1. התביעה שבפניי עניינה מחלוקת הנובעת מהסכם קומבינציה עליו חתמה התובעת כאחת מבעלות הקרקע והנתבעים חתמו עליו כקבלן המבצע. לטענת התובעים, הקבלן הפר הפרה יסודית את ההסכם עמם, את היתר הבנייה ואת דרישות העירייה וועדת התכנון והבניה, כאשר בנה את המעלית השמאלית מערבית בבית המשותף רק עד לקומה השישית במקום עד לקומה השביעית וכאשר התקין והפעיל על דעת עצמו את מנגנון פיקוד השבת במעלית ימנית מזרחית במקום במעלית השמאלית מערבית.

בכך, לטענתם, הוא פעל בחוסר תום לב ובניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הפר הוראות חקוקות ופגע בזכויותיהם, בבריאותם, בנגישות לדירתם, קניינם ובכבודם והפלה אותם לרעה ביחס ליתר בעלי הקרקע. הנתבעים, לעומתם, דוחים את טענות התובעים וטוענים כי נושא קביעת מנגנון פיקוד שבת נתון לשיקול דעתם של דיירי הבניין, אשר רובם המוחלט קבעו כי המעלית הימנית תשמש כמעלית שבת.

רקע כללי ומיהות הצדדים:

1. התובעת 1, הגב' ברטלר (להלן: "התובעת" או "הגב' ברטלר"), הינה בעלת דירה מס' 20 (להלן: "הדירה"), הממוקמת בקומה ה-7 מתוך 9 קומות הבניין ברח' ברדיצ'בסקי 1 בגבעתיים, הידוע כחלקה 670 בגוש 6160 (להלן: "הבניין" או "הבית המשותף"), וזאת מתוך חלק מהסכם קומבינציה שערכה התובעת עם הקבלן, בהיותה הבעלים של חלק מהקרקע עליה הוקם הבניין.

התובע 2, מר ברטלר (להלן: "התובע" או "מר ברטלר"), הינו בעלה של התובעת ומתגורר עמה בדירה מס' 20 בבניין (התובע והתובעת יכונו ביחד: "התובעים"). התובעים מתגוררים בדירה מהמועד בו אוכלס הבניין לאחר בנייתו, בשנת 2016.

הנתבעת 1 הינה החברה הקבלנית, נחמני דור הבניה בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" או "הנתבעת" או "החברה הקבלנית"), אשר בנתה את הבניין ואשר עמה התקשרה התובעת בהסכם הקומבינציה.

הנתבע 2, מר נחמני (להלן: "הנתבע" או "מר נחמני" או "הקבלן"), הינו קבלן הבניין שבנה את הבניין נשוא התובענה, באמצעות החברה הקבלנית שבבעלותו. כמו כן, הנתבע הינו הבעלים של דירת הפנטהאוז בבניין, הממוקמת בקומה 9 , והוא מתגורר בדירה זו מחודש אוגוסט 2016 (הנתבעת 1 והנתבע 2 יכוני ביחד: "הנתבעים 1 ו-2").

הנתבעת 3 הינה נציגות הבית המשותף בבניין (להלן: "הנתבעת 3" או "הנציגות").

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעים:

1. התובעת חתמה ביום 01.05.06 , יחד עם שבעה הבעלים הנוספים של חלקה 670 בגוש 6160 על הסכם קומבינציה עם הקבלן. התובעים טוענים שבהסכם הקומבינציה נקבע כי בעלי הקרקע ימכרו את הקרקע שברשותם לקבלן. בתמורה, על הקבלן לבנות על הקרקע, עבור בעלי הקרקע, שמונה דירות בבניין בן תשע קומות. בהתאם להסכם, אחת מהדירות הנ"ל תעבור לבעלות התובעת (דירה בקומה מס' 7).
2. נטען כי בתאריך 29.11.09 הנתבעים 1 ו-2 הגישו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעתיים בקשה להיתר בנייה (בקשה מספר 20090215). נטען, כי הוגשו מטעמם פעמיים תכנית שינויים לבקשה, בתאריך 06.03.14 ושוב במהלך חודש נובמבר 2015 (בקשה מספר 20140010). התובעים מציינים, כי בכל שלושת הבקשות, הקבלן התחייב לבנות בבניין שתי מעליות. אחת, המגיעה לקומה התשיעית של הבניין (מעלית רגילה, המעלית הימנית). השנייה, מעלית שבת, אשר מגיעה עד הקומה השביעית (המעלית השמאלית).
3. לטענת התובעים, הבקשה נחתמה ע"י הקבלן וע"י ב"כ בעלי הקרקע. בכך, נכרת הסכם חוזי מחייב בין הקבלן לבין בעלי הקרקע לביצוע הבנייה עפ"י הבקשה. התובעים מוסיפים בעניין זה, כי הועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעתיים אישרה את הבקשה. בפועל, המעלית השמאלית מגיעה עד לקומה השישית בלבד, ומעלית השבת הינה המעלית הימנית המגיעה לכל הקומות.
4. התובעים טוענים שביום 27.11.17 המפקחת על הבנייה בעיריית גבעתיים הודיעה, כי מבדיקת מפקחי הבניה של העירייה נמצאו סטיות מהיתר הבניה שניתן לקבלן וכי הממצאים בנוגע לעניין זה הועברו לטיפול התובעת העירונית לצורך הגשת כתב אישום נגד הקבלן.

לטענת התובעים, הקבלן הכניס להסכמי מכר עם רוכשי הדירות בבניין, סעיף הקובע כי המעלית הימנית תהיה מעלית שבת ואילו המעלית השנייה תגיע עד הקומה השישית של הבניין בלבד, והיא תהיה מעלית רגילה. התובעים מדגישים, כי הסכמים אלו נערכו בסתירה מוחלטת להסכמי הקבלן עם התובעים, בניגוד לחוק, בסתירה להיתרי הבנייה, בניגוד לדרישות הוועדה, בניגוד למצגי הקבלן וללא אישור התובעים.

1. בנוסף, הקבלן הצהיר בפני בעלי הדירות, כי הוא בונה את הבניין בהתאם להיתרי הבניה כאשר בפועל לא עשה זאת. התובעים מדגישים שהכלל הוא – הסכם ספציפי גובר על הסכם כללי. תכניות הבניה נשוא היתר הבניה מהוות את ההסכמה המחייבת והסכמה חוזית בין הצדדים. עוד בעניין זה נטען, כי הקבלן הודה בעדותו כי היתר הבניה הוגש (והיתר הבניה ניתן) בהתאם לתכנית שבה יש שתי מעליות בקומה השביעית (הימנית – רגילה; השמאלית – שבת).

לא זו אף זו, הוכח כי רק שנתיים לאחר החתימה על הסכם הקומבינציה הקבלן חזר בתשובה, ולכן החליט על דעת עצמו לשנות את התכנית בנוגע למעלית השבת, כך שתגיע עד לדירת הפנטהאוז שבבעלותו. לבסוף, הוטעם כי הקבלן נמנע מהצגת המסמך והתשריטים בהם החתים את בעלי הקרקע. הימנעות זו פועלת כנגדו ומהווה הוכחה לכך שבעלי הקרקע חתמו על תשריטים לפיהם יהיו שתי מעליות המגיעות לקומה השביעית, כשהימנית מעלית שבת.

1. נטען, כי לא זו בלבד שהקבלן הוסיף להסכמי המכר כאמור תשריט לפיו ישנה מעלית אחת בלבד בקומה השביעית, המעלית הימנית (אותה הגדיר הקבלן כמעלית שבת), אלא שהקבלן השית את הוצאות מעלית השבת על כלל הדיירים, בניגוד להוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. התובעים עותרים למתן צו הצהרתי שהוצאות מעלית השבת יחולו (גם רטרואקטיבית מיום התקנת והפעלת המנגנון) על בעלי הדירות הדורשים את התקנת והפעלת מנגנון פיקוד השבת, בהתאם להוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. קרי, בניגוד לנטען ע"י הנתבעים 1 ו-2, הקבלן לא בנה את המעליות על חשבון הנתבעת 1, אלא שהקבלן ביקש לבנות מעלית נוספת שתשמש עבורו כמעלית פרטית, אותה הוא ניכס לעצמו.
2. באשר לטענת הקבלן כאילו יש רוב דיירים המסכימים לכך שהמעלית הימנית תהיה מעלית שבת, התובעים מדגישים כי ראשית, הקבלן הסתיר מפני בעלי הדירות מידע וזייף חתימות. שנית, לדיירים מהקומות 1-6 אין כל זכות לקבוע ולהחליט החלטות הנוגעות לדיירים בקומות 7-9 בכל הנוגע למעלית. שלישית, הטענה אינה רלוונטית לאור הנסיבות. ההסכם של הקבלן עם בעלי הקרקע, מכוחו נבנה הבניין, הינו הסכם יסודי. קרי, לא ניתן להחליף את הוראות ההסכם בהחלטת הדיירים. רביעית, לבעלי הקרקע ולא לבעלי הדירות הסמכות לאשר את התקנון ותשריט הבית המשותף. לפיכך, בעלי הדירות אינם רלוונטיים לכל עניין הדורש רוב.

בנוסף, הקבלן העיד, כי לא התכנסה כל אסיפת דיירים לשאלה זו וכי הקבלן גרם לכך שבעלי הדירות לא יבינו על מה הם חותמים, והסתיר את המשמעות המלאה של חתימתם ואת העובדה שהחתימות הן בניגוד להיתרי הבנייה ובניגוד לחוק. אף הוטעם, כי חלק מהדיירים הודיעו בכתב כי הם מבטלים את חתימתם, לאחר שגילו כי הם הונו ע"י הנתבע. קרי, בכל זאת אין רוב בניגוד לנטען ע"י הנתבעים 1 ו-2, ואף הקבלן הציג כראיה רק הסכם אחד ל-"רוב" זה.

