בפני בקשה למתן צו עשה זמני המורה למשיבה 1, לרשום את הרכב מסוג מזדה 1821866 על שם המבקש.

בד בבד הוגשה תביעה למתן סעד הצהרתי במסגרתו מבוקש כי יוצהר כי המבקש הינו הבעלים של הרכב הנ"ל והרכב ירשם על שמו.

ברי כי מתן צו עשה זמני כעת, ולפיו ירשם המבקש כבעלים של הרכב במשרד הרישוי, מעקר ומייתר את הדיון בסעד העיקרי הזהה לו.

ככלל אין ליתן סעד זמני הזהה לסעד העיקרי המבוקש במסגרת התביעה העיקרית- המרצת הפתיחה, אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. זהות הסעדים כשלעצמה מהווה שיקול שלא להיעתר לבקשה, ולו מפני שאין מקום להכריע בהליך העיקרי במסגרת הליך מקדמי.

(ר' בעניין זה רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר [פורסם בנבו] (28.12.2015); רע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ' P.R.S מדיטרניין בע"מ, פ"ד נב(4) 721, 732 (1998); רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4) 225 (1991); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 862 (2015) (להלן: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי)).

המבקש לא הצביע על נסיבות דחופות, חריגות ויוצאות דופן, ובפרט לאור העובדה כי חלפו שנתיים וחצי מאז מכירת הרכב ועד להגשת בקשה זו.

אי לכך, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.

אשר להמרצת הפתיחה, ובטרם אורה על זימון הצדדים לדיון בפניי, אני מורה למשיבים להגיש תגובה מטעמם, נתמכת בתצהיר, וזאת תוך 45 יום ממועד המצאת ההמרצה על נספחיה והחלטה זו למשיבים ע"י המבקש.

המבקש ימציא הבקשה, המרצת הפתיחה והחלטה זו לידי המשיבים ללא דיחוי.

התיק  יובא לעיוני בעוד 50 יום מהיום.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ח, 24 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.