכן בשל העובדה שהמנוח נפטר, אך ניתן לתבוע זכויות גם בגין כך.

1. התובעת היא היורשת העיקרית של המנוח, ומנהלת העיזבון והיא הזכאית לקצבת שארים ולהפקדות הפנסיוניות של המנוח. ככל ותידרש היא תמציא את האסמכתאות המתאימות לכך.
2. בתמיכה לאמור בתגובה צורף תצהירה של התובעת.
3. בהודעת התובעת לבית הדין מיום 21.6.19, אליה צורפה חוות דעת אקטוארית של אדי קומיסרנקו מיום 13.9.17 (להלן: "דו"ח האקטואר"), היא הוסיפה וטענה את הטענות הבאות:
4. הלכה למעשה כל אחת מהנתבעות זורקת את האשמה על "חברתה" וביחד הן מנסות לגמד את האחריות שיש להן במשותף, אך האחריות רובצת על שתיהן.
5. מדו"ח האקטואר, עליו מבוסס כתב התביעה, עולה מפורשות כי מחדליהן של שתי הנתבעות יחדיו הן אלו שגרמו את הנזק לתובעת. עובדה זו מקבלת ביטויה בכתב התביעה המתוקן, ס' 45 עד 47 שלו, המפרטים בהתבסס על דו"ח האקטואר את העילה ואת הסכומים הנתבעים מן הנתבעות 1 ו-2 (ראה גם סעיפים ס' 23 עד 31 וס' 51 לכתב התביעה).

רשלנותה של הנתבעת 2 גרמה להפסקת הרצף הביטוחי ולכך שהמנוח הפסיד את ההפרשות שהייתה הנתבעת 1 צריכה להפריש לו בחצי השנה הראשונה לעבודתו (החל מחודש 10/15).

1. לאור האמור, לתובעת עומדת עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 ושומה עליה להתגונן בהליך אל מול טענות לנזק ישיר של הפסד כספי פנסיית השארים.
2. מלבד הפיצוי בגין הפסד פנסיית השאירים, דורשת התובעת סעדים נוספים מהנתבעת 2 וגם בגינם אין ספק כי יש לה כנגדה עילת תביעה.

עיקר טענות הנתבעת 2 כפי שהוצגו בתשובה לתגובה :

