1. לפני בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב בהתאם להוראת סעיף 6א. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

2. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה שהגישה התובעת לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 30.10.2015, ונדונה לאחר שהתקבלו שש חוות דעת בתחומי רפואה שונים – אורתופדיה (פרופ' מ. סלעי), נוירולוגיה (דר' ר. דבי), פסיכיאטריה (פרופ' מ. קוטלר), א.א.ג (פרופ' י. קרוננברג), כירורגיה פלסטית(דר' ד. עד-אל) וכירורגית פה ולסת (דר' ש. ברק).

3. בבסיס הבקשה מונחת הטענה כי התובעת סובלת מכאבים ומטופלת במרפאת כאב, לרבות שימוש בקנביס רפואי.

לתמיכה בבקשה הוצג תיעוד רפואי, הכולל, בין השאר, רשומה ממרפאת כאב וכן התייחסותו של פרופ' קוטלר, מי שמונה כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, לצורך במינוי מומחה בתחום רפואת הכאב-

"במידה ומטופלת במרפאת כאב כמו גם בקנביס רפואי, יש מקום לבחון ע"י מומחה לכאב האם קיימת נכות בתחום זה מעבר למצבה הנוירולוגי והנפשי"

המומחה הוסיף והבהיר כי הנכות שקבע לתובעת "כוללת את ההפרעה הפוסט טראומטית ותגובתה הנפשית לתסמיני הכאב מהם סובלת כיום" להבדיל מנכות "על עצם הכאב עצמו" בגינה לא נקבעה על ידו כל נכות.

4. הנתבעת סבורה כי דין הבקשה להידחות משתלונותיה של התובעת על כאב, כפי שמתועדים ברשומה הרפואית ממרפאת והכאב ובכלל (כאבי ראש, כאבי צוואר, סחרחורות), זכו להתייחסות על ידי המומחים שמונו בתחומי הרפואה השונים, לרבות בתחום הנוירולוגי, כפי עמדתו של דר' דבי, אשר לא מצא להמליץ על מינוי מומחה בתחום רפואת הכאב-

"עיקר תלונותיה של התובעת בתחום הכאב הינו בדבר כאבי ראש ובגין כך קבעתי נכות מתאימה בחוות הדעת. לאחר עיון בחומר הרפואי ... כולל תיק מרפאת כאב ועיון חוזר ברישומי בדיקתי את התובעת – דעתי, כי לא קיימת תסמונת כאב המצדיקה מינוי מומחה בתחום זה"

לצד עמדתו זו הוסיף וציין כי "חלק מתסמיניה של התובעת הינם כתוצאה מפוסט-טראומה, ולעניין זה אמור להתייחס המומחה בתחום הפסיכיאטריה".

5. לאחר שנתתי דעתי לתיעוד הרפואי שהוצג, להתייחסות המומחים הרפואיים בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי, כמו גם לפסיקה הנוהגת, מוצאת אני להיעתר לבקשה.

6. על פי הפסיקה הנוהגת "ימונה מומחה נפרד בתחום הכאב מקום בו ישנה ראשית ראיה לכך שהכאב מוביל לתסמונת כרונית, אשר נבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים שבהם מונו כבר מומחים. במקרים רבים אחרים הכאב הוא פועל יוצא של בעיות רפואיות ספציפיות, ואז ניתן, בדרך כלל להסתפק בחוות דעתם של המומחים בתחומים הרלוונטיים" (רע"א 3504/11 שי ששון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (2011)) .

7. עיון בתיעוד הרפואי מלמד כי עיקר תלונותיה של התובעת על כאב, לרבות אלה המטופלות במרפאת הכאב הינן בתחומי רפואה בהם מונו מומחים, נערכו חוות דעת ונקבעו נכויות (נוירולוגיה, אורתופדיה, א.א.ג) וכי לא אובחנה, עד כה כסובלת מתסמונת כאב נפרדת כרונית מהפגיעה האורתופדית ו/או הנוירולוגית (לשם הדוגמא CRPS, RSD) .

על רקע האמור באה עמדתו של דר' רון דבי, אשר, כאמור, לא מצא מקום למינויו של מומחה בתחום רפואת הכאב.

8. עם זאת, דומה עלי כי לא נכון יהא להתעלם מעמדתו והמלצתו של פרופ' קוטלר, אשר יש בה למצער כדי להקים ספק בדבר הצורך במינוי מומחה, ספק אשר די בו על פי הפסיקה כדי להיעתר לבקשה-

"בכל מקרה של ספק יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר שמינוי היה מיותר, ואז ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר לא ימונה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה"

(רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (2012))

9. בהינתן האמור לעיל ובשים לב לפגיעתה הקשה של התובעת בתאונת הדרכים (נכותה הרפואית המשוקללת הועמדה על ידי המומחים הרפואיים שמונו על 81%), כמו גם לעובדה כי הדרך היחידה העומדת לה על פי החוק להוכיח קיומה של נכות נוספת ונפרדת בגין כאב כרוני, ממנו סובלת, הינה באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט, מוצאת אני להיעתר לבקשתה ולהורות על מינויו של מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב.

על מנת למנוע חפיפה בין קביעות המומחים הרפואיים שמונו לבין קביעותיו של המומחה בתחום רפואת הכאב יועברו חוות הדעת הרפואיות שנערכו והוגשו לעיונו (ראו: רע"א 333/89 "שלוח" חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון ידידים, פ"ד מג(4) 375, רע"א 1858/08 הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' גלית אמויאל (2008)).

החלטת מינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, י"ט חשוון תש"פ, 17 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים