לפני: כב' הנשיא שמואל טננבוים

נציג ציבור עובדים: מר ישראל עמישי

נציג ציבור מעסיקים: מר גבריאל דנה

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע לתשלום בגין הפרשי שכר, פדיון ימי חופשה, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר ופיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך כולל של 19,321 ₪.

2. להלן יפורטו העובדות הדרושות לצורך הכרעה:

א. התובע עבד בנתבעת החל מחודש ינואר 2018 ועד לחודש מרץ 2018 עת סיים עבודתו. יוער כבר עתה כי הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות סיום העסקתו של התובע האם פוטר או שמא התפטר מעבודתו;

ב. שכרו של התובע עמד על סך של 30 ₪ לשעה;

ג. אין חולק כי שכרו של התובע שולם במזומן וכי לא הונפקו תלושי שכר כאשר הצדדים חלוקים בשאלה האם היה הדבר לבקשת התובע אם לאו והאם קיבל התובע את מלוא שכרו אם לאו;

3. להלן יפורטו רכיבי התביעה. תחילה נפרט את טענות הצדדים באשר לכל רכיב ולאחר מכן את הכרעתנו.

הפרשי שכר לחודשים פברואר ומרץ 2018

4. לטענת התובע עבד הוא אצל הנתבעת בחודש ינואר 9 שעות (ראה סעיף 1ג' לכתב התביעה), בחודש פברואר 163 שעות ובחודש 3/18 95.5 שעות בגינן זכאי הוא לתשלום 8,025 ₪. לטענתו הנתבעת לא שילמה לו את שכר עבודתו. לטענתו פנה אל הנתבעת ביום 18.3.18 וביום 21.3.18 אולם לא נענה. בהקשר זה טען התובע כי האישורים שצורפו לכתב ההגנה לפיהם לכאורה אישר את קבלת השכר, זוייפו על ידי הנתבעת והגם כי החתימה הינה חתימתו, זו הועתקה ממסמכים אחרים עליהם חתם אצל הנתבעת. מנגד טענה הנתבעת כי שילמה את מלוא שכרו של התובע, כאשר התובע אף חתם על אישור קבלת שכר בחודשים ינואר ופברואר, וגם בגין חודש מרץ קיבל את שכרו, כאשר תשלום השכר נעשה במזומן וזאת לבקשת התובע, אשר עבד בעבודה נוספת, ולכן ביקש תשלום השכר במזומן.

5. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

6. עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה בטענת התובע כי מסמכי אישור קבלת השכר אשר צורפו לכתב ההגנה, זוייפו על ידי הנתבעת וחתימתו הועתקה ממסמכים אחרים עליהם חתם בתחילת העסקתו בנתבעת.

7. דין טענת הזיוף שהעלה התובע כאמור להידחות והגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענת זיוף כאמור. ראשית, למול טענות התובע בדבר זיוף המסמכים ניצבת עדותם הן של בעלי הנתבעת, מר סולמון ארונוב, והן של אשת בעלי הנתבעת, הגב' אילונה ארונוב, אשר העידו כי השכר שולם לתובע במזומן. שנית, גרסת התובע לעניין תשלום השכר במזומן, כפי שיפורט בהמשך היתה בלתי מהימנה, כאשר התובע הסתיר תחילה כי קיבל שכר חודש ינואר 2018 (למעט 9 שעות אותן תבע) וניסה להתחמק ממתן תשובה ורק לאחר שעומת עם דוחות הנוכחות ונשאל על ידי בית הדין, הודה כי קיבל שכר חודש ינואר במזומן, על ידי בעלי הנתבעת. שלישית, התובע אשר טוען לזיוף, לא צירף חוות דעת גרפולוג והעדרה, מחלישה את טענות התובע לפיהן כלל חתימותיו על גבי כלל המסמכים זויפו.

נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת התובע כי בהחלטת כבוד הרשמת רעות אייד בזיני מיום 1.7.18 התבקשה הנתבעת להתייצב לדיון עם מלוא מסמכי המקור ולמרות זאת לא התייצבה הנתבעת עם המסמכים כאמור. ואולם, בעלי הנתבעת הבהיר והסביר בעדותו מדוע לא הוצגו מסמכי המקור כאשר אלו לא נמצאו על ידו (עמוד 12 שורות 3-11 ועמוד 14 שורות 20-23), ולראייה, מסמכי מקור שכן נמצאו הוגשו לתיק בית הדין. גרסה זו הינה סבירה ומקובלת עלינו.