1. גם אילו הייתה הנתבעת 2 מבצעת הפרשות פנסיוניות בגין המנוח בכל המועדים המוזכרים בכתב התביעה, לרבות בחודש יוני 2015, עדיין לא הייתה התובעת זכאית לפנסיית שאירים מקרן הפנסיה. וזאת, משעה שהנתבעת 1 הפרה את חובתה לבטח את המנוח בביטוח פנסיוני. זכאותה הנטענת של התובעת לפנסיית שארים במסלול של "עמית פעיל" לפי תקנון קרן הפנסיה היא נגזרת של השאלה האם היה המנוח מבוטח ביום פטירתו בביטוח פנסיוני או לא. בהינתן שעובדתית על נתבעת 1 היה לבטח את המנוח בביטוח פנסיוני לכל המאוחר בחודש אפריל 2016 (שישה חודשים לאחר תחילת העסקתו אצלה), ומשהיא לא עשתה כן - כי אז אין כל רלוונטיות לשאלה האם ביצעה הנתבעת הפרשות פנסיוניות עבור המנוח בגין שלושת הימים שבחודש יוני 2015.
2. אשר לטענותיה המאוחרות של התובעת כאילו המנוח "הושעה" מעבודתו אצל הנתבעת 2, אלה נטענות בדיעבד לראשונה בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, לצורך נוחיותה המשפטית. וזאת, בניגוד למצגים שהציג המנוח ב"זמן אמת" לפיהם הוא אינו יכול להמשיך ולעבוד בנתבעת 2 כפי שאף עולה מהמכתב אותו שלח (נספח א' לבקשה).
3. התובעת לא הציגה כל ראיה לטענתה בדבר היותה "היורשת העיקרית" או "מנהלת העיזבון". לכן, ומשביצוע הפרשות הוא זכות אישית, המהווה חלק מהעיזבון, התביעה צריכה להיות מוגשת ע"י כלל יורשיו של המנוח ולכן דין תביעתה לסעד זה להידחות.
4. עיקר טענות הנתבעת 2 כפי שהוצגו בהודעה מיום 25.6.19 :
5. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 29.5.19, טענה התובעת לראשונה כי ל"מחדליה" (המוכחשים) של הנתבעת 2 יש השפעה ישירה לגובה הגמלה לה היא זכאית. לטענת התובעת, טענתה זו מבוססת על דו"ח אקטואר (שהוגש לבית הדין רק במועד בו הוגשה הודעת התובעת, ביום 21.6.19). מעבר להיות טענה זו בבחינת "הרחבת חזית אסורה" שהנתבעת 2 מתנגדת לה, הרי שעיון בדו"ח האקטואר עליו מבוססת לכאורה הטענה מעלה כי לא מניה ולא מקצתיה.
6. האקטואר מטעם התובעת ציין באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי זכאותה של התובעת לפנסיית שארים במסלול עמית פעיל נשללה בשל מחדלה הבלעדי של הנתבעת 1 ולא של הנתבעת 2, לאור העובדה שהנתבעת 1 לא ביצעה הפרשות פנסיוניות עבור המנוח (עמ' 3 ס' ב' לדו"ח).
7. לא זו אף זו, גם טענתה החדשה של התובעת לפיה להפרשות שלא ביצעה לכאורה הנתבעת 2 (דבר המוכחש) יש השפעה על גובה הגמלה לה הייתה זכאית התובעת נשללת מניה וביה מדו"ח האקטואר. לפי האמור בדו"ח, פנסיית השארים החודשית לה טוענת התובעת שהיא זכאית (2,593 ₪ בחודש), תלויה כל כולה בממוצע השכר של המנוח בשלושת החודשים שלפני מועד פטירתו, אז הועסק המנוח בנתבעת 1. זאת, ללא קשר לתקופת העסקתו בנתבעת 2 והאם בוצעו על ידה הפרשות פנסיוניות עבורו.

המסגרת הנורמטיבית :

1. מכוח תקנות 44 ו- 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב - 1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.
2. עם זאת, הלכה היא כי סעד של מחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין לעבודה אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוקה (עע (ארצי) 746/07 אלי גור - מכתשים - מפעלים כימיים בע"מ (28.4.08)).
3. ככלל, אין בית המשפט בוחן מהם סיכויי התובע להצליח בתביעתו. אפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תביעתו, אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו. עם זאת, מכיר הדין בקיומם של מקרים יוצאים מן הכלל בהם יורה על מחיקת התביעה או דחייתה כאשר ברור לו שלא יעלה בידי בעל הדין לקבל את הסעד המבוקש אף אם יוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב תביעתו (ע"ע 734/06 סמר ג'הג'אה - מועצה מקומית ערערה (24.06.08)).

דיון והכרעה :

1. בכתב התביעה המתוקן עותרת התובעת לתשלום הסעדים הבאים מהנתבעת 2:
2. הפרשי שכר עבודה לתקופה שמיום 11.6.15 ועד ליום 14.6.15 בסך של 1,080 ₪ וכן הפרשות פנסיוניות בעד פרק זמן זה בסך של 129.6 ₪.
3. פיצוי בגין הפסד פנסיית שארים, ביחד ולחוד מהנתבעות 1 ו-2, בסך כולל של 587,247 ₪.
4. הפרשות פנסיוניות חסרות לשנים 2012 עד 2016, ביחד ולחוד מהנתבעות 1 ו-2, בסך כולל של 11,941 ₪.
5. נקדים ונציין כי לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד ולאמור בכתבי הטענות, מצאנו כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות על הסף בעניין הסעד של פיצוי בגין הפסד פנסיית השארים ונבאר החלטתנו תוך הידרשות לכל סעד וסעד.