1. התובעים מציינים, כי הוכח שזמני ההמתנה למעלית השבת הינם ארוכים במיוחד ומקשים על התובעים הקשישים. נטען, כי מדובר גם על פגיעה ביתר הדיירים החילוניים המתגוררים מקומה 7 ומעלה.

לטענת התובעים הנתבע התקין במעלית הימנית, המשמשת כמעלית שבת (ואשר מגיעה עד לקומה התשיעית) מנעול פרטי לפתיחה ישירה של הכניסה מהמעלית לדירתו בקומה התשיעית. בנוסף נטען, כי הנתבע ובתו הינם המחזיקים הבלעדיים של מפתח מנגנון השבת והנתבע אסר במפורש על חברת המעליות למסור את המפתח למי מהדיירים.

1. להשלמת התמונה יוער, כי התובעים טוענים שהנתבע מפעיל על דעת עצמו מידי שבת וחג את מנגנון פיקוד השבת, במשך כל שעות היום. מדובר במעלית הימנית, המעלית אשר מגיעה לכל הקומות. לפיכך, הלכה למעשה, החל משנת 2016 ועד ליום הגשת התביעה, התובעים נותרו ללא כל מעלית פעילה בשבתות ובחגים. עוד הוטעם, כי רק בתאריך 07.05.18 בעקבות הגשת התביעה דנן, מסר הנתבע העתק מפתח לאחד מחברי הועד. אך בפועל רק הנתבע ובתו עושים שימוש בלעדי במפתח.
2. התובעים טוענים כי עברו להתגורר בבניין בשל גילם המתקדם ומצבם הבריאותי. לטענתם הם הסתמכו על כך שתהיה מעלית שתגיע לדירתם בכל ימות השבוע ואילולא תנאי זה לא היו מסכימים לשלם דמי איזון גבוהים במיוחד בגובה 87,500 ₪ ובוודאי שלא היו מסכימים לקבל את הדירה בקומה השביעית. לטענתם, הנתבעים 1 ו-2 שללו את יכולת התובעים להגיע לדירתם באמצעות מעלית. לפיכך, מדובר על פגיעה בנגישות התובעים לדירתם, פגיעה קשה במיוחד.

התובעים מוסיפים, כי הם פנו אל הנתבעים 1 ו-2 פעמים רבות על מנת להסיר את מנגנון פיקוד השבת מהמעלית הימנית ולתיקון מצב המעלית השמאלית, כך שתגיע גם לקומה השביעית. מאמצים אלו העלו חרס. בכך הפרו הנתבעים 1 ו-2 הפרה יסודית את הסכמיהם עם התובעים ואת היתרי הבנייה.

1. לטענת התובעים, הנתבעים 1 ו-2 פעלו שלא בתו"ל ובדרך מקובלת. בנוסף, נטען כי הנתבעים 1 ו-2 הפרו את הוראות חוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 ותקנותיו, כשהם בנו ו/או הפעילו את המעליות בניגוד להיתרי הבנייה. לטענת התובעים, הסכמי המכר של הנתבעים 1 ו-2 עם רוכשי הדירות (לפיהם המעלית הימנית תהיינה מעלית שבת) פוגעות בזכויות התובעים, אינן חוקיות ודינן להתבטל.

התובעים טוענים, כי הנתבעים 1 ו-2 הפרו את האמון שניתן בהם על ידי התובעים ובא כוחם. בנוסף, נטען כי הנתבעים 1 ו-2 הפלו את התובעים לרעה ביחס ליתר בעלי הקרקע משום שליתר בעלי הקרקע סופקו שתי מעליות המגיעות לדירותיהם. לא זו אף זו, התובעים שילמו את תשלום האיזון הגבוה ביותר ביחס ליתר בעלי הדירות. זאת משום שדירתם חושבה כדירה היקרה ביותר מבין הדירות, על יסוד מצגים כוזבים של הקבלן.

לטענת התובעים, הקבלן הציע להם פיצויים כספיים על הפרת החוזה עימם. קרי, מדובר על ראייה לכך שהנתבע מודה כי פגע בזכויות התובעים.

1. לטענת התובעים, בניגוד לנטען ע"י הנתבעים 1 ו-2, זכות התביעה של התובע נובעת מהיותו בעלה של התובעת. התובע מתגורר ומחזיק יחד עמה בדירה. עוד בניגוד לנטען ע"י הנתבעים 1 ו-2, בנוגע למעמדו של הנתבע, נטען כי הוא חתום כצד ישיר להסכם הקומבינציה, נטל על עצמו באופן ישיר את חיובי החברה הקבלנית וחתום על כתב ערבות לחיוביה. גם כל המכתבים שהופקו ע"י הקבלן לבעלי הקרקע, חתומים ע"י הנתבעים 1 ו-2 שניהם. שיטת התובעים היא שנוכח מעשיו של הנתבע, קיימת עילה להרמת מסך נגדו (לפי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999). לבסוף, נטען כי חלק מהטענות נטענות גם כלפי הנתבע כבעל דירה ודייר בבניין.
2. הטענה לטעות סופר- עוד נטען, כי בתשריט שהוגש ע"י הנתבע ממש לאחרונה, ב-14.05.18, לאישור בעלי הקרקע, הקבלן לא תיקן את הטעויות שהוא מגדיר כ-"טעות סופר". בתשריט קיימות שתי מעליות בקומה השביעית. באשר לטענת הנתבע אודות טעות סופר, התובעים טוענים כי בין השנים 2009 – 2015, ברצף של תכניות בניה, עליהן חתם הקבלן (ובעלי הקרקע), מופיעות שתי מעליות בקומה השביעית. ודוק, לא יכול להיות מדובר על טעות סופר כהגדרת המושג במובן המילוני או כהגדרתה בסעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

עוד הוטעם, כי הקבלן קיפח את זכויות הקניין שלהם, את ההנאה שלהם מקניינם ופגע בערך הכספי של הדירה. התובעים טוענים גם שהקבלן פעל בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בעת שפגע בגופם, קניינם וכבודם של התובעים. זאת ואף זאת, נטען כי הנתבעים 1 ו-2 הפרו הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) בעת שהפרו את חוק התכנון והבנייה ואת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

1. התובעים טוענים, כי היה על הקבלן לקחת בחשבון את כלל ההיבטים הטכניים בעת התכנון בעת שידע כי התחייב לבנות מעלית שתגיע לקומה השביעית. ודוק, יש טעם ממשי לפגם בטענות הנתבעת 1 בקשר לתיקון המעלית השמאלית כך שתגיע לקומה השביעית. הקבלן לא טרח להגיש כל חוות דעת הנדסית המחזקת את טענתו. מנגד, בהתאם לתכניות ההנדסיות המוסמכות של האדריכל והמהנדס המוסמך של הבניין (אשר מאושרות בהיתר בניה ע"י וועדת תכנון ובנייה) ובהתאם לתשריט הבית המשותף מ-2018, ניתן לבנות את המעלית השמאלית כך שתגיע לקומה השביעית. התובעים מציינים, כי קיים בקומה זו חלל למעלית ואין בו כל צינור ארובה.
2. לסיכומה של נקודה זו, הקבלן בנה את הבניין והמעליות, בכוונה תחילה, תוך קיפוח והונאה של התובעים לטובת השאת רווחים אישיים. עוד, מדובר על התנהגות מזלזלת כלפי הוראות החוק, היתרי הבנייה, רשויות התכנון והבנייה ורשויות הפיקוח. בסיכומיהם, התובעים מדגישים כי אין מחלוקת כי העברת מנגנון השבת (מהמעלית הימנית לשמאלית) היא עניין פשוט וישים.

עוד נטען, כי במפרט שצירף הנתבע להסכם הקומבינציה, אין כל ציון האם המעלית היא מעלית שבת. זאת, בניגוד להוראות סעיף 3 לחוק המכר (דירות).

תמצית טענות הנתבעים 1 ו-2:

1. להלן יובאו טענות הנתבעים 1 ו-2 (להלן יכונו גם: "הנתבעים").

הנתבעים מבקשים מבית המשפט לדחות את התביעה על כל רכיביה ולחייב את התובעים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.

1. הנתבעים טוענים מספר טענות מקדמיות:

ראשית, לשיטתם, מדובר על תביעה קנטרנית, עקב העובדה שהנתבעים לא הסכימו להעניק לתובעים טובות הנאה מאחורי גבם של יתר בעלי הקרקע בבניין. שנית, נטען כי התובעת היא בעלת הזכויות במקרקעין נשוא התביעה. בהתאם לכך אין כל יריבות בין התובע לבין הנתבעים. יש להורות על מחיקת התובע מכתב התביעה ולחייבו בהוצאות. שלישית, לטענת הנתבעים אין כל יריבות בין התובעת לבין הנתבע, לכן יש למחקו מכתב התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות משפט. רביעית, לטענת הנתבעים על התובעים היה לצרף את כלל הדיירים בבניין לתביעה זו. לבסוף, הנתבע מדגיש, כי הוא רכש את דירת הפנטהאוז בבניין בכסף מלא מאת הנתבעת 1, אשר הינה חברה בבעלותו.

1. לטענת הנתבעים יש לתת משקל נמוך לעדות התובע, היות שהוא ישב באולם בית המשפט בעת עדותה של התובעת.