8. זאת ועוד. מעיון בדוחות שנכתבו בזמן אמת על ידי התובע והוגשו לתיק בית הדין וסומנו נ/1 עולה כי בחודש ינואר עבד התובע 205.5 שעות בסך הכל. בתביעתו טען התובע כי עבד בחודש ינואר 9 שעות בלבד. כאשר נשאל כיצד קיבל שכר עבור חודש ינואר העיד כי לא קיבל שכר (עמוד 7 שורות 14-15). רק לאחר שעומת התובע עם דוחות הנוכחות לחודש ינואר (נ/1), ולמעשה כי עבד למעלה מ-200 שעות, הודה כי אם כתוב שעבד 220 שעות בדוח אז אכן כך היה אך באותה נשימה טען כי זה לא רלבנטי כי לא תבע זאת. כאשר נשאל התובע כיצד קיבל את שכרו לחודש ינואר תשובתיו של התובע היו מתחמקות והעיד כי הוא לא תובע על חודש ינואר (עמוד 8 שורות 6-7) ורק לאחר שנשאל על ידי בית הדין האם קיבל תשלום שכר עבור חודש ינואר ענה: "אם לא תבעתי קיבלתי. כשבית הדין שואל אותי שוב אני משיב שקיבלתי פחות 9 שעות שאותם אני תובע. אני בטוח שלא חתמתי על המסמך שהוצג לי...אני קיבלתי במזומן. הנתבעת לא הוציאה לי תלוש".

העובדה כי התובע אכן קיבל את שכר חודש ינואר 2018, במזומן, אך מחזקת את גרסת הנתבעת וכי זה אף חתם על המסמך המאשר קבלת השכר והעובדה כי התובע הסתיר פרט זה וניסה להתחמק ממתן תשובה היא לא בכדי. נציין כי חישוב פשוט של סך השעות שעבד התובע כעולה מדוחות הנוכחות לחודש ינואר, פחות 9 השעות שתבע במסגרת תביעתו, מעלה כי סך השכר לו היה זכאי הינו אכן כ-5,850 ₪, סכום התואם לסכום כפי שנכתב בטופס אישור קבלת השכר לחודש ינואר ועליו חתם, אשר צורף לכתב ההגנה.

9. כך גם באשר לשכר חודש פברואר 2018, לטענת התובע עבד הוא 163 שעות ובצירוף 9 שעות של חודש ינואר שלא שולמו לו, עבד בסך הכל 172 שעות. בחישוב פשוט עולה כי השכר שהיה אמור להשתלם לתובע הינו בסך 5,160 ₪ (לפי 30 ₪ לשעה). סכום זה עולה בקנה אחד עם האישור עליו חתם התובע וצורף לכתב ההגנה בסך 5,160 ₪. בעלי הנתבעת, מר סולמון העיד לעניין זה כי שילם לתובע את השכר במזומן (עמוד 12 שורות 12-15), ועדותו נתמכה בעדות הגב' ארונוב.

נציין כי גרסת התובע לעניין תשלום שכרו במזומן התבררה כלא מהימנה, ולאחר שהעיד כי תשלום השכר במזומן לא היה לבקשתו כי אם ביוזמת הנתבעת, וכי לא עבד בעוד מקום עבודה נוסף באותה תקופה שבשלו ביקש את תשלום השכר במזומן (ראה עמוד 8 שורות 13-18) הרי שבעדותו של בעלי הנתבעת עלה באופן ברור הנתמך במסמכים והודעות מסרונים בין הצדדים, כי התשלום במזומן היה לבקשתו של התובע, מאחר ועבד במקום עבודה נוסף (ראו לעניין זה עדות בעלי הנתבעת בעמוד 10 שורות 4-8 וכן שורות 15-25, נ/4 וכן נ/5 אשר הוגשו בדיון וממנו עולה כי התובע הוא אשר ביקש תשלום השכר במזומן).