כשירות התובעת, אלמנת המנוח, להגיש את התביעה :

1. לאור טענת הנתבעת 2 להיעדר כשירות של התובעת להגשת התביעה להפרשות פנסיוניות של המנוח, קרי היעדר כשירות לתבוע את הסעדים המפורטים בסעיפים 29 א' ו-ג' לעיל, נדון תחילה בטענה זו.
2. כבר נפסק, כי כאשר מדובר בזכויות תביעה אישיות של אדם שנפטר, זכויות אלה, ככל שלא מוצו עוברות ליורשיו. ברע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' – מדינת ישראל משרד הביטחון 28.5.12, הבחין בית המשפט העליון בקשר לכך בין מקרה בו מונה מנהל עיזבון לבין מקרה בו לא מונה וקבע כי ככל שלא מונה מנהל עיזבון, על "תביעת עיזבון" להיות מוגשת על ידי כל היורשים או בהסכמתם של כל היורשים.
3. בענייננו, התביעה לפדיון חופשה (הגם שאינה עומדת לדיון במסגרת החלטה זו משהיא הוגשה נגד הנתבעת 1 בלבד), הפרשי שכר עבודה ופנסיה לתקופה שמיום 11.6.15 ועד ליום 14.6.15 והפרשות פנסיוניות חסרות לשנים 2012 עד 2016 - הן זכויות תביעה אישיות של המנוח.
4. לאור הצהרת התובעת בסעיף 23 לתצהירה (שצורף בתמיכה לתגובה לבקשה) לפיה היא מנהלת העיזבון של המנוח (והיורשת העיקרית שלו) יומצאו על ידה עד ליום 23.1.20 אסמכתאות בתמיכה לכך.
5. לפיכך, ובהסתמך על הצהרת התובעת כאמור שלא נסתרה, הבקשה לסילוק התביעה מחמת עילה זו, נדחית.
6. לשלמות התמונה יצוין, כי בעניין תביעה לפיצוי בגין הפסד פנסיית שאירים, רכיב שגם נתבע בתביעה שלפנינו, קבע בית הדין הארצי לעבודה בעע (ארצי) 16350-11-11 עיזבון המנוח איגור איפראימוב ז"ל - ביליק פליקס תעשיות מתכת בע"מ 25.10.15, כי - פנסיית שאירים היא זכות עצמאית של שאירי המנוח, ואינה זכות אישית של המנוח, שעברה לעיזבונו וליורשיו (ראה גם סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965).

לפיכך, ובעניין תביעת התובעת לפיצוי בגין הפסד פנסיית השאירים שנגרמה לה לדידה, עסקינן בתביעה אישית שלה והיא בעל דין כשיר להגשתה.

1. עתה נפנה לדון בסעדים השונים המבוקשים בכתב התביעה מהנתבעת 2, סעדים שלשיטתה לא קמה לתובעת עילת תביעה כנגדה בעניינם

הסעד של הפרשי שכר עבודה מ- 11.6.15 עד 14.6.15 והפרשות פנסיוניות בעד פרק זמן זה:

1. כפי שיפורט להלן, בהנחה והתובעת תוכיח את מלוא טענותיה בקשר לסעד זה כפי שצוינו בכתב התביעה המתוקן, עשויה לקום לה זכאות לסעד זה מהנתבעת 2. יצוין, כי בס' 12 וס' 27.4 לכתב התביעה המתוקן טוענת התובעת כי המנוח הועסק בנתבעת 2 מיום 19.2.12 ועד ליום 14.6.15, שאז פוטר מעבודתו שם. די בכך כדי לקבוע כי תביעת התובעת ברכיב זה אינה משוללת יסוד.

1. אשר לטענת הנתבעת 2 כי החל מחודש פברואר 2015 חדל המנוח מרצונו מלהגיע לעבודה וניתק עמה כל מגע, באופן שלא קמה לו זכאות לשכר עבודה עבור פרק זמן זה לרבות הפרשות פנסיוניות - אלה הן טענות שמצריכות בירור עובדתי ולא ניתן להכריע בהן בשלב מקדמי זה של ההליך. בתוך כך יצוין, כי בכתב התביעה המתוקן, התובעת מתארת נסיבות עובדתיות שונות בתכלית לפיהן הסיבה בעטיה חדל המנוח מלהגיע לעבודתו אצל הנתבעת 2 הייתה השעייתו על ידה למעלה מחודשיים, ללא שסופקה לו עבודה וללא שקדם לכך הליך שימוע (ס' 27.8 לכתב התביעה). כך או אחרת, המקום לברר טענות מסוג זה הוא במסגרת ההליך העיקרי.
2. אשר לכך שהתביעה של סעד זה מתייחסת לימים בודדים בחודש יוני 2015 (ולא מחודש מרץ 2015, המועד בו חדלה הנתבעת 2 לשלם למנוח שכר עבודה), אין בה כדי לשנות מהעובדה כי ככל שיוכחו טענות התובעת, אפשר יהיה לפסוק לזכותה סעד זה. וזאת, גם אם היא בחרה לצמצם את פרק הזמן בעדו היא תובעת (ראה לעניין זה גם את ס' 28 לכתב התביעה המתוקן שם היא מציינת במפורש כי היא בחרה לצמצם את גדר המחלוקת ככל הניתן).
3. לפיכך, הבקשה לסילוק רכיב תביעה זה נגד הנתבעת 2 על הסף, נדחית.

פיצוי בגין הפסד/אובדן פנסיית שארים :

1. כפי שיפורט להלן, גם אם התובעת תוכיח את מלוא טענותיה בכתב התביעה בקשר לסעד זה, לא תקום לה הזכאות לפיצוי בגין אובדן פנסיית השאירים במסלול עמית פעיל מהנתבעת 2 כפי שנתבע על ידה. וזאת, לא לעניין עצם חבות הנתבעת 2 להפסד פנסיית השאירים ולא לעניין גובה/שיעור הפנסיה.
2. ראשית, אף התובעת בכתב התביעה המתוקן מטילה יהבה בגין שלילת זכאותה לפנסיית שאירים על כתפיה של הנתבעת 1 בלבד.

כך, בס' 17 לכתב התביעה המתוקן טוענת התובעת כי :"... גם לאחר 6 חודשי עבודה נמנעה הנתבעת 1 מלבצע הפרשה כלשהי לקרן הפנסיה של המנוח ובכך הפכה את מעמדו של המנוח בחברת הביטוח למעמד של "עמית לא פעיל" ".

ובהמשך לכך, היא טוענת בס' 34 לכתב התביעה המתוקן כי "אין ספק גם כי בשל הגדרתו של המנוח כ"עמית לא פעיל", הפסידה התובעת את פנסיית השארים והאחריות המשפטית חלה על הנתבעת 1". (ראה גם ס' 33 לכ"ת המתוקן).

1. שנית, גם מעיון בתקנון קרן הפנסיה ממועד קרות האירוע המזכה הוא מועד פטירת המנוח (4.7.16), עולה כי אפילו הייתה הנתבעת 2 מבצעת הפרשות פנסיוניות עבור המנוח בגין חודש יוני 2015, עדיין הייתה נשללת מהתובעת פנסיית השארים במסלול עמית פעיל, כפי שנתבע על ידה. וזאת, משבמועד פטירת המנוח לא בוצעו עבורו הפרשות פנסיוניות וכך גם לא בתקופה הסמוכה שקדמה לה.
2. בטרם נפנה להוראות התקנון יצוין כי התובעת צירפה לכתב התביעה המתוקן את תקנון קרן הפנסיה של המנוח משנת 2012, אך זהו אינו התקנון הרלבנטי לנסיבות המקרה שלפנינו.

זכויות חברי הקרן נקבעות בהתאם להוראות התקנון החלות ביום מימוש הזכויות, קרי ביום האירוע המזכה מכוחו קמה הזכות (ע"ע (ארצי) 1407/01 אורי פידלמן – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (17.10.04); עע (ארצי) 10153-10-14 רבקה אביגדור - החברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי "דן" בע"מ (20.6.16)).

מאחר ותביעת התובעת נסובה על זכויות נטענות שלה הנובעות מפטירת המנוח, אזי שההסדר החוזי החל הוא תקנון הקרן שהיה תקף במועד פטירת המנוח, הוא תקנון הקרן מהדורת ינואר 2016 (להלן: "התקנון"), שצורף כנספח ה' לכתב ההגנה של צד ג' ועליו נסתמך בהחלטה דנן.

