1. לפני תביעה על סך כ-46 אלף ₪, במסגרתה טוענת התובעת כי על הנתבע לשלם לה, מכח חתימתו על שטר ערבות, חוב של חברת שהד בניה וניהול בע"מ (להלן: החברה) שבבעלותו, בקשר לשירותי שינוע שקיבלה החברה מהתובעת.
2. הנתבע מכחיש חתימתו על גבי שטר הערבות (בדיון אישר את דבר חובה של החברה).
3. בדיני שטרות פטרו את התובע מנטל השכנוע המוטל בדרך כלל על בעל דין המוציא מחברו. כך נעשה באמצעות יצירת חזקות שונות (חזקת תמורה, חזקת אחיזה כשורה ועוד). הכלל בתביעה על פי שטר הוא כי הנתבע נחשב מוציא מחברו ועליו מוטל נטל השכנוע. ואולם, בפקודה לא כלולה חזקת "אמיתות החתימה", ואין חזקה על אדם שחתימה על שטר היא חתימתו. הלכה פסוקה היא כי כאשר כופר הנתבע בחתימתו, הראיה על התובע (ע"א 268/56 נוי נ' עיריית חדרה, פ"ד יב 353; ע"א 355/63 קרסניצקי נ' נאמן בפשיטת רגל של שאול וינרב, פ"ד יח (4) 324; ועוד). וכדברי כב' הש' בן-פורת (ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד (2) 309, 315): "עמוד התווך של התובענה, לפני כל שאלה של סדר דין זה או אחר, הוא המסמך החתום בידי הנתבע. ואם אין הנתבע מודה בחתימה, עניין הוא לתובע להוכיח את קיומה ואמיתותה".
4. קיימות שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני - באמצעות עדות ישירה, על ידי חוות דעת מומחה או באמצעות השוואת החתימות. עדות ישירה יכולה לבוא מידי החותם עצמו או מי שהיה עד לחתימה. הדרך השניה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית והשלישית, ע"י עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת (ר' א' הרנון "דיני הראיות", חלק א' עמ' 144). המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו.
5. נשאלת השאלה, אם כן, האם הרימה התובעת את נטל הראיה לעניין אמיתות החתימה.
6. התובעת לא צירפה חוות דעת מומחה או ראיה כלשהי להשוואת החתימה שעל גבי שטר החוב, ולמעשה – כל שצירפה הוא תצהיר מטעמו של מנהלה. המנהל נחקר בדיון ואישר, בהגינותו, כי לא נכח במעמד החתימה וכי אין לו ידיעה אישית על הנסיבות בהן חתם הנתבע על השטר. המנהל הוסיף כי יש להניח שהחתימה היתה בנוכחות מנהל מכירות מטעמו, כמקובל בעבודת התובעת – אולם לא צירף תצהיר או עדות מטעמו של אותו איש מכירות, שזוהה בדיון בשם "אריק".
7. די בכך כדי לקבוע, כבר עתה, שהתובעת כשלה בהרמת הנטל הנדרש. מסקנה זו מתחזקת נוכח טענת הנתבע שגם החותמת על גבי שטר החוב אינה חותמת החברה (והפנה לכך שבחותמת שעל השטר נוספו נקודות בין אותיות שם החברה). גם טענה זו אין בידי התובעת לסתור, נוכח הראיות שהציגה.
8. התוצאה היא שהתובעת, כאמור, לא עמדה בנטל להוכיח תביעתה.

התביעה, לפיכך, נדחית.

הפקדון שבקופת בית המשפט יועבר לידי הנתבע, באמצעות ב"כ.

התובעת תישא בשכר טרחת הנתבע בסך 5,500 ₪.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.