נטען, כי התובעים נוהגים מתוך חוסר תום לב וחוסר התחשבות בעת שדורשים לחייב את הנתבע לעלות שלוש קומות במדרגות, מהקומה השישית עד לתשיעית. מנגד, ככל שהמעלית הימנית תהיינה מעלית שבת, התובעים לא יפגעו. בנוסף, הודגש כי הנתבע הציע לתובעים כורסאות המתנה בלובי ובקומה השביעית, ומצלמה שתראה היכן מעלית השבת. התובעים סירבו להצעה זו.

1. הנתבעים מציינים, כי ביום 16.04.19 ניתן תוקף להחלטה להמלצת בית המשפט להפעלה זמנית של מנגנון פיקוד השבת. בפועל, לאחר ניסיון המתווה שהוצע, הדיירים הדתיים בבניין תקועים בבית החל מהשעה 11:00 עד שעתיים לפני צאת השבת/ החג.

נטען כי עפ"י הסכם הקומבינציה, הנתבעת 1 התחייבה להתקין מעלית אחת בלבד, המכילה ששה נוסעים. בפועל, הנתבעת 1, על חשבונה, התקינה בבניין שתי מעליות, של חברה יוקרתית, המכילות שמונה נוסעים. עוד הוטעם, כי נפלה טעות סופר בתשריט בבקשה להיתר הבנייה, בכך שנראה שהמעלית אמורה להגיע לקומה השביעית. אך, טכנית, לא ניתן להתקין מעלית מקומה שביעית והלאה, משום שאין שטח פנוי. הדירות בקומה השמינית גדולות יותר ובמיקום האמור קיים צינור ארובה עד לגג הבניין. לבסוף, גישת הנתבעים היא, כי התובעים מעולם לא פנו אליהם על מנת לתקן את המעלית, כך שתעצור בקומה השביעית בה הם גרים. במידה והתובעים רצו לחייב את הנתבעים לתקן את המעלית, היה עליהם להוכיח כי כיום, הדבר אפשרי טכנית.

1. הנתבעת 1 טוענת שהמעלית הימנית סומנה בהתחלה כמעלית שבת, בשל היותה המעלית שמגיעה לכל קומות הבניין. אך, מהנדסת הרישוי בעירייה דרשה להעביר את הסימון של מעלית השבת למעלית השמאלית, זו שמגיעה לקומה הששית בלבד. נטען כי שינוי זה נעשה ללא ידיעתם של הנתבעים. לא זו אף זו, הנתבעת 1 מדגישה שמדובר בהחלטה הנתונה לשק"ד של דיירי הבניין, בהתאם להוראות סעיף 59ז לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. ממילא האחרונים יכלו להחליט כיצד והיכן להתקין ולהפעיל את מנגנון השבת.
2. בנוסף, הנתבעת 1 מציינת, כי דיירי הבניין (שאינם נמנים עם בעלי הקרקע) חתמו על סעיף הקובע את סידורי המעליות כפי שהן כיום. ודוק, רוב דיירי הבניין הסכימו לסידור המעליות באופן זה, לא מדובר על החלטה שקיבלו הנתבעים על דעת עצמם. לפיכך, בהתאם לחוק המקרקעין, התובעים מנועים מלהעלות טענות בקשר לכך, וכי לתובעים אין סמכות וזכות לדרוש כי מעלית מסוימת תהיינה מעלית שבת. נטען, כי לאחר הגשת התביעה, הנתבע החתים 13 בעלי דירות מתוך עשרים וחמישה, שאישרו את מצב המעליות (דירות מס' 1, 3-6, 9-10, 12, 14, 16, 19, 24, 25). הנתבעת 1 אף מדגישה כי בימים אלו היא עובדת על הגשת תכנית שינויים מתוקנת לעירייה בקשר לטעויות הנזכרות לעיל.

עוד הוטעם, כי בניגוד לנטען על ידי התובעים בקשר למפתח מנגנון פיקוד השבת, ועד הבית של הבניין מחזיק במפתח למעלית שבת, בנוסף לדיירים בקומות 3,4,7-9. לא זו אף זו, מעלית השבת אינה פועלת בכל שעות היום בשבתות ובחגים, היא עובדת כרגיל בין השעות 2:00 בלילה עד 6:00 בבוקר.

לטענת הנתבעים לא קיימת דרישה בהסכם הקומבינציה, לפיה יש לקבל את הסכמת בעלי הקרקע למכירת הדירות בהתאם לנוסח שיאושר על ידי בעלי הקרקע.

1. לשיטת הנתבעים, יש פגם ממשי בטענת התובעים, כי הפעלת מנגנון פיקוד השבת הינה בניגוד להיתר הבניה ולדרישת ועדת התכנון. מדובר על נושא המוסדר במסגרת סעיף 158 (א) (א1) (1) ו-(2) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965, תקנות התכנון והבניה (פטור מחובת התקנת מנגנון פיקוד שבת במעלית), תשס"ד-2004 (סעיף 2). נטען, כי מסעיפים אלו עולה שלאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובניה נתנה את היתר הבניה, הוועדה האמורה אינה מוסמכת להתערב בהחלטות דיירי הבניין בכל נושא הקשור בהפעלת/מיקום מנגנון פיקוד שבת במעלית. נטען, כי הנושא הינו בסמכות דיירי הבניין, בהתאם לסעיף 58ז לחוק המקרקעין. כנטען לעיל, רוב בעלי הדירות נתנו הסכמתם להפעלת המעלית כפי שהיא מופעלת כיום.
2. הנתבעים מוסיפים ומדגישים, כי בהתאם לסעיף 59ז (א1) לחוק המקרקעין וסעיף 3 לתקנות, הנתבעים רשאים להתקין במעלית הימנית מנגנון פיקוד שבת במשך כל שעות השבת / החג. הגם אם היה מדובר בבניין הכולל מעלית אחת בלבד, נטען כי ישנה הסכמה של 17 מתוך 25 דיירים. הנתבעים אף טוענים, כי אין חובה לקבל החלטה על הפעלת המעלית כמעלית שבת רק במסגרת אסיפת דיירים, הסכמת הדיירים בהסכמי המכר מספיקה. הנתבעים דוחים בחריפות את טענות התובעים בדבר הטעיית בעלי הדירות בהסכמי המכר. נטען כי התובעים כלל לא צד להסכמים הללו, לא מכירים את נסיבות החתימות על ההסכמים ו/או כל פרט אחר הקשור לכך. שנית, לא הוסתר מהדיירים אף פרט. שכן, מופיע בחוזה במפורש כי הקבלן יבנה שתי מעליות, כשהשמאלית תגיע לקומה הששית והימנית תגיע לקומה התשיעית ותהיה מעלית שבת.

הנתבעים דוחים את טענת התובעים, כי יש לראות בבניין כאילו יש בו שני אגפים נפרדים. הנתבעים גם דוחים את טענות התובעים בנוגע לתשלומי האיזון, וטוענים כי התמחור שקיבלו מהנתבעת נערך לפי מיקום והקומה של הדירה בלבד.

1. בנוסף, נטען כי ביום 11.07.19 ניתנה החלטה מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובניה הדוחה בקשה לשינוי מיקום מעלית השבת. נטען, כי לאור האמור בהחלטת הוועדה, לדיירי הבניין היה מותר לקבוע איזו מבין המעליות תהיינה מעלית הכוללת מנגנון של פיקוד שבת, וכי לא מדובר על חריגה מהיתר הבניה. לפיכך, יש לדחות את טענות התובעים בהקשר זה.

לטענת הנתבעים לא ברור למה התובעים התעקשו לרכוש דירה בקומות הגבוהות ולא בקומה שתקל עליהם עם מקרים של תקלות במעלית או הפסקות חשמל. בנוסף, נטען כי אם היה לתובעים חשוב שלא תהיה מעלית שבת בבניין, מדוע לא דרשו מהנתבעת התחייבות לרשום בתקנון הבית המשותף הוראה כזו.

1. להשלמת התמונה הנתבעים מעירים, כי מעולם לא התחייבו חוזית מול בעלי הקרקע לבנות בבניין שתי מעליות. בנוסף, נטען כי התובע ניסה להטעות את ביהמ"ש בעת שטען כי לפני חתימת הסכם הקומבינציה הוצג לתובעים עלון שיווקי בו מצוין כי הבניין יכלול שתי מעליות. אך, בפועל, העלון הונפק רק לאחר קבלת היתר הבניה (אשר התקבל לאחר חתימת הסכם הקומבינציה). עוד הוטעם בעניין זה כי התובעים בחוסר תום לב נשענים על סעיף 24 להסכם הקומבינציה, בעוד שלכל הצדדים היה ברור במועד חתימת ההסכם, כי תהיה מעלית אחת בבניין. מטרת סעיף 24 הייתה להגן על תכנון דירות הבעלים בלבד.

נטען, כי התובעים מעלים טענה המהווה הרחבת חזית אסורה, במסגרת סיכומיהם. לשיטת התובעים, הנתבעים לא הציגו את הסכמי המכר אלא הציגו חוזה אחד בלבד. נטען ע"י הנתבעים, כי יש לדחות טענה זו. בנוסף, נטען על ידי התובעים כי הנתבעים הכניסו להסכמי המכר סעיף לפיו המעלית הימנית היא זו שתהייה מעלית השבת. הנתבעים משיבים כי שעה שהתובע מודה בקיומו של סעיף זה, לא הייתה בקשר לעובדה זו מחלוקת בין הצדדים, ולא היה הגיון בצירוף כל הסכמי המכר אל תצהירי העדות הראשית.