10. אשר לשכר חודש מרץ 2018, הנתבעת הציגה במעמד הדיון אישור משיכה מבנק הפועלים, בסך 5,350 ₪ (נ/7) כאשר ייעוד המשיכה כפי שצוין שם הינו שכר עבור התובע. בעלי הנתבעת העיד לעניין זה, כי התשלום נעשה בחול המועד פסח, כאשר ביקש מאשתו ללכת ולמשוך את הכסף מהבנק ולאחר מכן נפגש עם התובע ומסר לו את התשלום במזומן (עמוד 11 שורות 20-28). עדותו של זה האחרון, נתמכה בעדות אשתו, הגב' אילונה ארונוב, אשר העידה כי ביקש ממנה למשוך משכורת של התובע עבור חודש מרץ ולאחר שמשכה את הכספים העבירה אותם אליו במזומן. הגב' ארונוב הודתה כי לא הלכה למשרד באותו היום (עמוד 16 שורות 15-21), מה שתאם את עדותו של מר סלומון, שהעיד כי בגמר החשבון לא נכחה הגב' ארונוב מאחר והיה חג ואילו בפעמים קודמות של תשלום השכר אכן נכחה ( עמוד 12 שורות 17-19). נציין כי הגב' ארונוב לא נכחה באולם בית הדין עת העיד מר סולמון ועדויותיהם היו קוהרנטיות ועקביות, ותאמו זו לזו. גב' ארונוב אף העידה כי נכחה לפחות באחת משתי הפעמים בהן שולם לתובע שכרו במזומן במשרד, והדבר נעשה לבקשת התובע (עמוד 16 שורות 12-14). לכך מצטרף גם המכתב מתאריך 3.4.18 (נ/3) עליו חתום התובע ובמסגרתו מאשר התובע את קבלת שכר עבור חודש מרץ 2018.

11. לאור כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות התובע בדבר זיוף ולהעדיף את גרסת הנתבעת לפיה מלוא שכרו של התובע שולם לו, גרסה אשר נתמכה כמפורט לעיל בעדותם של שני עדים, ובמסמכים, כאשר מנגד גרסת התובע היתה בלתי מהימנה ולא עקבית.

פיטורים שלא כדין וחלף הודעה מוקדמת

12. לטענת התובע, בעלי הנתבעת, מר סולומון התקשר אליו ביום 16.3.18 הודיע לו על הפסקת עבודתו לאלתר ודרש את מפתחות הרכב שהיו ברשות התובע, וזאת מבלי שנתן לו הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע כדין.

13. הנתבעת בכתב ההגנה לא מסרה גרסתה באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע וטענה כי התובע קיבל שכר הרבה ממה שהוא תובע וכי זה כולל את כל רכיבי התביעה אותם תובע, לרבות חופשה, הלנה ופיצויים אחרים נוספים. הנתבעת אף צירפה מכתב התפטרות חתום על ידי התובע (נ/3).

14. לאחר שעיינו בעדויות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי הגם שהתובע חתום על המסמך נושא הכותרת מכתב התפטרות וגמר חשבון (נ/4) ודין טענותיו גם לעניין זיוף חתימתו במסמך זה להידחות מנימוקינו כפי שפורטו לעיל, הרי שמסמך זה נחתם בדיעבד, במעמד בו קיבל התובע את שכרו עבור חודש מרץ 2018, וכי הלכה למעשה בזמן אמת –חודש מרץ 2018 - הנתבעת היא אשר פיטרה את התובע. נציין עוד כי כותרת המסמך היא אמנם מכתב התפטרות וגמר חשבון - אך בגוף המכתב אין כל פירוט של נסיבות ההתפטרות ולמעשה המדובר אכן במכתב גמר חשבון ואישור קבלת שכר חודש מרץ 2018.

15. הנתבעת בחרה שלא לחקור את התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו אלא בשאלה האם הוא חתום על מכתב ההתפטרות, וזו בלבד. גרסתה של הנתבעת באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע, הלכה למעשה הועלתה לראשונה במסגרת עדותו של בעלי הנתבעת, כאשר זה האחרון העיד כי ביקש לערוך לתובע שימוע מאחר והתובע לא התייצב לסידור העבודה (עמוד 14 שורות 25-29 וכן עמוד 15 שורות 7-10) וכי שלח לתובע התראה על פיטורים בטלפון (עמוד 15 שורות 4-5). הלכה למעשה הודה הנתבע כי לאחר שהתובע הציב בפניו עובדה כי הוא יוצא עם הרכב שברשותו מבלי לקבל אישור, ביקש הוא לקחת ממנו את מפתחות הרכב ובכך למעשה פיטר את התובע (עמוד 15 שורות 17-21). עוד עולה מעדותו של מר סולמון כי לאחר שהתובע עמד על המשך תשלום השכר במזומן העמיד הוא אותו בצומת דרכים לקבלת החלטה (עמוד 15 שורות 24-25).

