28 פברואר 2021

לפני:

כב' הרשמת רעות שמר בגס

החלטה

1. לפניי בקשה להפקדת ערובה שהגישה הנתבעת 1 לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה המשפטיות בהתאם לתקנה 116 א' (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ו – 1991 הקובעת כדלקמן:

"היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט – 1969 יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שיירשמו."

1. עד למועד זה לא הוגשה תגובת התובעים ולפיכך ניתנת החלטה זו על יסוד האמור בבקשה בלבד.
2. לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים המפורטים להלן:
3. בקשה להפקדת ערובה איננה בקשה מקדמית, ואולם הגשתה בעיצומם של הליכי הוכחות, כשלוש שנים לאחר שהוגשה התביעה מעמיד בספק רב את חיוניותה בשלב מתקדם זה של ההליך, לאחר שמרבית הוצאות הנתבעת 1 כבר הוצאו (רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013). אמנם עולה מן התיק כי הוגשה בקשה קודמת להפקדת ערובה ביום 12.11.2019 אשר 'נשכחה' לטענת הנתבעת 1 אך בעניין זה אין לנתבעת 1 להלין אלא על עצמה. המועד המאוחר שבו מובאת בקשה נוכחית זו לפתחו של בית הדין, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית, וההליך עתיד להסתיים בשבועות הקרובים, עולה כדי טעם מיוחד לפטור את התובעים מהפקדת ערובה.
4. אשר לקיומה של ראשית ראיה –
5. התובעים מצהירים כי נציגי הנתבעת 1 שילמו את שכרם ופיקחו על עבודתם באתר הבניה בצור יצחק. עוד הם מצהירים כי הנתבעת 2 (אשר כתב הגנתה נמחק) שימשה צינור להעברת הכספים, ולטענתם לא הונפקו להם תלושי שכר במהלך כל תקופת עבודתם באתרי הנתבעת 1 (בין השנים 2015-2017). בהקשר זה אוסיף כי בית הדין נעתר בהחלטה מיום 27.12.20 לזמן לעדות את הבעלים והמנהל בנתבעת 2, מר נדים טהא אשר זומן להעיד ביום 21.3.21 על מנת שעדותו תשפוך אור על המחלוקת, וזאת על אף התנגדות הנתבעת 1 לזמנו (להלן – מר טהא).
6. אוסיף כי מעיון בהסכמים שצורפו עולה כי במהלך התקופה שבה טוענים התובעים כי עבדו בריצוף בפרויקט "ONCE" של הנתבעת 1 בצור יצחק, חתמה הנתבעת 1 על הסכם לקבלת עבודות ריצוף הן עם הנתבעת 2 וכן עם חברה נוספת בשם אשר גם אותה ייצג לכאורה מר טהא (הבעלים ומנהל הנתבעת 2).
7. ביחס לעובדי הריצוף מצוין בסעיף ה'3 להסכם מיום 8.8.2016 שכותרתו "העסקת עובדים בפרויקט" כדלקמן (צורף כנספח לתצהירו של מר שמעון רבנשטיין):

"מוסכם כי אם יבקש הקבלן ואם מיטל תסכים, תעמיד מי-טל בכפוף להוראות החוזה, לרשות הקבלן פועלים הרשומים על שמה של מי-טל, על מנת שיוכל להעסיק את עובדיו. הצדדים מסכימים כי בכפוף לחתימת הקבלן ועובדיו על הבקשה להנפקת האישורים שמצורפת כנספח לחוזה זה, יושגו האישורים ע"י מי-טל, ולא יהיה בכך כדי לשנות את יחסי עובד המעביד בין הקבלן לעובדיו, כלומר הקבלן הוא המעסיק של עובדיו גם אם האישור להעסקתם הוא ע"ש מיטל.

כמות הפועלים ומשך זמן העסקתם יסוכמו בין הצדדים להסכם זה, זאת לצורך עבודה בפרויקט "Once" בלבד.

מי-טל תשלם את שכרם של פועלים אלו חודש בחודשו ותקזז מהקבלן את כל תשלומי השכר ואת מלוא העלויות של עובדים אלו בגין העסקתם, כמוגדר עפ"י החוק. עלות שכרם של הפועלים תכלול בין היתר: שכ"ע, הסעות/נסיעות, חופשה, הבראה וכיוצ"ב והכל כמוגדר בחוקי ההעסקה."

1. נוסח הסעיף עשוי לתמוך לכאורה בטענות התובעים כי יש לראות בנתבעת 1 כמעסיקה או מעסיקה במשותף וכאחריות לתנאי העסקתם, זאת הגם שלא ניתן לקבוע מסמרות זאת בשלב זה של ההליך. עם זאת, משעה שלצורך פטירה מהפקדת ערובה, די בקיומה של 'ראשית ראיה' הרי שתנאי זה מתקיים לאור האמור בהסכם.
2. טרם סיום אציין כי כל התובעים הגישו זה מכבר תצהירי עדות ראשית בתיק. התובע 1 הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו כי הוא התנהל במישרין מול נציגי הנתבעת 1 כראש הקבוצה של העובדים וידע לנקוב בשמם של מיכאל ועופר (אשר אף הגישו תצהירים בתיק) מולם סוכם לטענתו אופן התשלום.
3. בשים לב לשלב המתקדם בו מצוי ההליך ומשעה שהוגשו תצהירים, ובהתאם לנפסק לאחרונה בעניין אבו מוחסן ניתן לראות גם בתצהירים שהגישו התובעים כראשית ראייה שדי בה כדי לפטור את התובעים מהפקדת ערובה, זאת בשים לב למהות ההליך ומשעה שמדובר בתביעה לתשלום זכויות קוגנטיות (ע"ע 2385-02-17 אבו מוחסן נ' קיבוץ בית הערבה (11.2.21), כך בסעיף 42 לפסק הדין:

"נדגיש, כי ראשית ראייה אינה חייבת להיות מסמך בכתב המאפיין יחסי עבודה (כגון הודעה לעובד, תלושי שכר או דו"חות נוכחות). זאת, במיוחד נוכח מאפייני העסקת העובדים עליהם חלה התקנה, שעמדנו עליהם לעיל, ובכלל זאת היעדר תיעוד מסודר בנוגע לעבודתם. על כן, ראשית ראייה יכולה להיות גם תצהיר של אדם אחר, פירוט שיחות טלפון המעידות על קשר עבודה בין העובד לבין המעסיק (לרבות מי מעובדיו שהיה ממונה על עובדים), הודעות ווטסאפ, הקלטות וכיוצ"ב."

1. לאור כל האמור והמפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי ההכרעה בשאלה האם יש לראות בנתבעת 1 מעסיקתם של התובעים, אם לאו (ובכלל זה הכרעה בשאלה האם יש לראותה כמעסיקה במשותף ביחס לאלו מבין הסעדים שנתבעו) מקומה להתברר במסגרת פסק הדין.
2. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל – הבקשה להפקדת ערובה נדחית.
3. הואיל ולא הוגשה תגובת התובעים איננו עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"א, (28 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.