1. עמדת הנתבעים היא, כי התובעים מטעים את בית המשפט בעת שטוענים שהנתבע זייף חתימה. מי שחתמו על המסמך האמור הינם בכלל דיירים לשעבר, ולא נספרה דירתם במניין הדירות שנתנו הסכמה. ליד שמו של מי שרכש מהם את הדירה ישנו קשקוש ומחיקה. גם חתימה זו לא נספרה. בנוסף, נטען כי הנתבע לא הוסיף את החנות והמרתף שבבעלות הנתבעת למניין המסכימים, למרות שהם חלק מהבית המשותף. כמו כן, התובעים טוענים, כי חלק מבעלי הדירות ביטלו את חתימתם, אולם התובעים לא טרחו להמציא תצהיר מטעמם או להביאם לעדות.

עוד הוטעם, כי התובעים מנסים להכפיש את שמם הטוב של הנתבעים, בהעלאת טענות חסרות תום לב נגדם.

1. לטענת הנתבעים, התובעים מנסים לטעון, כי הייתה על הנתבעת חובה לציין במפרט איזו מעלית תשמש כמעלית שבת. מנגד, הנתבעים טוענים, כי התובעים מסתירים מפני ביהמ"ש את העובדה כי המפרט הנ"ל נחתם לפני פרסום נוסח המפרט עליו מנסים התובעים להסתמך (הוא נחתם יחד עם הסכם הקומבינציה ביום 01.05.06).

לבסוף, התובעים טענו, כי הם מתקשים בהליכה ובעליה וירידה במדרגות. אך, התובעים העידו והודו כי הם עורכים קניות, ברגל. נטען, כי עובדה זו סותרת את טענתם של התובעים. לשיטת הנתבעים, אם התובעים עורכים קניות תוך הליכה ברגל, קל וחומר שאין להם בעיה לעלות/ לרדת קומה אחת בלבד.

תמצית טענות הנתבעת 3: (הנציגות)

1. הנתבעת 3 מבקשת להבהיר, כי אין לה עמדה בסכסוך בין התובעים לבין הנתבעים 1 ו-2. בנוסף, הנתבעת 3 מדגישה, כי תקבל כל החלטה מטעם בית המשפט.

דיון והכרעה:

1. התובעת, מכוח היותה הבעלים של קרקע בחלקה 670 בגוש 6160 (להלן: "הקרקע"), חתמה ביום 01.05.06, ביחד עם 7 בעלים נוספים של הקרקע (להלן: "בעלי הקרקע") על הסכם קומבינציה עם הקבלן והיזם (הנתבעים 1-2) (מוצג ת/1) על פיו ימכרו בעלי הקרקע לקבלן את הקרקע שברשותם ובתמורה יבנה הקבלן לבעלי הקרקע, על חשבונו, 8 דירות בבניין בן 9 קומות, כאשר אחת מהדירות תעבור לבעלות התובעת (להלן: "הסכם הקומבינציה" או "ההסכם").
2. לטענת התובעים, על-פי ההסכם בין התובעת לבין הנתבעים, היה על הקבלן לבנות שתי מעליות נוסעים: האחת- ימנית מזרחית (להלן: "המעלית הימנית") המגיעה עד לקומה התשיעית והאחרונה והייתה צריכה להיות מעלית רגילה (לא מעלית שבת), והשנייה- שמאלית מערבית (להלן: "המעלית השמאלית") שהייתה אמורה להגיע עד לקומה השביעית (קומת דירת התובעים) והייתה אמורה להיות מעלית שבת. כך גם ע"פ היתר הבנייה וע"פ הוראות העירייה וועדת תכנון ובניה.

בפועל, המעליות נבנו כך שהמעלית השמאלית הגיעה רק עד לקומה השישית של הבניין במקום עד לקומה השביעית (קומת דירת התובעים) והקבלן התקין והפעיל מנגנון פיקוד שבת (להלן: "מנגנון פיקוד שבת" או "מעלית שבת") במעלית הימנית (במקום במעלית השמאלית). טוענים התובעים, כי הדבר נעשה בניגוד להסכם שנחתם עמם, בניגוד להיתר הבנייה ובניגוד להוראות הגורמים הרלבנטיים.

1. אחת הטענות של הנתבעים 1-2 היא, כי הרוב המוחלט של דיירי הבניין (17 מתוך 25 דיירים) נתנו את הסכמתם כי המעלית הימנית, אשר מגיעה לכל קומות הבניין, תשמש כמעלית שבת ונרשם בעניין זה סעיף בתקנון הבית המשותף, ולכן הדבר נעשה בהתאם לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. התובעים מנועים מלהעלות טענות בקשר לכך ולתובעים אין סמכות ואין זכות לדרוש, כי מעלית מסוימת תשמש כמעלית שבת.

כפתרון ביניים, ביום 27.03.19 ניתן תוקף של החלטה להמלצת ביהמ"ש להפעיל זמנית את מנגנון פיקוד השבת במעלית הימנית (המגיעה לכל קומות הבניין) בשעות להלן:

ערב שבת או ערב חג מכניסת השבת או החג עד שעתיים לאחר מכן וכן שעה נוספת בין 22:00 ל 23:00 בלילה בחורף, ובין 23:00 עד 24:00 בקיץ.

שבת או חג בבוקר משעה 07:00 עד שעה 11:00.

אחה"צ שעתיים לפני צאת שבת תופעל המעלית במתכונת של מעלית שבת וחג.

יובהר, אני עדיין סבורה שמדובר בפתרון מאוזן ומידתי לשני הצדדים, אך כפי שציינתי בהחלטותיי הקודמות אין להמלצה זו נפקות משפטית והיא תלויה בהסכמה משותפת של הצדדים. בהעדר הסכמה כזו אדון בסוגיות המשפטיות שעלו בתובענה זו, כאשר הצדדים עדיין רשאים כמובן לבחור במתווה המצוין לעיל או הדומה לו.

אדון כעת בטענות הצדדים לפי סדרן, להלן:

הקמת המעלית הימנית עם מנגנון פיקוד שבת:

1. על-פי ההסכם בין התובעת לנתבעים ובפרט סעיף 4.10 למפרט להסכם, המשמש נספח להסכם וחלק בלתי נפרד ממנו, התחייב הקבלן לבנות ולהפעיל מעלית אחת בבניין (המכילה 6 נוסעים), ע"פ התכנית, וללא כל אזכור או סייג בדבר מעלית שבת. בסעיף 24 להסכם נקבע, כי מוסכם כי התכנית שתוגש ותקבל את אישור העירייה ואשר תצורף להיתר הבניה תהיה התכנית המחייבת על כל פרטיה.

כאמור, הוגשו ע"י הקבלן שלוש בקשות להיתר בנייה לוועדת התכנון והבניה: בקשה מס' 20090215 מיום 29.11.09 (מוצג ת/3 ו-ת/6), תכנית שינויים מיום 06.03.14 מס' 20140010 (מוצג ת/4) ותכנית שינויים מיום 04.11.15 לבקשה מס' 20140010 (מוצג ת/5) (להלן ביחד: "הבקשות להיתר"). הבקשות להיתר כללו תכניות בניה אדריכליות, לרבות תכניות שינויים. הבקשות והתכניות קיבלו את אישור ועדת התכנון והפכו למעשה להיתר בנייה מחייב.

1. בהתאם להסכם שנחתם בין התובעת לנתבעים ובהתאם להיתר הבנייה וועדת תכנון ובניה, היה על הקבלן לבנות שתי מעליות נוסעים, כאשר האחת- הימנית שמגיעה לכל הקומות, תהיה מעלית רגילה (לא מעלית שבת) והשנייה- השמאלית הייתה אמורה להגיע עד לקומה השביעית והייתה אמורה להיות מעלית שבת.

בפועל, כאמור, המעלית הימנית משמשת כמעלית שבת והמעלית השמאלית מגיעה רק עד לקומה השישית במקום עד לקומה השביעית, בה מתגוררים התובעים.

1. הנתבעים 1-2 טוענים, בין היתר, לטעות סופר במסגרת הבקשות להיתרי הבנייה וכן טוענים, כי הרוב המוחלט של הדיירים הסכימו לכך שהמעלית הימנית תשמש כמעלית שבת ומדובר ברוב הגובר על טענות התובעים. ארחיב בעניין זה בהמשך.

ראשית, אפנה למסגרת הנורמטיבית בעניין התקנת והפעלת מנגנון פיקוד שבת במעליות בבניין מגורים, להלן:

הפן הנורמטיבי- מעלית שבת:

חקיקה ותקנות:

1. סעיף 59ז(א1) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק המקרקעין" או "החוק") הינו סעיף שהוכנס בעקבות תיקון חוק המקרקעין בשנת 2011. תיקון זה רלבנטי לענייננו.

להלן יובאו הוראות החקיקה הרלבנטיות לענייננו:

סעיף 59ז לחוק המקרקעין:

"הפעלת מעלית כמעלית שבת

59ז.   (א)  בבית משותף שבו דירות המשמשות למגורים, כולן או חלקן, ושבו מותקנת יותר ממעלית אחת ובאחת המעליות הותקן מנגנון פיקוד שבת, רשאי כל בעל דירה לדרוש כי המעלית שבה הותקן המנגנון תופעל כמעלית שבת; דרש בעל דירה כאמור, תופעל המעלית כמעלית שבת.

(א1) בבית משותף כאמור בסעיף קטן (א), שמותקנת בו מעלית אחת או יותר ולא הותקן באחת המעליות, לפי העניין, מנגנון פיקוד שבת, רשאים רוב בעלי הדירות להחליט על התקנת מנגנון פיקוד שבת, וכן על הפעלת המעלית או אחת המעליות, לפי העניין, כמעלית שבת.

(ב)  שר המשפטים יקבע את זמני הפעלת מעלית שבת בהתחשב, בין השאר, במספר האנשים הדורשים את הפעלתה ובצורכיהם.

(ג)   על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאים כל בעלי הדירות בבית המשותף להחליט על הפעלת מעלית שבת בשעות מסוימות.

(ג1) לא קבע שר המשפטים זמני הפעלה כאמור בסעיף קטן (ב), תופעל מעלית שבת בזמנים שיקבעו רוב בעלי הדירות, ובלבד שקביעת זמני הפעלת מעלית שבת כאמור בסעיף קטן (א1) תהיה בהתחשב בכלל המשתמשים במעלית ובצורכיהם.

(ד)  (1)   בעלי הדירות הדורשים את הפעלת מעלית השבת יישאו בהוצאות החזקתה והפעלתה הנובעות מהפעלת המעלית כמעלית שבת;

(2)   בעלי הדירות הדורשים התקנת מנגנון פיקוד שבת כאמור בסעיף קטן (א1), יישאו בהוצאות התקנתו.

(ה)  התשלומים שבהם יישאו בעלי הדירות לפי סעיף זה, יהיו בהתאם ליחס שבין שטח רצפת כל דירה לבין שטח הרצפה של כל הדירות שבעליהן נושאים באותם תשלומים.

(ו)   לענין סעיף זה, בבית מורכב כמשמעותו בסעיף 59, יראו כל מבנה או אגף בו כבית משותף.

(ז)   הוראות פרק ו' סימן ד' יחולו על הדיון לפי סעיף זה בפני המפקח, בשינויים המחויבים.

           (ח)  בסעיף זה –

"מנגנון פיקוד שבת" – כהגדרתו בחוק התקנת מעליות שבת בבניינים ציבוריים ובבניני מגורים (הוראות ותיקוני חקיקה), תשס"א-2001;

"מעלית שבת" – מעלית שבה מותקן מנגנון פיקוד שבת ושהתקיימו לגביה הוראות סעיף קטן (א) או (א1), לפי העניין. "

(ההדגשות לא במקור- ח.ק.)

1. תקנות המקרקעין (זמני הפעלת מעלית שבת בבית משותף שבו שתי מעליות לפחות), תשע"ד-2014 :

" בתוקף סמכותי לפי סעיף 59ז(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן – החוק), אני מתקינה תקנות אלה:

הגדרות

1.    בתקנות אלה –

"בית משותף" – בית משותף שהתקיימו בו תנאי סעיף 59ז(א) לחוק, ושבקשה להיתר בנייה לגביו לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, הוגשה לאחר תחילתו של חוק התקנת מעליות שבת בבניינים ציבוריים ובבנייני מגורים (הוראות ותיקוני חקיקה), התשס"א-2001, כאמור בסעיף 4 לאותו חוק;

"חג" – מועד ממועדי ישראל המפורטים בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948.

זמני הפעלה לפי דרישת בעל דירה תק' תשע"ח-2017

2.    דרש בעל דירה בבית משותף כי המעלית שבה הותקן מנגנון פיקוד שבת תופעל כבעלית שבת, תופעל המעלית האמורה כמעלית שבת בזמנים המפורטים להלן:

(1)  בליל שבת ובליל חג – משעת כניסת השבת או החג, למשך ארבע שעות;

(2)  ביום שבת וביום חג – משעה 7:00 בבוקר עד השעה 12:30, ובמשך שלוש שעות לפני צאת השבת או החג.

זמני הפעלה לפי דרישת רוב מיוחס של בעלי הדירות תק' תשע"ח-2017

3.    על אף האמור בתקנה 2, דרשו למעלה מ-50% מבעלי הדירות בבית משותף או למעלה מ-25% מבעלי הדירות בבית משותף שבו שלוש מעליות לפחות כי המעלית שבה הותקן מנגנון פיקוד שבת תופעל כמעלית שבת, תופעל המעלית האמורה כמעלית שבת בזמנים המפורטים להלן:

(1)  בליל שבת ובליל חג – משעת כניסת השבת או החג עד חצות הלילה;

(2)  ביום שבת וביום חג – משעה 6:00 בבוקר עד צאת השבת או החג. "

תקנות התכנון והבניה (פטור מחובת התקנת מנגנון פיקוד שבת במעלית), תשס"ד-2004

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 158א(א1)(1) ו-265 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק), ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, ולאחר התייעצות עם המועצה הארצית לתכנון ולבניה, אני מתקין תקנות אלה:

הגדרות

2. אלה סוגי הבנינים והמקומות הפטורים מחובת התקנת מנגנון פיקוד שבת במעלית לפי הוראות סעיף 158א(א1)(1) לחוק:

(1) בנין מגורים, בית לאסיפות ובית לעצרות עם, שמצויים ברשות מקומית, ברובע או בשכונה ששיעור היהודים המתגוררים בהם דרך קבע, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אינו עולה על עשרה אחוזים מכלל התושבים;

(2) בנין ציבורי למעט הבנינים המפורטים להלן:

........

(3) בנין מגורים שרק מעלית אחת שבו מגיעה לכל קומה מקומות הבנין; "קומה", לענין זה – למעט קומה המשמשת לחניה או למרתף."

(ההדגשות לא במקור- ח.ק.)

1. בהתאם לחקיקה שפורטה לעיל, בבית משותף שיש בו יותר ממעלית אחת רשאים רוב בעלי הדירות להחליט על התקנת מנגנון פיקוד שבת באחת מהמעליות (סעיף 59ז(א1) לחוק המקרקעין). כמו כן נקבע, כי בעלי הדירות הדורשים את הפעלת מעלית השבת יישאו בהוצאות החזקתה והפעלתה הנובעות מהפעלת המעלית כמעלית שבת (סעיף 59ז (ד)(1) לחוק המקרקעין).

בענייננו יש לבחון האם רוב בעלי הדירות החליטו על התקנת מנגנון פיקוד שבת במעלית הימנית, כפי שטוענים הנתבעים, או שמא אין הדבר רלבנטי, וכיצד הדבר מתיישב עם ההסכם שחתמו הנתבעים עם התובעת.

1. כמו כן, בהתאם לתקנות התכנון והבניה (פטור מחובת התקנת מנגנון פיקוד שבת במעלית), תשס"ד-2004 (להלן: "תקנות הפטור") נקבע, כי בנין מגורים שרק מעלית אחת שבו מגיעה לכל קומה מקומות הבניין פטור מחובת התקנת מנגנון פיקוד שבת במעלית.

יש לבחון את הסוגיות העולות מהתיק בהתאם לנסיבות העניין: היתרי הבנייה שניתנו, החלטות ועדת התכנון, החלטות העירייה, משמעות החלטת רוב הדיירים בבית המשותף וכיצד התקבלה, משמעות ההסכמים שנחתמו- בין הקבלן לרוכשי הדירות ככלל ובין הקבלן לתובעת בפרט.

טענות מקדמיות של הנתבעים 1 ו-2:

ראשית, אתייחס לטענות המקדמיות של הנתבעים, להלן:

1. היעדר יריבות בעניין התובע- לטענת הנתבעים, התובעת היא בעלת הזכויות במקרקעין נשוא התביעה. בהתאם לכך אין כל יריבות בין התובע לבין הנתבעים. לטענתם, יש להורות על מחיקת התובע מכתב התביעה ולחייבו בהוצאות.

מצאתי לדחות טענה זו. התובע אמנם אינו פורמלית בעל הזכויות במקרקעין, אולם הוא בעלה של התובעת והוא מחזיק ומתגורר יחד עם התובעת בדירה נשוא התובענה. השתכנעתי, כי התובע אף עזר ללוות את פרויקט הבנייה מטעם בעלי הקרקע ונחשב במס' מקרים כגורם מקשר בין בעלי הקרקע לבין הקבלן (ת/16). בכך די כדי שיצטרף כתובע בעל עניין.

1. היעדר יריבות עם הנתבע- עמדת הנתבעים היא, כי אין כל יריבות בין התובעת לבין הנתבע, לכן יש למחקו מכתב התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות משפט.

מצאתי לדחות טענה זו. הנתבע חתום על הסכם הקומבינציה כמנהלה של החברה הקבלנית (הנתבעת), כמו כן הוא חתום על כתב ערבות לחיוביה של הנתבעת (ת/1, עמ' 12). מכוח ערבות זו קיימת יריבות ישירה בין הנתבע לתובעים. כמו כן, המכתבים שנשלחו ע"י הקבלן לבעלי הקרקע נחתמו ע"י הנתבע בנוסף ולצדה של החברה הקבלנית (ת/17).

בנוסף, התובעים מבקשים להרים את המסך בעניינו של הנתבע ואין ספק שהמקרה הנדון, בו למנהל החברה הקבלנית היה אינטרס אישי לעניין שבמחלוקת והוא פעל על פי האינטרס הפרטי שלו באמצעות החברה הנתבעת 1, יש מקום להרים את מסך ההתאגדות ולקבוע כי קיימת יריבות גם עם הנתבע. כאמור, יריבות זו קיימת אף ישירות מכוח כתב הערבות.

1. צירוף הדיירים האחרים- לגישת הנתבעים, על התובעים היה לצרף את כלל הדיירים בבניין לתביעה זו. התובעים בחרו להגיש את תביעתם במתכונת שהוגשה ובהתאם אתייחס לטענותיהם. אין זה המקרה לחייב תובעים לצרף נתבעים, אם כי יתכן ותהיה לכך השלכה על פסק הדין.

לעניין הנציגות- מצאתי שיש לדחות את רוב התביעה כנגדה, כפי שיובהר בהמשך.