1. אשר להוראות התקנון בהקשר הנדון –

סעיף 38.1 לתקנון קובע כי:

"נפטר עמית פעיל יהיו שאיריו זכאים לקבל מהקרן פנסיית שאירים בהתאם למסלול הביטוח בו היה מבוטח העמית קודם לפטירתו".

עמית פעיל מוגדר בס' 1 להגדרות התקנון בעמ' 11:

"1.עמית שמשולמים בגינו דמי גמולים לקרן ו/או זכאי לקבל פנסיית נכות מהקרן.

2. עמית שלא משולמים בגינו דמי גמולים לקרן, לתקופה שאינה עולה על חמישה חודשים רצופים ומנוכים בגינו תשלומים מופחתים כאמור בסעיף 18.1 ולא נמשכה מלוא היתרה הצבורה בגינו מהקרן ואם הגיש בקשה להעברת הכספים מהקרן ועד למועד הקובע לפי הוראות תקנון הפיקוח על שירותים פיננסים (קופת גמל) (העברות כספים בין קופות גמל) התשס"ח 2008.

3.עמית שנמצא בהסדר ריסק עד 24 חודשים".

עמית לא פעיל הוא "עמית שאינו עמית פעיל". (עמ' 11 לתקנון).

1. לפיכך, על מנת שתקום לתובעת זכאות לפנסיית שאירים במסלול של עמית פעיל מכוח תקנון הקרן, או בלשון אחרת על מנת שהמנוח ייכנס להגדרה של "עמית פעיל" כהגדרתו בתקנון, דרוש להתקיים אחד מבין המצבים הבאים:
2. יבוצעו עבור המנוח הפקדות פנסיוניות במועד הפטירה שלו, או -
3. ככל שלא בוצעו עבורו הפקדות פנסיוניות במועד הפטירה, מדובר בפרק זמן שלא עלה על חמישה חודשים רצופים קודם לכן וכן, שהתקיימו התנאים הנוספים כפי שמפורטים בס' 2 להגדרה לעיל. או -
4. המנוח נמצא בהסדר ריסק.

במקרה הנדון, אין מחלוקת בין הצדדים כי לא בוצעו הפרשות פנסיוניות עבור המנוח, לא במועד הפטירה שלו ולא בפרק הזמן הסמוך למועד הפטירה. בנוסף, אין גם טענה כי המנוח היה בהסדר ריסק.

1. לכן, מקובלת עלינו טענת הנתבעת 2 כי גם אם היו מבוצעות על ידה הפרשות פנסיוניות עד למועד סיום העסקתו של המנוח אצלה, קרי עד לחודש יוני 2015 (כולל), משנתבעת 1 כלל לא ביצעה עבורו הפרשות פנסיוניות לאורך כל תקופת העסקתו עד למועד פטירתו (מיום 1.10.15 ועד ליום 4.7.16, משך למעלה 9 חודשים בהם הועסק על ידה) - ממילא לא הייתה קמה לתובעת זכאות לפנסיית שאירים במסלול עמית פעיל.
2. גם בעניין גובה/שיעור פנסיית השאירים, טענות שעלו בקדם המשפט מיום 29.5.19 ובהודעת התובעת מיום 21.6.19 - לא קמה לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 בעניינן, לפי הסעד שנתבע בכתב התביעה והוא הפסד/אובדן פנסיית שאירים במסלול עמית פעיל.
3. ראשית, בכתב התביעה המתוקן אין כל טענה של התובעת לפיה מחדליה של הנתבעת 2 לכאורה גרמו לפגיעה/הפחתה בגובה פנסיית השאירים שלה. טענות התובעת בקשר לכך הן שמחדליהן של הנתבעות 1 ו- 2 גרמו לה לאובדן פנסיית השארים לה הייתה זכאית, ושוב לא להפחתה ממנה, ובהמשך ישיר לכך, כך היא כימתה את הסעד אותו היא דורשת. מפאת חשיבות הדברים נצטט את טענותיה בנדון בס' 45 עד 48 לכתב התביעה:

"45.בעקבות אי ביצוע ההפרשות משכרו של המנוח על ידי הנתבעת 1, נפגע הרצף הביטוחי של המנוח דבר שגרם בסופו של דבר לאיבוד פנסיית השארים של התובעת לה הייתה זכאית.

46.ככל שהנתבעת 1 הייתה מפרישה לקרן הפנסיה של המנוח לפחות לאחר 6 חודשי עבודה, הייתה התובעת זכאית לפנסיית שארים בסכום חודשי של 2,593 (חושב לפי שכר 3 חודשים אחרונים בממוצע של 4,321 ₪ לחודש) ולשארית חייה בסך כולל של 587,247 ₪ .

47.אין ספק כי אילו היו מבוצעות ההפרשות כסדרן הייתה התובעת יכולה לנצל את זכותה לפנסיית שארים ורק בשל התרשלותה של הנתבעת 1 והנתבעת 2 נגרם לתובעת נזק עצום.

48.התובעת תטען כי לאור העובדות שתוארו לעיל הרי שהיא זכאית לתשלום הפסדי פנסיית השארים מהביטוח של המנוח בסך של 582,247 ₪ (קרן) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום היווצרות העילה ועד לתשלום המלא בפועל". (ראו גם ס' 32 לכתב התביעה המתוקן)

1. בנוסף, אף לפי חישוביה של התובעת עצמה, הן לפי ס' 46 לכתב התביעה המתוקן והן לפי ס' ב' בעמ' 8 לדו"ח האקטואר, גובה פנסיית השאירים לה טוענת התובעת אינו תלוי בהפקדות הפנסיוניות של הנתבעת 2 עבור המנוח, לרבות שיעורן.

כך, בסעיפים כאמור, פנסיית השאירים מחושבת על יסוד השכר הממוצע ב - 3 החודשים האחרונים להעסקת המנוח בנתבעת 1.

וכפי שמצוין בדו"ח בס' ב' שלו עמ' 8: "יש לציין שבהתאם לתקנון של חברת איילון אשת המנוח הייתה מקבלת פנסיית שאירים בגובה 60% מהשכר הממוצע של 3 חודשים לפני מותו."

לפיכך, וכפי שעולה מחישוביה, אין רלבנטיות לאי ביצוע הפרשות פנסיוניות מצד הנתבעת 2 בתקופה שמחודש מרץ 2015 ועד לחודש יוני 2015 לעניין גובה פנסיית השאירים במסלול עמית פעיל, פנסיה שנקבעת על יסוד נתוני השכר במועד הפטירה וסמוך לה.

1. גם מעיון בתקנון הקרן עצמו עולה כי תביעה לפנסיית שאירים במסלול של עמית פעיל, כפי שנתבע בכתב התביעה שלפנינו, נקבעת לפי שכר העבודה של המנוח בתקופה הסמוכה לפטירתו.

כך, ס' 39.1 לתקנון הקרן קובע כי "הפנסיה שתשולם לשאירי עמית פעיל תחושב על ידי הכפלת ההכנסה הקובעת בשיעור הכיסוי הביטוחי לפנסיית שאירים במסלול שבו בוטח העמית בעת פטירתו בהתאם לנספח א' לתקנון הקרן, בכפוף לסעיף 25.3".

ההכנסה הקובעת מוגדרת בס' 1 לפרק ההגדרות של תקנון הקרן בעמ' 7 כ: "ממוצע ההכנסה המבוטחת המשוערכת ב – 3 חודשי הביטוח האחרונים או ב – 12 חודשי הביטוח האחרונים לפני קרות האירוע המזכה בפנסיית נכות או שאירים, הגבוה מביניהם (להלן – "חודשי החישוב"). באין 3 או 12 חודשי ביטוח בקרן, לפי העניין, יילקחו בחשבון מספר חודשי הביטוח האחרונים ממועד הצטרפות העמית לקרן."

בנסיבות אלה, ומשהמנוח סיים את העסקתו אצל הנתבעת 2 בחודש יוני 2015, למעלה משנה קודם למועד פטירתו (4.7.16), ממילא גובה פנסיית השאירים במסלול של עמית פעיל אינו נקבע על יסוד שכר עבודתו שם או ההפרשות שבוצעו עבורו שם.