מן האמור עולה, כי הלכה למעשה פיטרה הנתבעת את התובע, וזאת מבלי שנערך לו שימוע כדין ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת כדין.

16. לפיכך, ובהעדר חישוב לסתור, תשלם הנתבעת לתובע בגין הודעה מוקדמת סך של 348 ₪.

17. אשר לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, ובשים לב לתקופת עבודתו הקצרה של התובע בנתבעת ולנסיבות בגינן הסתיימה העסקתו, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪ בלבד.

נציין כי אין בידינו לקבל טענות הנתבעת בכתב ההגנה כי לתובע שולם שכר גבוה מהשכר אותו תבע, וככזה כולל הוא גם תשלומי חופשה ופיצויים אחרים. ראשית השכר אשר נטען כי שולם בכתב ההגנה, הינו שכר בגין חודשים ינואר ופברואר – בעוד השכר הנתבע הינו בגין חודשים פברואר ומרץ. בהתאם לשעות עבודתו של התובע בחודשים ינואר ופברואר כעולה מדוחות הנוכחות – אין המדובר בשכר ביתר כי אם בשכר אשר היה זכאי לו התובע. אשר לשכר ששולם לתובע בגין חודש מרץ 2018, הגם כי על פניו נדמה כי המדובר בשכר הגבוה מזה לו זכאי התובע (שכן התובע עבד בחודש זה 95.5 שעות) הרי שטענה לשכר כולל הינה בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 והנתבעת אף לא פירטה בעבור מה שולם השכר ביתר כאמור , לא בתלוש שכר ואף לא במסגרת מכתב גמר החשבון עליו חתם התובע (נ/ 3). עוד נציין כי משלא נטענה על ידי הנתבעת טענת קיזוז בכתב ההגנה, אין בית הדין רשאי להורות על קיזוז.

פדיון חופשה

18. התובע טוען כי פוטר ללא שנערך עמו גמר חשבון ולפיכך זכאי הוא לתשלום בגין פדיון ימי חופשה בסך 348 ₪. הנתבעת כאמור טוענת כי השכר ששולם לתובע הינו גבוה מזה שתבע וככזה כולל בתוכו גם תשלום בעד חופשה.

19. כמפורט לעיל דין טענת הנתבעת לשכר כולל דינה להידחות ולפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע בגין פדיון חופשה, ובהעדר חישוב לסתור, סך של 348 ₪.

פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר

20. התובע טוען כי שכרו שולם במזומן וכי לא הונפקו לו תלושי שכר וזאת הגם כי דרש מן הנתבעת תלושי שכר כאמור. מנגד טענה הנתבעת כי שכרו של התובע שולם במזומן לבקשתו וכי כאשר התבקש להגיע ולמלא טופס 101 וליתן פרטים לצורך הוצאת תלושי שכר סירב לעשות כן.

21. כאמור הוכח כי תשלום השכר במזומן היה לבקשת התובע, וכי הנתבעת אף ביקשה להנפיק לתובע תלושי שכר ולצורך כך אף ביקשה אותו למלא טופס 101 (ראה נ/5). אנו סבורים כי אין באמור כדי להוציא את הנתבעת ידי חובתה מהנפקת התלושים, אף ללא קיומו של טופס 101.

עם זאת, נוכח העובדה כי השכר שולם במזומן לבקשת התובע, מסיבותיו שלו, לא מצאנו מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה.

סוף דבר:

22. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א. חלף הודעה מוקדמת - סך של 348 ₪;

ב. פדיון חופשה - סך של 348 ₪;

ג. פיצוי בגין העדר שימוע - 2,000 ₪;

הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

23. משעיקרה של התביעה נדחה – כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ט, (27 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.