הסכמת הדיירים ומערכת היחסים החוזית בין הצדדים:

1. כאמור לעיל, בין התובעת לנתבעים קיים הסכם קומבינציה, אשר צורפו לו היתר הבנייה ומפרטי הבניין. אין מחלוקת, כי בשרטוטים המפורטים בנספחים אלו מעלית שבת היא המעלית שלא מגיעה לכל הקומות, כלומר- המעלית השמאלית. כמו כן, אין מחלוקת על כי המעלית השנייה (המעלית הימנית) אמורה הייתה להגיע עד קומה 7.

אין מחלוקת על כי בפועל מעלית השבת בבניין היא זו המגיעה לכל הקומות, כלומר- המעלית הימנית. כך אף אין מחלוקת על כי המעלית השמאלית מגיעה רק עד קומה 6 (במקום עד קומה 7), דהיינו לקומות 7,8 ו-9 יש רק מעלית אחת והיא פועלת כמעלית שבת.

1. יובהר, היתר הבנייה קובע שהמעלית שמגיעה לכל הקומות (המעלית הימנית) איננה מעלית שבת. הוועדה המקומית לתכנון ובניה של עיריית גבעתיים (להלן: "הוועדה המקומית" ו"העירייה" בהתאמה) לא קיבלה את הבקשות לתיקונים של ההיתר שהגיש הקבלן וההיתר נותר כפי שהיה.

ביום 11.7.2019 דנה הוועדה המקומית בבקשה להיתר שינוים והחליטה לקבל את ההתנגדות של בעלי הזכויות בדירות בבניין באופן חלקי ולדחות את הבקשה, כדלהלן:

לדחות את הבקשה לשינוי מיקום מנגנון פיקוד שבת בהיתר הבניה מהטעמים הבאים:

- מיקום מנגנון הפיקוד במעלית היחידה שמגיעה לכל הקומות אינו תואם לתקנות.

- שינוי מיקום המנגנון בהסכמת הדיירים ככל שיתקבלו, אינו מסמכותה של הוועדה המקומית והיא אינה צד בעניין.

1. אף הערר שהגישה החברה הקבלנית לוועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה במחוז ת"א (להלן: "ועדת הערר"), ערר (ת"א) 1101-09-19 נחמני דור ובנייה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים, שעניינו, בין היתר, ערר על החלטת הוועדה המקומית בעניין הבקשה להיתר שינויים בסוגיית המעליות נשוא התובענה דנן- נדחה פה אחד ביום 17.05.2020.
2. במסגרת ההחלטה שניתנה ע"י ועדת הערר נקבע כך:

"לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין זה אנו קובעים שבשלב זה, וכל עוד לא הובהר נושא ההסכמות בין העוררת לבין המתנגדים, אין מקום שהוועדה המקומית תאשר את השינוי המוצע ביחס למעליות."

וכן:

"על מנת להכריע בסוגיה התכנונית בדבר השינוי המוצע במעליות הבניין (הן ביחס למנגנון פיקוד שבת, והן ביחס לשירות הקומה השביעית על-ידי מעלית אחת בלבד), יש קודם כל לברר ולהכריע בטענות המתנגדים והעוררת, שעניינן ביחסים בין בעלי הזכויות בדירות, בהקשר למעלית בבית המשותף. הוראות חוק המקרקעין קובעות הסדרים ומנגנונים להכרעה בשאלה זו, וזאת בהתבסס על מערכת איזונים מסוימת, המעוגנת בהוראות חוק המקרקעין בסוגיה זו.

מוסד התכנון ראוי שידון בהיבטים התכנוניים, רק בהתבסס על הכרעה בסוגיית היחסים בין בעלי הדירות בהתאם להסדר הקבוע בהוראות חוק המקרקעין ביחס למעלית בבית משותף. רק לאחר שתהיה הכרעה בעניין ההסכמות הנדרשות (ובדבר קיומן) לשינוי המוצע בהתאם להוראות חוק המקרקעין– יהיה מקום שמוסד התכנון יידרש לשינוי המוצע. כידוע, הוועדה המקומית, וועדת הערר הבאה בנעליה, אינן הערכאה המוסמכת להכריע במחלוקות קנייניות. הכרעה בסוגיות קנייניות אלו אינה נתונה כאמור לסמכותו של מוסד תכנון, ויש לבררה לפני הערכאה המתאימה לכך, בהתאם להוראות חוק המקרקעין.

לאור האמור, אנו קובעים שהבקשה להיתר שינויים ביחס למעליות בבניין תוגש לוועדה המקומית רק לאחר שיתבררו טענות הצדדים בנושאים הקנייניים כאמור, לרבות בדבר שיעור ההסכמות הנדרשות (ובדבר קיומן) מאת בעלי הזכויות בבניין. רק לאחר שתהיה הכרעה של הערכאה המוסמכת בעניינים אלו כאמור, תוכל לקבל הוועדה המקומית החלטה לעניין השינוי המוצע מהיתר הבניה בנושא זה. "

1. דהיינו, לפי היתר הבנייה המאושר, ולאחר שהוגשו בקשות להיתר תיקונים שנדחו וכן ערר לוועדה המחוזית, אשר נדחה אף הוא, המסקנה היא, כי המעלית שמגיעה לכל הקומות איננה צריכה להיות מעלית שבת.
2. לטענת הנתבעים, לפי חו"ד היועצת המשפטית של העירייה אם יש הסכמה של רוב הדיירים אפשר לשנות את זה ובכך מעלית שמגיעה לכל הקומות יכולה להיות מעלית שבת.
3. יודגש, כי לא ניתן לאיין את תנאי ההסכם בין התובעת לקבלן והחברה הקבלנית על ידי הסכמים מאוחרים יותר שיש לקבלן עם הרוכשים האחרים בבניין, שבו הם מסכימים שהמעלית שמגיעה לכל הקומות תהיה מעלית שבת. יחד עם זאת, הסכם הקומבינציה האמור איננו מחייב את הקבלן כלפי חליפי התובעים ככל והם ימכרו בעתיד את הדירה.

בהתאם לתקנות התכנון והבניה (תקנות הפטור, כאמור) יש פטור מהתקנת מעלית שבת אם יש רק מעלית אחת המגיעה לכל הקומות בבניין, ומהיקש- ניתן ללמוד, כי כאשר יש מעלית אחת המגיעה לכל הקומות ומעלית אחת המגיעה רק לחלק מהקומות, אזי המעלית המגיעה לכל הקומות לא תהיה מעלית שבת, אלא אם יש הסכמה של רוב בעלי הזכויות.

1. נושא זה בעניין הסכמת רוב בעלי הזכויות מביאנו לשאלה מתי זקוקים להסכמה של הרוב ובאיזה רוב מדובר ובאילו עניינים כמובן. כמו כן, מתי ואיך משנים תקנון של בית משותף ומה מעמד הנציגות- על כל אלה עונות ההוראות הרלבנטיות מחוק המקרקעין, להלן:
2. לעניין תקנון הבית המשותף והנציגות קובע חוק המקרקעין כדלהלן:

"תקנון

61.  בית משותף יתנהל על פי תקנון המסדיר את היחסים בין בעלי הדירות ואת זכויותיהם וחובותיהם בקשר לבית המשותף. "

" תקנון מוסכם

62.  (א)  בעלי הדירות רשאים לערוך תקנון ולשנות את הוראותיו ברוב של בעלי הדירות ששני שלישים של הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם, אולם אין לקבוע או לשנות בתקנון זכויות של בעלי דירות או להטיל עליהם חובות או תשלומים מסוג או בשיעור שלא פורשו בחוק זה אלא בהסכמתם, ואין לקבוע הצמדה של חלק מסוים מהרכוש המשותף לדירה פלונית אלא בהסכמת כל בעלי הדירות.

(א1) הוצמד חלק מסוים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, ניתן להעבירו לדירה אחרת בבית ללא הסכמת בעלי הדירות האחרים ובלבד שנתקיימו הוראות סעיף 145.

(ב)  לעניין סעיף קטן (א), "בעל דירה" – לרבות המחכיר בדירה המוחכרת בחכירה לדורות ומחכיר המשנה בדירה המוחכרת בחכירת משנה לדורות.

(ג)   תקנון וכל שינוי בו ניתנים לרישום, ומשנרשמו, כוחם יפה גם כלפי אדם שנעשה בעל דירה לאחר מכן. "

" נציגות הבית המשותף

65.  לכל בית משותף תהיה נציגות לשם ניהול עניני הבית המשותף; הנציגות תיכון ותפעל לפי הוראות התקנון. "

" הנציגות   מורשה של בעלי הדירות

69.  הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות. "

" אסיפה כללית

70.  קבע תקנונו של בית משותף הוראות בדבר קיום אסיפה כללית של בעלי הדירות והאסיפה לא נתכנסה במועדה בהתאם להוראות התקנון, רשאי המפקח לכנסה ולקבוע את סדר יומה, והוראות התקנון בדבר אסיפה כללית יחולו כאילו כונסה בהתאם להוראותיו."

תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב- 2011 (להלן: "תקנות המקרקעין"), קובעות כדלהלן:

" סימן ב': ניהול ופיקוח

84. (א) בקשה לרישום תקנון מוסכם לבית משותף או לשינוי הוראות התקנון, תוגש למפקח בין אגב בקשה לרישום הבית בפנקס הבתים המשותפים או לתיקון הרישום ובין בבקשה נפרדת.

(ב) כל חתימה על בקשה לפי תקנה זו תאומת בדרך שמאמתים חתימה על שטר עסקה.

(ג) ראה המפקח, כי עורכי התקנון זכאים לבקש את רישום התקנון או השינוי, וכי אין מניעה לרישום התקנון או השינוי, יאשר את הבקשה ויורה על רישום התקנון או השינוי בפנקס הבתים המשותפים ועל תיקון הצו, לפי העניין. "

(כל ההדגשות לא במקור- ח.ק.)