הפרשות פנסיוניות חסרות לשנים 2012 עד 2016 :

1. כפי שיפורט להלן, בהנחה והתובעת תוכיח את מלוא טענותיה בקשר לסעד זה כפי שצוינו בסעיפים 49 עד 53 לכתב התביעה המתוקן, תקום לה הזכאות אליו.
2. בסעיפים 50 ו -51 לכתב התביעה המתוקן טוענת התובעת כי משהנתבעת 2 נמנעה מלבצע הפרשות פנסיוניות עבור המנוח בחודש יוני 2015 היא גרמה להפסקת הרצף הביטוחי שלו. ולכן, לדידה, המנוח הפסיד את ההפרשות שהייתה הנתבעת 1 צריכה לבצע עבורו בחצי השנה הראשונה להעסקתו אצלה, קרי החל מחודש אוקטובר 2015.

דהיינו, לדידה, לו הייתה הנתבעת 2 מבצעת הפרשות פנסיוניות עבור המנוח עד מועד סיום העסקתו אצלה (יוני 2015), אזי שמכוח הוראות התקנון שפורטו לעיל, היה המנוח נקלט לעבודה אצל הנתבעת 1 במעמד של עמית פעיל (אוקטובר 2015) באופן שהיה מחייב את הנתבעת 1 לפי הוראות צו ההרחבה הפנסיוני במשק לבצע עבורו הפרשות פנסיוניות מהיום הראשון להעסקתו אצלה. אולם, משלא בוצעו הפקדות בחודש יוני 2015, קמה לה לטענתה עילת תביעה בגין הנזק שנגרם לה עקב כך כמפורט לעיל (ראה גם ס' 23 עד 27 לכתב התביעה המתוקן).

לפיכך, לא ניתן לקבל את הטענה, כי רכיב תביעה זה, על יסוד העובדות שפורטו בכתב התביעה, משולל כל יסוד.

1. ויודגש, התובעת טוענת למחדל מצד הנתבעת 2 בגין אי ביצוע הפקדות פנסיוניות כבר החל מחודש מרץ 2015 (עד לחודש יוני 2015, ס' 27.7 לכתב התביעה).
2. בנוסף, גם לפי הטבלה שבסעיף א' לדו"ח האקטואר, עליו מבוסס כתב התביעה המתוקן, חישוב ההפקדות החסרות לכאורה מתייחס לתקופת העסקתו של המנוח הן אצל הנתבעת 1 והן אצל הנתבעת 2, וזאת החל משנת 2012. הגם שלא ברור מתוך הסך הכולל של ההפקדות שמצוין שם (11,914 ₪) מה מתוך סכום זה מיוחס לנתבעת 1 ומה לנתבעת 2, עולה בבירור כי הפקדות חסרות בוצעו לשיטת התובעת על ידי שתי נתבעות אלה (ראו גם ס' 52 לכתב התביעה המתוקן).
3. אשר לטענת הנתבעת 2 כי בפרק הזמן שמחודש מרץ 2015 ועד ליוני 2015, התובע חדל מיוזמתו להגיע למקום העבודה, כפי שהוסבר לעיל, טענה זו מצריכה בירור עובדתי ומשפטי ולא ניתן להכריע בה בשלב מקדמי זה של ההליך.
4. לפיכך, הבקשה לסילוק רכיב תביעה זה נגד הנתבעת 2 על הסף, נדחית.

סוף דבר :

1. לאור האמור, הבקשה מתקבלת בחלקה.
2. תביעת התובעת לפיצוי בגין הפסד/אובדן פנסיית שאירים במסלול של עמית פעיל מהנתבעת 2 נדחית על הסף בהיעדר עילה.
3. בנסיבות אלה ומשהבקשה התקבלה בחלקה, אין צו להוצאות.
4. הנתבעת 2 תגיש כתב הגנה עד ליום 6.2.20.
5. הצדדים יודיעו עד ליום 13.2.20 מה מספר העדים שיעידו מטעמם במסגרת הליך ההוכחות.
6. לעיוני ביום 14.2.20.

ניתנה היום, י"ב טבת תש"פ, (09 ינואר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.