1. בעניין שינוי סעיף בתקנון שיש בו משום שינוי זכויות, ראו את הדברים שנאמרו במסגרת (י-ם) 210/12 די ג'יי אסוסיאטס אינק נ' נציגות הבית המשותף בבית עומר:

"האסיפה הכללית איננה יכולה ברוב דעות לקבל החלטה שמשמעותה שינוי סעיף תקנוני. על מנת לקבל החלטה כזו יש לגייס את הסכמת רוב בעלי הדירות ששני שליש מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם. בנוסף לכך, כאשר מדובר בהחלטה המשנה את התקנון ויש בה משום שינוי זכויות או הטלת תשלומים מסוג או שיעור שלא פורשו בחוק – נדרש בנוסף הסכמה מפורטת של בעלי הדירה שזכויותיהם ישתנו בעקבות קבלת ההחלטה."

1. יתרה מכך, ראו את הדברים שנאמרו בעניין הסכמת הדיירים לשינוי התקנון נוכח התחייבות בהסכמי הרכישה, במסגרת ת"א (מחוזי- מרכז) 25117-06-15 אילות השקעות בנכסים (רחובות מערב) 1992 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף שבחלקות 547 ו- 548 בגוש 6428 ו ואחרים, להלן:

"יש לדחות את טענת התובעת, כי חובה על הדיירים להסכים לשינוי התקנון נוכח התחייבויותיהם בהסכמי הרכישה ומכוח ייפויי כוח עליהם חתמו. אין די בהוראה כללית בהסכם המכר המעניקה לקבלן זכות כללית לערוך שינויים במבנים, כדי לחייב את הקונים להסכים לשינוי קונקרטי בתקנון המשפיע על זכויותיהם. גריעה מקניינם של הדיירים, כבקשת התובעת, אפשרית רק בהוראה קונקרטית בהסכם ולא בהוראה בדבר מתן סמכות כללית לשינוי ותיקון תקנון."

1. הסכמת הדיירים לזמני המעלית או שינוי התקנון צריכה להיעשות, בהתאם לחוק המקרקעין ותקנות המקרקעין, באסיפת דיירים ולא באמצעות חוזים אישיים או החתמות כאלו ואחרות. ייתכן ויהיו דיירים שיהיו מנועים מהצבעה מסוימת עקב ההסכם עם הקבלן, אך זה לא פוטר מהצורך באסיפת דיירים כחוק.
2. יובהר, כי הסכם שנחתם בין הדיירים האחרים בבניין לבין הקבלן לא יכול לאיין תניות חוזיות שנעשו בין התובעת לקבלן.
3. עוד יוער, כי למעשה השאלה איזו מעלית תהיה מעלית שבת רלבנטית רק לדיירי קומות 7,8 ו- 9, שכן הדיירים המתגוררים בקומות 1-6 יכולים לעשות שימוש בשתי מעליות- האחת, מעלית שבת המגיעה לכל הקומות והשנייה, המעלית המגיעה עד הקומה השישית. כך שאין זה הוגן, בהיעדר אותה רלבנטיות מדוברת, לקבל את הצבעת הדיירים האחרים מקומות 1-6 בכל הנוגע למעלית השבת.

סיכום ביניים:

1. אם נסכם, אזי מבחינת ההיתר הקיים היום, המעלית הימנית אינה צריכה להיות מעלית שבת. ועדת הערר המחוזית שדנה בערר על החלטת הועדה המקומית קבעה, כפי שצוטט לעיל, כי נושא הקביעה איזו מהמעליות תהא מעלית שבת והשעות בהן תפעל, אלו שאלות שבעלי הזכויות בדירות בבניין רשאים לקבוע ע"פ חוק המקרקעין.
2. לפי חוק המקרקעין, ניתן לקבוע זאת בתקנון בהתאם לאסיפת בעלי הזכויות בדירות. אולם, במקרה הנדון לא הייתה אסיפה של בעלי הזכויות בדירות, אשר קבעה אחרת מההיתר האמור, ואף אם הייתה כזו, הרי שהחלטות שהתקבלו בה לא הוצגו בפניי.
3. על כן, המצב מוסדר ע"פ היתר הבנייה, אשר על פיו מעלית שבת היא המעלית שמגיעה עד הקומה השישית. יש לפנות להוראות חוק המקרקעין ולפיו המעלית הימנית, המגיעה לכל הקומות, לא חייבת להיות מעלית שבת. לכן, הוראות ההיתר והחוק הן החלות היום על הבניין. ככל שהקבלן רוצה לערוך שינוי, עליו לעשות אסיפה של בעלי הזכויות בדירות. לא הוצג מסמך המעיד על אסיפה כזו, כאמור.
4. הנתבעים מפנים להסכמים בין בעלי הדירות לקבלן, אולם הסכמים אלו לא באים במקום האסיפה של בעלי הזכויות בדירות. יש להתחשב בדיירים שבהם מיקום מנגנון פיקוד שבת יפגע ובמקרה דנן יש להתחשב בדיירים בקומה השביעית. ככל שרוצה הקבלן לזמן אסיפה של בעלי הזכויות, עליו לעשות כן. יובהר, הסכמים שנעשו בין בעלי הדירות לבין הקבלן והחברה הקבלנית לא מאיינים הסכמה חוזית קודמת עם צדדים שלישיים. ייתכן שבעלי הדירות בקומות שמתחת לקומה השישית (כולל) מנועים מלהצביע נגד המעלית כמעלית שבת, אבל הקבלן מנוע בשל התחייבותו החוזית כלפי התובעים. ככל שלא הייתה אסיפה של בעלי הזכויות ואין תקנון הקובע אחרת, הרי שההיתר והוראות חוק המקרקעין גוברים. כדי לעשות שינוי, כאמור, יש לעשות זאת ע"פ הוראות החוק.
5. לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי עלה בידי התובעים להוכיח, כי בהתאם להיתר הבנייה ולהסכם שנחתם עמם, ובהתאם להחלטת וועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה, והדברים האמורים לעיל, המעלית הימנית המגיעה לכל הקומות לא תהא עוד מעלית שבת ובמקומה יותקן מנגנון פיקוד שבת במעלית השמאלית, המגיעה עד הקומה השישית.

אי הגעת המעלית השמאלית לקומה השביעית:

1. לטענת התובעים, המעלית שמגיעה היום עד הקומה השישית, הייתה אמורה על פי היתר הבניה להגיע עד הקומה השביעית. התובעים דורשים שהקבלן ידאג לתיקון המצב הקיים, כך שהמעלית תגיע עד לקומה השביעית. לעומתם, טוענים הנתבעים, כי חלה טעות סופר, לפיה בתשריט ההגשה של היתר הבנייה שורטטה המעלית המגיעה לחלק מהקומות (המעלית השמאלית), אשר לטענת הנתבעים התווספה מרצונם הטוב, כאילו היא אמורה להגיע עד לקומה השביעית, אם כי בטעות, כאמור.

כפי שהעיד הנתבע להלן:

"ש. על פי המפרט הזה שתי המעליות מגיעות לקומה 7, אם יש טעות סופר איך בכלל ניתן היה לתכנן את הבניין בצורה כזאת, לא מדובר על מילה שנשמטה, מדובר על תכנית שלא רק אומרת ששתי המעליות מגיעות ל7 אלא גם מראה את זה בשרטוט אדריכלי, אז איך אתה יכול לחלוק על תכנית שביצע האדריכל והמהנדס שלך ועל חוות דעתו?

ת. אני חוזר שוב, אי אפשר לבצע את זה, זה לא טעות בבניה, אחרת המהנדס ביקורת היה מעיר על זה, אין פה דבר שנבנה בטעות, זו תכנית שרק השרטוט מראה שהיא מגיעה לקומה 7, כי זו מעלית זוגית, והאדריכלית שעובדת שם לא שמה לב והמשיכה את זה שטנץ."

(פרט' עמ' 35 ש' 6-13).

1. בעניין זה אינני מקבלת את הטענה, כי מדובר בטעות סופר נגררת. לא ייתכן, כי טעות הסופר נגררה החל מהיתר הבנייה המקורי וכלה בשתי הבקשות לשינויים בהיתר, וכל זה מבלי שהדבר נבדק ע"י הקבלן, המהנדס, האדריכל וגורמים נוספים שהיו מעורבים בהליך הוצאת ההיתר.
2. טענה אחרת של הקבלן, אשר מצאתי לקבל, היא כי המעלית השמאלית לא יכולה להגיע לקומה השביעית ואילך מסיבות בנייה שנעשתה בקומות הגבוהות ומסיבה טכנית. ככל שניתן היה להפעיל את המעלית השמאלית כך שתגיע גם לקומה השביעית, הרי סביר להניח שהדבר היה נעשה מאחר שאז הסכסוך דנן היה בא על פתרונו, לשביעות רצון כל הצדדים.
3. הקבלן לא צריך היה להציג חו"ד אשר תאשש את טענתו בעניין זה, אלא התובעים היו צריכים לעשות זאת. טענת התובעים, כי חו"ד ההנדסית המצורפת להיתר הבנייה די בה כדי להוכיח שהדבר אפשרי- אין בידי לקבלה. נכון למועד הגשת התובענה כבר לא ניתן היה לשנות את תכנית המעלית השמאלית כך שתגיע גם לקומה השביעית. ככל שרצו התובעים להוכיח את טענתם בעניין זה, היה עליהם לצרף חוות-דעת עדכנית, אך הם לא עשו כן, ובכך לא הוכיחו טענה זו.

מעמדה של נציגות הבית המשותף (הנתבעת 3):

1. כאמור לעיל, הנציגות הודיעה, כי היא מקבלת כל החלטה של בית המשפט. יובהר, כי הנציגות לא השתתפה בדיונים ולא בדיון ההוכחות וכן לא הגישה תצהירים מטעמה. כך גם הנציגות לא הגיבה להחלטות בית המשפט בעניין הגשת הסיכומים.

התובעים מבקשים לתת פסק דין כנגד הנציגות.

1. מצאתי, כי יש לדחות את רוב רובה של התביעה כנגד הנציגות. מדובר בתביעה שעילתה העיקרית הינה חוזית והכוונה להסכם הקומבינציה שנחתם בין התובעת לנתבעים. לנציגות הבית המשותף אין כל חלק בהסכם זה ולא היה צריך לצרפה מלכתחילה לתובענה דנן.
2. ייאמר בנוסף, כי הנציגות אינה מוסמכת לדון בתביעות קנייניות של בעלי הזכויות בבניין, אלא אם הוסמכה לכך ספציפית. במקרה הנדון לא הוצגה לי הסמכה שכזו. אף מהטעם האופרטיבי, לנציגות אין סמכות או אפשרות לבנות את המעלית השמאלית כך שתגיע עד הקומה השביעית.

על כן, יש לדחות את עיקר התביעה כנגד נציגות הבית המשותף (הנתבעת 3).

למעשה, קיימת יריבות בין התובעים לנציגות רק בעניין גביית דמי תחזוקת המעלית, אך גם זאת רק לאחר שאלו ייקבעו על ידי בעלי הזכויות בבניין. מאחר שאין כל תחשיב או החלטה בנדון, הרי שגם בעניין זה הקדימה תביעה זו את זמנה, ואף כפי הנראה את נחיצותה.

כעת אפנה לבחון את הסעדים המבוקשים ע"י התובעים במסגרת התובענה, להלן:

הסעדים המבוקשים:

התובעים מבקשים במסגרת הליך זה את הסעדים הבאים:

1. ראשית, מבוקש מתן צו עשה המורה לנתבעים להסיר את מנגנון פיקוד השבת מהמעלית הימנית המגיעה לכל הקומות ולהורות על איסור הפעלת פיקוד שבת במעלית זו.

כאמור לעיל, בנסיבות התיק, אני מקבלת בקשה זו, ומורה, כי על הנתבעים להסיר את מנגנון פיקוד השבת מהמעלית הימנית המגיעה לכל הקומות ומורה על איסור הפעלת פיקוד שבת במעלית זו (ככל שלא תתקבל החלטה אחרת).

יתרה מכך, ובהתאם להיתר הבנייה, במעלית השמאלית (המגיעה עד הקומה השישית) יותקן מנגנון פיקוד שבת.

1. שנית, מבוקש להורות, כי החלטה זו תירשם בתקנון הבית המשותף ולא תהיה נתונה לשינויים.

אני דוחה בקשה לסעד זה. התקנון לא יכול לאיין הסכמים חוזיים שנעשו בין הקבלן לבין הדיירים האחרים, כפי שלא ניתן לאיין את ההסכם עליו חתמה התובעת עם הנתבעים ע"י הסכמת דיירים אחרים בעניין המעלית.

לא זו אף זו, שינוי תקנון ייעשה ברוב של בעלי הדירות ששני שלישים של הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם, כאשר בקשה לשינוי תקנון צריכה להיות מוגשת למפקח בהתאם לסעיף 84(א) לתקנות המקרקעין. שינוי התקנון יכול להתבצע רק על ידי החלטה של בעלי הזכויות בבניין המשותף המתקבלת באסיפת בעלי הזכויות. הסכמים פרטניים שבין הקבלן לרוכשי הזכויות אינם תחליף לאסיפת בעלי הזכויות בעניין התקנון.

מכל מקום לא ניתן לשנות, לתקן או לקבוע תקנון במסגרת הליך משפטי שבין בעל זכויות מסוים והקבלן.

שלישית, מבוקש מתן צו עשה לנתבעים 1 ו-2 לתקן את בניית המעלית השמאלית, המגיעה עד לקומה השישית בלבד, כך שתגיע גם לקומה השביעית ותעצור בה.

כאמור לעיל, אני דוחה בקשה לסעד זה. מצאתי, כי טענת הקבלן בעניין זה מקובלת עליי. נכון למועד הגשת התובענה כבר לא ניתן היה לשנות את תכנית המעלית השמאלית כך שתגיע גם לקומה השביעית. ככל שרצו התובעים להוכיח את טענתם בעניין זה, היה עליהם לצרף חוות-דעת עדכנית, אך הם לא עשו כן, ובכך לא הוכיחו טענה זו.

יתרה מכך, כאמור, ככל שמבחינה מעשית ניתן היה להביא את המעלית השמאלית כך שתגיע עד הקומה השביעית, ברי כי הנתבעים היו עושים זאת, שכן מדובר בפתרון ראוי, אשר היה משביע את רצון כל הצדדים לסכסוך בעניין המעליות. ככל ופתרון זה ישים, שני הצדדים יברכו עליו.

1. רביעית, מבוקש להורות, כי אין תוקף להוראות הסכמי המכר שערכו הנתבעים 1 ו-2 עם רוכשי הדירות בכל הנוגע למעליות ולעניין הוצאות הפעלת מעלית השבת.

אני דוחה בקשה לסעד זה. התובעים לא זימנו את הדיירים, רוכשי הדירות, האחרים שחתמו על הסכמי המכר עם הנתבעים. כך, הם לא הוסיפו כנתבעים נוספים את רוכשי הדירות, ולכן לא ניתן להורות על ביטול סעיפים בהסכמי המכר מבלי שרוכשי הדירות הינם בעלי דין במסגרת ההליך. כך גם ייאמר, כי הוספת הנציגות כנתבעת לתובענה זו, לא מועילה בעניין סעד זה.

1. חמישית, מבוקש להורות לנתבעת 3 (הנציגות) בסעד הצהרתי להשית את הוצאות הפעלת מי מהמעליות כמעלית שבת, רטרואקטיבית, על משתמשי מעלית השבת בלבד, ולזכות את יתר הדיירים בהתאם.

אני דוחה בקשה לסעד זה. בעניין זה הבהרתי לעיל, כי מצאתי לדחות את רוב רובה של התביעה כנגד הנציגות. כמו כן, בתובענה זו מדובר בבקשה לצו עשה בלבד, ולכן אין מקום לתת במסגרת הליך זה סעד כספי. כפי שקבעתי במסגרת הדיון בהליך, אני מתירה לתובעים לפצל את הסעדים. הנציגות תפעל בהתאם להוראות אסיפת הדיירים גם בעניין זה. מחלוקות בעניין זה יש לברר אצל המפקחת על המקרקעין בהתאם להוראות חוק המקרקעין.

1. למעלה מן הצורך יוער, כי בעניין הפעלת מעלית שבת, לפי סעיף 59ז(ד)(1) לחוק המקרקעין: "בעלי הדירות הדורשים את הפעלת מעלית השבת יישאו בהוצאות החזקתה והפעלתה הנובעות מהפעלת המעלית כמעלית שבת". יובהר בעניין זה, כי התובעים לא שילמו על התקנת מנגנון פיקוד שבת במעלית, אלא התקנת מנגנון מעלית השבת מומנה מכיסה של הנתבעת 1, זאת להבדיל מהפעלה והחזקתה של מעלית שבת, אשר מי שצריך לשאת בהוצאות אלה הם בעלי הדירות הדורשים את הפעלתה.
2. באופן עקרוני , בהתאם לחוק, עלות הפעלת מעלית שבת חלה על אלה שמבקשים להפעיל את מנגנון מעלית השבת, כאמור. הנציגות מבצעת טכנית את הגבייה, אך לצורך קביעת החבות היה על התובעים לצרף את אלה המבקשים להשתמש במנגנון פיקוד שבת, והדבר נכון עוד כפל כפליים כשמדובר בחיוב רטרואקטיבי. כמו כן, היה על התובעים להביא תחשיב המתייחס לעלות הנוספת והדבר לא נעשה. לאחר שיהיה תחשיב, תבצע הנציגות את מלאכת הגבייה.
3. שישית, מבוקש לתת לתובעים זכות לפיצול סעדים כדי שיוכלו להגיש תביעה כספית.

קיבלתי בקשה זו לפיצול סעדים במסגרת החלטתי שניתנה זה מכבר בכדי שיתאפשר להם להגיש תביעה כספית ככל שיחפצו בכך.

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התובענה בחלקה ומורה, כי על הנתבעים להסיר את מנגנון פיקוד השבת מהמעלית הימנית המגיעה לכל הקומות ומורה על איסור הפעלת פיקוד שבת במעלית זו (ככל שלא תתקבל החלטה אחרת). יש להסיר את מנגנון פיקוד שבת מהמעלית הימנית תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

יתרה מכך, ובהתאם להיתר הבנייה, במעלית השמאלית (המגיעה עד הקומה השישית) יותקן מנגנון פיקוד שבת, וזאת לאחר שהמנגנון יוסר מהמעלית הימנית.

בעניין הנציגות (הנתבעת 3) – כאמור לעיל, אני דוחה את רוב התביעה כנגד הנציגות, למעט בעניין הגבייה של דמי ההפעלה של מעלית השבת, כמפורט לעיל.

לתובעים ניתנת זכות לפיצול סעדים.

בעניין ההוצאות- הנתבעים 1 ו-2 ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ (כולל מע"מ).

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אב תש"פ, 13 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.